בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6965/00
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: דוד
לוי
נגד
המשיבים: 1.
בנק איגוד לישראל בע"מ
2.
דוד סילברמן
3.
יצחק שוורץ
4.
מדינת ישראל (רשם המקרקעין)
5.
איילון חברה לביטוח בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים, מיום 18.9.2000, בת.א.
1188/99
שניתנה על ידי כבוד השופט מ' רביד
בשם
המערער: עו"ד דוד שבי
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד דורון תמיר
בשם
המשיבה מס' 4: עו"ד נורית ישראלי
בשם
המשיבה מס' 5: עו"ד מרדכי תגר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ'
רביד) מיום 18.9.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 1188/99.
1. דירתו של המערער שועבדה לבנק המשיב מס' 1
(להלן: המשיב). טענת המערער בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים, היא כי
שיעבוד הדירה נעשה במרמה. לטענתו, המשיב מס' 2 (להלן: עו"ד סילברמן) שהיה
עורך דינו, ואשר החתים אותו על מספר מסמכים לצורך הקמת חברה חדשה, החתימו במרמה גם
על יפוי כוח כללי על פיו תשועבד דירתו להבטחת פרעון חובותיו של עו"ד סילברמן
למשיב. המשיב מס' 3 (להלן: עו"ד שוורץ) היה הנוטריון אשר אישר ואימת את יפוי
הכוח. המערער טען כי מעולם לא התייצב לפני עו"ד שוורץ, ולא חתם בפניו על יפוי
הכוח.
2. במסגרת התביעה ביקש המערער בקשה לעיכוב הליכי
הוצאה לפועל, אשר בהם פתח המשיב. הליך זה התנהל בין המערער למשיב, בעוד ששאר
המשיבים לא היו צד לו. בקשתו נתקבלה על ידי כבוד השופטת ר' אור, מבלי שנתקיים דיון
במעמד הצדדים (בש"א 2557/99). על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות לערער לבית
משפט זה (רע"א 4709/99). ביום 27.9.99, קיבל בית המשפט (השופטת ד' דורנר) את
הבקשה, כמו גם את הערעור, וקבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, וידון לפני שופט
אחר, אשר יאפשר לבא כוח המשיב לחקור את המערער. הדיון נקבע לפני השופט מ' רביד.
3. בטרם החל הדיון, ביום 18.9.00, זימן השופט את
הצדדים ובאי כוחם אל לשכתו. לטענת המערער, אמר השופט בלשכתו כי הוא מכיר את
עו"ד סילברמן, אשר עד להסתבכותו, היה איש ישר, וכי הוא מתקשה להאמין
שעו"ד סילברמן יזייף או יחתים במרמה לקוח על יפוי כוח. כמו כן אמר, כך טוען
המערער, כי הוא מעריך כי מה שקרה בפועל הוא שעו"ד סילברמן הבטיח למערער
"הרים וגבעות" כנגד השקעה באמצעותו. לבסוף אמר השופט, כי הוא מכיר את
הנוטריון שוורץ כאדם ישר וכי יש לו שם טוב וכי הוא מתקשה להאמין שזה אישר את יפוי
הכוח מבלי שהמערער התייצב בפניו. לאחר שבא כוח המערער טען בפני בית המשפט כי
מדברים אלה עולה כי בית המשפט גיבש דעה קדומה בעניינים השנויים במחלוקת, הוסיף
השופט כי שני עורכי הדין אינם נמנים עם חבריו, והיכרותו עימם הינה כהיכרות שופט עם
עורכי הדין המופיעים מולו. עוד הוסיף כי "המשחק אינו מכור". לאור דברים
אלה, ביקש המערער כי השופט יפסול עצמו מלשבת בדין. בשלב זה הורה השופט להעביר את
הדיון לאולם בית המשפט.
