אושר עמרן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6971/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6971/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. אושר עמרן 2. לירן עמרן 3. אברהם מנגיסטו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 1.9.2013, בת"פ 5906-05-12 ובת"פ 5972-05-12, שניתן על ידי כב' השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשע"ד (10.9.2014) בשם המערערים: עו"ד זוהר ארבל בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערערים בבית המשפט המחוזי מרכז, בת"פ 5906-05-12 ובת"פ 5972-05-12, מיום 1.9.2013, על-ידי כב' השופטת ו' מרוז. 2. המערערים הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(2)+(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. המערער 1 לבדו הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתם בדין נגזרו על המערער 1, אושר עמרן, 43 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 2, לירן עמרן, נגזרו 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ועל המערער 3, אברהם מנגיסטו, הושתו 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונשי המאסר נמנים מיום מעצרם של המערערים. כמו כן, הוטלו על כל אחד מהמערערים 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירת אלימות מסוג פשע. בנוסף, חויבו המערערים לפצות את המתלונן בסכום של 4,000 ₪, כל אחד. המערערים אינם משלימים עם חומרת העונש שנגזר עליהם ומכאן הערעור. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים 4. בכתב האישום המתוקן והמאוחד נמסר, כי המערערים 1 ו-2 הם אחים, שלהם היכרות מוקדמת עם אדם בשם קובי אמזלג (להלן: המתלונן). במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה אמור המערער 1 לשהות במעצר בית מלא, בהתאם להחלטת בית משפט השלום ברחובות, מיום 2.4.2012 (תיק מ.ת 46562-03-12). נטען בכתב האישום, כי עובר ליום 10.4.2012 ובמהלכו, קשרו המערערים קשר לגרום למתלונן חבלה חמורה "בסוברם כי קובי העליב ופגע בכבודה של אחותם", של המערערים 1 ו-2. לצורך מימוש מטרת הקשר, הצטיידו המערערים בסכיני מטבח. המערערים 1 ו-2 הצטיידו בנוסף בקפוצ'ונים ובצעיפים, והמערער 3 הצטייד במסכה. ביום 10.4.2012 בסמוך לחצות, הגיעו המערערים למקום בו שהה המתלונן ביחד עם אחרים, בעיר רחובות. המערער 1 פנה למתלונן, שאל לשלומו, וביקש ממנו להתלוות אליו לבנין מגורים סמוך, שם המתינו המערערים 2 ו-3. משהגיעו המערער 1 והמתלונן לבניין, החלו המערערים לתקוף את המתלונן באגרופים, סכינים ובעיטות. המערערים 1 ו-2 דקרו את המתלונן 3 דקירות כל אחד, ואילו המערער 3 "הסתפק" בדקירה אחת. באופן זה, נדקר המתלונן בחזהו, בבטנו, בירכו ובעכוזו. המתלונן נאבק במערערים אך הם המשיכו לדוקרו, עד שבשלב מסוים החל המתלונן לצעוק "אבא אבא", ואו אז נמלטו המערערים מהמקום. כתוצאה מהדקירות, נגרם למתלונן נקב במעי הדק והוא נזקק לטיפול ולאשפוז במשך 12 ימים, במהלכם עבר ניתוח לכריתת 10 ס"מ מהמעי הדק. נטען בכתב האישום, כי במעשיהם המתוארים לעיל, קשרו המערערים קשר לגרום למתלונן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והם גרמו לו בפועל חבלה חמורה, תוך שימוש בנשק קר ובצוותא חדא. המערער 1 גם הפר הוראה חוקית שניתנה לו כדין, בכך שעזב את המקום בו היה אמור לשהות במעצר בית. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על נתוניהם האישיים של המערערים כעולה מהרישומים הפליליים שהוגשו על-ידי המאשימה ומתסקירי שירות המבחן שהוכנו בעניינם. המערער 1, כבן 20, הוא רווק, תושב רחובות. בשנת 2011 הורשע המערער 1, בין היתר, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, החזקת סמים לשימוש עצמי, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונגזר עליו עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים. קודם לכן, בשנת 2009, נרשמו לחובתו של המערער 1 מספר רב של עבירות וביניהן: עבירות אלימות, נהיגה פוחזת ברכב, ניסיון לגניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, ועוד. בגין כך הוטלו על המערער 1 עבודות לתועלת הציבור (של"צ). מתסקיר המבחן בעניינו של המערער 1 עולה כי הוא ואחיו, המערער 2, גדלו במשפחה קשת יום המונה זוג הורים ושישה ילדים. בשל המצב הכלכלי הרעוע, נאלץ המערער 1 ללמוד בפנימייה מכיתה ד' עד לכיתה ח'. לאחר מכן, עזב המערער 1 את הפנימייה, על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. לדבריו, הוא החל להתרועע בתקופה זו עם חברה שולית ולהסתבך עם החוק. המערער 1 החל לצרוך סמים מסוג חשיש ואלכוהול מגיל צעיר, אך לדבריו הוא כיום נקי מסמים. בתקופת מעצרו בתיק זה, הותקף המערער 1 על-ידי אסירים ששפכו עליו מים רותחים עם סוכר וגרמו לו לכוויות, בעטיין הוא אושפז למשך 9 ימים בבית חולים. לאחר מכן, הוא השתלב באגף נקי מסמים, החל ללמוד, והוא מתפקד כראוי. עם זאת, התרשם שירות המבחן כי למערער 1 דפוסי התנהגות כוחניים והבנה מצומצמת לבעייתיות שבהתנהגותו. בפגישה נוספת שהתקיימה עם שירות המבחן, הפגין המערער 1 שיתוף פעולה וכן תובנה לגבי התנהגותו הכוחנית ורצונו לבסס את מעמדו בחברה אליה השתייך, אגב שימוש בכוח. בשקלול מכלול הנתונים, הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה מצידו של המערער 1. לעת הזו, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער 1 בין כותלי הכלא. 6. המערער 2 הוא כבן 22, רווק תושב רחובות. בעברו של המערער 2 שני רישומים פליליים, האחד ללא הרשעה משנת 2008 בגין גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון, והשני משנת 2009 בגין ביצוע שורה של עבירות וביניהן: החזקת סכין שלא כדין, ניסיון לגניבת רכב, החזקת כלי פריצה לרכב, והיזק לרכוש במזיד. בגין הרשעתו זו הוטלו על המערער שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. המערער 2 סיים 9 שנות לימוד ולאחר מכן עבד בעבודות מזדמנות. הוא גויס לצבא אך שוחרר לאחר זמן קצר בשל אי התאמה. שירות המבחן התרשם כי העבירות מושא הערעור בוצעו על-ידי המערער 2 על רקע קשיים במשפחה וקשיי ההתמודדות עם צרכיו הרגשיים והרצון לשייכות חברתית. בשל הקושי לשמור על יציבות במסגרות שונות ולעמוד בלחצים, קיים סיכון למעורבות המערער 2 בביצוע עבירות בעתיד ולהתנהגות פורצת גבולות. עם זאת, הובהר בתסקיר כי במהלך המעצר הנוכחי, ניתן להבחין בהתקדמות ראשונית ומודעות גבוהה יותר לגבי החומרה שבהתנהגותו ובמעורבותו השולית. המערער 2 הביע אמפתיה למתלונן, ולדבריו הוא נגרר לביצוע העבירות מאחר שהתקשה להתמודד עם תחושות הכעס והתסכול כלפי המתלונן שפגע באחותו. המערער 2 הביע את רצונו להשתלב בקבוצות טיפול לשליטה בכעסים, והוא נוטל חלק בפעילות חינוכית בין כותלי הכלא. 7. המערער 3 הוא רווק כבן 21 ולחובתו הרשעה אחת בבית דין צבאי בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, שבגינה הוא נשפט ל-85 ימי מאסר. משפחת המערער 3 מונה זוג הורים ושבעה ילדים, וצוין בתסקיר כי ההורים עלו מאתיופיה בשנת 1991. המערער 3 סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות, והוא נשר משירותו בצה"ל בשל אי התאמה. המערער 3 לקח אחריות מילולית על העבירות שביצע, ולדבריו הוא לא התכוון לפגוע במתלונן אלא לאיים עליו בלבד, אך בזירת האירוע הוא התקשה לשלוט בעצמו, ולפיכך הצטרף לחבריו כדי לדקור את המתלונן. המערער 3 נמנע מלהסגיר את עצמו למשטרה במשך כחצי שנה, למרות שידע כי הוא מבוקש לחקירה. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור מופנם, בעל דימוי עצמי נמוך ומאפיינים אישיותיים בלתי בשלים. לפיכך, הוא מתקשה להתמודד עם מצבי לחץ ומצבים מורכבים. המערער 3 התקשה להפנים את חומרת העבירה שביצע ולגלות אמפתיה למתלונן ולסבל שנגרם לו. שירות המבחן העריך את רמת הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו של המערער 3 כרמה בינונית. המערער 3 הביע נכונות להשתלב בטיפול, הגם שהוא עצמו סבר כי אין צורך בכך, ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער 3. 8. בית משפט קמא ציין, כי מעשי המערערים קשים וחמורים, שעה שתקפו את המתלונן במכות ובדקירות סכין על רקע מה שנתפס בעיניהם כהתבטאויות משפילות מצידו של המתלונן כלפי אחותם של המערערים 1 ו-2. המתלונן נפגע באורח קשה, והמערערים הותירו אותו כשהוא מתבוסס בדמו, ואך בנס לא הסתיים האירוע באופן קשה יותר. בית משפט קמא קבע, כי בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות על-ידי המערערים ולנוכח למדיניות הענישה בעבירות דומות, מתחם הענישה ההולם בעניינם של המערערים נע בין 18 חודשי מאסר לבין 4 שנות מאסר לריצוי בפועל. לצורך קביעת עונשיהם של המערערים בתוך המתחם, נתן בית משפט קמא את דעתו, בין היתר, לשיקולים אלה: נסיבות חייהם של המערערים שאינן מן הקלות; גילם הצעיר של המערערים והאינטרס המוגבר שיש בשיקומם; הודאתם באשמה והחיסכון בזמן השיפוטי; מידת האחריות שכל אחד מהמערערים לקח על עצמו ורמת התובנה שהפגינו לגבי חומרת מעשיהם. אשר למערער 1, נלקחה בחשבון גם העובדה כי הוא ביצע את התקיפה תוך הפרת תנאי מעצר בית בו היה נתון. כמו כן, זקף בית משפט קמא לחובתם של המערערים 1 ו-2 את עברם הפלילי, ומנגד שקל לחיוב את עברו הנקי של המערער 3 (למעט הרשעתו בעבירה של העדר מן השירות). לבסוף, קבע בית משפט קמא כי יש ליתן במקרה דנא את משקל הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, דבר שצריך להעמיד את העונש "על הרף הגבוה שבמתחם הענישה". לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המערערים את העונשים שפורטו בפסקה 3 לעיל. הערעור על חומרת העונש 9. בהודעת ערעור שהוגשה על-ידי עו"ד זוהר ארבל, בא כוחם של המערערים, נטען כי מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט קמא הינו שגוי, ולדידו של עו"ד ארבל המתחם צריך לנוע בין 12 חודשי מאסר לבין 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עוד נטען, כי לצורך קביעת עונשם של המערערים בתוך המתחם, לא היה מקום להיזקק לשיקולי גמול והרתעה, שאינם בגדר נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. נטען בנוסף, כי בית משפט קמא נתן לנסיבותיהם האישיות של המערערים "משקל אפסי" במסגרת גזר הדין, למרות שמדובר בנסיבות אישיות חריגות, המצדיקות הקלה רבה יותר בעונש. לגישתו של עו"ד ארבל, התסקירים שהוגשו בעניינם של המערערים הינם חיוביים ביסודם, ומאחר שמדובר בצעירים חסרי בשלות מנטאלית, קיים חשש "כי עונש מאסר ממושך יעמיק את מעורבותם בחיי הפשע ויסכן את הסיכויים לשיקום". לפיכך, התבקשנו להפחית באורח משמעותי בעונשי המאסר שנגזרו על המערערים. תסקירי מבחן שהוגשו לקראת הדיון בערעור 10. בתסקיר משלים שהוגש בעניינו של המערער 1 נאמר כי גורמי הטיפול בכלא "אלה", בו שוהה המערער, התרשמו כי מדובר בצעיר בעל מוטיבציה ונכונות לשנות את אורחות חייו, והוא זקוק לסיוע, הכוונה ותמיכה. ניכרת אצלו מודעות ראשונית לדפוסי התנהגותו האלימים, והוא הביע נכונות לרכוש כלים להתמודדות במצבי לחץ ומשבר. המערער 1 מועמד להשתלב בתוכנית "מגדלור" המיועדת לאסירים דתיים, בהנחיית רב ועו"ס באגף, ועוסקת בשינוי דפוסי החשיבה האלימים. לדברי המערער, הוא נגמל בכוחות עצמו משימוש בסמים ואלכוהול, הוא מקבל אחריות על ביצוע העבירות, ומגלה אמפתיה כלפי המתלונן. 11. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 2 נאמר כי המערער נקלט, כמו אחיו, בכלא "אלה", אך סירב להיקלט באגף שיועד לו, ללא אחיו – הוא המערער 1. בשל כך הועבר המערער 2 לאגף בידוד, ולאחר מכן עבר לאגף משתלבים. הוא אינו משולב בתעסוקה ובתוכנית חינוכית בכלא, אך נבחנת האפשרות לשלבו בפרויקט טיפולי שנועד למניעת הישנות עבירות האלימות מצידו של המערער. צוין בתסקיר המשלים, כי המערער 2 מודה בביצוע העבירות ומביע חרטה על מעשיו. 12. אשר למערער 3, נאמר בתסקיר המשלים כי הוא עבר בין מספר מתקני כליאה, על רקע מעורבותו בתקיפת אסיר אחר. בנוסף, היה המערער 3 מעורב בקטטות עם מספר אסירים. המערער 3 מסר לגורמי הטיפול בכלא, כי החל במעורבות בפלילים בהיותו כבן 16, מאחר שהיה נתון להשפעת נוער שוליים. את מעורבותו בעבירות מושא הערעור הסביר המערער 3 בכך שהמתלונן קילל את אחותם של חבריו, ולפיכך הוא הגיע עמם "במטרה ללבן את הנושא" עם המתלונן, מתוך רצון לרצות את חבריו. המערער 3 מביע כיום חרטה על מעשיו. הוא עדיין שוהה באגף סגור ואין צפי לשילובו בתהליך טיפולי. הדיון בערעור 13. בדיון בערעור חזר עו"ד ארבל על עיקרי טענותיו, תוך התמקדות בטענות אלה: קביעת מתחם ענישה שגוי, ובעיקר אמורים הדברים לגבי הרף התחתון של המתחם, העומד על 18 חודשי מאסר; התחשבות "אפסית" בנסיבותיהם האישיות של המערערים; התייחסות לשיקולי הגמול וההרתעה במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם; ומתן משקל מועט לגילם הצעיר של המערערים. 14. המשיבה, אשר יוצגה בערעור על-ידי עו"ד אופיר טישלר, מבקשת לדחות את הערעור בשים לב לחומרת מעשיהם של המערערים, אשר בוצעו לאחר תכנון, הצטיידות בסכינים ארוכים, והבאתו של המתלונן למקום התקיפה, בתואנת שווא. לגישת המשיבה, מתחם הענישה צריך להיות גבוה יותר מזה שנקבע על-ידי בית משפט קמא, בשים לב לנסיבותיה החמורות במיוחד של העבירה. המערער 1 ביצע את המעשה תוך הפרת תנאי מעצר בית ובנוסף יש לחובתו עבר פלילי מכביד, לרבות ריצוי עונש מאסר של שנה. גם למערער 2 עבר פלילי שאינו מן הקלים, וכנסיבה מחמירה לגבי המערער 3 יש לראות את מעורבותו בסכסוך שאינו נוגע לו. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 15. בפתח הדיון נשוב ונזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת ערעור תטה שלא להתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר עסקינן בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)). לאחר שבחנו את גזר דינו של בית משפט קמא ושמענו בקשב רב את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות, שכן אין בעונשים שהושתו על המערערים כל סטייה מרמת הענישה שנקבעה במקרים דומים. 16. המערערים הורשעו בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, שהעונש הקבוע בצידה עומד על 14 שנות מאסר. המדובר בתקיפה אכזרית של מתלונן על-ידי שלושה צעירים המצוידים בסכיני מטבח ארוכים, אשר ננעצו בגופו של המתלונן וגרמו לו לנזק קשה, ובין היתר לנקב במעי הדק, שהצריך ניתוח ואשפוז לתקופה לא קצרה. לא פחות משבע פעמים ננעצו הסכינים בחזהו, בבטנו, בירכו ובעכוזו של המתלונן, וכפי שציין בצדק בית משפט קמא, אך בנס לא נגרמה במקרה דנן תוצאה חמורה בהרבה. העילה לתקיפה הקשה היתה, ככל הנראה, דברי עלבון שהטיח המתלונן באחותם של המערערים 1 ו-2, אשר נזעקו להגן על כבודה, מבלי לברור באמצעים ומבלי לתת את הדעת לתוצאות הקשות של מעשיהם. המערער 3, חברם של המערערים 1 ו-2, נלווה אליהם כדי להתעמת עם המתלונן, על מנת לרצות את חבריו. המערער 1, שהיה אמור לשהות במעצר בית בגין חשד לביצוע עבירה אחרת, הפר את תנאי שחרורו מהמעצר לצורך ביצוע התקיפה, ובכך הוכיח כי הקפדה על הוראות הדין ועל צווי בית המשפט אינה עומדת בראש מעייניו. 17. כבר נלאינו מלחזור ולהתריע על התופעה, אשר הולכת ומתרחבת בעיקר בקרב צעירים, של יישוב מחלוקות וסכסוכים, בדרך כלל בעניינים של מה בכך, תוך שימוש בנשק קר או חם. זוהי תופעה שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עמה, והדרך להתמודד, עם תופעה זו, שפשתה בחברה בישראל לכל גווניה וצורותיה, הינה באמצעות ענישה קשה ומרתיעה. ובחזרה לענייננו. הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכינים ונעיצתם, פעם אחר פעם, באבריו החיוניים של המתלונן, מעוררת חלחלה ומעידה על מסוכנותם הרבה של המערערים, ועל חוסר מורא מפני החוק. בנסיבות חמורות אלה, דומה כי מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא, הנע בין 18 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר, הינו מתחם סביר ואין בידינו לקבל את הטענה כי מדובר במתחם שגוי או ברף תחתון גבוה מדי, כפי שנטען על-ידי בא כוחם של המערערים. אשר לקביעת העונש בתוך המתחם, יפים דברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 8597/07 זועבי נ' מדינת ישראל (15.1.2008), "אכן, ניתן למצוא פסיקה מגוונים שונים בעבירות דקירה, והדבר מעוגן בנסיבות המקרה, בחומרת הפגיעה, בגילו ובעברו של הנאשם וכיוצא באלה... אחידות של ממש אינה אפשרית כמובן, שהרי אין תיק דומה למשנהו. ואולם, יש בסופו של יום מגמה ברורה בפסיקתו של בית משפט זה, והיא נובעת מצרכי הזמן והמקום: לתרום אותה תרומה שיכול בית המשפט להרים למאבק בתופעת הסכינאות, מעין מכת 'מדינה', על ידי יחס מחמיר... סכין היא נשק קר השוה לכל נפש, המצוי בכל מטבח, וככל שייחם המזג כך יונף הנשק הקר, בקלות ובקלות דעת" (שם, בפסקה יא, וראו גם, ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חוסן (10.11.2009); ע"פ 860/09 שנדי נ' מדינת ישראל (12.5.2010); ע"פ 7104/06 שרבאתי נ' מדינת ישראל (7.5.2007)). 18. בית משפט קמא לא עשה את מלאכתו קלה, ונמנע מלהטיל עונש אחיד על המערערים בגין ביצוע אותה עבירה, אלא בחן כל אחד ואחד מהם בהתאם לנסיבותיו ולשיקולים הייחודיים לו. המערער 1 הורשע, בנוסף לגרימת החבלה החמורה, גם בהפרת הוראה חוקית, ולחובתו עבר פלילי מכביד, לרבות ריצוי עונש מאסר בן 12 חודשים, ולפיכך היתה הצדקה מלאה להשית עליו עונש חמור יותר משל האחרים. בנסיבות אלה, איננו סבורים כי יש חומרה מיוחדת בעונש של 43 חודשי מאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו, חרף גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות שאינן מן הקלות. המערער 2 הורשע, אף הוא, בשותפות לגרימת החבלה החמורה, וכמו אחיו מדובר בתקיפה הכוללת 3 נעיצות סכין בגופו של המתלונן. גם לחובתו של מערער זה נזקף עבר פלילי, אף כי אינו מכביד כמו של אחיו, ולפיכך היה מקום להקל מעט בעונשו, כפי שעשה בית משפט קמא, כאשר גזר עליו 40 חודשי מאסר, ואיננו רואים מקום להקלה נוספת. המערער 3, אשר נטל חלק בסכסוך לא לו, הצטרף אף הוא לתקיפתו האכזרית של המתלונן, ויש לראות בחומרה את התנהגותו, גם אם הוא "הסתפק" בדקירה אחת באמצעות סכין מטבח שהובא על-ידו. בשל חלקו הקטן יחסית באירוע, ומשום עברו הנקי, החליט בית משפט קמא להקל בעונשו, ולהעמיד את תקופת המאסר על 34 חודשים לריצוי בפועל, וגם בכך איננו רואים כל חומרה המצדיקה את התערבותנו. סיכומו של דבר, נראה כי העונשים שהושתו על המערערים הינם ראויים ומאוזנים, ולפיכך הננו מחליטים לדחות את הערעורים כולם. ניתן היום, כ"ח באלול התשע"ד (‏23.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _____________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13069710_I01.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il