סלומון אברמוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 698/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 698/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: סלומון אברמוב נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ארקדי פיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8016/05 שניתן ביום 27.12.06 על-ידי השופט א' ואגו תאריך הישיבה: כ"ח בסיון תשס"ז (14.6.07) בשם המערער: עו"ד י' הוד בשם המשיבה 1: בשם המשיב 2: בשם שירות המבחן: עו"ד מ' שינדל בעצמו גב' א' פרויד פסק-דין משלים השופט א' רובינשטיין: ביום כ"ח בסיון תשס"ז (14.6.07), לאחר שמיעת הערעור והתיעצות, הודענו כי החלטנו שלא להיעתר לערעור. נקבע מועד להתייצבות המערער לריצוי מאסרו ביום כ"ט תמוז תשס"ז (15.7.06). להלן יפורטו נימוקינו. א. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) מיום 27.12.06 בו נדון המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל, להפעלה של מאסר על תנאי של 12 חודש, מתוכו 9 חודשים בחופף למאסר המוטל בתיק הנוכחי ושלושה במצטבר, ובניכוי ימי מעצר; מאסר מותנה של 10 חודשים; ופיצוי סמלי – כהגדרת בית המשפט – למתלונן בסך 7,500 ₪. ב. (1) המערער, יליד 1980, הורשע ביום 21.4.05 בבית המשפט קמא בעבירת שוד (סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977); זאת בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן, לפיו ניגש, ביום 26.1.05 בערב, למתלונן ארקדי פיש במרכז גילה בבאר שבע, אחז בזרועו ובמעילו ודרש ממנו ליתן לו את הכסף שברשותו. המתלונן חשש מן המערער והוציא את ארנקו; המערער דרש כי יימסר לו הכסף בטרם ירביץ למתלונן, ונטל 200 ₪ במזומן. אחר כך הוציא מידי המתלונן את הטלפון הנייד שלו, לקחו, סגר אותו והתרחק. (2) בעקבות ההודאה וההרשעה הוזמן תסקיר משירות המבחן למבוגרים, וכן נתבקש בהסכמה אבחון לפי סעיף 19ה' לחוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969, כיוון שנטען על-ידי הסניגור כי המערער נחבל בגיל צעיר בראשו, נפגע בעיניו וסבל מקשיי הבנה ותפקוד. (3) התיק נשמע בראשונה בפני השופט ח' עמר ע"ה, ולאחר פטירתו ללא עת הועבר לשופט א' ואגו יבל"א. לבית המשפט המחוזי הוגשו ארבעה תסקירים בין 28.9.05 ל-21.2.06, וכן החלטת ועדת אבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים) מ-14.11.05. הטיעונים לעונש נשמעו ב-27.3.06. גזר הדין ניתן כאמור ב-27.12.06. (4) בדו"ח ועדת האבחון נאמר כי המדובר באדם שאינו מפגר בשכלו, וכי הוא "מבין את תפקידיהן של הדמויות הפועלות בבית המשפט; כן, מבדיל בין מותר ואסור, אמת ושקר, בין טוב לרע". תסקיר שירות המבחן מ-28.9.05 (בטרם ועדת האבחון) ציין את רקעו של המערער, רווק שעלה ארצה ב-1992 ורשם לחובתו מגיל צעיר מאוד עבירות וגם התנסה בסמים (ראו להלן). נאמר כי המדובר באדם בעל יכולות קוגנטיביות ורגשיות דלות, שמעורבותו בפלילים "גרמה להפנמה של דפוסי התנהגות עבריינית והתחברות לחברה שלילית". נאמר כי נוכח חינוכו וחסכים רגשיים מתקשה המערער לשלוט בעצמו ומתפרץ באופן אלים, ונאמר כי הביע רצון לטיפול תרופתי, והוא "זקוק להתערבות אינטנסיבית על מנת שיוכל לבחון את דפוסיו ההרסניים ולערוך שינוי לקראת חיים נורמטיביים". בהמשך (4.12.05) המליץ שירות המבחן על תקופת נסיון שבה תיבדק השתלבותו של המערער במסגרת טיפולית, אף כי הובעה ספקנות באשר למניע לנכונותו – האם בשל הליכי המשפט או מטעמים כנים, וכן הובע חשש להישנותה של התנהגות עבריינית. ב-24.1.06 נתבקשה דחיה נוספת לשם מתן הזדמנות לניסיון הטיפולי, וב- 24.2.06 נתבקשה שוב דחיה להמשך הניסיון הטיפולי – וכחלופה הומלץ על מאסר בעבודות שירות, פיקוח והמשך טיפול. (5) בית המשפט המחוזי עיין בכל אלה ובגליון הרישום הפלילי של המערער, שראשית הסתבכויותיו בגיל 16 משהובא לדין בעבירות סמים ותקיפה, ונגזר דינו ללא הרשעה, ולאחר מכן נדון עוד 5 (כיום 6) פעמים, בעבירות אלימות, איומים, היזק לרכוש, הפרת הוראה חוקית ועוד. בין היתר נדון ב-1.3.04 ל-15 חודשי מאסר על עבירות איומים, תקיפה, היזק לרכוש במזיד והפרת הוראה חוקית, וסמוך לאחר שחרורו הסתבך בעבירה הנוכחית. (6) בגזרו את הדין סבר בית המשפט קמא "שהאיזון הראוי בין כלל שיקולי הענישה מחייב הטלת מאסר בפועל על הנאשם, אולם כזה שמשכו לא יהיה משמעותי כמתחייב בדרך כלל מחומרת העבירה הזו, וישקף מצד אחד את העובדה שנסיבות מעשה השוד הספציפי לא היו חמורות במיוחד ולא נגרמו תוצאות קשות, ומצד אחר את אישיותו הדלה ויכולותיו המוגבלות של הנאשם שלפנינו". על כן נקבע, כי את המאמץ לשיקום עצמי יהא על הנאשם לבצע אם בכלא ואם לאחר שחרורו. על כן נגזר העונש כמפורט מעלה. ד. (1) בערעור ובפנינו נטען מפי בא כוחו המלומד של המערער, שעשה כמיטב היכולת, כי הגם שנקבע כי אין המערער מפגר, יכולותיו "רדודות במיוחד", ועל כן יש לייחס לשיקומו משקל רב; יש מקום לילך בדרך הטיפולית שהציע (בשעתו) שירות המבחן, מה גם שאין העבירה חמורה בנסיבותיה ותוצאותיה. כן נתבקשה הפחתת הפיצוי, שכן גם כסף לערובה לא יכול היה המערער להשיג בשעתו, ונשאר זמן ממושך במעצר עד שהופחתה הערובה מ-10,000 ₪ ל-3,000 ₪. נטען עוד, כי המדובר באדם בעל אישיות בעייתית, ומיצוי הליך טיפולי עשוי לסייע לו לבנות חיים עצמאיים. (2) עם זאת, ודא עקא, בתסקיר שירות המבחן שהוגש ב-7.5.07 לקראת דיון קודם בבית משפט זה (שנדחה בשל אי התייצבות המערער), צוין כי המערער השתתף בקבוצה טיפולית מספר חודשים, אך עודו מתמודד עם גבולות ודפוסים עברייניים (היה מעורב בינתיים בקטטה), הוא רואה עצמו כקרבן ומכאן סיכון "להתנהגויות חוזרות מכשילות". סיכומו של התסקיר הוא כי "היסטוריית החיים של סלומון, מאפייני אישיות ועברו הפלילי הביאו אותו להפנמתם של דפוסי התנהגות שוליים ונוקשים, אותם, למרות רצונו הכן, מתקשה לשנות בשלב זה של חייו". באת כוח שירות המבחן ציינה בפנינו כי השירות לא יכול היה להמליץ על המשך ההליך הטיפולי לגבי המערער, שכן לא הוברר כי הפיק תועלת חרף השתתפותו בקבוצה הטיפולית, מה גם שלא היה מנדט מסודר לכך בעקבות גזר הדין. (3) באת כוח המדינה עמדה על כך שהמערער מתקשה ליטול אחריות ולשנות את דפוסי התנהגותו העבריינית, ועברו בעבירות אלימות פעם אחר פעם מדבר בעדו; כל הנסיבות לקולה הובאו בחשבון על-ידי בית המשפט קמא, ולכן רכיב העונש מצוי ברף התחתון. המתלונן נשאל בעניין הפיצוי, ועמדתו לא היתה ברורה עד תום. ה. (1) לאחר העיון ושמיעת טענותיהם של הצדדים לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אכן, נודעת חשיבות בגזירת הדין לשיקולים הקשורים בנסיבותיו האישיות של העומד לדין. ואולם, במקרה דנא חוששנו כי כף ההגנה על הציבור היא המכריעה. למרבה הצער, הספיק המערער בגילו הצעיר לצבור מספר לא קטן של עבירות והרשעות. את עבירתו הנוכחית עבר זמן קצר לאחר ששוחרר מבית הסוהר. בית