שמעון אלקלעי נ. כונס הנכסים הרשמי

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6989/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער: שמעון אלקלעי נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד רן מסיקה – נאמן על נכסי החייב 3. המוסד לביטוח לאומי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי) מיום 15.7.2021 בפש"ר 33579-10-10 בשם המערער: עו"ד גלעד חשן בשם משיב 1: עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי בשם משיב 2: בעצמו בשם משיב 3: עו"ד יהודה אדרעי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי) מיום 15.7.2021 בפש"ר 33579-10-10, בגדרה נדחתה בקשת המערער להחיל את צו ההפטר שניתן לו לפני למעלה מחמש שנים על חוב מזונות שהוא חב למשיב 3, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). הרקע לערעור ביום 10.11.2010 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לפי בקשתו. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 200 ש"ח, ולימים מונה משיב 2 למנהל מיוחד לנכסיו. ביום 21.9.2016 הגיש המנהל המיוחד תסקיר שבו המליץ להכריז על המערער פושט רגל וליתן לו הפטר לאלתר מכלל חובותיו. צוין כי המערער אינו מגיש דוחות וכי בקופת הכינוס הצטבר סכום של כ-3,900 ש"ח בלבד, בעוד שהוגשו נגדו 13 תביעות חוב בסך כולל של כ-635,500 ש"ח, מתוכן תביעת חוב מזונות בסך של כ-300,000 ש"ח בדין קדימה שהגיש המל"ל. עם זאת, מעיון במסמכים שהועברו למנהל המיוחד עולה כי המערער, בן כ-62 במועד הגשת התסקיר, שוהה במוסד סיעודי החל מחודש יוני 2013, ומצבו הרפואי מונע ממנו לעבוד ולשאת בצו התשלומים החודשי שהושת עליו. כמו כן, ניסיונות של המנהל המיוחד לאתר זכויות של המערער בנכסים מהן ניתן להעשיר את קופת הכינוס העלו חרס. בנסיבות אלה, טען המנהל המיוחד כי אין כל תועלת לנושים בהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל של המערער ועל כן המליץ להכריז עליו פושט רגל וליתן לו הפטר. בתום דיון שהתקיים ביום 26.9.2016 הוכרז המערער פושט רגל, המנהל המיוחד מונה נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן) וניתן לו הפטר מחובותיו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי המערער לא הגיש דוחות כנדרש והפקיד סכום זעום בקופת הכינוס, ומשכך על פניו היה מקום להורות על ביטול ההליך. עם זאת, בית המשפט התחשב בכך שלנושים אין כל תועלת מהמשך ניהול ההליך; שמחדליו של המערער נבעו ממצבו הכלכלי והבריאותי; ושלא נטען כי חובותיו נוצרו בחוסר תום לב. בהמשך לכך, ביום 28.11.2016 חתם בית המשפט על פסיקתא לפיה ניתן למערער הפטר מחובותיו, אך זאת בכפוף להוראת סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), לפיה צו הפטר לא יחול על חוב לפי פסק דין בתובענת מזונות (להלן: צו ההפטר). כארבע שנים לאחר מכן, ביום 26.8.2020 הגיש המערער בקשה להחיל את ההפטר שניתן לו על חוב המזונות שהוא חב למל"ל, שבגינו נפתחו נגדו שני הליכי הוצאה לפועל. במסגרת הבקשה טען המערער כי אין חולק שהוא נעדר נכסים ושאין באפשרותו לעבוד. זאת בשל גילו המתקדם והבעיות הרפואיות שאיתן הוא מתמודד, אשר בגינן הוכר כבעל 100% נכות לצמיתות וכבעל 100% אי-כושר עבודה לצמיתות. עוד ציין המערער כי הוא מתגורר בדירה שכורה עם מטפל סיעודי צמוד והוסיף כי הוא מתקיים מקצבת נכות מטעם המל"ל בסך של כ-7,700 ש"ח, שעה שהוצאות מחייתו מגיעות כדי סכום הקצבה ואף עולות עליו. בנוסף נטען כי מדובר בחוב עבר שנצבר לפני כ-30 שנים, וממילא אין הוא חב עוד בתשלום דמי מזונות. בהחלטת בית המשפט מאותו יום התבקש המערער להבהיר מדוע הוגשה בקשתו בחלוף ארבע שנים ממתן צו ההפטר בעניינו. למחרת היום, הודיע המערער כי לא היה מודע לכך שחוב המזונות לא נכלל בצו ההפטר שניתן לו, וכי רק בעת האחרונה התוודע להליכים המתנהלים נגדו בגין חוב זה. המל"ל מצדו התנגד לבקשה, תחילה מחמת השיהוי הניכר בהגשתה. לצד זאת נטען כי המערער היה מיוצג לכל אורך ההליך וכי לאורך שנות קיומו של חוב המזונות נעשו פעולות לשם גבייתו. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי המערער לא היה מודע לקיומו של חוב המזונות ולהליכים המתנהלים נגדו בגין חוב זה. לגופם של דברים נטען כי לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים מתן הפטר מחוב מזונות. המערער לא טען ואף לא הוכיח כי החוב נוצר בתום לב, וחזקה היא שהחובות נגועים בחוסר תום לב. כמו כן, החוב נוצר בטרם נקבעה נכותו כך שלא ניתן לכרוך את אי התשלום במצבו הרפואי. המערער גם לא פעל לשנות את פסקי הדין שניתנו בעניינו בהתאם למצבו הכלכלי הנטען, והניח לקופה הציבורית לשלם את מזונות ילדיו. המערער אף לא הצהיר בבקשתו על מלוא הקצבאות הניתנות לו מידי חודש בחודשו, אשר מסתכמות לסך של כ-11,000 ש"ח ולא 7,700 ש"ח כדבריו, דבר שמקרין אף הוא על חוסר תום ליבו. המל"ל ציין כי הוא מקזז סך של 900 ש"ח מדי חודש מסך הקצבאות להן זכאי המערער על חשבון חוב המזונות, ולשיטתו מדובר בקיזוז צודק, הגון ומאוזן, המותיר בידי המערער סכום המאפשר לו להתקיים בכבוד. הנאמן והמשיב 1 (להלן: הכנ"ר) הצטרפו לעמדת המל"ל, על נימוקיו, וטענו כי אין מקום להחיל את צו ההפטר על חוב המזונות. ביום 15.7.2021 דחה בית המשפט את בקשת המערער, בהסתמך על סעיף 69(א)(3) לפקודה, הקובע שחוב מזונות איננו בר-הפטר. בית המשפט עמד על מעמדו הייחודי של מוסד המזונות, אשר בעטיו נקבע כי רק במקרים חריגים יינתן לחייב הפטר, מלא או חלקי. בית המשפט פירט את השיקולים השונים בהם יש להתחשב בדונו בבקשה להכללת חוב מזונות בצו הפטר, וקבע כי בענייננו לא מתקיימות הנסיבות המצדיקות זאת. נקבע כי אמנם מצבו הבריאותי מורכב, אולם אין בכך, או בגילו המתקדם, כדי לפטור אותו מתשלום החוב. הודגש כי בשנים שחלפו מאז ניתן צו ההפטר ועד למועד הגשת הבקשה להחלתו על חוב המזונות – נשא המערער בתשלום החוב באמצעות קיזוז מסך קצבאותיו, והוא לא הציג שינוי נסיבות המצדיק את הפסקת התשלום על-פי מתווה זה. בנוסף, חוב המזונות נוצר בטרם נקבעה נכותו של המערער, ועל כן אין כל אינדיקציה שהחוב נוצר בתום לב. כמו כן, המערער היה מיוצג לכל אורכו של ההליך, ולפיכך טענתו לפיה לא היה מודע לכך שצו ההפטר לא חל על חוב המזונות שצבר כלפי המל"ל אינה יכולה להתקבל. מכל מקום, הסכום שנותר בידי המערער לאחר קיזוז חוב המזונות מקצבאותיו הוא סכום בלתי מבוטל, המאפשר לו לממש את זכותו להתקיים בכבוד. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לשיקולים השונים שנקבעו בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.2015) (להלן: עניין סלימאן) ביחס להחלת צו הפטר גם על חוב המזונות, וכי לנוכח מצבו הכלכלי והבריאותי, היה מקום להחיל את צו ההפטר גם על חובו כלפי המל"ל. עוד טען המערער, כי אין בעובדה שחוב המזונות נוצר בטרם נקבעה נכותו על מנת להסיק כי הוא נוצר בחוסר תום לב. המערער הפנה למספר החלטות של בתי המשפט של פשיטת רגל, בהן הוחלט להחיל את החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודה בשל שיקולים שמתקיימים אף בעניינו, ולשיטתו יש בהחלטות אלה כדי לתמוך בטענותיו. בתשובתו לערעור הודיע הנאמן כי הוא מותיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעת בית המשפט. המל"ל מצדו התנגד לערעור, מאותם נימוקים שפורטו בתשובתו לבקשת המערער בבית המשפט המחוזי. המל"ל הוסיף כי המערער פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לצו