עיסאם הלאל אכרם בז נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

5 בבית המשפט העליון עע"מ 6964-10-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: עיסאם הלאל אכרם בז נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 3. המועצה העליונה לתכנון ובניה ביו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 5. היחידה המרכזית לפיקוח ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי  בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט נ' פלקס) בעת"מ 37108-04-25 מיום 1.10.2025 בשם המערער: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד דניאל רגב פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט נ' פלקס) בעת"מ 37108-04-25 מיום 1.10.2025, שבמסגרתו נדחתה עתירת המערער לעכב ביצוע צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה שניתן ביחס למבנה בן שלוש קומות, ששטחו כ-750 מ"ר, הממוקם בכפר עראק בורין שבנפת שכם (להלן: המבנה). רקע 2. על פי תיעודי המשיבים, בשנת 2013 הקימו המערער ובני משפחתו את המבנה מושא הערעור, ללא היתר. ביום 26.1.2021 נמסר למי ממשפחתו של המערער צו הפסקת עבודה ביחס למבנה (במסגרת תיק בב"ח ש' 26/21); ובהמשך, ביום 14.3.2021, נמסר להם צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה למבנה. 3. על מנת להכשיר את המבנה, נציגת משפחתו של המערער (להלן: הנציגה) הגישה מספר בקשות לקבלת היתר בנייה. בקשה ראשונה נדחתה בהחלטת ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי מיום 30.1.2023, וערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא בהחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי מיום 23.5.2023. ביום 4.6.2023 הגישה הנציגה תוכנית מפורטת, וימים מספר לאחר מכן, הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד ההחלטה בערר, ובגדרה עתרה גם לעכב את הליכי האכיפה ביחס למבנה עד לדיון והחלטה בתוכנית המפורטת שהגישה. עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט א' רון) בפסק דינו מיום 17.1.2024 (עת"מ 14260-06-23) (להלן: העתירה הקודמת). בהמשך לכך, הגישה הנציגה בקשות נוספות לקבלת היתר בנייה, אשר לא נקלטו, בין היתר עקב העדר הוכחת זיקה למקרקעין. 4. בימים 27.2.2025 ו-8.4.2025, פנה המערער אל מי מהמשיבים בבקשה לבטל את הליך האכיפה וההריסה ביחס למבנה, בטענה כי המבנה מצוי בשטח B ועל כן אינו נתון לסמכות המשיבים. את טענתו זו ביסס המערער על חוות דעת מטעם מהנדס. משפניותיו לא נענו, הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי – היא העתירה מושא הערעור – בגדרה חזר על טענתו בדבר הימצאות המבנה בשטח B, וכי לפיכך, למשיבים אין סמכות חוקית לנקוט בהליכי אכיפה והריסה ביחס אליו. עוד צוין כי המבנה הוא בית מגורים, בו מתגוררים זה מכבר המערער ובני משפחתו. 5. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף. בפסק הדין נקבע כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, משהמערער ובני משפחתו בנו את המבנה תוך עשיית דין עצמי. הוטעם כי עניינו של המבנה נדון והוכרע בפסק הדין בעתירה הקודמת, שחל גם על המערער מכוח "קרבה משפטית" לנציגה ומהווה מעשה בית-דין. כן נקבע כי ניתן היה להעלות את הטענה ביחס להימצאות המבנה בשטח B עוד בעתירה הקודמת. בית המשפט דחה את העתירה אף לגופה, וקבע כי החלטות המשיבים שלא ליתן היתר בנייה למבנה מבוססות על שורה של נימוקים תכנוניים כבדי משקל, בהם אין הצדקה להתערב. באשר לטענה בדבר הימצאותו של המבנה בשטח B, ביכר בית המשפט את עמדת המשיבים, אשר הגישו תעודת עובד ציבור שעליה חתומה ראש ענף תשתית באיו"ש (בצירוף מפות רלוונטיות), שלפיה המבנה מצוי בשטח C (להלן: תעודת עובד הציבור). לבסוף צוין כי על פי הדין ונהלי המשיבים, הגשת בקשה חדשה להיתר בנייה או תוכנית מפורטת אינה מצדיקה עיכוב הליכי אכיפה. על פסק-דין זה הוגש הערעור שלפנינו, ולצדו בקשה למתן צו ביניים. 