פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6973/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6973/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 3.10.2015 בת"א 31870-12-14 שניתנה על ידי כבוד השופט הבכיר מ' תמיר בשם המערער: עו"ד דניאל דן-גור פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט הבכיר מ' תמיר), מיום 3.10.2015 בת"א 31870-12-14, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. המשיב הגיש תביעה כספית נגד המערער. ביום 6.5.2015, בתום דיון בבקשה לגביית עדות מוקדמת מהמשיב, החליט בית המשפט לקבל את תצהיר המשיב ופירט מספר מועדים אפשריים לצורך חקירתו הנגדית. בא-כוח המערער, עורך-דין דן-גור, ביקש באותו מעמד להשתחרר מייצוג בתביעה לאור יומנו העמוס שלא יאפשר לו להיערך לחקירה. המשיב טען מצדו כי מדובר ב"תכסיס דיוני". ביום 11.5.2015 דחה בית המשפט את בקשת עורך-דין דן-גור להשתחרר מייצוג. בדיון מיום 20.5.2015 נחקר המשיב בחקירה נגדית על תצהירו ונקבע קדם משפט ליום 22.6.2015. בית המשפט קבע בהחלטה מושא ערעור זה כי מהפרוטוקולים של דיונים אלה עולה כי עורך-דין דן-גור התנהג בהם בצורה לא ראויה תוך זלזול מחפיר בבית המשפט, בעד שחקר ובכבוד המקצוע, וכי בעקבות התנהגות זו קבע ביום 23.6.2015 כי בכוונתו לשקול לחייב את עורך-דין דן-גור בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה והורה לבעלי הדין להתייחס לכך. המערער ובא-כוחו לא הגישו התייחסות לאמור בהחלטה זו. בחלוף המועד, הגיש המערער בקשת פסלות. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מפורטת. בית המשפט קבע כי די בעיון בפרוטוקולים של הדיונים ובהחלטותיו כדי להיווכח שלא קיימות במקרה דנן נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט הוסיף כי מהפרוטוקול של הדיון מיום 20.5.2015 עולה כי עורך-דין דן-גור עשה כל שביכולתו כדי לגרום לכך שבית המשפט יפסיק את חקירת המשיב, תוך שהוא מתנהג במכוון באופן בוטה ומחפיר. למרות זאת, נמנע בית המשפט מהפסקת הדיון ועשה כל מאמץ לסיים את החקירה בצורה מכובדת. בית המשפט הוסיף כי פרוטוקול הדיון מיום 20.5.2015 רווי בהתבטאויות לא ראויות של עורך-דין דן-גור כלפי המשיב, כלפי בא-כוחו וכלפי בית המשפט, וכי שב והעיר על כך, אך לשווא. בית המשפט קבע כי עורך-דין דן-גור הפר שוב ושוב כל כלל בסיסי בהתנהגות עורך-דין בפני ערכאה שיפוטית וכן את כללי האתיקה, בהתייחסו לבית המשפט בלעג ובזלזול מכוון, וציין כי עורך-דין דן-גור אף עזב את האולם ללא רשות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי לא גילה דעתו לגבי התביעה, לא ניסה לשכנע את המערער להגיע לפשרה ואף לא המליץ לו לפטר את עורך-דין דן-גור אלא שאל את המערער כיצד בכוונתו להמשיך לנהל את התביעה נוכח עזיבת בא-כוחו את האולם. צוין כי עורך-דין דן-גור חזר לבסוף לאולם, אך נתן למערער לדבר במקומו. 4. בית המשפט קבע כי בבקשת הפסלות הועלו טענות עובדתיות חסרות בסיס. בין היתר, נטען בבקשה כי בית המשפט ניהל את הדיונים באופן חד-צדדי. בית המשפט סבר כי בקשת הפסלות נועדה לנסות למנוע מבית המשפט לחייב בשכר טרחה ובהוצאות אישיות. בית המשפט דחה את הטענה כי יש בליבו טינה עזה כלפי עורך-דין דן-גור, וקבע כי התייחס לעורך-דין דן-גור בכבוד רב תוך הפגנת איפוק מיוחד נוכח התנהגותו. כן קבע בית המשפט כי לא ניתן היה להתעלם מהתנהגות קיצונית זו המערערת את אדני היסוד של המערכת השיפוטית. נקבע, כי החלטת בית המשפט לשקול לחייב את עורך-דין דן-גור בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה אינה יכולה לשמש בסיס כלשהו לפסילת בית המשפט. בית המשפט הבהיר כי טרם גיבש דעה בתביעה, כי דיון ההוכחות לא הסתיים, וכי הוא מפריד באופן מלא בין תכני התביעה לבין התנהגות עורך-דין דן-גור. מכאן הערעור שלפניי. 5. לטענת המערער, היחס לבא-כוחו הוא שמניע את בית המשפט בניהול התביעה נושא הערעור. לדבריו, בא-כוחו ביקש להתפטר מייצוג שכן המועד שנקבע לחקירה הנגדית של המשיב חל כשבוע לפני מועד חתונתו. ואולם, בית המשפט דחה את הבקשה ואילצו להתייצב לדיון ביום 20.5.2015. לטענת המערער, הדיון נוהל באופן מוטה, ובית המשפט שוחח עם המערער אודות בא-כוחו, תוך השמצת עורך הדין. לטענת המערער, בדיון מיום 22.6.2015 קבע בית המשפט כי המערער ובא-כוחו מאחרים. זאת למרות שלא איחרו בפועל. לדבריו, במקום קדם משפט, התמקד דיון זה בשאלה האם לחייב את בא-כוחו בהוצאות אם לאו. בכך, לדעת המערער, גילה בית המשפט דעתו כי הוא פגוע מבא-כוח המערער וכי התביעה כולה נרתמה להטבת פגיעה זו. הוכחה לכך מוצא המערער בכך שרק ביום 23.6.2015, כחודש לאחר הדיון, הורה בית המשפט על התייחסות בעלי הדין לאפשרות לחייב את בא-כוחו בהוצאות, כשטרם ניתנו החלטות בבקשות שהוגשו, למשל, בנוגע לגילוי מסמכים ושאלונים ואף לא נקבע קדם משפט נוסף. בכך, לדעת המערער קם משוא פנים בניהול המשפט, שכן לטענתו, הרצון להיפרע מבא-כוח המערער "רודף" את בית המשפט על חשבון ניהול ההליך. 6. לדעת המערער, ההחלטה בבקשת הפסלות מדברת בעד עצמה ומדגישה את הצורך בפסלות השופט. בדיון מיום 20.5.2015 חש המערער כי דעתו של בית המשפט נוטה לטובת המשיב. המערער משיג על אופן ניהול הדיון ועל השימוש שעשה בית המשפט במאבטח כדי להושיב את בא-כוחו. לטענת המערער, התנהגות בא-כוחו לא עברה את הגבול, ורגשותיו העזים של השופט נגד בא-כוחו גרמו לאיבוד שיקול דעתו של השופט, עד כי בא-כוחו בחר לעזוב את האולם. בנסיבות אלו יש, לדעת המערער, וודאות למשוא פנים העלול לגרום לעיוות דין. המערער משיג על הדיון שלא לפרוטוקול שנערך בעת שבא-כוחו היה מחוץ לאולם בית המשפט, תוך הכפשת בא-כוחו. לדעת המערער, העובדה שבא-כוחו חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, כחודש לאחר הדיון מיום 20.5.2015, מוכיח כי בית המשפט החליט להתמקד בבא-כוח המערער, במקום בקידומה של התביעה. לפיכך, יש להורות על פסילתו. 7. דין הערעור להידחות מכל וכול שכן אינו מגלה כל עילת פסלות. כבר נפסק בעבר כי כאשר שופט מעיר או נוזף בבעל דין או בבא-כוחו, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו. לפעמים, מעיר השופט לעורך-הדין על התנהגותו באולם המשפט או על הילך טיעונו, בין בעל-פה ובין בהחלטות או בפסקי דין שנתן. לעתים, בעת התנהלותו של הליך נוצרות נסיבות המצדיקות ביקורת על עורך-דין המופיע לפני השופט. ביקורת זו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. אין היא סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין (ע"א 1838/13 מרכז הרדיאטור ירושלים – שירותי רכב (1998) נ' וינשטוק (28.3.2013)), ולכן אין בביקורת זו כדי ליצור בהכרח עילת פסלות (השוו: ע"א 4451/14 עו"ד איתן ארז, מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד עמית לדרמן - בתפקידו כמפרק חברת א.צ.ט תיירות ונופש בע"מ (בפירוק) (30.6.2014)). וכך כתב הנשיא מ' שמגר בעבר: "אינני סבור, שכל אימת ששופט מעיר לעורך דין המופיע בפניו על סגנונו או על תוכן דבריו, צריך השופט לפסול עצמו. אין הצדקה עניינית לכך. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הזכות לביקורת על התנהגות בעל דין או פרקליטו בבית המשפט היא גם חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2), 637, 641, (1992)). 8. יתרה מכך, קביעת עילת פסלות "קלה" בשל כל חיכוך בין שופט לבין עורך-דין המופיע לפניו, עלולה לחתור תחת הניהול היעיל והראוי של המשפט ולפגוע בבעלי הדין, בעורכי-הדין ובשופטים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 238 (2006), להלן: מרזל). יש לזכור כי לא כל מתח בין שופט לעורך-דין מייצר דעה קדומה או מקים עילת פסלות. לכן יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו - האם יש בהתבטאות של בית המשפט משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, הנגזרת, בין היתר, מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה נאמרה; יש לבחון גם האם ההתבטאות קשורה להליך עצמו ולשאלות השנויות במחלוקת בו (מרזל, עמודים 197-195, 255). 9. במקרה דנן, התבטאויות בית המשפט וחיוב בא-כוח המערער בהוצאות באו כתגובה להתנהלות בא-כוח המערער במהלך הדיונים לפניו. כך למשל, בפרוטוקול הדיון מיום 20.5.2015 נכתב: "ביהמ"ש: ב"כ הנתבע מתבקש לשבת. ב"כ הנתבע לא מתיישב ולכן ביהמ"ש פונה למאבטח לסייע לשבת. ב"כ הנתבע: האם ביהמ"ש מבקש ממני לשבת. ביהמ"ש: יצויין כי המאבטח ניגש לב"כ הנתבע, ביקש ממנו לשבת והוא לא התיישב. רק לאחר שהוא שאל כשהיה ברור שהוא צריך לשבת האם ביהמ"ש מבקש ממנו לשבת - הוא התיישב. יצויין כי לאחר שהתיישב ב"כ הנתבע, הוא קם מדבר ללא רשות, אומר שהוא יצא, לקח את דבריו ויצא. ביהמ"ש ביקש מב"כ הנתבע להישאר באולם. הוא קם, יצא מהאולם בניגוד להוראות ביהמ"ש..." בית המשפט ביקש מהמאבטחים ששהו באולם לבקש מבא-כוח המערער להיכנס לאולם (פרוטוקול, עמוד 64). ואולם, אחת המאבטחות מסרה כי "ב"כ הנתבע אמר שהבקשה נדחית" (שם, שם). אם לא די בכך, בדיון מיום 22.6.2015 הורה בית המשפט לבא-כוח המערער לעיין בקצרה בבקשות שהגיש המשיב. בתגובה ענה בא-כוח המערער: "לא אקרא גם אם בימ"ש יכריח אותי. אני סבור שאדוני, לא רוצה לומר אדוני כנראה שבלי כוונה, מסייע לחברי לפגוע בי". ניתן להביא דוגמאות אחרות, אסתפק בהפניה לתיאור בהחלטה בעניין הטלת הוצאות מיום 4.10.2015. בצדק נתפשה ההתנהלות על ידי בית המשפט כניהול לא ראוי של ההליך וזוהי לשון המעטה. איני מוצאת בכך עילה לפסילת השופט מלהמשיך לדון בהליך (השוו: ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52, 55 (1982)). 10. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט; בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס (17.8.2015)). כך נעשה גם במקרה דנן, בנסיבות שמקצתן תוארו לעיל, שבשיאן יצא בא-כוח המערער מהאולם ללא רשות. אין לתת יד לניסיון להטיל מורא על שופטים עד כדי סיכול ההליך השיפוטי התקין, ויש למנוע מצב בו בעל דין או בא-כוחו מנסה להביא להחלפת השופט לאחר שהשופט ביקש תגובה לעניין הטלת הוצאות, ובסופו של דבר הטיל עליו הוצאות הכל בשל התנהלותו שאין להשלים עמה. החלטה כאמור אינה יכולה לשמש בסיס לפסילת שופט. 11. דעתו של בית המשפט לא ננעלה וטרם גובשה דעתו בנוגע לתוצאות ההליך. חששו של המערער, כי בעקבות התנהלות בא-כוחו שאף הביאה להשתת הוצאות נגדו, קם חשש ממשי למשוא פנים נגדו מצד בית המשפט, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי. חזקה על שופטים כי אף אם יש בליבם טינה על עורך-דין מסוים – ואיני קובעת כי טינה כזו קיימת במקרה שלפניי – ידעו להפריד בין הלקוח לבין עורך-דינו בעת שידונו בעניינו של הלקוח. המערער לא העלה אף טענה המצדיקה סטייה מחזקה זו (השוו: 3403/15 ירימי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (25.6.2015)). משכך, דין הערעור להידחות. טוב יעשה עורך-דין דן-גור אם ינהג לפי כללי הדין ויתנהל באולם הדיונים כמתחייב הן מהמעמד בו הוא נמצא הן ממקצועו כעורך-דין. הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בשבט התשע"ו (‏3.2.2016). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15069730_C05.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il