כהן יהודית נ. נועם ברודסקי

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 6962/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: יהודית כהן נ ג ד המשיב: נועם ברודסקי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.9.2022 בת"א 31900-09-11 ובת"א 32089-09-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גונטובניק; תגובת המשיב מיום 20.11.2022; בקשה מטעם המערערת מיום 27.11.2022 בשם המערערת: עו"ד דוד בן-חיים בשם המשיב: עו"ד אורית טובים פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) מיום 28.9.2022 בת"א 31900-09-11 ובת"א 32089-09-11, שבה נדחתה בקשת המערערת לפסילת המותב מלדון בהליך. הצדדים הם בני זוג לשעבר אשר ניהלו יחדיו גן ילדים. בשנים 2013-2011 הפעילה המערערת את הגן לבדה, ובחודש ספטמבר 2011 הגישו הצדדים תביעות הדדיות זה נגד זו. הדיון בתביעת המשיב הושהה עד להכרעה בתביעת המערערת, שבה ניתן פסק דין בשנת 2016. אולם, בעקבות ערעור שהגישה המערערת בוטלה קביעתו של בית המשפט קמא לפיה השותפות בין הצדדים לא הגיעה לסיומה, וההליך הוחזר לבית המשפט המחוזי (ע"א 6933/16 כהן נ' ברודסקי (18.9.2017) (להלן: פסק הדין בערעור)). הדיון בשני ההליכים אוחד בחודש יולי 2018 (החלטת השופטת ל' ביבי), והם הועברו לניהולו של המותב בחודש אוגוסט 2018. בהמשך נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על ההחלטה בעניין איחוד הדיון (רע"א 6949/18 ברודסקי נ' קייסלר כהן (17.12.2018)). ביום 13.2.2019 נעתר המותב באופן חלקי לבקשת המשיב לסילוק תביעת המערערת על הסף, בקובעו כי פסק הדין בערעור ביטל חלק מסוים בלבד מפסק הדין שניתן בשנת 2016, כך שיתר רכיביו עומדים על כנם ויוצרים השתק פלוגתא. עוד נקבע כי חוות דעת שהגיש מומחה מטעם בית המשפט בשנת 2013 "צריכה להמשיך ולשמש כבסיס לבחינת ההתחשבנות שבין הצדדים". בהמשך, ביום 29.6.2020, קבע המותב את מועד פירוק השותפות בין הצדדים. ערעור שהגישה המערערת על שתי ההחלטות הללו נדחה תוך שמירת טענות הצדדים, והובהר כי ההכרעה נושא הערעור מהווה החלטה אחרת ולא פסק דין חלקי (ע"א 6251/20 כהן נ' ברודסקי (5.1.2022)). ביום 28.4.2022 התקיים דיון שבמסגרתו טענו הצדדים בנוגע להשלכות הכספיות של קביעת מועד פירוק השיתוף. ביום 3.8.2022 נתן המותב החלטה שבה קיבל את עמדת המשיב בסוגיה זו, וקבע כי ניתן להכריע במחלוקת הכספית שבין הצדדים על סמך חוות הדעת שהגיש המומחה וכי אין צורך לפנות אליו פעם נוספת. על כן נקבע שעל המערערת לשלם למשיב סכום כסף מסוים. עם זאת, המותב קבע כי החלטה זו תיכנס לתוקף רק לאחר מתן פסק הדין הסופי בהליכים, והורה לצדדים להבהיר אם קיימות סוגיות נוספות בתביעת המערערת שאינן "מכוסות" בפסק הדין משנת 2016 ושלא חל לגביהן השתק פלוגתא. לבסוף דחה המותב את טענת המערערת כי המתווה הדיוני שקבע סותר את ההחלטה בעניין איחוד ההליכים. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 14.11.2022 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 3.8.2022. בקשה זו עודנה תלויה ועומדת (בש"א 7781/22). ביום 8.9.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך. המערערת טענה כי המותב מתעלם "לכל אורך ההליך" מטענתה כי לא קיבלה את יומה בבית המשפט, "וכעת מסתמן שגם אין בכוונתו לתת [למערערת] את יומה". המערערת הסבירה כי סברה עד כה שהשגיאות בהחלטות שנתן המותב "הן שגיאות משפטיות 'רגילות'" שניתן לפתור באמצעות הליכי ערעור – אך ההחלטה מיום 3.8.2022 מדגישה את "השיטתיות" שבה נמנע המותב מלנמק את קביעותיו השגויות, ומעידה על "מגמתו הברורה למנוע התחשבנות נכונה בין הצדדים". בתוך כך הפנתה המערערת להחלטות מיום 13.2.2019 ומיום 29.6.2020, וטענה כי מסקנות שונות שנקבעו בהן נעדרות נימוק וביסוס. עוד העלתה המערערת טענות בנוגע להתנהלות המותב בדיון מיום 28.4.2022: לטענתה, המותב העלה בפני הצדדים הצעה לפיה המומחה יתבקש למסור את עמדתו בנוגע להתחשבנות בין הצדדים, "תוך שהצניע שבכוונתו להורות למומחה להתעלם מרובה המוחלט של חווה"ד"; ובהמשך הדיון הודיע למערערת במפתיע כי "תביעתה מעוכבת", אף שקביעה שכזו סותרת החלטות קודמות שניתנו בהליכים דנן ובבית המשפט העליון. כמו כן טענה המערערת כי ההחלטה מיום 3.8.2020, שבה נקבע כי אין צורך בקבלת עמדת המומחה, מהווה "שינוי קיצוני" מהעמדה שהביע המותב קודם לכן – ושינוי זה לא הוסבר, לשיטתה, די הצורך. עוד לגישת המערערת, הקביעות בהחלטה מיום 3.8.2022 עומדות בסתירה להחלטה קודמת שניתנה בתביעתה בשנת 2017, והן אינן מתמודדות כדבעי עם טענותיה. לצד זאת טענה המערערת, בין היתר, כי המותב נמנע למשך זמן רב מלהכריע אילו היבטים מתביעתה המקורית נדחו ואילו עודם טעונים הכרעה; וכי המותב נתן לפסק הדין בערעור פרשנות ש"אינה סבירה" ושסותרת החלטות קודמות בהליכים. ביום 16.9.2022 הגיש המשיב תגובה ובה התנגד לבקשת הפסילה, וביום 28.9.2022 דחה המותב את בקשת המערערת תוך חיובה בהוצאות המשיב בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. נקבע כי אין בהשגות המערערת על החלטות דיוניות כדי להקים עילת פסלות, ומכל מקום כי ההחלטות שאליהן הפנתה אינן "לוקות באי-הנמקה". באופן ספציפי ציין המותב כי מסקנתו בעניין השתק הפלוגתא אמנם "מקרינה" על מתכונת בירור ההליך, אך היא "אינה נובעת מדעה קדומה או נחרצת נגד [המערערת], חלילה, אלא מפרשנותו של פסק הדין של בית המשפט העליון". מכאן הערעור דנן. המערערת סבורה כי ענייננו נמנה עם המקרים הנדירים שבהם הפעילות השיפוטית מקימה כשלעצמה עילת פסלות, וזאת "נוכח גישתו הפרשנית של המותב קמא, שמצמצם בבירור המחלוקות בין הצדדים גם במחיר של הכרעות שגויות" באופן המקים, לשיטתה, חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליכים. המערערת טוענת כי החלטת הפסלות אינה מתמודדת כראוי עם מלוא טענותיה, וכי האמור בה מלמד על כוונת המותב לפרש את פסק הדין בערעור "באופן הנותן עדיפות לשלמות פסה"ד הראשון על פני הכרעה נכונה בהליך". עוד נטען כי הקביעה בהחלטה מיום 3.8.2022 לפיה אין מקום לפנות למומחה, עומדת בסתירה להחלטות קודמות שנתן המותב בהליכים ומלמדת אף היא כי המותב "נמנע [...] במכוון מהבירור הנדרש בתיק". גישה זו של המותב, כך נטען, באה לידי ביטוי במספר החלטות שנתן החל מיום 13.2.2019. באופן ספציפי מפנה המערערת לקביעה בדבר קיומו של השתק פלוגתא, וכן ל"היפוך עמדתו" של המותב במסגרת ההחלטה מיום 3.8.2022 בכל הנוגע לפנייה למומחה – קביעה אשר ניתנה, כך המערערת, לאחר כשנתיים וחצי שבהן נתן המותב "החלטות שעולה מהן כוונתו לפנות למומחה". המשיב, אשר הגיש תגובה לערעור