שמיר לובלצ'יק נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6975/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6975/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער: שמיר לולבלצ'יק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.7.02 בת"פ 40345/99 שניתן על-ידי כבוד השופט א' טל תאריך הישיבה: ב' בכסלו תשס"ג (7.11.02) בשם המערער: עו"ד זאב וישניא בשם המשיבה: בשם שירות-המבחן למבוגרים: עו"ד אורי כרמל הגב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' דורנר: בתאריך 16.8.98 הוצתה משאית שעליה הועמסו מיטלטלין מעוקלים שהוצאו מבית-אימו של המערער. בחקירה נמצאו מוקדי שריפה בשני הכיסאות שבתא-הנהג וכן בארגז המשאית. חקירת נהג המשאית זאיס אזן (להלן: הנהג) והמעקל משה ניזרד (להלן: המעקל) העלתה, כי המציתים היו המערער, שבעת פרוץ השריפה נמצא בתוך ארגז המשאית וכן צעיר בשם שחר כבירי (להלן: שחר). שחר, בהודעתו במשטרה, הכחיש כי היה בקרבת המשאית, ואילו המערער סיפר כי הדליקה פרצה שעה שהמעקל ניסה להורידו מן המשאית תוך דחיפתו, ובתוך כך נפל מיכל שנמצא בארגז המשאית ופרצה שריפה. השניים הואשמו, בכתב-אישום אחד, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של הצתה. בית-המשפט המחוזי מצא, על-יסוד עדויות הנהג והמעקל, שנתמכו בדברי יאיר נגר, מעקל נוסף, שהיה עד ראיה למעשה, כי המערער עלה על ארגז המשאית כדי למנוע את העיקול, איים על המעקל כי ישרוף את המשאית, ובתוך כך, הביא לו שחר מיכל ובו נוזל דליק וכן מצית; והמערער, לאחר ששפך את הדלק בארגז המשאית ובתא הנהג, הצית אותו. השניים הורשעו איפוא בהצתה. המערער, שלחובתו מספר ניכר של הרשעות, ובהן בעבירות אלימות נידון לשנתיים וחצי שנות מאסר, מתוכן 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט המחוזי שני עונשי מאסר על-תנאי שהיו תלויים נגדו, כל אחד מהם בן שישה חודשים, באורח חופף ביניהם, ובמצטבר לעונש המאסר שהטיל, כך שבסך-הכל הוטלו על המערער שתי שנות מאסר בפועל. על שחר, הצעיר ממנו, שלו רישום אחד ללא הרשעה בגין החזקת סם לצריכה עצמית, נגזרו, לנוכח התסקיר החיובי של שירות-המבחן, 18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שירוצו בעבודות שירות, והיתרה על-תנאי. כן הועמד הוא בפיקוח שירות-המבחן. שחר קיבל עליו את הדין, ואילו המערער ערער הן כנגד הרשעתו והן כנגד חומרת עונשו. בטיעונו בערעור כנגד ההרשעה נכנס סניגורו עורך-הדין זאב וישניא לפרטי פרטים של חומר הראיות והצביע על פירכות וסתירות בעדויות התביעה. כן טען, כי אין הסבר למוקד השריפה שנמצא בתא-הנהג, בעוד שהמערער נמצא בארגז המשאית. לחלופין טען, כנגד חומרת העונש, בהסתמכו, ראשית, על תסקיר שירות-המבחן המצביע על תחילתו של תהליך שיקומי, ושנית על העונש הקל שהושת על השותף לעבירה. יש לדחות את טענות המערער. הרשעתו של המערער מושתתת על עדויות ישירות שהיו מהימנות על בית-המשפט, ובהן עדות הנהג, אשר אישר את הדברים שמסר באחת מהודעותיו במשטרה, בגידרם סיפר כי המערער שפך בנזין בתא-הנהג. ואילו עדותו המכחישה של המערער – שחזר בעדותו על דבריו בהודעתו, לפיה כאשר היה במשאית, נפל מיכל והאש פרצה מסיבה שאינה ידועה לו – נדחתה כבלתי-מהימנה ואף כבלתי-סבירה על-פניה. לא מצאנו בסתירות ובפירכות עליהן הצביע הסניגור עילה להתערב בממצאיו של בית-המשפט המחוזי המעוגנים בחומר הראיות שהיה מהימן עליו. הראיות הנסיבתיות – התנגדות המערער לעיקול, איומו כי ישרוף את המשאית, הימצאו בארגז המשאית בעת פריצת הדליקה, והיעדר הסבר סביר אחר לפריצת הדליקה – תומכות בראיות הישירות – עדויות הנהג והמעקל – שכאמור, ראו את המערער מצית את המשאית. ההרשעה היא איפוא כדין. אף העונש אינו חמור מדי. הצתה היא מן החמורות שבעבירות, והסכנה הגלומה בהצתה לא רק לרכוש אלא גם לחיי-אדם היא ברורה. בית-המשפט המחוזי, בהטילו עונש קל יחסית על המערער, התחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה. כנגד התהליך השיקומי, שעליו הצביע שירות המבחן, עומדות הרשעותיו של המערער בעבירות שבוצעו לאחר ביצוע העבירה הנדונה. בא-כוח המדינה אף הצהיר בפנינו, כי טענת הסניגור – לפיה לבד מן ההרשעות האחרונות לא נפתחו תיקים פליליים נוספים נגד המערער – אינה נכונה. אשר-על-כן, ההבחנה בין העונש שהוטל על שחר לבין זה שהוטל על המערער הייתה מוצדקת. אנו דוחים את הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת גזר-הדין. ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ג (7.11.02) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02069750_L05.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il