אברהם אורנשטיין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6986/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6986/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: אברהם אורנשטיין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.7.09 בת"פ 8275/08 שניתן על ידי כבוד השופטת צילה צפת תאריך הישיבה: י"ז באדר התש"ע (3.3.2010) בשם המערער: עו"ד סאהר משיעל; עו"ד אלון גולדהבר בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' צביה טרייטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 15.7.2009 (ת"פ 8275/08 כבוד השופטת צ' צפת). המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.11.2008, נהג המערער בכביש 31 במשאית פול טריילר מכיוון ערד לכיוון צומת שוקת. באותו מועד, בשול הדרך עמדו שני שוטרים במדים ליד ניידת משטרתית גלויה, אשר אורות כחולים ואדומים מהבהבים על גגה. אחד מהשוטרים סימן למערער לעצור לצורך ביקורת שגרתית, המערער הבחין בשוטר וחרף הוראתו המשיך בנסיעה. משלב זה התפתח מרדף במהלכו ניסה המערער לעקוף את הניידת מימין כאשר הוא נוסע על שול הכביש מימין, סוטה שמאלה לעבר הניידת, עד כי ההתנגשות נמנעה עקב בלימת הניידת וסטייה לנתיב נגדי. בהמשך נסע המערער עם המשאית במרכז הכביש כשמחצית המשאית בכיוון הנסיעה הנגדי, וזאת כאשר שני כלי רכב נעו בכיוון הנגדי והפגיעה בהם נמנעה בזכות הנהגים אשר סטו שמאלה. בשלב זה הגיעה ניידת נוספת, המערער המשיך בנסיעתו הפרועה עד כי הניידת שוב נאלצה לבלום ולסובבה שמאלה, המערער המשיך לסטות שמאלה, לחצות לנתיב נגדי בו נסע כלי רכב שנהגו בלם על מנת למנוע התנגשות. לא סייעה גם ניידת שהועמדה לרוחב הכביש על מנת לבלום את המערער, שכן הוא סטה עם משאיתו חדות ימינה חצה ושב לנתיב הנסיעה הימני של הכביש. כל אותה העת הורו השוטרים למערער לעצור אך הוא לא נענה עד שהוא עצמו סטה לשטח בור משמאל לכביש ושם עצר. המערער ירד מהמשאית ואמר לשוטרים "צחקתי אתכם רציתי לשחק איתכם" ופנה לשוב אל המשאית. ביום 15.7.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער שלוש שנות מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער עולה כי מאז מעצרו חלה הידרדרות קשה במצב בני משפחתו, שאין מקום לפרטה מפאת צנעת הפרט. כמו כן, המערער הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירות, ומסר כי זמן קצר קודם לכן התגלתה לו חוויה הקשה אשר חוותה בתו הבכורה, והוא התקשה להתמודד רגשית עם מידע זה, היה טרוד ומתוסכל. כמו כן, הוא מסר כי התנהגותו באירוע נשוא כתב האישום מאופיינת בחוסר אחריות והבין כי הייתה יכולה להביא לתוצאות הרבה יותר קשות. המערער גם הביע רגשי אשמה כלפי משפחתו ורצון לחזור לחיקה. שירות המבחן התרשם כי העבירות שבוצעו על ידי המערער משקפות תקופה משברית, והתנהגותו בעת ביצוע העבירה משקפת את מצבו הרגשי, והתנהלות זו אינה מאפיינת את האופן בה ניהל את חייו עד כה. על כן, שירות המבחן סבר כי נוכח הנסיבות האישיות, המשך מאסרו יפגע בצורה קשה בבני משפחתו. נוכח זאת ונוכח העובדה כי למעצר הממושך השפעה מרתיעה עליו, הומלץ לעניין העונש להסתפק בתקופת מעצרו, לחלופין לבחון אפשרות לרצות את המשך המאסר בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן נסיבותיו האישיות של המערער הן קשות, בעיקר קשה הפגיעה בבתו הבכורה כפי שמתואר בתסקיר שירות המבחן, אולם נקבע כי אין בכך כדי להצדיק את המלצת שירות המבחן להסתפק בתקופת מעצרו שיש בה סטייה כה גדולה מרף הענישה הנוהג בבתי המשפט בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה שהפכה ל"מכת איזור" בדרום. נקבע כי חומרה יתרה יש לראות במקרה דנן, עת המערער ביצע את העבירה כשבידיו נהוגה משאית וגרר עמוסים מטען ומהווים, בשל המסה, כלי משחית גדול והרסני בעוצמתו לאין שיעור, מעוצמתה של מכונית ממוצעת. בנוסף למערער עבר תעבורתי של 111 הרשעות תעבורה, אומנם רובן טכניות אולם ניתן להיווכח כי גם בעבר עקף מימין, עקף כשהדרך לא פנויה, עקף רכב עוקף וכדומה. בנוסף נקבע כי בשיקולים לקולה יש לקחת בחשבון את גילו של המערער, את אורח חייו הנורמטיבי, היותו איש משפחה מסור, תומך ואוהב, את הודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר וכמובן נסיבותיו האישיות הקשות. בית המשפט המחוזי ציין כי אילולי עמדו נסיבות אישיות קשות לזכותו של המערער, היה מקום לגזור עליו עונש כבד ולו משום שההתפרעות בכביש בוצעה על ידו, עת נהג במשאית. לאור האמור גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונש כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו גזר הדין נותן משקל מכריע לאינטרס הציבורי ולא ניתן משקל ראוי והולם לאינטרס הפרטני במקרה הנדון, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן. בנוסף, לטענתו, יש לתת משקל יתר להודאתו ולחסכון בזמן השיפוטי היקר. כמו כן, לטענתו בית המשפט המחוזי נתן משקל לעובדות ולנסיבות אשר נלקחו מכתב האישום המקורי והושמטו מכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון. עוד הוא טוען כי יש לתת ביטוי לעברו הפלילי הנקי ולפסיקה של בית משפט זה אשר העדיפה במקרים דומים את האינטרס האישי והמשפחתי על פי האינטרס הציבורי. בסיכומו של דבר טוען המערער כי יש לבטל את עונש המאסר שהוטל עליו או לחילופין להסתפק בתקופה בה שהה במאסר. בנוסף הוא מבקש להפחית את עונש הפסילה אשר הוטל עליו. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. לטענתה העבירות שביצע הינן חמורות ביותר המבטאות זלזול חמור בנציגי החוק תוך סיכון חיי אדם, וכי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים לפני גזירת דינו של המערער. בפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי המערער הפנים את חומרת מעשיו ונראה כי ההליכים המשפטיים ותקופת המאסר עד כה, מהווים גורם מרתיע כנגדו. בנוסף נראה כי חל שיפור מסוים במצב הרגשי של ילדיו. על כן, הומלץ כי ניקח בחשבון את הנסיבות המיוחדות כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והביא בחשבון את כלל השיקולים לפני גזירת דינו של המערער. ההכרעה בנושא העונש אינה פשוטה בנסיבות העניין. על הכף האחת מונחות נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, והפגיעה הקשה במשפחתו לאור מאסרו, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן. מן הצד השני, כפי שציינה המשיבה, יש להניח על הכף את המעשים הקשים אותם ביצע. כלל ידוע הוא כי ככל שחומרת העבירה והצורך בהרתעה גוברים, פוחת משקלם של השיקולים האישיים. המערער אשר סיכן חיי אדם בכבישים וזלזל בנציגי החוק אינו ראוי למידה נוספת של רחמים. כאשר המערער ומשפחתו מתחננים להקלה בעונש, חייבים אנו לזכור את אינטרס הציבור להילחם בתופעה וחייבים לזכור שהעומד עתה לפנינו בראש מורכן, הוא אותו עבריין אשר הפגין "גבורה רבה" בכביש, עזות מצח וחוצפה תוך שהוא מצפצף על שוטרים ועל החוק ומסכן באופן חמור את הציבור (ראו ע"פ 6416/09 אבו קנידל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.2.2010)). המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ביותר ומרתיעה מאחורי סורג ובריח. התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006). ראו גם ע"פ 6681/09 אלחטיב מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.1.2010); ע"פ 5881/09 סויסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.1.2010)). על כן נקבע כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה תוך זלזול בוטה בנציגי החוק. "בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק" (ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010) ראו גם ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה הנדון בו כאמור המערער נהג במשאית פול טריילר עמוסה, אשר אין צורך להרחיב בדבר פוטנציאל הסיכון הטמון בהנהיגה פרועה בכלי רכב מסוג זה. רק בנס לא נגרמה במקרה הנדון תאונה קטלנית, ועל כן חובה עלינו להעדיף את האינטרס הציבורי במקרה הנדון לאור פוטנציאל הסיכון אשר טמון בהתנהגותו החמורה של המערער. יתר על כן, נכון הדבר, כפי שטוען המערער, כי עברו הפלילי אינו מכביר (בניגוד לעברו התעבורתי) אולם ידוע הוא כי טבען של עבירות בכביש, המתבצעות במסגרת פעולה שגרתית ויום יומית, מביא לכך שעבירות חמורות, המסכנות חיי אדם ומבטאות זלזול בנציגי החוק, מתבצעות על ידי מי שלכאורה הינם אנשים "נורמטיביים". על כן עלינו להתייחס לאותם אנשים "נורמטיביים" כעבריינים מן השורה, "ובהיותם מה שהם חובה היא המוטלת עלינו למוד להם כרישעתם" (ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם , 19.12.2005)). אין בנורמטיביות של עברייני התעבורה בעבר כדי לשנות מחומרת מעשיהם, עליהם נותנים הם את הדין בהווה. בענייננו, נהיגתו הפרועה של המערער יצרה סיכון חמור כלפי סביבתו, וביטאה בוז כלפי נציגי החוק אשר עושים לילות כימים למען שמירת ביטחוננו. אכן, אין ספק כי עברו הפלילי של המערער מהווה שיקול לטובתו, אולם אין בכך כדי לפטור אותו מעונש מאסר הנדרש לאור חומרת מעשיו בהווה (ראו ע"פ 467/09 זילברמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.2.2010)). אשר על כן, איני סבור כי המקרה דנן מצדיק את התערבותנו בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית. העונש שהושת על המערער משקף את האיזון הנכון בין חומרת מעשיו מחד גיסא לבין נסיבותיו האישיות מאידך גיסא. בית המשפט המחוזי התייחס, במסגרת האיזון שערך, לחומרת העבירה בה הורשע ובמקביל נתן משקל לאורח חייו הנורמטיבי, וכן להמלצתו של שירות המבחן, וכפי שצוין "אילולי עמדו נסיבות אישיות קשות לזכותו של הנאשם, היה מקום לגזור עליו עונש כבד". בנוסף יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם 25.2.2007)). התסקיר אינו מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007). במקרה הנדון בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל השיקולים ואיזן ביניהם בצורה הראויה, והקל בעונשו של המערער לאור נסיבותיו האישיות. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ"ט באדר התש"ע (15.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09069860_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il