אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. משה מתתיהו

פסק-דין בתיק ע"א 6969/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6969/03 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת (והמשיבה שכנגד): אליהו חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב (והמערער שכנגד): משה מתתיהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.3.03 בת.א. 3160/01 שניתן על ידי כבוד השופט י' צבן תאריך הישיבה: ט' בטבת תשס"ה (21.12.04) בשם המערערת (והמשיבה שכנגד): עו"ד ע' לוי; עו"ד ע' קימלמן בשם המשיב (והמערער שכנגד): עו"ד ש' פונדמינסקי פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיב (הוא המערער שכנגד) נפגע בתאונת דרכים בהיותו כבן 10 שנים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן) פסק לזכותו פיצויים בראשי נזק שונים. חברת הביטוח שביטחה את השימוש בכלי הרכב שפגע בו (היא המערערת) לא השלימה עם פסק הדין וערערה לבית משפט זה ואילו המשיב הגיש מצידו ערעור שכנגד. 2. התאונה ארעה בשנת 1993. תביעת הפיצויים הוגשה לבית המשפט המחוזי, עברה לבית משפט השלום ובסופו של דבר חזרה לבית המשפט המחוזי. המשיב נפגע בתאונה בראשו, אושפז בבית חולים והועבר לאחר מכן לשיקום בבית חולים שיקומי. מן הראיות שהובאו התברר, כי המשיב נולד פג והתפתחותו המוטורית התאחרה. עוד בהיותו בגן ילדים הוא גילה היפראקטיביות ושנות ילדותו עברו בפנימיות. התאונה ארעה שעה שהוא ברח מן הפנימיה בה נמצא. הוא אף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי מספר פעמים לפני התאונה ואף לאחריה. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, האחד נוירולוג והאחרת פסיכיאטרית. הנוירולוג מצא, כי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 20 אחוזים, שאת מחציתה הוא ייחס לתאונת הדרכים. הפסיכיאטרית קבעה, כי הוא סובל ממחלת נפש ונכותו היא בשיעור 100 אחוזים. להערכתה של מומחית זו, נכותו הנפשית של המשיב לפני התאונה הייתה בשיעור 60 אחוזים, כך שלתאונת הדרכים יש לייחס 40 אחוזים. בית המשפט המחוזי סמך על ממצאי המומחים וקבע, כי התאונה גרמה לנכות רפואית בשיעור משוקלל של 45 אחוזים וכי זה אף שיעורה של הנכות התפקודית כתוצאה מן התאונה. אשר לכושר ההשתכרות נקבע, כי בגין מצבו קודם לתאונה עמד כושר ההשתכרות בזמן התאונה על 40 אחוזים וכי התאונה גרמה לאובדן כושר זה של 40 אחוזים. 3. בית המשפט חישב את הפסד השכר על פי 40 אחוזים מן השכר הממוצע והגיע לסכום של 2,400 ש"ח מדי חודש ובחישוב כולל לאחר היוון לסכום של 717,840 ש"ח. לגבי עזרה וסיעוד נפסק סכום גלובלי של 300,000 ש"ח, ואילו בגין הוצאות נסיעה לעתיד נקבע סכום של 30,000 ש"ח. בית המשפט לא פסק סכום כלשהו בגין טיפול רפואי בעתיד. המשיב אושפז לאחר התאונה במשך 35 ימים ובהמשך הוא אושפז בבתי חולים פסיכיאטריים במשך כ-640 ימים. הואיל והמשיב סבל מבעיות רפואיות עוד לפני התאונה פסק בית המשפט שרק מחצית מתקופת האשפוז הפסיכיאטרי הנזכרת תיוחס לתאונה. חישוב הנזק הלא ממוני נעשה בהתאם. אשר לניכויים: בית משפט השלום פסק לזכות המשיב סכום מסוים ונקבע, כי יש לנכותו. כמו כן נפסק, כי מבחינה עקרונית יש לנכות 45 אחוזים מן התקבולים שזכאי להם המשיב מן המוסד לביטוח לאומי בגין גמלה של נכות כללית וכי בעלי הדין יערכו את החישובים לעניין זה בעזרת אקטואר. עוד הורה בית המשפט, כי על המשיב לפנות למוסד לביטוח לאומי וכי עד לקביעת המוסד יוקפא סך של 200,000 ש"ח מן הסכום הפסוק. 4. הסוגיה העיקרית בה חלוקים הצדדים נוגעת למצב הרפואי של המשיב עובר לתאונה ובמקביל מה הייתה תרומתה של התאונה למצבו הנוכחי של המשיב. חברת הביטוח טוענת, כי המשיב היה חסר כל יכולת תפקוד והשתכרות לפני התאונה ומכאן כי התאונה לא הרעה את מצבו. המשיב טוען טענה הפוכה, היינו כי התאונה היא היא שהביאה לכך שכיום הינו נכה בשיעור 100 אחוזים. חברת הביטוח מוסיפה וטוענת, כי הסכום שנפסק בשל ראש הנזק של עזרה וסיעוד לא נקבע על יסוד ראיות כלשהן. עוד נטען, כי לא היה מקום להקפיא סך של 200,000 ש"ח לעניין גמלה של נכות כללית, אלא צריך היה לנכות בגין גמלה זו סך של 540,000 ש"ח על פי תחשיב אקטוארי שהוגש. המשיב מלין על כך שנפסק לזכותו סכום נמוך בגין עזרה וסיעוד וזו אף טענתו לגבי הוצאות נסיעה. 5. בחנו את הטענות והטענות שכנגד ולא מצאנו מקום להתערב אלא בנושא ניכוי גמלת הנכות הכללית. בפני בית משפט קמא הונחו חוות דעת רפואיות של מומחים שמינה בית המשפט ולא מצאנו כי נפל פגם בכך שבית המשפט ראה לנכון לסמוך את קביעותיו על ממצאיהם של הרופאים. ברי מן החומר, כי המשיב סבל מבעיות רפואיות עוד לפני התאונה, מדובר הן בבעיה נויורולוגית והן בבעיה נפשית. אין יסוד לקבוע חלוקה שונה באשר ליחס בין המצב הרפואי עובר לתאונה לבין התרומה שתרמה הפגיעה עקב התאונה למצבו הנוכחי של המשיב, קרי נכות בשיעור 100 אחוזים. בית המשפט קבע, כזכור, כי ראוי לנכות 45 אחוזים מגמלת הנכות הכללית, וזאת על פי הנכות הרפואית המשוקללת עקב התאונה. אכן, יש מקום לניכוי זה. אף שבפני בית המשפט הונחה חוות דעת אקטוארית בעניין, לא נקבע דבר בפסק הדין אלא ניתנה הוראה כי בעלי הדין יערכו את החישוב. מסתבר, כי דרך זו לא צלחה. לפיכך אין מנוס אלא להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע, לאחר שמיעת הצדדים, את סכום הניכוי בגין גמלת נכות כללית (בשיעור 45 אחוזים). לא מצאנו צורך להתייחס לטענות האחרות של בעלי הדין. 6. הערעור והערעור שכנגד נדחים בעיקרם, אלא שעניין הניכוי יחזור, כאמור, לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את פסק דינו. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, י' בטבת תשס"ה (22.12.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03069690_S06.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/