4. בפתח הדיון באולם, חזר המערער וביקש את פסילתו
של בית המשפט. לטענתו, הדברים שאמר השופט באשר לשמם הטוב של המשיבים 2 ו3- - כאשר
יש חשיבות של ממש לשאלת יושרם לעניין השנוי במחלוקת - יש בהם כדי ליצור חשש ממשי
למשוא פנים. כמו כן, גם בהיכרותו המוקדמת, רבת השנים, של השופט עם עורכי הדין
סילברמן ושוורץ, יש כדי ליצור את הרושם כי זה גיבש כבר עמדה מוקדמת. המשיב טען כי
בית המשפט לא אמר בשום שלב כי דעתו חסומה מפני הכרעה כלשהי. בית המשפט ציין אך
באופן כללי כי עורך דין אשר מחתים אדם על תצהיר בלא שהוא נוכח, פועל שלא כדין. לא
היה בדברים, לטענת המשיב, אלא משום אמירה כללית לא פורמלית שאפיינה את השיחה
בלשכה. עוד טען המשיב, כי השופט אמר שאינו מכיר את עורכי הדין אישית, והיכרותו עמם
היא כהיכרות שופט המכיר את עורכי הדין המופיעים לפניו. לפיכך, אין מקום, לדעת
המשיב, לפסילת בית המשפט.
5. בית המשפט דחה את החלטת הפסילה. הוא קבע כי
אין בעובדה שאמר כי שני עורכי הדין ידועים לו כאנשים ישרים, כדי להצדיק פסילתו.
כמו כן, קבע השופט כי אין הוא בקשרים אישיים עם שני עורכי הדין. את עו"ד
סילברמן לא ראה מספר שנים ארוכות. את עו"ד שוורץ, רואה הוא לעיתים נדירות
באולמו ובלשכתו. בית המשפט קבע כי אכן גיבש עמדה לכאורית לגבי יושרם של השניים, אך
אין בכך כדי לחסום מהתובע להראות שאכן שניהם היו שותפים למעשה זיוף כנגדו.
6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר
על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי לכל בעל דין יש זכות שעניינו ישמע בפני שופט
אשר אינו מכיר אישית מי מבעלי הדין. ודאי שזכאי הוא שלא להופיע לפני שופט אשר גיבש
דעה לכאורה ביחס ליושרו של בעל הדין שכנגד, לאור היכרות מוקדמת עימו. זאת בייחוד
שעסקינן בהליך בו שאלת המיהמנות היא שאלת מפתח. קביעתו של בית המשפט, מטילה על
המערער נטל שכנוע מוגבר להפרכת הדעה המוקדמת עמה הגיע בית המשפט לדיון. מטעם זה
יש, לדעת המערער, להורות על פסילתו של בית המשפט. כמו כן, מוסיף המערער, כי הדיון
בתיק גופו טרם החל, ולפיכך לא יפגע מי מהצדדים, אם יועבר התיק לשופט אחר. המשיב
בתשובתו, מוסיף וטוען כי במהלך השיחה ציין השופט במפורש כי למרות שמו הטוב של
עו"ד שוורץ, בכל זאת יתכן שביצע את המעשים שהמערער מייחס לו בכתב התביעה ואמר
כי אם עו"ד סילברמן סטה מדרך הישר (רשיונו של זה נשלל), אולי כך קרה גם
לעו"ד שוורץ. לטענתו, אין במקרה דנן חשש ממשי אובייקטיבי לכך שדעתו של בית
המשפט ננעלה. המשיבים 4 ו5- הודיעו לבית המשפט כי אינם מביעים דעה לגופו של ערעור.
7. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי לכלל מסקנה,
כי בנסיבות העניין, מוטב היה אם יישמע ההליך בפני מותב אחר. אכן, הלכה היא כי
"היכרות מקצועית גרידא שאינה מבוססת על ידידות או קשר אישי אחר, אינה צריכה
למנוע שופט לדון בעניינו של עורך דין..." (ע"פ 5756/95 עדנאן עתמאנה
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי
משמע" גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87). טבעי הוא ששופט מכיר
עורכי דין המופיעים בפניו. "במיוחד הדבר כך במדינה קטנה כשלנו, שבה השופטים
צומחים מקהל עורכי הדין" (ע"פ 5756/95 הנ"ל). "קיומה
של היכרות קודמת אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או
לקולה ואין בה כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים" (ע"פ 1478/98 מדינת
ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673). כך הדבר כאשר עורך הדין מופיע כבא כוח. כך
הדבר גם כאשר מופיע הוא לפני שופט, כנאשם בהליך פלילי (ע"פ 1478/98 הנ"ל)
או כבעל דין בהליך אזרחי (ע"א 2415/00 פנץ נ' פנץ (לא פורסם)).