6. ביום 8.10.2025 הוריתי על מתן צו ארעי שלפיו יעוכב ביצוע צו ההריסה ביחס למבנה עד למתן החלטה אחרת, וכן הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה למתן לצו ביניים. טענות הצדדים 7. המערער חוזר בערעורו על טענתו העיקרית שהעלה לפני בית המשפט המחוזי, שלפיה המשיבים אינם מוסמכים לנקוט בהליכי אכיפה ביחס למבנה, לנוכח מיקומו בשטח B. נטען כי האיחור בהעלאת טענה זו נובע מהקושי להוכיחה, עד אשר נמצא מומחה אשר יוכל לחוות את דעתו בדבר סיווג המקרקעין עליהם מצוי המבנה. עוד נטען כי מעשה בית-דין לא יכול להכשיר פעולות אכיפה שבוצעו בחוסר סמכות. המערער מוסיף וטוען כי לא נערכה בדיקה יסודית לטענותיו ביחס למיקום המבנה וכי נפגעו זכויותיו הדיוניות משלא התאפשר לו לחקור את עורכת תעודת עובד הציבור. לבסוף, הדגיש המערער כי צו ההריסה ניתן כשבע שנים לאחר שהמבנה הוקם וכי מאז מתגוררים בו המערער ובני משפחתו. על כן, דחיית הערעור היא תוצאה קשה ביותר עבורם. 8. ביום 7.12.2025 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים ובגדרה התבקשה גם דחיית הערעור על הסף. בעיקרו של דבר, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים מדגישים כי עניינו של המבנה נדון והוכרע בעתירה הקודמת, שבמסגרתה פעלה הנציגה על דעתו ובשמו של המערער, ולכן פסק הדין שניתן מהווה השתק עילה ומעשה בית-דין כלפיו. עוד נטען כי המערער התנהל בעבר באופן זהה והביא בפני ערכאות שיפוטיות הליך בנוגע למבנה בלתי חוקי אחר, שעניינו כבר נידון והוכרע בהליך קודם, וכי בעשותו כן המערער ביצע שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים הפנו בהקשר זה לערעור שהגיש המערער לבית משפט זה ושנדחה במסגרת עע"מ 281-05-25 בז נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (17.11.2025) (להלן: עניין בז). באשר לטענה כי המבנה מצוי בשטח B, המשיבים טוענים כי אין מדובר בטענה חדשה שלא ניתן היה להעלותה עוד בעתירה הקודמת וכי לגופו של עניין, תעודת עובד הציבור מבססת קביעה של הגורם המוסמך כי המקרקעין מצויים בשטח C. עוד נטען כי החלטות המשיבים באשר לחוקיות המבנה מבוססות על ממצאים עובדתיים ושיקולים תכנוניים מובהקים ואין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בהתאם לסמכותנו הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; וכך אציע לחבריי להורות. 10. כאמור, טענתו העיקרית של המערער היא כי המבנה מצוי בשטח B ולכן פעולות האכיפה על ידי המשיבים נעשו בחוסר סמכות. בית המשפט המחוזי עיין בחוות דעת המהנדס מטעם המערער ולא שוכנע כי זו מבססת טענה כי המבנה מצוי בשטח B. בנסיבות אלו, ובהתאם לפסיקה המושרשת בעניין זה, די בתעודת עובד הציבור כדי להכריע בדבר הימצאותו של המבנה בשטח C (ראו: סעיף 6(ב) למנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7), התשנ"ו-1995; עניין בז, בפס' 11 והאסמכתאות שם). על כן, בצדק ביכר בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבים, שלפיה המבנה מצוי בשטח C; ודי בכך כדי לדחות את הערעור. 11. למעלה מן הצורך, אני סבורה כי התנהלותו הדיונית של המערער מצדיקה אף היא את דחיית הערעור. ראשית, העלאת הטענה בנוגע לשאלת מיקום המקרקעין עליהם מצוי המבנה בשלב זה – בחלוף כארבע שנים מהמועד שבו ניתן צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה ביחס למבנה, ולאחר ההכרעה בעתירה הקודמת – למצער, לוקה בשיהוי משמעותי (ראו: עניין בז, בפס' 12). אין בהסברו של המערער כי הטענה האמורה לא נטענה קודם לכן עקב קשיים בהוכחתה, כדי להצדיק שיהוי זה. שנית, כפי שהטעים בית המשפט המחוזי, הבקשות למתן היתר בנייה והתוכנית המפורטת שהוגשו ביחס למבנה, התבססו כולן על הימצאו של המבנה בשטח C. בנסיבות אלה, ולאחר שמוצו ונכשלו ההליכים במטרה להכשיר את בניית המבנה, תמוהה ביותר העלאת טענה מאוחרת סותרת, שאילו היה בה ממש הייתה "שומטת את הקרקע" תחת ההכרח בהסדרת הבנייה. זאת ועוד, אין זו הפעם הראשונה שבה המערער מביא לפתחן של ערכאות שיפוטיות הליך בנוגע למבנה בלתי-חוקי, שעניינו כבר נידון בהליך קודם והוכרע בפסק דין חלוט, תוך שימוש בטענה שניתן היה להעלותה בתחילת הדרך (ראו: עניין בז). 12. סוף דבר: לנוכח כלל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. עוד אציע כי לנוכח התנהלותו הדיונית, המערער יישא בהוצאות בסך של 4,000 ש"ח לטובת המשיבים. יעל וילנר שופטת השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ט' טבת תשפ"ו (29 דצמבר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת