רושדי סארה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6977/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6977/03 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: רושדי סארה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 166/02 שניתן ביום 16.06.2003 על ידי כבוד השופטים ר' חפרי וינוגרדוב, מ' נאמן וע' גרשון תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ט (31.12.08) בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ' נאמן, ר' חפרי-וינוגרדוב ו-ע' גרשון) אשר הרשיע את המערער (להלן: רושדי) ברצח תוך כדי ביצוע שוד בתחנת דלק וכן בשני מעשי שוד נוספים ובעבירות נלוות, וגזר עליו בשל כך מאסר עולם, שלוש שנות מאסר לריצוי בחופף ושבע שנות מאסר נוספות לריצוי במצטבר. הערעור מופנה נגד הרשעתו של רושדי בביצוע הרצח והשוד בתחנת הדלק ולחלופין נגד חומרת העונש בטענה כי יש להורות על חפיפה בין מאסר העולם לשבע שנות המאסר הנוספות שנגזרו עליו. כתב האישום וגרסתו של רושדי 1. רושדי עמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה על-פי כתב אישום מתוקן אשר כלל שלושה אישומים בעבירות של רצח, שוד ושוד מזוין, קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת רכב. על-פי האישום הראשון, במועד לא ידוע סמוך לפני יום 3.6.2001, קשר רושדי קשר עם סמיח שלאעטה (להלן: סמיח) לשדוד את תחנת הדלק "גל" שבסכנין. במסגרת הקשר הצטיידו רושדי וסמיח ביום 3.6.2001 סמוך לשעה 22:00, בשני אקדחים – אקדח מסוג אף.אן בראונינג מודל HP 35 וכן אקדח מסוג 9 מ"מ קצר. באותו היום בשעה 2:00 או בסמוך לכך גנבו רושדי וסמיח בכפר בעאנה רכב מסוג סובארו, בו נסעו לתחנת הדלק. עם הגיעם לתחנה ניגשו רושדי וסמיח אל חדר המתדלקים, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדחים, ושדדו משני המתדלקים - שעסקו בספירת הפדיון היומי - סכום של כ-1,000 ש"ח מכספי הפדיון תוך איומי אקדח ויריות. במהלך השוד הגיע למקום אחמד מיערי, תושב סכנין יליד 1982 (להלן גם: המנוח), והתקרב לחדר המתדלקים באופן שהיה בו כדי להפריע לרושדי ולסמיח להשלים את זממם. רושדי וסמיח ירו לעבר המנוח על מנת להבטיח את השלמת השוד ואת הימלטותם מן המקום ואחת מהיריות שירו רושדי וסמיח באקדח מסוג 9 מ"מ קצר לעברו של המנוח, פגעה בחלק השמאלי של חזהו וגרמה למותו. בגין מעשים אלה הואשם רושדי ברצח, שוד וקשירת קשר לביצוע פשע. אישום זה יכונה להלן אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק. לפי האישום השני, כשלושה חודשים קודם לכן בתאריך לא ידוע וסמוך לפני יום 3.3.2001, קשרו רושדי וסמיח קשר לשדוד את חנות התכשיטים של מר אברהים נג'אר בסכנין (להלן: המתלונן). לשם כך הצטיידו השניים ביום 3.3.2001 סמוך לשעה 21:00 באקדח מסוג 9 מ"מ קצר והגיעו ברכב מסוג סובארו אל קירבת החנות על מנת לבצע את השוד המתוכנן. אותה עת סגר המתלונן את החנות והלך אל עבר מכוניתו כשבידו תיק ובו כ-6,000 ש"ח ושקית ובה כ-17,000 ש"ח, כ-27,000 דולר ושלושה צמידי זהב. בשלב זה יצא סמיח מרכב הסובארו כשהוא רעול פנים ומצויד באקדח והצמיד אותו לראשו של המתלונן. המתלונן השליך את התיק ואת השקית וסמיח נטל אותם, ירה באקדח ואז נכנס אל רכב הסובארו ונמלט עם רושדי ועם השלל. בגין מעשים אלה הואשם רושדי בשוד מזוין ובקשירת קשר לביצוע פשע. אירוע זה יכונה להלן השוד הראשון של התכשיטן. על-פי האישום השלישי, כחודש לפני אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק וכחודשיים לאחר אירוע השוד הראשון של התכשיטן, במועד בלתי ידוע סמוך לפני יום 7.5.2001, קשרו רושדי וסמיח קשר לשדוד שוב את חנותו של המתלונן ולשם כך גנבו השניים ביום 5.5.2001 רכב מסוג סובארו. ביום 7.5.2001 סמוך לאחר השעה 16:00 הגיעו רושדי וסמיח לחנות ברכב הגנוב כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדחים מסוג 9 מ"מ קצר. רושדי עמד בפתח החנות ואילו סמיח נכנס לחנות ודרש מן המתלונן כסף תוך שהוא מורה לו באיומי אקדח לשכב על הרצפה. המתלונן אמר לסמיח שאין לו כסף אך יש תכשיטים בכספת וסמיח נטל את התכשיטים ונמלט יחד עם רושדי אל עבר הסובארו. בדרכם אל הרכב ניסו אזרחים לעצור את רושדי ואת סמיח וכתוצאה מכך נפלו התכשיטים מידיו של סמיח, והשניים נמלטו מן המקום תוך כדי יריות. לאחר האירוע הצית סמיח את הסובארו ביישוב עראבה. בגין אירוע זה הואשם רושדי בשוד מזוין, גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע, והוא יכונה להלן השוד השני של התכשיטן. 2. ביום 21.1.2002, בחלוף כשבעה חודשים ממועד אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, נעצר רושדי ונגבתה ממנו הודעה ראשונה (ת/7), בה הכחיש כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. יום לאחר מכן, ב-22.1.2002 בסמוך לשעה 18:00, הוכנס רושדי לתא מעצר בראש פינה ובו שהה עד ליום 23.1.2002 בשעות הבוקר. בתא שהה מדובב ובשיחתו של רושדי עם המדובב, שהוקלטה ותומללה (מ.ט. 6/02 - ת/25-ת/36), הודה רושדי בביצוע העבירות שיוחסו לו אך טען ששותפו סמיח הוא שירה למוות במנוח. ביום 23.1.2002, לאחר שרושדי הוצא מתא המעצר בו שהה עם המדובב, כאמור, נגבתה ממנו הודעה שנייה (ת/10). בהודעה זו, ולאחר שהוצג בפניו המדובב כשהוא לבוש (כתרגיל חקירה) במדי משטרת ישראל, הודה רושדי בפני חוקריו בביצוע שתי עבירות שוד התכשיטן אך כפר באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק. כאשר נשאל מדוע אמר למדובב שהיה מעורב גם באירוע זה השיב רושדי לחוקריו כי סיפר למדובב דברי שקר על מנת להרשימו "בשביל לעשות מעצמי עבריין כבד מולו" והוסיף "סיפרתי לו אותו [את סיפור האירוע] כמו ששמעתי מאנשים". יצוין כי בסיום חקירתו הנ"ל הביע רושדי כוונה לפגוע בעצמו ועקב כך נלקח לבדיקה פסיכיאטרית. כחודש לאחר מכן, ביום 20.2.2002 נגבתה מרושדי הודעה שלישית (ת/16), בה הכחיש מעורבות בכל שלושת האירועים באומרו "הודיתי על דברים שלא עשיתי אותם". להשלמת התמונה יצוין כי סמיח הועמד אף הוא לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק ובגין שני מעשי השוד של התכשיטן, בפני מותב אחר (כב' סגן הנשיא ח' פיזם וכב' השופטים ש' שטמר ו-ר' שפירא) ומשפטו התנהל בנפרד. לאחר מתן פסק הדין בעניינו הוזמן רושדי להעיד מטעם התביעה במשפטו של סמיח, ועל כך אעמוד ביתר פירוט להלן, אך הואיל וברושדי עסקינן מן הראוי להמשיך ולסקור את התפתחות ההליכים המשפטיים הנוגעים לו. "משפט זוטא" 3. בתשובה לאישום כפר רושדי בעובדות כתב האישום כולן, ובפתח המשפט אף הגיש הודעה בדבר "טענה מקדמית וטענת זוטא", בה השיג על קבילות הודאותיו. בין היתר טען רושדי כי הודאתו בפני חוקריו לא הייתה "חופשית ומרצון" כדרישת הוראת סעיף 12 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות); כי נפגעה זכותו להיוועץ בעורך-דין במהלך החקירה; כי שיחותיו עם המדובב הוקלטו בניגוד להוראות חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 (להלן: חוק האזנת סתר); כי גם אם הסכים המדובב שיאזינו לשיחותיו עם רושדי אין לראות בכך בהכרח הסכמה להקלטת אותן השיחות; וכי משלא