תשלומים לפריסת חובו מפאת מצבו הכלכלי, אשר בעקבותיה הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 100 ש"ח. גם הכנ"ר תמך במסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, וטען כי אין עילה להתערבות בהחלטתו המפורטת והמנומקת נוכח מתחם שיקול הדעת הרחב הנתון לו. למערער ניתן הפטר בגין יתר חובותיו, ובמהלך השנים שבהן הוא לא נעדר כושר השתכרות, הוא לא ניסה לשלם את המזונות או להקטין את חובו, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט שאין כל אינדיקציה לכך שחוב המזונות שצבר נוצר בתום לב. צוין כי בכל מקרה המערער מצא את הדרך המשפטית הנכונה להתמודד עם החוב, לאחר שפנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה שייקבע לו צו תשלומים חודשי לצורך תשלום חוב המזונות. על רקע זה, ובשים לב לכך שהחלטת לשכת ההוצאה לפועל להשית על המערער צו תשלומים חודשי בסך של 100 ש"ח הינה סבירה בנסיבות העניין, סבור הכנ"ר כי אין מקום לנהל שני הליכים מקבילים באותו עניין. מטעמים אלה, הערעור הפך לתיאורטי ואף משכך יש לדחותו. דיון והכרעה לאחר הגשת תשובה בכתב של המשיבים לכתב הערעור, כאמור בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), מצאנו לנכון להכריע בערעור על יסוד החומר הכתוב שלפנינו, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות. שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של פשיטת רגל הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין. על כן התערבות ערכאת הערעור בו שמורה למקרים מיוחדים (ע"א 4288/21 כהן נ' עו"ד סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 8 (27.6.2021); ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' שלו עו"ד – נאמן לנכסי החייב, פסקה 7 (8.7.2021) (להלן: עניין סנדרוסי)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אותם מקרים. צו הפטר שניתן לחייב פוטר אותו "מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל" שעמד נגדו בטרם מתן צו הכינוס (סעיף 69(א) לפקודה), והוא נועד לאפשר לחייב לפתוח "דף חדש" בחייו מבחינה כלכלית באמצעות "התנקות" מחובותיו (ראו: ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, פסקה 17 (27.5.2020); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 197 (מהדורה שלישית, 2010)). יחד עם זאת, סעיף 69(א)(3) לפקודה קובע כי צו ההפטר לא יחול על "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות", זולת אם הורה בית המשפט אחרת (ראו גם: סעיפים 175(א)(3) ו-175(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018). הוראה זו משקפת את אופיו הייחודי של חוב המזונות, אשר ככלל מגלם "כשל מוסרי" מצד החייב, שהפר את חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו והטיל זאת על הקופה הציבורית (רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 10 (8.8.2019) (להלן: עניין אבן חיים); ע"א 6530/21 שרעבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (12.12.2021) (להלן: עניין שרעבי); עניין סלימאן, פסקה 15; ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., פסקה 35 (10.10.2015)). על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, החלת הפטר על חוב מזונות, בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודה, תיעשה במקרים חריגים בלבד, שבהם בית המשפט שוכנע כי החייב נהג בתום לב בתקופת צבירת החוב, וכי מצבו קשה ואינו עתיד להשתפר – בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדר קיומם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת השתכרותו; בין מבחינת גילו המתקדם ובריאותו