המשפט קמא הקל עם המערער עד למירב מתוך התחשבות רבה בנסיבותיו האישיות הלא קלות; אך המדובר בעבירה חמורה; שוד אדם תמים בפתע פתאום, גם אם לא באלימות גבוהה, יש בו כדי להטיל אימה, להטביע חותם ולהותיר טראומה. אין מקום להקלה נוספת בעונש, שאכן מצוי ברף נמוך. הוא הדין לעניין הפיצוי, שאנו סבורים כי אינו גבוה בנסיבות. ועוד, מן המתלונן למדנו כי טרם קיבל ולוא גם חלק מן הפיצוי (שבית משפט קמא כנראה סבר כי ניתן להעביר את כולו מתוך הערובה שהופקדה, אך זו אינה מספיקה, ראו להלן). אשר ליכולתו הכלכלית של המערער, ככל שישנם טעמים לפריסת תשלום החוב או לדחייתו, מקומם בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות התשנ"ה-1995, כמובן מבלי שנביע דעה. (2) בטרם נחתום, נציין כי סבורים אנו שהמערער זקוק להתיחסות טיפולית, מתוך התקוה כי הדבר יסייע לו, ועודו אדם צעיר, להתעשת ולא לשוב לעבור עבירות. אנו מבקשים כי שירות בתי הסוהר יידרש לעניין זה, כך שהצבתו של המערער למתקן כליאה תביא בחשבון אפשרויות טיפול. לכך התייחס כבר בית המשפט קמא, ואנו מוסיפים המלצתנו, בייחול כי הדבר ייעשה וגם יועיל, חרף הספקנות המעוגנת בעברו של המערער, אך למצער בהתבסס על השתתפותו בעבר בקבוצה טיפולית. (3) עלתה בשיג ושיח באולם בית המשפט השאלה אם לאחר סיום הקבוצה הטיפולית, ומשניתן גזר הדין בבית המשפט קמא, ובהיעדר צו שיפוטי לשירות המבחן, היה מקום להמשך טיפול. תשובתה של נציגת שירות המבחן היתה, כי הדבר אינו מוסדר, אך יתכן שהוא מתאפשר עם הגשת ערעור ובגדרי הכנת תסקיר לבית המשפט שלערעור. כך או אחרת, יתכן מצב של "בין הכיסאות". כיוון שלעתים טוחנות טחנות הצדק לאיטן, יש מקום להבהרה, אם בחוות דעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה ואם בדרך אחרת, מהי הדרך הנכונה ל"נסיבות גישור" כדי לאפשר צעדים טיפוליים בתקופה שלאחר גזר דין בערכאה דיונית, כשהדבר אינו מופיע בגזר הדין, ובאת כוח המדינה באדיבותה מתבקשת להפנות תשומת לב הגורמים המתאימים. (4) באת כוח המדינה הגישה, אולי בלי משים, גליון רישום פלילי מ-23.1.07 הכולל מב"דים (אחד מהם התיק הנוכחי, שכבר אינו מב"ד והרישום לא עודכן במועדו ושניים נוספים). נסב תשומת הלב, כי ככלל אין מקום להגשת מב"דים (בש"פ 6718/06 פלוני ופלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)); במקרה דנא לא היתה לכך השפעה של ממש, ולכן די בהסבת תשומת הלב. (5) עוד נוסיף: על פי החלטת בית המשפט קמא בגזר הדין, בהסכמת המערער, היה סכום הפיצוי שנקבע (7,500 ₪) צריך להיות מקוזז כאמור מן הפיקדון שבתיק המעצר. באת כוח המדינה הודיעתנו בדיון בפנינו כי המרכז לגביית קנסות מסר לה כי הסכום שעמד לעניין זה היה 2,500 ₪, והוא הועבר למתלונן מר פיש (אגב, דומני מן ההחלטות – ראו החלטת סגן הנשיא אזולאי מיום 20.3.05 – כי המדובר (לאחר הפחתה) ב-3,000 ₪, ואף איני יודע אם הסכום כולו הופקד, ומכל מקום לא היה בו כדי לכסות את הפיצוי במלואו). המתלונן, שהיה בפנינו, מסר - כאמור - כי לא קיבל את הסכום האמור. נודה אם באת כוח המדינה תואיל בטובה לברר עם המרכז לגביית קנסות עניין זה כדי לוודא שהכסף מגיע ליעדו, קרי למתלונן. ו. כאמור, אין בידינו להיעתר לערעור, ומועד ההתיצבות לריצוי העונש נקבע. ניתן היום, א' בתמוז תשס"ז (17.6.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07006980_T05.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il