ניתנה הסכמת המדובב להקלטה יש לראות בה משום "האזנת סתר" שבוצעה ללא אישור כדין שאין לקבלה כראיה. לצורך בחינת טענות אלה קיים בית משפט קמא דיון נפרד בו העידו, בין היתר, חוקריו של רושדי, המדובב ורושדי עצמו. בהחלטתו מיום 20.10.2002 דחה בית משפט קמא את הטענות שהעלה רושדי לעניין קבילות הודאותיו ולעניין הקלטת שיחותיו עם המדובב בניגוד לחוק האזנת סתר. בדחותו את הטענה הנוגעת ל"האזנת הסתר" קבע בית משפט קמא כי בשנת 1995 תוקנה הגדרת מונח זה בחוק והיא הוגדרה כ"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה", תוך השמטת הסיפא "לרבות הקלטת השיחה כאמור". מכאן למד בית המשפט כי על מנת שהאזנה תהווה "האזנת סתר" אסורה התנאי היחיד הנדרש הוא כי זו תבוצע, בין בהקלטה ובין בדרך אחרת, ללא הסכמת איש מבעלי השיחה והוא הוסיף וקבע כי בענייננו המדובב הסכים להאזנה שבוצעה לשיחותיו עם רושדי ולפיכך אין מדובר ב"האזנת סתר". כמו כן דחה בית משפט קמא את טענת רושדי לפיה ההקלטה אינה ברורה ומשכך אינה קבילה בציינו כי התקיימו כל התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לקבילותן הטכנית של הקלטות, חרף העובדה שבקלטות ובתמלילים מופיעים מדי פעם מלים ומשפטים בלתי ברורים ולעניין זה ציין בית המשפט כי מדובר בשאלה של משקל שמקומה בהכרעת הדין. אשר לקבילות הודאותיו של רושדי בחקירה דחה בית המשפט את הטענה לפיה רק ביום השלישי למעצרו ולאחר שמסר את הודעותיו ושוחח עם המדובב התאפשר לו להיפגש עם עורך-דין למשך דקות ספורות. בית המשפט קבע בהקשר זה כי מספר שעות לאחר מעצרו הוסבר לרושדי כי הוא זכאי להיפגש עם עורך-דין וכי כבר ביום 22.1.2002 בשעות הצהריים נפגש עם עורך-דין למשך כעשרים-עשרים וחמש דקות ובתנאים נאותים. נוכח עדויותיהם של חוקרי רושדי ושל הרופאה שבדקה אותו לאחר שאיים כי יתאבד הוסיף בית משפט קמא וקבע עוד כי אין כל חשש לכך שההודאות שמסר רושדי ניתנו שלא מרצונו הטוב והחופשי, והוא דחה בהקשר זה את טענת רושדי לפיה חוקריו לחצו עליו ועשו ניסיונות להביאו להודות בעבירות המיוחסות לו; את טענתו למצב נפשי רעוע ולמניעת שתייה, אכילה ועישון; וכן את הטענה לפיה הוכה על-ידי אחד מאנשי המשטרה וכי הדבר פגע ברצונו הטוב והחופשי וביכולתו להסדיר את ייצוגו המשפטי. לבסוף קבע בית משפט קמא כי לא נפל פגם בכך שהמשטרה מנעה מרושדי להיפגש עם בני משפחתו, נוכח דברים שאמר למדובב ולפיהם בכוונתו להעלים ראיות אם ייפגש עם אחיו או עם אחרים. בית המשפט אף דחה את טענת רושדי כי החוקרים איימו עליו שבני משפחתו ייעצרו בקובעו כי היא טענה כבושה שאין ליתן לה משקל. מטעמים אלה כולם דחה בית משפט קמא את הטענות שהעלה רושדי באותו שלב לעניין קבילות הודאותיו וקבילות הקלטת שיחתו עם המדובב. הכרעת הדין 5. בהכרעת הדין המרשיעה מיום 5.5.2003 קבע בית משפט קמא, לאחר שמיעת הוכחות, כי שוכנע מעבר לספק סביר שרושדי ביצע את כל העבירות המיוחסות לו, בציינו כי יש ליתן את מלוא המשקל הראייתי להודאותיו של רושדי, הן בפני המדובב והן בפני חוקרי המשטרה. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהודאות שניתנו זמן קצר בלבד לאחר שרושדי נעצר ולפיכך לא ניתן לומר כי רושדי "נשבר" בחקירה לאחר מעצר ממושך. עוד ציין בית המשפט כי השאלות שהוצגו לרושדי היו שאלות "פתוחות" ללא הנחיה; כי הוא סיפר את פרטי האירועים מיוזמתו בצורה חופשית וברורה; כי הגיונם הפנימי של הדברים וההתרחשויות שתוארו על-ידו ברורים אף הם; וכי רושדי התוודה בפני המדובב שאינו איש מרות, כמשיח לפי תומו, לאחר שנפגש עם עורך דין אשר הבהיר לו את זכויותיו. בעניין "הדבר מה הנוסף" הנדרש כתוספת ראייתית להודאה – קבע בית משפט קמא כי הודאותיו של רושדי רצופות פרטים התואמים את יתר העדויות שנשמעו בפניו ובכללם פרטים מוכמנים: רושדי סיפר למדובב כי כלי-הרכב ששימשו לביצוע מעשי השוד היו מסוג סובארו; כי היו גנובים וכי הם נשרפו לאחר ביצוע העבירות, כפי שאכן אירע; רושדי סיפר למדובב כי בשוד הראשון של התכשיטן נורתה ירייה אחת במרחק של כמאה-מאתיים מטרים ממקום האירוע ואכן נמצא תרמיל אקדח במרחק של כמאה מטרים מחנות התכשיטים של המתלונן; דברים שסיפר רושדי לגבי שני המקרים של שוד התכשיטן תואמים בעיקרם את עדות המתלונן ועדויות נוספות בדבר מקום ישיבתו של רושדי ברכב לאחר שסמיח שדד את התכשיטן; המסכות שרושדי וסמיח חבשו בעת השוד; המכה שהיכה רושדי בדלת הכניסה לחנות התכשיטים במהלך השוד והאופן שבו נטלו רושדי וסמיח את התכשיטים מן החנות ואלה נפלו על הארץ; העובדה שלאחר השוד השני נפל סמיח על הארץ עקב פגיעת משאית בו; הבהלתו של המתלונן לבית חולים מיד לאחר השוד הראשון של התכשיטן; קיומן של יריות בכל מעשי השוד; ופרטים בדבר סוג הכסף וסכומי הכסף שנשדדו. עוד ציין בית משפט קמא כי הרכב ששימש לביצוע השוד השני של התכשיטן נמצא כשהוא שרוף בעארבה, כ-700-800 מטרים מבית משפחת עסאלה, וכי הוכח שסמיח התקשר ממכשיר הטלפון הנייד של אחמד עסאלה אל מכשיר הטלפון הנייד של רושדי סמוך לאחר ביצוע השוד. אשר לשוד ולרצח בתחנת הדלק ציין בית המשפט כי רושדי אמר למדובב שבאירוע זה נעשה שימוש בשני כלי נשק שונים, ואכן הקליע שהוצא מגופו של המנוח היה מסוג 9 מ"מ קצר ובזירה נמצא גם תרמיל מסוג 9 מ"מ רגיל. כמו כן מחוות דעתו של פרופ' יהודה היס עולה שהמנוח נפגע מכדור אחד בלבד כפי שסיפר רושדי. בהקשר זה דחה בית משפט קמא את טענת רושדי לפיה פרטי העבירות נודעו לו ממקורות חיצוניים (חוקריו, המדובב, אנשים זרים וכתבות בעיתונים), בציינו כי רושדי שינה פעמים אחדות את גרסתו באשר למקור הידיעה של הפרטים השונים והדגיש כי רושדי לא זימן לעדות אף לא אחד מבין חמשת החברים מהם נודעו לו לטענתו פרטים אלה. בית המשפט אף תהה בהקשר זה איזה עניין היה לרושדי לאגור פרטים רבים כל כך על שלושה אירועים שונים שלו עצמו אין כל עניין בהם. כמו כן ציין בית המשפט כי הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלה האם ניתן לקשור בין התרמילים שנמצאו בשלוש זירות האירועים ובין אקדח עם מחסנית טעונה שהתגלה במטע זיתים בצפון סכנין, אך קבע כי גם אם יניח כטענת רושדי שלא קיימת התאמה בין התרמילים לבין האקדח שנתפס, אין בכך כדי לכרסם במשקלן המכריע של יתר הראיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין כל חשש שמא רושדי הודה בביצוע מעשים שלא ביצע ועוד קבע כי הראיות הנוספות עליהן עמד מהוות, כל אחת לעצמה ובוודאי בהצטברן יחד, "דבר מה נוסף" כבד משקל לתמיכה בהודאותיו של רושדי בפני המדובב ובפני חוקריו. 6. טענות האליבי שהעלה רושדי לגבי אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק ולגבי אירוע השוד השני של התכשיטן, נדחו אף הן על ידי בית המשפט. תחילה טען רושדי בשלב "משפט הזוטא" כי ביום אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק וכן במועד השוד השני של התכשיטן שהה בביתו שבטמרה, אך בשלב ההוכחות שינה רושדי את גרסתו וטען לראשונה טענת אליבי חדשה לפיה במועד שבו בוצע השוד והרצח בתחנת הדלק הוא נסע לקיבוץ מורן על מנת לאסוף את אחותו ממקום עבודתה. בדחותו את הטענה קבע בית המשפט כי טענת אליבי זו הינה "משענת קנה רצוץ", וציין כי מדובר בעדות כבושה וכי האחות נדרשה לאמץ את מוחה על מנת להיזכר מה עשה אחיה באותו היום ולא הייתה בטוחה שרושדי אכן הסיע אותה כדבריו. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה, בין היתר, כי אף שרושדי העיד כי חודשיים לאחר שנחקר במשטרה הזכירה לו אחותו שהסיע אותה למקום עבודתה ביום אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, הרי שבאותו שלב (דהיינו, כחודשיים לאחר החקירה) עדיין דבק רושדי בגרסת האליבי הראשונה וטען בפני בית המשפט במסגרת הליך "הזוטא" כי באותו היום שהה בביתו שבטמרה. על רקע כל אלה דחה בית המשפט את טענות האליבי בקובעו כי הן אינן מהימנות ובציינו כי "[]הרושם הוא שהנאשם בוחר לבדות דברים מליבו ולהתאימם לצרכיו. אין לנאשם כל קושי לאמץ גרסה פלונית, אם הוא סבור כי השמעתה יכולה לסייע לו, ולהצהיר עליה 'בוודאות', גם אם אין היא אמת". 7. בית המשפט הוסיף וקבע כי התקיימו במקרה דנן יסודותיו של סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) שעניינו, בין היתר, ביצוע רצח תוך ביצוע עבירה. זאת משום שהוכח כי מותו של המנוח באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק נגרם על-ידי קליע של אקדח שחדר לגופו וכן משום שהוכח כי הירי בוצע במהלך השוד ועל מנת להקל על ביצועו, לאחר שהופעת המנוח בזירת האירוע הפתיעה את רושדי ואת סמיח וחסמה, למעשה, את נתיב בריחתם מן המקום. בית משפט קמא קבע כי גם אם רושדי וסמיח לא רצו במותו של המנוח, אין בכך כדי לשלול את קיומו של היסוד הנפשי הנדרש שכן רושדי, אשר יצא חמוש באקדח לבצע מעשה שוד מזוין עם שותפו, היה מודע לכך שבמהלך ביצוע העבירה עלולים הוא או חברו לגרום בירייה למותו של אדם והדגיש כי גם אם ייתכן שסמיח הוא זה שירה את הירייה הקטלנית אין הדבר מעלה או מוריד שכן העבירה מיוחסת לרושדי כמי שביצע אותה בשותפות עם סמיח לפי סעיף 29 לחוק העונשין. בהתבסס על הממצאים והמסקנות המפורטים לעיל הרשיע בית משפט קמא את רושדי כאמור בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לרבות העבירה של גניבת רכב שיוחסה לו באישום השלישי (השוד השני של התכשיטן), בקובעו כי גם לגביה הציגה התביעה ראיות מפלילות כנדרש. הבקשה להבאת ראיות נוספות לאחר מתן הכרעת הדין 8. זמן קצר לאחר הינתן הכרעת הדין ובטרם ניתן גזר הדין פנה רושדי במכתב לנשיא בית המשפט העליון בו טען כי לא הוא ביצע את הרצח אלא אדם אחר, המוכר לו. רושדי ביקש כי מועד מתן גזר הדין יידחה וכי תינתן לו הזדמנות להיחקר ולספר את הידוע לו. בהמשך לאותו מכתב הגיש בא-כוחו של רושדי לבית משפט קמא בקשה להפעיל את סמכותו לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולהתיר הבאת ראיות נוספות מטעם רושדי טרם מתן גזר הדין. בבקשה נטען, בין היתר, כי זהותו של מבצע העבירה ידועה לרושדי אך הוא לא אמר דבר משום שחשש מנקמת דם ומפגיעה בחייו ובחיי משפחתו. עוד נטען כי יש בכוחה של ראיה זו לשנות את תוצאות המשפט ולהביא לזיכויו של רושדי ועל כן מן הראוי לדחות את מתן גזר הדין ולאפשר לרשויות החקירה לבחון את גרסתו אף שמדובר בשלבים האחרונים של משפטו. בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה למשטרת ישראל לגבות מרושדי את ההודעה הנוספת ובשלוש ההודעות שנגבו ממנו באותו שלב (מ/1-מ/3) מסר רושדי כי סמיח סיפר לו שהוא ואדם נוסף בשם עדנאן זבידאת (להלן: זבידאת) ביצעו את השוד והרצח בתחנת הדלק. רושדי הוסיף וסיפר כי ידע את פרטי האירוע מדברים שסיפר לו סמיח לאחר אותו אירוע, והוא ציין בהודעותיו כי לא סיפר על כך מפני שלא רצה להביא למעצרם של אנשים נוספים ולגרום לסכסוך בינם לבין משפחת המנוח. עוד ציין רושדי כי אמר למדובב שהוא זה שהשתתף באותו אירוע כיוון שסמיח איים עליו בשם זבידאת שלא יזכיר את שמו של זבידאת. כמו כן הודה רושדי בהודעות שנגבו ממנו לאחר הכרעת הדין כי הוא אכן השתתף בשני אירועי השוד של התכשיטן. בהחלטתו מיום 10.6.2003 דחה בית משפט קמא את בקשת רושדי להעיד בדבר גרסתו החדשה ולהביא ראיות להוכחתה, בקובעו כי כל שרושדי טוען הוא שהשותף לרצח אמר לו כי אדם אחר היה שותפו לרצח, ואין מדובר בראיה חדשה שמוצדק לשקול את הצגתה בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין ובלשונו: "מה שעולה מבקשת הסניגור ומטיעונו להצדקת קבלתה הוא, שבכל מקרה שאדם לאחר שנוכח כי כלתה [ע]ליו הרעה והוא הורשע בדין, יטען שלא הוא אלא מישהו אחר ביצע את המעשה בגינו הוא הורשע וינקוב בשמו של אותו אדם על סמך הטענה שהוא-הנאשם שמע זאת מפי אחד המשתתפים בביצוע המעשה, די יהיה בכך כדי להצדיק פתיחת שמיעת המשפט ע"י העדת הנאשם בפעם השנייה, והתרת הבאת האיש שאמר את הדברים לנאשם וכן התרת העלאה על דוכן העדים של האיש בשמו נקב הנאשם. ודאי הוא שקבלת בקשה כזו אינה מתיישבת עם איזון ראוי בין הצורך לשמור על הסדר המקובל של ניהול המשפט, וגמישות דיונית שמטרתה למנוע עיוות דין תוך שמירת עניינם של הנאשם והחברה, איזון עליו הצביע ביהמ"ש בפס"ד לזרובסקי". בית משפט קמא דחה, אפוא, את בקשת רושדי ונפנה לגזור את דינו. בגזר הדין שניתן ביום 16.6.2003 נידון רושדי, כאמור, למאסר עולם, לשלוש שנות מאסר לריצוי בחופף ולשבע שנות מאסר שתרוצנה במצטבר. הרשעתו של סמיח 9. לאחר שנגזר דינו העיד רושדי במשפטו של סמיח אשר כפי שכבר צוין עמד אף הוא לדין בגין אותם אישומים בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני מותב אחר (כב' סגן הנשיא ח' פיזם וכב' השופטים ש' שטמר ו-ר' שפירא). בעדות שמסר במשפטו של סמיח סיפר רושדי כי שני מעשי שוד התכשיטן בוצעו על-ידו יחד עם סמיח, אך ביחס לשוד ולרצח בתחנת הדלק חזר רושדי וטען כי כל מה שאמר למדובב בהקשר זה היה שקר ונאמר במטרה להתרברב וכן חזר באותו מעמד על הגירסה המאוחרת שמסר לאחר הכרעת דינו ולפני מתן גזר הדין, לפיה הרצח בוצע על-ידי סמיח וזבידאת. לדבריו באותה עדות נודע לו הדבר כיומיים לאחר האירוע ישירות מפיו של סמיח, אך ביום הראשון למעצרם אמר לו סמיח לדבריו שלא יזכיר את שמו של זבידאת. ביום 22.6.2005 הורשע סמיח בעבירות המיוחסות לו אך זוכה מחמת הספק מעבירת גניבת הרכב שנכללה באישום הנוגע לשוד השני של התכשיטן. בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של סמיח ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי מתמליל ההקלטה של השיחה שהתקיימה בין רושדי לסמיח בתא המעצר עולה כי סמיח לא איים על רושדי וכי זבידאת כלל לא הוזכר בשיחתם. עוד צויין בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של סמיח כי "עדנאן זובידאת שנחקר זה מכבר על ידי המשטרה הוכיח כי בזמן הרצח שהה הרחק מסכנין". על כן, דחה בית המשפט המחוזי את גרסת רושדי בעניין זה בציינו כי רושדי בעדותו מסר פרטים מוכמנים רבים שעליהם לא יוכל להעיד אדם שלא נכח באירועים כולם. בית המשפט המחוזי הרשיע, אפוא, את סמיח בהתבסס על הודאתו של רושדי ובהסתמך על תוספת ראייתית מסוג "דבר לחיזוק" שמצא בחומר הראיות. בהקשר זה נסמך בית המשפט המחוזי על העדויות שנשמעו מטעם התביעה, התנהגותו של סמיח במהלך חקירותיו ובעדותו בבית המשפט המצביעה על חוסר אמינותו, לרבות