פלוני נ. מדינת ישראל משרד הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 698/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 698/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל משרד הביטחון 2. תיאום הפעולות בשטחים ועדת מאוימים 3. שירות בתי הסוהר בית סוהר קישון 4. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סאמר ביסאן בשם המשיבים: עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין זוהי עתירה לביטול החלטות ועדת המאוימים (להלן גם: הוועדה) הדוחות את בקשת העותר לקבלת היתרי שהייה בישראל ולקבלת מעמד בישראל על רקע איומים הנשקפים לחייו, לטענתו, אם יגורש לשטחי הרשות הפלסטינית. 1. העותר הוא תושב יהודה ושומרון אשר שיתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים בין השנים 2000-1985. מאז חודש אפריל 2001 ניתנו לעותר על ידי ועדת המאוימים היתרי שהייה בישראל שהוארכו מעת לעת אך בחודש אוקטובר 2003, בעקבות מידע בטחוני שהתקבל בעניינו, הוחלט שלא להמשיך ולהנפיק לו עוד היתרי שהייה. במהלך שהותו בישראל צבר העותר ארבע עשרה הרשעות בפלילים בעבירות של שוד, גניבה, החזקה ושימוש בסמים, החזקת נשק, תקיפה, זיוף, איומים ושהייה בישראל שלא כדין. העותר פנה לבית משפט זה לראשונה בשנת 2004 בעתירה להימנע מהרחקתו מישראל בנימוק כי בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם המדינה נשקפת סכנה לחייו באזור יהודה ושומרון (בג"ץ 1026/04; להלן: העתירה הראשונה). לשם גיבוש עמדת המשיבים לעתירה הראשונה נדרשה ועדת המאוימים לעניינו של העותר ובהחלטתה מיום 29.4.2004 קבעה כי באיזון הסכנה הנשקפת מהעותר לביטחון המדינה ושלום הציבור אל מול האינדיקציות לאיום לכאורה הנשקף לעותר, אין להנפיק לו היתרי שהייה (להלן: ההחלטה הראשונה). נוכח החלטה זו של ועדת המאוימים, ולאחר שבית המשפט עיין בחומר חסוי שהציגו המשיבים, חזר בו העותר מהעתירה בהמלצת בית המשפט והיא נמחקה. חמישה חודשים בלבד לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, הגיש העותר עתירה נוספת לבית משפט זה (להלן: העתירה השניה). בעתירה זו חזר העותר וטען כי אם יגורש לשטחי יהודה ושומרון חייו בסכנה, והוסיף כי ברשותו ראיות נוספות שלא היו בידיו במועד הגשת העתירה הראשונה. לנוכח הנטען בעתירה, שב בא-כוח המשיבים ופנה לוועדת המאוימים על מנת שתשוב ותבחן את עניינו של העותר, אך זו החליטה ביום 28.6.2005 כי מדובר באדם מסוכן לציבור וכי אין אינדיקציות עדכניות לסכנה הנשקפת לחייו באזור יהודה ושומרון (להלן: ההחלטה השניה). על כן, ולאחר שבית המשפט עיין שוב בחומר מודיעני חסוי הנוגע לעותר, דחה בית המשפט את העתירה השניה. יחד עם זאת, נוכח התצהיר של סגן ניצב בדימוס צבי גורביץ (להלן: גורביץ) שצרף העותר לעתירה בו צוין כי היקף שיתוף הפעולה של העותר גדול משידוע למשיבים ולוועדה, המליץ בית המשפט כי גורמי הביטחון יפגשו את גורביץ וישקלו האם יש בדבריו כדי לשנות מן ההחלטה שניתנה. ביום 19.6.2012 פנה העותר פעם נוספת לוועדה וביקש כי תבחן מחדש את מעמדו. בהחלטת יושב-ראש הוועדה מיום 8.8.2012 נקבע כי העותר לא ציין כל טענה חדשה ולכן אין מקום להעלות את עניינו לדיון מחדש בפני הוועדה (להלן: ההחלטה השלישית). בשולי הדברים יש לציין כי בין השנים 2010-2007 הגיש העותר שתי עתירות נוספות לבית משפט זה וכן שתי עתירות מנהליות לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בבקשה שתתאפשר יציאתו לחוץ לארץ, אך ארבעתן כאחד נדחו או נמחקו. 