8. עם זאת, המקרה דנן אינו מתמצה בהיכרותו
המקצועית של השופט עם עורכי דין המופיעים כבעלי דין לפניו. במקרה דנן, המשיך בית
המשפט והביע דעה אישית על יושרם האישי ומהימנותם של עורכי הדין, המשיבים 2 ו3-.
זאת בהליך בו נובעת חשיבות רבה לשאלת מהימנותם ויושרם של עורכי הדין. בית המשפט גם
קבע כי גיבש עמדה לכאורית בעניין זה. דעתו זו, אין מקורה בראיות שבפניו או
מהתרשמותו מהשניים במהלך הדיון שהתנהל בפניו. כך לדוגמה, אם היה מגיע לעמדה
לכאורית, מעין זו, לאחר שנשמעה עדותם, ולפני שנשמעה חקירתם הנגדית, לא היה בכך
עילה לפסילתו של בית המשפט (ראו: ע"א 131/00 סורפין נ' אגודה שיתופית
חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ'
מוחמד אבו כף וקרנית (טרם פורסם)). עם זאת, גיבוש דעתו של השופט על המשיבים 2
ו3-, מקורו בהיכרות עימם מחוץ להליך דנן. מקורו בהיכרות מוקדמת של השופט עם עורכי
הדין. בנסיבות העניין, מששאלת מיהמנותם של עורכי הדין, אשר נטענת כלפיהם טענת
מרמה, עומדת בלב הסכסוך, אמירתו של בית המשפט על יושרם של השניים, וקביעתו בהחלטתו
כי גיבש לכאורה דעתו על מהימנותם, וזאת בטרם החל הדיון בתיק, יוצרת חשש ממשי כי
השופט ינהג במשוא פנים כלפי המערער. מהנסיבות עולה כי המערער לא יזכה להזדמנות
השווה שראוי כי כל בעל דין יזכה לה להוכיח טענתו, הזדמנות אשר היה זוכה לה, לולא
גיבש השופט דעתו כאמור.
9. אמנם, נראה כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה, עד
כי נסתם הגולל על סיכוייו של המערער להוכיח את תביעתו. עם זאת, ההנחות הלכאוריות
שהציב בית המשפט, מטילות על המערער נטל הוכחה מוגבר, אשר לא היה נדרש לו, לולא
הכיר השופט את המשיבים 2 ו3- וגיבש עמדה חיובית אודותיהם. כבר אמרתי באחת הפרשות
כי,
"אפשר
שאין בדברים אלה משום חריצת עמדה סופית או הצבעה על דעה "נעולה", אך
דומה, כי בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה, כי על המערערת רובץ "נטל הוכחה
מוגבר", החורג מן המקובל, כתנאי להוכחת תביעתה. בנסיבות אלה מתעוררת, לדעתי,
אותה "אפשרות ממשית למשוא פנים", המצדיקה, במקרים חריגים, את פסילתו של
בית משפט מלהמשיך ולדון בעניין שהובא בפניו" (ע"א 3432/97 בי ג'י.
אסיסטנס לימיטד נ' וייס (לא פורסם)).
בנסיבות אלו, הגם שנאמנים עלי דבריו של בית המשפט כי לא
ננעלה דעתו, וכי "המשחק אינו מכור", סברתי כי מוטב יהיה אם יועבר הדיון
למותב אחר.
הערעור מתקבל.
ניתן היום, ח' בחשון התשס"א
(6.11.2000).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00069650.A01/דז/