כבישת טענת האליבי שהעלה, סתירות רבות שנמצאו בעדותו ושקריו. בנוסף קבע בית המשפט כי התרמילים, האקדח והקליע אשר נמצאו בזירות האירועים "יוצרים את הקשר בין הזירות השונות [ו]מחזקים יחדיו באופן עצמאי כל אחד את קשריו של [סמיח] לכל אחד מן האירועים המפורטים לעיל" (פיסקה 8.3 להכרעת הדין בעניינו של סמיח). בגין העבירות שבהן הורשע נגזרו גם על סמיח מאסר עולם ושבע שנות מאסר לריצוי במצטבר. סמיח ערער על ההרשעה ולחלופין על גזר הדין (ע"פ 8319/05) ומטעמים של יעילות הדיון הוחלט לשמוע את שני הערעורים בצוותא חדא, אך החלטנו ליתן פסקי דין נפרדים בעניינו של כל אחד מהם. טענות הצדדים בערעור רושדי 10. רושדי משיג בפנינו על הרשעתו בביצוע השוד והרצח בתחנת הדלק ולחלופין על העונש שהושת עליו. הוא אינו מערער על הרשעתו בשני אירועי שוד התכשיטן שבביצועם הודה בשלבים שונים של חקירתו, לרבות בהודעות שמסר לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו. אשר לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק טוען רושדי לפסלות ההודאה שמסר למדובב ולגישתו אף אם המדובב היה מודע לכך שמתבצעת האזנה לשיחה שקיים עימו, מן הראיות עולה כי המדובב לא נתן את הסכמתו המפורשת להקלטה ומשכך מדובר בהאזנת סתר בלתי קבילה. רושדי מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בהעניקו משקל ראייתי מלא לשיחה שניהל עם המדובב, נוכח האיכות הירודה של ההקלטה, העדר תיעוד מלא של הדברים שנאמרו למדובב על-ידי צוות החקירה בעת שהמדובב הוצא מן התא במהלך הדיבוב וכן העדר תיעוד באשר לחילופין בין שני מפעילי מכשיר ההקלטה. עוד טוען רושדי כי כל החלק הראשון של שיחתו עם המדובב אינו מתועד בהקלטה, וחֶסֶר זה אינו מאפשר לו להוכיח את טענתו לפיה המדובב הדריך אותו לומר לחוקרים שהוא מעורב בעבירות המיוחסות לו. כמו כן טוען רושדי כי המדובב סיפר לו על דברים שהוא כלל לא ידע שהתרחשו, הנוגעים לשוד של סניף בנק ודואר בסכנין ואף הבטיח לו כי ימנה לו עורך-דין כאשר ישתחרר מן המעצר. בעניין המפגש עם עורך-דין טוען רושדי כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי נתאפשרה לו פגישה ראויה עם עורך-דין לפני השיחה עם המדובב. רושדי מאשר אומנם כי נפגש עם עורך-דין ביום השני של מעצרו (22.1.2002), אך לטענתו הפגישה נערכה לאחר שכבר בוצעו מספר לא מבוטל של פעולות חקירה, כי היא ארכה דקות ספורות בלבד ו"לא הלמה פגישה ראויה של עו"ד עם מי ש[מואשם] בעבירות חמורות כרצח ומעשי שוד מזוינים". מכל מקום, כך לטענתו, בערבו של אותו היום נמנעה ממנו שלא כדין האפשרות לפגוש עורך-דין נוסף וגם בכך יש כדי להוליך לפסלות ההודאה שמסר למדובב באשר לביצוע אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק. 11. רושדי מוסיף וטוען כי גם לגופם של דברים לא הוכח ברמה הנדרשת בפלילים כי הוא ביצע את עבירת השוד והרצח בתחנת הדלק, והוא מדגיש כי רוב הדברים שאמר למדובב מפלילים אותו בביצוע שני מעשי השוד של התכשיטן אך אינם קשורים למעשה השוד והרצח בתחנת הדלק. עוד טוען רושדי כי פרט להודאתו כל שהוצג בפני בית משפט קמא בהקשר זה הן ראיות נסיבתיות המותירות ספק ביחס לאשמתו ואינן יכולות לשמש "דבר מה נוסף" להודאתו. לדבריו נדרשת במקרה דנן תוספת ראייתית משמעותית נוכח מיעוט הפרטים בהודאתו בפני המדובב ועוד הוא טוען כי הפרטים הבודדים שמסר ביחס לאישום הרצח – סוגי הנשק שהמשיבה קושרת למעשה הרצח ופגיעתו של המנוח מכדור בודד – אינם פרטים מוכמנים אלא פרטים שפורסמו בהרחבה בעיתונות ועלו בשיחות שהתקיימו לגבי האירוע במגזר הערבי בכלל ובסכנין בפרט. רושדי מלין על כך שבית המשפט התעלם מן הסתירות שעלו בראיות ומכך שדברים שאמר למדובב אינם מתיישבים עם ראיות אחרות שהוצגו. כך למשל ביחס למספר השודדים שהשתתפו בשוד; מספר האנשים שנמצאו בתחנת הדלק בעת השוד; השלל שנשדד; מועדי מעשי השוד; והעובדה שעובדי תחנת הדלק מספרים על מעשי שוד ורצח אחרים שבוצעו באותה תקופה. אשר לכלי הנשק שבהם נעשה שימוש במהלך אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק טוען רושדי כי סוג הנשק שפגע במנוח איננו פרט מוכמן; כי לא ניתן לקשור אותו אל הנשק ואל התרמילים שנמצאו בזירת האירוע; כי הוא כלל אינו יודע להבחין בין סוגים של נשק והפרטים שמסר בהקשר זה למדובב נמסרו בתשובה לשאלותיו ולא מיוזמתו הוא; כי לא הוכח שהוא ידע שנעשה שימוש באקדחים מסוג 9 מ"מ ובכל מקרה לא הוכח שהוא ידע כי מדובר ב-9 מ"מ קצר; כי המשיבה לא ניסתה לתמוך את גרסתה בשיחות טלפון בינו ובין סמיח; כי לא נמצאו טביעות אצבע שלו על האקדח שנמצא וכי לא הוכח טווח הירי שבוצע אל עבר המנוח. בנוסף לכל אלה טוען רושדי כי לא הוכח הקשר בין התרמילים שנמצאו בזירת האירוע לבין הנשק בו נורה המנוח וכי הניסיון לקשור בין התרמילים שנמצאו בזירת אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק לאלה שנמצאו בזירת אירועי שוד התכשיטן דינו להידחות. עוד טוען רושדי כי שגה בית משפט קמא בדחותו את טענת האליבי שהעלה והוא מוסיף כי לו חקרה המשטרה את טענת האליבי הראשונה שמסר, היתה עדות אחותו בדבר הסעתה ממקום עבודתה עולה זמן רב קודם לכן וניתן היה לגבותה. כמו כן טוען רושדי כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח, משום שלא הוכח כי הוא ידע שסמיח נושא עימו נשק לשוד בתחנת הדלק. לבסוף מלין רושדי על כך שחרף טענתו לפיה הרצח בוצע על-ידי אדם אחר, המשטרה לא ביצעה כל פעולת חקירה זולת גביית גרסתו ולא חקרה את האדם שבשמו נקב רושדי. 12. המשיבה מצידה טוענת כי דין הערעור להידחות וכי אין כל עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית משפט קמא לאחר שבחן את מכלול הראיות שהוצגו בפניו והתרשם באופן בלתי אמצעי מעדות רושדי. אשר לקבילות ההקלטות בהן תועדו שיחותיו של רושדי עם המדובב שבה המשיבה וטוענת כי שיחה שאחד הצדדים הסכים שיאזינו לה אינה מוגדרת כהאזנת סתר ולפיכך אין איסור להקליטה. עוד היא טוענת כי משהסכים המדובב להקלטת השיחה אין היא באה בכל מקרה בגדר האזנת סתר, אף לפי הפרשנות שמציע רושדי, וכי בדין נתן בית משפט קמא משקל ראייתי מלא להקלטת השיחה חרף הפגמים באיכותה. כמו כן טוענת המשיבה כי יש לדחות את ניסיונו של רושדי למקד את בדיקת הפרטים המוכמנים בשלב הערעור לאלה הנוגעים לאירוע הרצח והשוד בתחנת הדלק בלבד, ולשיטתה צמצום יריעת המחלוקת על-ידו בשלב זה אין בו כדי להשפיע על היקף הפרטים שבהם ניתן למצוא תוספת ראייתית להודאתו. לטענת המשיבה, משרושדי אינו חולק עוד על השתתפותו בשני אירועי שוד התכשיטן, יש לראות בהתוודותו על מעשים אלה ובכל הפרטים הרבים שמסר לגביהם משום חיזוק משמעותי לכך שהודאתו בפני המדובב, בכללותה, לרבות בעבירת הרצח הינה מהימנה וניתן לבסס עליה ממצא מרשיע. במיוחד כך הוא לטענת המשיבה נוכח הזיקה הקיימת בין שלושת האירועים. עוד טוענת המשיבה כי קיימים מספר פרטים מוכמנים משמעותיים ביותר הנוגעים ישירות לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, ובהם כלי הנשק וסוג הרכב ששימשו את המבצעים במהלך האירוע ולגישתה התאימות בין פרטים אלה לבין דברי רושדי בשיחה עם המדובב מהווה