מדינת ישראל נ. אליהו בן יוסף ביטון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6989/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: אליהו בן יוסף ביטון ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 2.9.99 בת"פ 543/98 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' גלפז פסק-דין השופט מ' חשין: ערעורה של המדינה על קולת עונש. בית-המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, והוא במכירת סם הירואין לשלושה צרכני סם שונים בעשרות מקרים ובהחזקת סם הירואין שלא לצריכה עצמית במספר רב של מקרים. כן הורשע המשיב בעבירות של שימוש עצמי בסם ההירואין. המשפט נמשך למעלה מתשעה חודשים, ולקראת תום פרשת התביעה הודה המשיב בעובדות האמורות בכתב האישום והורשע על-פי הודאתו. לאחר ההודאה כך באשמה, נשמעו טענות באי-כוח בעלי-הדין - וטענות המשיב עצמו - לעניין העונש, ובית-משפט קמא הטיל על המשיב עונשים אלה: חמש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על-תנאי; שמונה חודשי מאסר על-תנאי נוספים בגין השימוש העצמי בסם; וקנס בסך 7,500 ש"ח. הערעור שלפנינו הוא, כאמור, ערעור על קולת העונש, וטענת המדינה הינה זו - כאמור בכתב הערעור - שגזר-הדין סוטה מן הנורמה העונשית הראויה, בין על דרך הכלל בין בשים-לב לחומרה היתרה הנודעת לעבירות בהן הורשע המשיב ולרשימת הרשעותיו הקודמות, בהן הרשעות לא מעטות בעניינם של סמים מסוכנים. עד שהחילונו שומעים את טיעוני המדינה, הודיעתנו באת-כוח המדינה כי בבית-משפט קמא אירע אירוע חריג אשר רואה היא מחובתה להודיענו אודותיו. לדברי הפרקליטה, משקרב המשפט אל-קיצו, זימן שופט בית-משפט קמא את באי-כוח בעלי-הדין ללישכתו ושאלם מדוע אין הם מגיעים להסדר טיעון. תשובת באי-כוח בעלי-הדין היתה כי אכן ניסו לכרות הסדר טיעון אלא שפער העונשים ביניהם היה רב יתר-על-המידה. שופט בית-משפט קמא הגיב על-כך באומרו כי אם יודה המשיב בעובדות האישום כי אז יוטל עליו עונש כזה-וכזה, ואילו אם לא יודה באשמה - ויורשע בדינו - כי אז יוטל עליו עונש כזה-וכזה. באת-כוח המדינה, כפי שנאמר לנו, מיחתה על דברי בית-המשפט והודיעה כי לא תשלים עם עונש קל כי יוטל על המשיב אם יודה באשמה כהצעת בית-המשפט. הסניגור יצא אל-מחוץ ללישכה ודיווח למשיב את אשר דיווח לו. אחר הדברים האלה הודה המשיב בעובדות כתב-האישום, ובית-משפט קמא גזר עליו עונש כפי שהודיע את הצדדים קודם לכן. בא-כוח המשיב אישר את דבריה של באת-כוח המדינה, אלא שהוסיף ואמר כי העונש שהוטל על מרשו הינו עונש ראוי. משנמצא לנו כי פרקליטיהם של בעלי-הדין היו שפה אחת ודברים אחדים - ובשונה ממקרים בהם לא היו הדברים כן - לא מצאנו לנכון לפנות לשופט בית-משפט קמא ולבקש את תגובתו. הדברים ששמענו - ואשר זיכרם לא בא בפרוטוקול - הביכו אותנו לא-מעט, שכן לא היה ספק בדעתנו כי המשיב הוטעה בסוברו כי דבר שופט בית-משפט קמא הוא דבר אחרון. כך סבר, והנה מבקשת המדינה להחמיר בעונשו. נועצנו אנו השופטים בינינו לבין עצמנו, וביקשנו את המדינה כי תחזור ותשקול אם עומדת היא על ערעורה, או אם נכונה היא לבטל את הערעור בנסיבותיו המיוחדות של המקרה. לצורך כך אף דחינו את המשך שמיעתו של הערעור. המדינה שקלה את עמדתה והודיעתנו כי בשים-לב לדברים שהישמענו בדיון על-פה, אין היא עומדת עוד על ערעורה. יחד עם זאת הוסיפה המדינה וכתבה בהודעתה, כי מבקשת היא מאיתנו להביע את עמדתנו ביחס לאירוע שהיה בלישכת שופט בית-משפט קמא ולו כדי למנוע הישנותם של דברים מעין-אלה בעתיד. אנו נענים לבקשת המדינה ואנו מבטלים את ערעורה על קולת העונש. בא-בעת רואים אנו מחובתנו להביע הסתייגות חריפה מן ההצעה שבית-משפט קמא העלה לפני באי-כוח בעלי-הדין. אין ספק קל בדעתנו כי באומרו לבאי-כוח בעלי-הדין את שאמר, חרג בית-משפט קמא מסמכותו ומן הנוהל הראוי בניהולם של משפטים פליליים (דבר שהביא, בין השאר, לביטולו של ערעור המדינה בלא שנדון בו לגופו). זאת נדע - וידענו מכבר - כי הסדר טיעון בין בעלי-הדין נעשה הוא - המדינה מזה והנאשם מזה - ובית-משפט אל-לו להישים עצמו צד לו. אכן, מטעם זה הלכה מכבר היא עימנו, כי בהיעשות הסדר טיעון בין התביעה לבין נאשם, ובהיגלות אותו הסדר לבית-המשפט, מזהיר בית-המשפט את הנאשם כי אין הוא קשור באותו הסדר וכי יכול הוא ורשאי הוא לסטות ממנו. ואמנם, לא אחת סטה בית-משפט מהסדר טיעון שעשו התביעה והנאשם, ולנאשם לא היה פיתחון-פה לטעון בערעור כי לא הוזהר על הדבר. כך הוא בהיעשות הסדר טיעון בין התביעה לבין הנאשם, הסדר שבית-המשפט נקי ממנו. אולם מה ייעשה מקום שבית-המשפט עושה עצמו צד להסדר הטיעון? והרי אינטרס ההסתמכות של הנאשם הינו אינטרס כה-כבד עד שהצדק יתבע מאיתנו כי לא נעלים עין ממנו. בהביענו תמיהה גדולה על דבריו של בית-משפט קמא, נרמזנו מפי באת-כוח המדינה כי מעשהו של בית-משפט קמא אין הוא מעשה חריג - כפי שסברנו בתחילה - וכי אירוע מעין-זה חוזר על עצמו בבתי משפט שונים מעת-לעת. אנו לא ידענו על כך, ומשנודע לנו הדבר לא נותר לנו אלא להצהיר בפה מלא כי נוהג מעין זה שנגלה לעינינו נוהג פסול-מכל-פסול הוא, וראוי להם לבתי-משפט כי ירחיקו עצמם ממנו ולא ילכו בדרכו. הצעה במשפט פלילי כי תישמע מבית-משפט - והיא כהצעת בית-משפט קמא בענייננו - סופה שהיא מביאה לתוצאות הפוכות משנתכוונה להשיג, והמבקש לשמור על ניקיונו ועל טוהרתו של ההליך הפלילי ירחק ממנה. סוף דבר: בכפוף להערתנו על הנוהג הבלתי-ראוי אנו מבטלים את הערעור. היום, ט"ז בשבט התש"ס (23.1.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99069890.G02