הלקויה; בין עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים; בין נוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב – מכל הבחינות הללו יחד (עניין סלימאן, פסקה 15; עניין סנדרוסי, פסקה 8; עניין שרעבי, פסקה 8). ומן הכלל אל הפרט. למעשה, לנוכח החרגתו של החוב מההפטר וחלוף הזמן מאז סיום הליכי פשיטת הרגל, כיום האכסניה המתאימה לדון ביכולתו של המערער לשאת בחוב ובאיזה אופן, היא בלשכת ההוצאה לפועל. מתשובת המל"ל לערעור אף עולה כי המערער עצמו מודע לכך, שכן הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת אחד מההליכים המתנהלים נגדו בקשר עם חוב המזונות – עובדה שלא צוינה על ידו בערעור – וכתוצאה מפנייתו הורתה רשמת ההוצאה לפועל על צו תשלומים חודשי מזערי בסך של 100 ש"ח בלבד. המערער מצא אפוא את הדרך על פי דין להתמודד עם חובו וזו אכן דרך המלך לעשות כן. אך מעבר לכך, אף לו היה מקום לדון בעניין במסגרת הליכי פשיטת הרגל, בחלוף ארבע שנים מאז הסתיימו ההליכים היה על המערער להעמיד טעמים מיוחדים המצדיקים פתיחה מחדש של תנאי ההפטר שהוענק לו. המערער טען בערעורו כי הבקשה הוגשה בחלוף זמן כה רב לנוכח הליכים שיקומיים בהם הוא היה נתון, והואיל והוא לא הבין כי חוב המזונות אינו נכלל בהפטר. אלא שאין בכך כדי להצדיק את העיכוב שדבק בבקשתו. המערער לא צירף – לא בבית המשפט המחוזי ולא בערעור שלפנינו – כל אסמכתא בדבר ההליכים השיקומיים להם הוא טוען. כמו כן, המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, ובמהלך השנים מאז מתן צו ההפטר המל"ל אף קיזז סכום חודשי מקצבאותיו. בנסיבות אלה, קשה עד מאוד לקבל את הטענה כי הוא לא היה ער לכך שההפטר לא חל על חוב המזונות. כמו כן, חרף גילו ומצבו הבריאותי והכלכלי של המערער, נסיבות העניין מוליכות למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ראשית, מדובר בחוב שנוצר בין השנים 2009-1990, היינו שנים ארוכות בטרם הפציעה שהביאה להתדרדרות במצבו הרפואי של המערער בשנת 2013. משכך, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי כי אין כל אינדיקציה לכך שחוב המזונות נוצר בתום לב. אכן, המערער טוען בערעורו כי החוב נוצר בשל קשיים שהתעוררו לאחר גירושיו עת לא הצליח למצוא מקור תעסוקה, אולם הדבר לא נתמך באסמכתאות ואין די בטענות בעלמא כדי לבסס את המסקנה כי החוב נוצר בתום לב. על כך יש להוסיף כי המערער מקבל מהמל"ל קצבה חודשית בסך של למעלה מ-11,000 ש"ח, סכום הגבוה בכ-3,300 ש"ח מהסכום בו נקב הן בבקשתו בבית המשפט המחוזי והן בערעור שלפנינו. מקצבה זו קיזז המל"ל מדי חודש סך של כ-900 ש"ח על חשבון חוב המזונות לגביו מתנהל תיק הוצאה לפועל אחד, כאשר המערער לא העלה כל טענה או טרוניה בנוגע לכך ואף לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק סטייה ממתווה זה. דברים אלה אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שכאמור לעיל, כתוצאה מפנייתו ללשכת ההוצאה לפועל בהליך השני המתנהל נגדו, נקבע לו צו תשלומים חודשי מזערי בסך של 100 ש"ח בלבד. לא זו בלבד אפוא שיש טעם לפגם בכך שהמערער לא טרח לציין בערעורו כי פנה ללשכת ההוצאה לפועל, יש בכך גם כדי לחזק את המסקנה כי אין הצדקה בנסיבות העניין למתן צו הפטר מחוב המזונות. לא למותר להוסיף כי בשים לב לגובה הקצבה לה זכאי המערער מביטוח לאומי, אין בקיזוז חוב המזונות כדי לפגוע בזכותו לקיום מינימלי בכבוד. אמליץ אפוא לחבריי כי נדחה את הערעור ובנסיבות העניין נעשה כן ללא צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏כ"ד בשבט התשפ"ב (‏26.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21069890_N04.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1