תוספת ראייתית ממשית המעידה על מעורבותו באירוע. ביחס לכלי הנשק טוענת המשיבה כי שלושה מהתרמילים שנמצאו בזירת השוד השני של התכשיטן נורו מאותו אקדח שבו נעשה שימוש באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, והדבר מלמד באופן חד-משמעי על קיומו של קשר בין האירועים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בדין דחה בית משפט קמא את טענת רושדי לפיה שיקר למדובב כיוון שביקש להרשימו, בציינה כי הסבר זה אינו מתיישב עם העובדה שרושדי הרחיק עצמו באותה שיחה מפעולת הירי שגרמה למות המנוח, וכן היא טוענת כי משסיפר רושדי למדובב על מעורבותו בשני מעשים של שוד מזוין (אירועי שוד התכשיטן שלגבי הרשעתו בהם אין הוא מערער), לא היה לו צורך לבדות מעורבות באירוע נוסף כדי להרשים את המדובב בניסיונו הפלילי. עוד טוענת המשיבה כי העובדה שרושדי מסר למדובב פרטים שאינם תואמים את הראיות האחרות, אין בה כדי לגרוע ממשקלה הראייתי של הודייתו בפני המדובב ובאשר לטענות שמעלה רושדי ביחס ליסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח, סומכת המשיבה ידיה על קביעותיו של בית משפט קמא ומוסיפה כי מן הראיות ברור כי רושדי היה חמוש בשעת ביצוע השוד וגם עשה בעצמו שימוש בנשק וירה אם כי לא ברור מי מן השניים, הוא או סמיח, ירה לעבר המנוח את היריה הקטלנית. לבסוף טוענת המשיבה כי אין בהודעה הנוספת שמסר רושדי לאחר הכרעת הדין כדי לשנות מן המסקנה המרשיעה וכי בדין קבע בית משפט קמא שבמקרה דנן אין לסטות מן הכלל לפיו אין מקבלים ראיות נוספות ואין פותחים בחקירה נוספת לאחר ההרשעה. דיון 13. בערעורו מלין רושדי על הרשעתו בעבירת השוד והרצח בתחנת הדלק ואינו מלין על הרשעתו בשני מעשי שוד התכשיטן, אך הרשעתו של רושדי בעבירות כולן מבוססת על הודאתו בהן במהלך שיחה שקיים עם המדובב וכן על ראיות נוספות העולות על-פי קביעתו של בית משפט קמא כדי "דבר מה נוסף" לאימות ההודאה. קביעותיו המרשיעות של בית משפט קמא מבוססות רובן ככולן על ממצאי עובדה ומהימנות ונסמכות על התרשמות בלתי אמצעית מן הראיות שהוצגו בפניו ומן העדויות שנשמעו, והלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים. כך, למשל, עשויה ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים המבוססים על שיקולים שבהיגיון ובקביעות הנוגעות לסבירותה של עדות פלונית לעומת מכלול הראיות וכן במסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן העובדות, להבדיל מקביעת העובדות עצמן (ראו ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט א' א' לוי (טרם פורסם, 17.3.2008)). לאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתיק נראה לי כי המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים שבהם יש מקום להתערב בקביעותיה ובמסקנותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להרשעת רושדי בביצוע השוד והרצח בתחנת הדלק. הודאת רושדי בהשתתפות בשוד וברצח בתחנת הדלק בפני המדובב א. הודאה בפני מדובב - כללי 14. מיד בתחילת הדברים נאמר כי לא מצאנו כל בסיס לטענות שהעלה רושדי נגד קבילות ההקלטות בהן תועדו שיחותיו עם המדובב, לרבות הטענה כי מדובר בהאזנת סתר. לא ראינו צורך להרחיב בעניין זה מעבר לכך בהיות הדברים ברורים ופשוטים. הפסיקה הישראלית הכירה בהפעלתם של סוכני משטרה על מנת לדובב חשודים כתחבולה חקירתית לגיטימית, וראתה בכך אמצעי בל יגונה למלחמה בפשיעה (ראו: ע"פ 476/79 בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 785, 806-805 (1980); ע"פ 378/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה ז(6) (לא פורסם, 21.4.2005) (להלן: עניין פלוני)). כך, נפסק כי "המציאות מלמדת כי במקרים רבים נוטה חשוד לפתוח את סגור לבו בפני מי שעצור עמו ולהימנע מכך בחקירה בפני איש מרות, ואם בדרך זו ניתן לתרום לחשיפתן של עבירות ולהעמדתם של עבריינים לדין, כי אז אין מנוס מלעשות שימוש גם באמצעי חקירה זה" (ע"פ 4577/98 דיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 405, 411 (2001)). הלגיטימיות של הפעלת מדובב הוכרה לא רק באשר למדובב פאסיבי, העוקב אחר מהלכיו של החשוד ומגיב לפניותיו, אלא גם באשר למדובב אקטיבי, הפועל בדרכים שונות ויוזם מהלכים על מנת לדלות מידע מפיו של החשוד (ראו: עניין פלוני, פסקה ז(6); ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 לפסק-דיני (טרם פורסם, 22.6.2009) (להלן: עניין אלזם)). 15. חוקרי המשטרה רשאים, אפוא, ולעתים אף חייבים, להשתמש בתחבולות חקירתיות שונות לרבות הפעלת מדובבים, אך על השימוש במדובב חלים העקרונות הכלליים המבחינים בין תחבולה חקירתית מותרת לתחבולה חקירתית פסולה והגבולות בהקשר זה מעוצבים ממקרה למקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות (ראו: ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, 292-290 (1996); ע"פ 9613/04 בן-סימון נ' מדינת ישראל, פסקה ל(2) (לא פורסם, 4.9.2006)); עניין אלזם, שם; יעקב קדמי על הראיות 70-66 חלק ראשון (2003) (להלן: קדמי, על הראיות)). כמו כן, ראוי לזכור כי מדובב הוא לעתים קרובות עבריין המבקש לקנות את חירותו ולזכות בגמול על פעולתו, ולכן על בית המשפט להיות ער לחשש כי הוא עלול להפליל גם את מי שלא חטא (ראו ע"פ 1520/97 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 337, 349-348 (2000)). כמו כן, על בית המשפט להשתכנע כי ההודאה עליה מבקשת התביעה להתבסס כראיה מרכזית להרשעה ניתנה "חופשית ומרצון" כדרישת סעיף 12(א) לפקודת הראיות (למשמעותה של דרישה זו ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 4.5.2006) (להלן: עניין יששכרוב); רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 14.12.2006) (להלן: עניין מילשטיין)), וכן כי היא עומדת בקריטריונים שהותוו בדוקטרינת הפסילה הפסיקתית לעניין קבילותן של ראיות בכלל והודאות בפרט, לפיהם נתון לבית-המשפט שיקול דעת לפסול קבלת ראיה בפלילים ובכלל זה הודאת נאשם "אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה" (עניין יששכרוב, פיסקה 76; ראו גם ע"פ 645/05 זליגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 19 (לא פורסם, 5.12.2006)). האם הודאתו של רושדי בפני המדובב, עליה ביסס בית משפט קמא את הרשעתו במקרה דנן, עומדת במבחנים אלה? ב. ההודאה שמסר רושדי בפני המדובב 16. בשבתם יחד בתא המעצר סיפר רושדי למדובב כי ביצע יחד עם סמיח את שני מעשי השוד של התכשיטן, וכמו כן סיפר לו כי הוא וסמיח ביצעו יחד את השוד בתחנת הדלק במהלכו נרצח המנוח, תוך שהוא מפרט באוזניו פרטי פרטים של אותו האירוע בלא שניתן למצוא בהקלטת השיחה, בתמליל המתעד אותה או בראיות האחרות שהוצגו אינדיקציה כלשהי לכך שהדברים לא נמסרו באופן חופשי ומרצון על ידי המערער. כך, למשל, סיפר רושדי למדובב כי המנוח נפגע מכדור אחד, שנורה על-ידי שותפו (סמיח); כי רושדי וסמיח היו רעולי פנים בעת השוד; כי האירוע התרחש בשעת לילה מאוחרת; כי הגיעו למקום ברכב גנוב מסוג סובארו; כי שרפו את הרכב לאחר השוד; כי השוד בוצע באקדחים; כי המנוח היה צעיר והוא "הגיע מבחוץ" (דהיינו, מחוץ לתחנת הדלק), בהדגישו, בתשובה לשאלת המדובב אם הפתיע אותם, כי "זה לא היה בכוונה בכלל, לא בכוונה"; כי לא היו אנשים באזור התחנה בעת הירי למעט שני עובדי תחנת הדלק וכי תחנת הדלק הייתה מוארת. כמו כן העריך רושדי בשיחתו עם המדובב את המרחק שממנו נורה המנוח - "כמו מפה ועד היומן", ובאשר לשלל השוד באירוע השוד והרצח הביע רושדי בפני המדובב אכזבה באומרו: "רושדי: לקח לנו חודשיים לעשות את זה. מדובב: כל מה שיצא רק ארבעים-חמישים אלף שקל? בשביל מה הלכת על זה? רושדי: אתה רואה? מדובב: אני חשבתי שיש יותר. רושדי: כן בטח (... לא מובן). מדובב: מה אני אעשה רצח בשביל ארבעים-חמישים אלף שקל. הרצח היה יחד עם השוד? רושדי: כן. וריק, כלום. מדובב: בתחנת דלק? רושדי: שום דבר". (עמ' 8 ל-ת/26) 17. על הדברים שסיפר רושדי למדובב חזר המדובב בעדותו בבית המשפט. כמו כן תועדו דבריו של רושדי למדובב ביומן העמדה אשר נרשם על-ידי השוטר שהקליט את השיחה והאזין לה בזמן אמת. וכך נרשם ביומן העמדה ככל שהדבר נוגע להתוודותו של רושדי בפני המדובב על דבר השתתפותו באירוע השוד והרצח: "... רושדי אומר שהבחור נורה ירייה אחת בלב כנראה מהחבר שלו ירה בו פנים מול פנים והיו רעולי פנים. הרצח היה בלילה, היה להם רכב גנוב ששרפו אותו בשדה, אנשים לא ראו אותם כי היו רעולי פנים, מדובר באקדח 9 מ"מ. כל השודים היו עם אקדחים. מספר שכל השודים תוכננו מראש, רושדי אומר שבשוד בו בוצע הרצח לא נגנב כסף כלל, זה עובר אורח ילד בן 22 ולא היה בכוונה לרצוח אותו היה בזמן מתח וכדור אחד. ..." (עמ' 1 ליומן העמדה, ת/ 20 – מונה 400). וכמו כן: "רושדי מספר שירו גם בתחנת דלק כי המתדלק היה לו כסף ולא רצה להוסיף ירו ע"מ להפחיד אותו שלא יחשוב שזה אקדח צעצוע, והכל נכשל". ... (שם, מונה 000) ... "רושדי אומר שירו בילד לא היו חוץ משני עובדי התחנה. הוא היה בתחנה והיה אור בתחנה הרכב לא היה רחוק מהם. ..." (שם, מונה 353) תיעוד זה ביומן העמדה יש בו משום ראיה צולבת המאמתת את העובדה שרושדי אכן התוודה בפני המדובב על דבר מעורבותו באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק מרצונו החופשי ובלא שננקטו לגביו תחבולות פסולות, וכן יש באותו התיעוד משום מענה מניח את הדעת לטענות שהעלה רושדי בעניין איכות ההקלטה ובהירות האמור בה. 18. במהלך שיחתו עם המדובב אישר אומנם רושדי בתשובה לשאלות המדובב כי הוא וסמיח ביצעו שני מעשי שוד נוספים בסניף בנק מרכנתיל ובסניף הדואר בסכנין, אף שאין חולק כי מעשים אלה אינם מיוחסים לרושדי או לסמיח וספק רב אם אירעו כלל במציאות (ראו עמ' 332 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). סוגיה זו לא נתלבנה בהכרעת הדין וממילא לא התייחס בית משפט קמא לקושי שהיא מעוררת ולהשלכות שיש לעובדה זו על משקלה הראייתי של ההודאה, ככל שהיא נוגעת למעשים המפורטים בכתב האישום. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו הצדדים בנדון באתי לכלל מסקנה כי קושי זה אין בו בנסיבות המקרה דנן כדי לאיין את משקלה של ההודאה שמסר רושדי באשר למעשים שיוחסו לו בכתב האישום בכלל ובאשר לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק בפרט. יפים לכאן דבריו של הנשיא שמגר בד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441 (1991), באומרו: "... ניסיון החיים והניסיון השיפוטי מלמדים, שגם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מתבל דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו. הסינון וההפרדה בין חלקים אלה הם מן המלאכות המקובלות על בית המשפט." (שם, 459). אכן, בעשותו במלאכה זו על בית המשפט לבחון את העדות בזהירות הראויה וכדברי הנשיא ברק בע"פ 5875/93 עביט נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 801 (1997): "... פיצול עדות אסור שייעשה באופן שרירותי, ו[כי] נדרש יסוד סביר לאבחנה בין חלקי העדות (ראה ע"פ 71/76 מרילי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813, 819). בנסיבות המקרה, כאשר קיימות ראיות אחרות מהן עולה מעורבותו של המערער בביצוע הרצח, בדין קיבל בית המשפט קמא את חלק ההודאה של המערער, ככל שזה מתייחס לביצוע הרצח. אכן, חובתו של בית המשפט היושב בדין לברור את הבר מן התבן, ולחלץ מבין השיטין את האמת שבדברים" (שם, 812). במקרה דנן יש לזכור כי בהודעה ת/10 שמסר לחוקרים סמוך לאחר שיחתו עם המדובב, אישר רושדי כי ההודאה בפני המדובב משקפת את התרחשות הדברים כהווייתם, ככל שהדבר נוגע לשניים מתוך שלושת האירועים שיוחסו לו (השוד הראשון והשני של התכשיטן). על פי גרסה זו - אשר ידעה מאז תהפוכות אך בה דבֵק רושדי מאז הכרעת הדין - הכחיש אומנם רושדי את מעורבותו בביצוע השוד והרצח בתחנת הדלק עליהם התוודה בפני המדובב, אך נראה לי כי משהוברר שגם לגישתו של רושדי נכללו בהודאה למדובב, בערבוביה, דברי אמת ודברי שקר, נסללה הדרך לעצם ביצוע ההפרדה והפיצול בין דברים שונים שאמר רושדי באותה הודאה. נותר, אפוא, לבחון האם כתוצאה מאותו הפיצול תסווג הודייתו של רושדי בביצוע השוד והרצח בתחנת הדלק בקטגוריה של דברי האמת הכלולים בהודאה, או שמא מתעורר ספק סביר באשר למהימנות הדברים שמסר בחלק זה של ההודאה, וספק זה יש בו כדי לשלול את משקלם הראייתי. נטל השכנוע כי הודיית חוץ שמסר נאשם הינה מהימנה ואמינה מוטל כידוע על התביעה ועל כן הלכה היא כי די לו לנאשם להקים בהקשר זה ספק סביר באשר למהימנות ההודאה. אולם, "במקום שבו מדובר בהודיה שנמסרה חופשית ומרצון... אין די בהעלאת טענה גרידא שההודאה כוזבת ועל הנאשם לעשות 'צעד ראוי כדי לשכנע את בית המשפט' באמיתותה של הגירסה המאוחרת יותר, המוצגת על-ידיו בבית-המשפט 'במקום' הגירסה שהציג בהודיה" (ע"פ 6289/94 דזנשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 157, 172 (1998); ראו גם קדמי, על הראיות, 118-117). בענייננו טען רושדי כי הודה בפני המדובב בביצוע מעשה השוד והרצח בתחנת הדלק משום שביקש להתרברב ולהיראות בעיניו כעבריין בכיר. עוד טען רושדי כי המדובב שם בפיו את הפרטים הנוגעים לאותו אירוע והדריך אותו מה לומר. טענת ההתרברבות עלתה מפי רושדי כטענה בעלמא ובצדק טענה המשיבה בהקשר זה כי משסיפר רושדי למדובב על מעורבותו בשני מעשי שוד התכשיטן מחד גיסא, ומשהדגיש בפניו מאידך גיסא כי לא הוא זה שירה במנוח וכי קטילתו הייתה ללא כוונה, קשה לקבל כי הודאתו באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק הייתה לצורך התרברבות (ראו והשוו ע"פ 1714/95 יתום נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (לא פורסם, 20.4.1997)). טענתו הנוספת של רושדי כאילו הודרך על-ידי המדובב במסירת פרטי האירוע אף היא דינה להידחות ועיון בתמליל ההקלטה של השיחה מלמד כי רוב רובן של השאלות שנשאל רושדי על-ידי המדובב בקשר לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק היו שאלות "פתוחות" ורושדי השיב עליהן במסירת פרטים מדויקים בעיקרם לגבי ההתרחשויות הנוגעות אליו. כמו כן ראויה לתשומת לב העובדה שבמהלך השיחה עם המדובב ומייד לאחר שמסר למדובב פרטים לגבי אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, הביע רושדי חשש כי הוא מוקלט וכמו כן ביקש מן המדובב כי לא יאמר לסמיח דבר על הפרטים השונים שסיפר לו לגבי מעשי השוד (עמ' 4 ל-ת/29א), וחששות אלה שהביע רושדי בפני המדובב מחזקים בעיני, במבחן הפנימי, את מהימנות ההודאה. 