2. בעתירה שלפנינו, החמישית במספר, מבקש העותר כי נצהיר על בטלותן של שלוש ההחלטות של ועדת המאוימים. העותר שב וטוען כי צפויה סכנה לחייו אם יורחק משטח ישראל וזאת על רקע שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון. לחיזוק טענה זו מתייחס העותר לעדותו של גורביץ מיום 18.4.2004 שניתנה במסגרת אחד ההליכים הפליליים שהתנהלו נגד העותר. בעדותו תיאר גורביץ את קורות חייו של העותר כסייען ועמד על סכנת החיים שנשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינית בעקבות חשיפת שיתוף הפעולה שלו עם מדינת ישראל. עדות זו, לטענת העותר, לא הובאה לידיעת ועדת המאוימים בשתי החלטותיה הראשונות, ואילו בהחלטתה האחרונה בחרה הוועדה שלא לנהל דיון בנושא. עוד טוען העותר שקביעת הוועדה לפיה הוא מהווה סכנה לשלום הציבור היא קביעה חסרת בסיס, במיוחד נוכח העובדה שמשנת 2001 ועד שנת 2003, לא נוספו עבירות חדשות בתיקו הפלילי, ומכאן שלא היה בסיס להחלטה מחודש אוקטובר 2003 שלא לחדש את היתריי השהייה שלו. עוד טוען העותר כי יש לו שני ילדים המתגוררים בישראל ועל כן גירושו יביא לפירוק התא המשפחתי שלו ויפגע בילדיו, דבר שלטענתו מנוגד לכללי המשפט הבינלאומי. לבסוף טוען העותר כי המשיבים הפרו את חובתם לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים, במיוחד כאשר בחרו לדחות על הסף את בקשתו האחרונה, ופעלו בחוסר סבירות קיצוני. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה. לטענתם שתי ההחלטות הראשונות של ועדת המאוימים עמדו לביקורת שיפוטית ובית המשפט אף עיין בחומר חסוי והחליט שלא להתערב בהן. מכאן שלטענת המשיבים דחיית העתירה השנייה יצרה מעשה בית דין בכל הנוגע לפגמים הנטענים שנפלו בהחלטה הראשונה ובהחלטה השניה של הוועדה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות ככל שהיא תוקפת את ההחלטה השלישית, וזאת בהיעדר כל טענה חדשה מצד העותר שתצדיק קיום דיון חדש בוועדה. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי הסכנה הנשקפת לעותר ברשות הפלסטינית היא על רקע מעורבותו בפלילים, ולא על רקע חשדות בשיתוף פעולה. לעניין זה מציינים העותרים כי גורביץ סירב לתת פרטים בנוגע לתרומתו הנטענת של העותר עליה הצהיר וזאת חרף המלצת בית משפט זה בפסק דינו בעתירה השניה. לעניין מסוכנותו של העותר מצביעים המשיבים על הרשעותיו בעבירות אלימות מהשנים האחרונות, על מידע מודיעיני שהצטבר בעניינו ועל דבריו בשימוע שנערך בפני ממונה ביקורת הגבולות לפיהם הוא חושש לחזור לג'נין כיוון שהרג שם "משפחה שלמה". נוכח האמור, טוענים המשיבים, שהחלטות ועדת המאוימים הן סבירות, ראויות ואינן מגלות עילה להתערבות בית המשפט. 3. דין העתירה להידחות על הסף. במסגרת העתירה השניה עיין בית המשפט בחומר החסוי הנוגע לעותר, כמו גם בפרוטוקול עדותו של גורביץ בהליך הפלילי ובתצהיר שהגיש במסגרת העתירה, וקבע לבסוף כי "העותר הוא אכן אדם שמידע מודיעיני מצביע על היותו מסוכן" וכי לא נפל פגם בהחלטות הוועדה. העתירה השניה נדחתה אמנם בכפוף לכך שהמשיבים יהיו מוכנים לשקול מחדש את עמדתם ככל שגורביץ יתייצב בפני המשיבים ויסביר את הדברים שנאמרו על ידו בהליך הפלילי, אך גורביץ סירב להופיע לפגישה כזו. מאז נדחו או נמחקו ארבע עתירות נוספות שהגיש העותר באותו עניין, שתיים לבית משפט זה ושתיים לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. משכך, ומשאין העותר מצביע בעתירה הנוכחית על שינוי נסיבות כלשהו או על ראיה חדשה המצדיקים בחינה מחודשת של ההחלטה בעניינו אין כל מקום לעתירה נוספת זו, בייחוד בהינתן העובדה שבשנים שחלפו מאז מתן פסק הדין בעתירה השניה, הורשע העותר בעבירות אלימות נוספות ועל כן, שינוי נסיבות ככל שיש כזה פועל לחובתו. בשל הטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשע"ג (‏2.4.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13006980_V05.doc גד מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il