בהתאם לתקנה 174(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, סבור כי דין הערעור להידחות. הוא טוען כי לא הוכחה בענייננו עילת פסלות; כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת הן מוצדקות לגופן; וכי טרם מתן ההחלטות בהליכים ניתנה לצדדים אפשרות להעלות את טענותיהם בהרחבה. עוד טוען המשיב, בין היתר, כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי וכי היא מהווה, למעשה, ניסיון להשיג "בדלת אחורית" על ההחלטה מיום 13.2.2019. לבסוף מבקש המשיב כי בית משפט זה יפסוק לטובתו שכר-טרחה ריאלי בגין הגשת "ערעור [ה]סרק" של המערערת. ביום 27.11.2022 הגישה המערערת בקשה להשיב לתגובת המשיב, וצירפה את נוסח התשובה שהגשתה נתבקשה. במסגרת זו מעלה המערערת השגות על האופן שבו תיאר המשיב את השתלשלות העניינים בהליכים ואת ההכרעות שניתנו בהם, וכן חוזרת על חלק מהנימוקים שהעלתה בערעור. המערערת מציינת כי המשיב מתנגד לבקשתה להגשת תשובה, אך כי נימוקי התנגדותו לא צורפו "נוכח סד הזמנים הקצר". עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. טענות המערערת ממוקדות, רובן ככולן, בהשגות לגופן של החלטות שנתן המותב לאורך ניהול ההליכים שבין הצדדים. אולם, בפסיקה נקבע לא אחת כי "רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית כשלעצמה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים – הן לעניין אמירות של בית המשפט, הן לעניין החלטותיו הדיוניות" (ע"א 3235/19 עזבון המנוח סעאבנה נ' רשות הפיתוח, פסקה 4 (18.6.2019)). בענייננו, לא שוכנעתי כי ההחלטות וההתבטאויות שאליהן מפנה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, אף לא בקירוב. מדובר, למעשה, בהשגות "ערעוריות" על קביעותיו האופרטיביות של בית המשפט קמא בצמתים שונים לאורך ההליך, ועל הנימוקים שניתנו במסגרת אותן החלטות. אין בטענות אלו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים בנוגע להמשך ניהול ההליך בפני המותב, וככל שהמערערת סבורה כי ההחלטות הללו לא עשו עמה צדק – המקום הראוי להעלאת השגותיה אינו בבקשת פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ראו, למשל: ע"א 1464/22 בן חיים נ' יעקבי, פסקה 13 (7.3.2022); ע"א 7843/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (13.1.2021)). לכך יש להוסיף את השיהוי שבו לוקות רבות מטענות המערערת. בקשת הפסלות הוגשה, כאמור, בחודש ספטמבר 2022, אך חלק מהטענות בה נוגעות להחלטות שניתנו חודשים ואף שנים קודם לכן. הסברהּ של המערערת כי ההחלטה מיום 3.8.2022 "מאירה" באור חדש את ההחלטות הקודמות שניתנו, אינו מניח את הדעת ואין בו כדי להצדיק את העלאת הטענות הללו בעיכוב כה משמעותי. בעבר נפסק כי "עילת פסלות אינה בבחינת 'נשק סודי' שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, ככל שההליך אינו מתפתח לשביעות רצונו של בעל הדין" (ע"א 5482/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (29.8.2021)), והדברים יפים לענייננו. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך 2,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' בכסלו התשפ"ג (‏29.11.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22069620_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1