19. הנה כי כן, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה מדובר בהודאה מהימנה אשר ניתן לבסס עליה כראיה מרכזית את הרשעתו של רושדי באישום הראשון הנוגע לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק. אלא שהודאתו של רושדי לבדה אינה מספקת, ולצורך הרשעתו באירוע זה נדרשת על-פי ההלכה הפסוקה תוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף" על מנת לאמתה (ראו: ע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל, פיסקה 20 (טרם פורסם, 11.5.2006) (להלן: עניין סטקלר); ע"פ 1094/07 דדון נ' מדינת ישראל, פיסקה כ"ו (טרם פורסם, 3.7.2008) (להלן: עניין דדון); עניין מילשטיין; קדמי, על הראיות, 124). הרציונאל העומד ביסוד הדרישה לתוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף" מקום שבו הודה נאשם בביצוע עבירה, עיקרו בצורך להפיג באמצעות מבחן חיצוני את החשש כי הנאשם ייחס לעצמו בהודאתו מעשה שלא ביצע (ראו עניין דדון, פיסקה כ"ו). לעניין זה די ככלל בראיה "המאשרת במידת-מה את תוכן ההודאה, אך לאו דווקא במה שנוגע לזהות הנאשם כמבצע העבירה" (ע"פ 290/59 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד 1489, 1499 (1960); ראו גם ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529, 557-556 (2002)), אם כי קיימים יחסי גומלין בין משקלה ומידת מהימנותה של ההודאה ובין משקלו ואופיו של "הדבר מה" הנדרש כתוספת ראייתית לה במובן זה ש"ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה'דבר מה'. לעומת זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כן גדול הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה" (ע"פ 774/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 228, 234 (1979)). לסקירת הקולות הנשמעים בשנים האחרונות מפי מלומדים להחמרת הדרישה באשר לתוספת הראייתית הצריכה לעניין זה ראו עניין סטקלר, פיסקה 23)). 20. במקרה שלפנינו טוען רושדי כי הפרטים המוכמנים אותם הזכיר בהודאתו ובחקירתו ועליהם הצביע בית משפט קמא בהכרעת הדין כראיות המהוות "דבר מה נוסף" לאימות הודאתו, הינם פרטים המתייחסים רובם ככולם לשני מעשי השוד של התכשיטן ואינם נוגעים לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, עליו נסוב הערעור שבפנינו. עוד טוען רושדי כי הפרטים הבודדים שנמסרו על-ידו ביחס לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק פורסמו בעיתונות והיו ידועים בקרב תושבי הסביבה ועל כן לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי מדובר בפרטים מוכמנים. כזכור, סבר בית משפט קמא כי הדברים שאמר רושדי למדובב באשר לשימוש שעשו הוא וסמיח בכלי רכב גנובים מסוג סובארו לצורך ביצוע כל מעשי השוד וכן דבריו של רושדי כי כלי רכב אלה נשרפו, הינם פרטים מוכמנים המצויים בידיעתו של מי שביצע את העבירות. כמו כן התייחס בית משפט קמא בהקשר זה לעובדה שרושדי ידע לומר למדובב שהמנוח נהרג מירייה של כדור אחד שפגע בו וכן ידע לומר שהירי שקטל את המנוח כאמור בוצע באקדח מסוג "תשע" (9 מ"מ קצר), כפי שאכן אימתה בדיקת הקליע שהוצא מגופו של המנוח, אף שבזירה נמצא גם תרמיל של קליע שנורה מאקדח "14" (9 מ"מ רגיל) וממצאים אלה, כך קבע בית המשפט, מאמתים את דבריו של רושדי במהלך חקירתו לאחר השיחה עם המדובב (ההודעה ת/10) בה הכחיש אומנם כל מעורבות באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק אך אישר כי "קישקש" (כדבריו) בפני המדובב שהוא וסמיח נשאו במהלך האירוע שני אקדחים. באותה הודעה ציין רושדי עוד כי אמר למדובב שהוא נשא אקדח "14" ממנו ירה כדי להבהיל את עובדי התחנה (עובדה המסבירה את הימצאות התרמיל בזירה) ואילו סמיח נשא אקדח "9" בו ירה וקטל את המנוח (עובדה התואמת את הממצא הבליסטי בכל הנוגע לקליע שהוצא מגוף המנוח - ראו חוות-דעת בן-טובים, ת/109)), וזאת למרות שהדגיש כאמור כי מדובר ב"קשקושים" שהמציא או קרא בעיתון ושמע מאנשים, וכלשונו: "ש: האם קשקשת למדובב גם באיזה נשק אתה ירית? ת: כן. ש: מה קשקשת למדובב בקטע הזה של הנשק? ת: אמרתי לו שאני החזקתי באקדח של ארבע עשרה מילימטר הוא שאל אותי אם יריתי בו אמרתי לו אני לא זוכר יכול להיות כדור אחד שתיים בשביל להבהיל את העובדים של התחנה שאם יש לו כסף שייתן לי. ש: האם גם אמרת למדובב איפה ירית בנשק הזה בשביל להבהיל את העובדים? ת: לא זוכר. בזמן שהוא היה שואל אותי אני הייתי מתרכז בתשובות שלא יגלה את השקר שלי. ש: האם גם אמרת למדובב באיזה סוג נשק סמיח השתמש בשוד? ת: הוא שאל אותי איזה נשקים יש לכם אמרתי לו שהיו לנו שתי אקדחים אחד של ארבע עשרה מילימטר והשני תשע מילימטר ושאל אותי עוד פעם איזה היה לך מהם אמרתי לו הארבע עשרה. ... ש: מתוך תשובתך ניתן להבין שאתה אמרת למדובב שסמיח החזיק באקדח תשע מילימטר נכון? ת: ככה סיפרתי לו. ש: אם סיפרת למדובב שסמיח החזיק באקדח תשע מילימטר וגם סיפרת למדובב שסמיח ירה כדור בלב של אחמד מיעארי יוצא שאחמד מיעארי מת מכדור אקדח תשע מילימטר נכון? ת: כן ככה צריך להתברר לפי הקשקוש שאני קשקשתי למדובב. ש: ויוצא גם שמי שירה כדי להפחיד את העובדים שלפי הקשקוש שלך זה אתה יר[ית] באקדח ארבע עשרה מילימטר נכון? ת: נכון. ש: האם שמעת פעם שבשוד הזה היו באמת שני אקדחים מסוגים שונים או שזה קשקוש? ת: זה מאצלי. כאילו ככה הצלחתי להמציא לו את זה. ש: האם שמעת על אדם כלשהו שיודע איזה נשקים היו בשוד הזה? ת: לא זוכר". (עמ' 12-11 לתמליל ת/10א) 21. בערעורו שב המערער וטוען, כאמור, שפרטים אלה, אותם החשיב בית משפט קמא כמוכמנים, פורסמו בעיתונות והיו לשיחת היום באזור מגוריו. על כן, כך הוא טוען, שגה בית משפט קמא בקובעו כי יש בהם כדי להוות תוספת ראייתית המאמתת את הודאתו. אכן, אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק זכה לסיקור תקשורתי ניכר, כפי העולה מקטעי העיתונות שהציג רושדי (נ/41), ובמסגרתו צוינו פרטים הנוגעים לאירוע. כך עולה מעיון בקטעי העיתונות שהציג רושדי כי העובדה שקליע אחד פגע בליבו של המנוח פורסמה בעיתונות והוא הדין באשר להיותו של הרכב ששימש בשוד רכב גנוב שנשרף לאחר האירוע ולהיותם של השודדים רעולי פנים. כמו כן, מותר להניח כי אירוע זה והפרטים שפורסמו לגביו היו לשיחת היום בקרב תושבי סכנין והסביבה. על כן אין מקום לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי הפרטים שפורסמו כאמור היו ידועים לרושדי בשל העובדה שנטל חלק באירוע ולגביהם אכן מתעורר ספק סביר שמא למד עליהם, כגרסתו, מקריאת עיתונים ומשיחות עם חבריו (כזכור, נעצר רושדי לראשונה רק כשבעה חודשים לאחר אירוע השוד והרצח בתחנת הדלק). אולם בכך אין כדי להועיל לרושדי משום שגם לגישתו לא פורסמו ברבים פרטים באשר לכמות כלי הנשק ולסוג כלי הנשק אשר בהם נעשה שימוש באותו אירוע ומכל מקום אין כל עדות לפרסום כאמור בקטעי העיתונות שהוצגו על-ידו. משכך, יש בתאימות הקיימת בין הממצאים הבליסטיים שהוצגו ובין הדברים שמסר רושדי בהודאתו ובחקירתו כדי להוות תוספת ראייתית מספקת להודאתו בפני המדובב כי הוא השתתף בביצוע השוד והרצח בתחנת הדלק. מסקנה זו מתחזקת בייחוד נוכח העובדה כי רושדי ידע לנקוב לא רק במספר כלי הנשק ובסוג כלי הנשק שבהם נעשה שימוש במהלך האירוע אלא ידע לפרט גם מאיזה סוג נשק נורה המנוח ובאיזה סוג נשק נורתה ירייה שנועדה להבהיל את עובדי התחנה אך לא פגעה באיש. 22. בהכרעת דינו לא נדרש בית משפט קמא למחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לשאלה האם קיים קשר בין התרמילים שנמצאו בזירות האירועים השונות ובין האקדח ת/110 שנתפס במטע זיתים בחלקה הצפוני של סכנין, בקובעו: "אני סבור כי גם אם היו רגליים לטענת הסניגור (ואינני אומר כן), אין בכך כדי לכרסם כהוא זה במשקלן המכריע של הראיות האחרות שפורטו לעיל" (פיסקה 14 להכרעת הדין). בעיקרי הטיעון מטעמה שבה המשיבה וטוענת בפנינו כי ניתן לקשור בין הדברים בייחוד משרושדי אינו חולק עוד על דבר השתתפותו בשני מעשי השוד של התכשיטן, וכי משכך ניתן למצוא תוספת ראייתית משמעותית מסוג "דבר מה נוסף" להודייתו בפני המדובב כי ביצע את מעשה השוד והרצח בתחנת הדלק, גם בממצאי המומחים הבליסטיים אשר קבעו כי התרמיל שנמצא בזירת אירוע זה, נורה מאותו כלי נשק אשר בו נעשה שימוש בשוד השני (ראו ת/93 ו-ת/93א, חוות דעתו של האוורד סילברווטר, ו-ת/109, חוות דעתו של אורי בן-טובים). דומני כי יש טעם בטענה זו שמעלה המשיבה בייחוד בהתחשב בכך שמטעם רושדי לא הוצגה כל חוות דעת נגדית לביסוס הספקות שביקש להעלות בהקשר זה. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא ולפיה די בתוספת הראייתית שפורטה עד כה על מנת לבסס את ההרשעה ומשכך אין צורך להידרש למחלוקת שנפלה בין הצדדים בהקשר זה. 23. אשר ליסוד הנפשי. רושדי טוען כי לא התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין (בצירוף סעיף 29 לחוק), משום שלא הוכח כי הוא זה שירה במנוח וכן לא הוכח שהוא ידע כי סמיח נשא נשק באירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, מה גם שעל האקדח לא נמצאה טביעת אצבע או קשר כלשהו אליו. רושדי מציין כי הוא העיד בפני החוקרים שסמיח לקח את כלי הנשק לאחר השוד השני של התכשיטן, דהיינו כחודש לפני השוד והרצח בתחנת הדלק, והוא - רושדי - לא ידע מה עשה איתם סמיח. דין הטענה להידחות. סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין עניינו במי ש"גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה". היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעתו ברצח בנסיבות אלה הוא מודעות לאפשרות הגרימה של המוות ופזיזות ביחס להתרחשותה של תוצאה זו (ראו ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 247 (1996) (להלן: עניין מרדכי)). על מנת לקבוע כי הנאשם צפה בפועל את התוצאה הקטלנית ניתן להיעזר בחזקת המודעות המניחה כי "על פי נסיבות העניין, אדם מודע למשמעות התנהגותו מבחינת טבעה הפיסי ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העשויות לצמוח ממנה" (ע"פ 2948/03 ברזובסקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (לא פורסם, 20.6.2005)). בענייננו, קבע בית משפט קמא בהקשר זה כי: "... מי שיוצא לבצע מעשה שוד כשהוא וחברו מצוידים באקדחים, צריך לחזות מראש כי אם יקרה דבר מה במהלך ביצוע העבירה האמורה ואחד מן השניים יפתח באש עלול הדבר לגרום למותו של אדם... מחומר הראיות שבא לפנינו עלה כי הנאשם ושותפו לדבר עבירה היו מצוידים באקדחים. עוד עלה מן החומר כי בכל אחד משלושת מעשי השוד נשאו הנאשם וחברו אקדחים ואף עשו בהם שימוש. בנסיבות אלה סבורני כי חזקה על הנאשם כי היה מודע כי התוצאה האפשרית של מעשיו היא גרימת מותו של אדם...". דברים אלה מקובלים עלי ודי בהם בנסיבות אלה על מנת לבסס את היסוד הנפשי הנדרש להרשעת רושדי בעבירת הרצח על-פי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין מכוח דיני השותפות (לאבחנה שבין היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעת נאשם כמבצע בצוותא לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין ובין היסוד הנפשי הנדרש לעניין סעיף 34א(א) לחוק העונשין, הדן בביצועה של עבירה שונה או נוספת ש"אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה" - ראו: עניין מרדכי, 254-253; ע"פ 3601/01 זגורי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 401, 425 (2002); ע"פ 4172/06 אל טראבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.3.2008); ע"פ 517/08 בינייב נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (טרם פורסם, 29.6.2009)). העובדה כי לא נקבע בהכרעת הדין ממצא לפיו רושדי הוא זה שירה את הירייה הקטלנית, אין בה כדי להועיל לו נוכח היותו שותף מלא, במעגל הפנימי של האירועים, לכל ההתרחשויות באותו אירוע (ראו: עניין מרדכי, 250; ע"פ 3390/98 רוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 871, 878-877 (1999); ע"פ 2895/07 פרחי נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (טרם פורסם, 25.10.2007)). 24. אשר לגזר הדין. בגין עבירת הרצח הוטל על רושדי מאסר עולם. בגין כל אחד ממעשי שוד התכשיטן נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר שירוצו במצטבר, ובסך הכול שבע שנות מאסר. כמו כן הוטל על רושדי עונש של שלוש שנות מאסר בגין עבירת השוד השלישית במהלכה בוצע הרצח בתחנת הדלק. נקבע כי שלוש שנים אלה ירוצו בחופף למאסר העולם שנגזר עליו ואילו שבע השנים שנגזרו עליו בגין שני מעשי השוד האחרים ירוצו במצטבר למאסר העולם. הטלת שלוש שנות מאסר על רושדי בגין מעשה השוד בתחנת הדלק שהסתיים ברצח, בטעות יסודה. כאמור הורשע רושדי ברצח לפי הוראת סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, ומשכך נכללת עבירת השוד שבמהלכה נורה המנוח בין רכיביה של עבירה זו. בנסיבות אלה לא היה מקום לגזור על רושדי עונש בגין השוד בנפרד מן העונש בגין העבירה המוגמרת, היא עבירת הרצח. על כן, יש לבטל את המאסר בן שלוש השנים שנגזר על רושדי בגין השוד שבוצע בתחנת הדלק (ראו ע"פ 5781/06 נאצר נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (טרם פורסם, 15.6.2009)). מנגד, לא מצאנו כל ממש בטענה כי לא היה מקום לגזור עונש שיצטבר למאסר העולם. בהקשר זה יש לזכור כי בנוסף לשוד ולרצח בתחנת הדלק הורשע המערער בשני מעשי שוד נוספים ובעבירות נלוות. יתר הטענות שמעלה רושדי בערעורו אינן מצדיקות התערבות בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. סוף דבר 25. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של רושדי ולהותיר את הרשעתו על כנה גם בכל הנוגע לאירוע השוד והרצח בתחנת הדלק, למעט בעניין ביטול עונש המאסר בן שלוש השנים שהוטל על רושדי, בנפרד, בגין עבירת השוד בתחנת הדלק. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, כ"ח תמוז, תשס"ט (20.07.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03069770_V15.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il