פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון בע"מ 6960/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' הס) בעמ"ש 47564-07-23 מיום 5.9.2023 בשם המבקשת: עו"ד רמי רובין בשם המשיב: עו"ד ספיר בן אליהו פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' הס) בע"ר 47564-07-23 מיום 5.9.2023, שבגדרו התקבל ערעור המשיב על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת א' מור-אל) בעמ"ש 8727-06-23 מיום 18.7.2023, שבמסגרתה נדחתה בקשת המשיב להורות על מחיקת "ערעור שכנגד" שהגישה המבקשת. האם לפי תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות דיני משפחה), ניתן להגיש "ערעור שכנגד" בענייני משפחה, באופן שמאפשר להתגבר על המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור "רגיל"? זו השאלה שמעוררת הבקשה שלפנינו. רקע והליכים קודמים 2. המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר, אשר ניהלו בבית המשפט לענייני משפחה שתי תובענות רכושיות שנדונו במאוחד. ביום 25.4.2023 ניתן והומצא פסק הדין בתובענות אלו (תלה"מ 17136-12-21 ותלה"מ 51965-02-22; להלן: פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה). בהמשך לכך, ביום 5.6.2023, הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 8727-06-23; להלן: ערעור המשיב); וביום 22.6.2023 הגישה המבקשת אף היא ערעור כאמור מטעמה (עמ"ש 56015-06-23; להלן: ערעור המבקשת). 3. ביום 2.7.2023 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי למחוק את ערעור המבקשת מחמת איחור בהגשתו, שכן המועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה חלף בתום 45 יום ממועד נתינתו (היינו, ביום 11.6.2023). המבקשת מצידה ביקשה לסווג את הערעור שהגישה כ"ערעור שכנגד", בטענה כי ניתן להגיש ערעור שכנגד עד 45 יום לאחר הגשת הערעור מטעם המשיב; ולחלופין ביקשה לאפשר לה להגיש "בקשה סדורה" להארכת מועד להגשת הערעור מטעמה. רשם בית המשפט המחוזי (השופט י' שקד) קיבל את בקשת המשיב והורה על מחיקת ערעור המבקשת עקב האיחור שנפל בהגשתו, ומאחר שלא הוגשה עד אותה עת בקשה להארכת מועד. נקבע כי לא ניתן לסווג מחדש את הערעור שהגישה המבקשת כ"ערעור שכנגד"; וכי אם ברצונה להגיש "ערעור שכנגד", עליה לעשות זאת במסגרת ההליך שעניינו ערעור המשיב. 4. ביום 3.7.2023 הגישה המבקשת "ערעור שכנגד" במסגרת ערעור המשיב (להלן: הערעור שכנגד), וביום 9.7.2023 הגיש המשיב בקשה למחוק את הערעור שכנגד. המשיב טען כי תקנות דיני משפחה אינן מכירות עוד במוסד ה"ערעור שכנגד". ביום 18.7.2023 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת א' מור-אל) את בקשת המשיב (להלן: החלטת הרשמת), וקבעה כי תקנות דיני משפחה לא ביטלו את הזכות להגיש "ערעור שכנגד", אלא אך קבעו מועד מקוצר להגשתו. על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה בנימוק שלפיו לא התקיימו נסיבות המצדיקות לעשות כן. 5. על החלטת הרשמת הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. נקבע כי לפי תקנות דיני משפחה, לא ניתן להגיש "ערעור שכנגד" בחלוף 45 יום ממועד המצאת פסק הדין מושא הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מסקנה זו נלמדת מלשון התקנות הרלוונטיות, מההיסטוריה החקיקתית שלהן ומדברי ההסבר להן; וכי קביעה זו של מחוקק המשנה משרתת תכלית שעניינה תיחום וקיצור המועדים להגשת ערעורים בענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הטעים כי אמנם האפשרות להגיש "ערעור שכנגד" בענייני משפחה עשויה לקדם תכליות אחרות, דוגמת מניעת ערעורי סרק, אך קבע כי יש לכבד את הכרעת מחוקק המשנה בסוגיה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי היעדר האפשרות להגיש "ערעור שכנגד" כאמור אינה פוגעת בזכות החוקתית להגשת ערעור עצמאי; כי אין מדובר בהפליה בין המתדיינים בהליכים אזרחיים רגילים לבין הליכי משפחה, כי אם בקביעת הסדרים מובחנים לסוגי הליכים שונים; וכי אין בשיקולי צדק פרטניים הנוגעים למבקשת כדי להשפיע על ההחלטה בסוגיה העקרונית שבמחלוקת. בהתאם לאמור, הורה בית המשפט על מחיקת הערעור שכנגד. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נסובה הבקשה שלפנינו. טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הנוגעת להליך ה"ערעור שכנגד" בענייני משפחה, באופן שמצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לעצם העניין, המבקשת טוענת כי תקנות דיני משפחה לא ביטלו את מוסד ה"ערעור שכנגד" בענייני משפחה, אלא רק הגבילו את המועד להגשתו; וכי אף במישור המעשי, ערעורים שכנגד בענייני משפחה ממשיכים להיות מוגשים גם לאחר כניסתן לתוקף של תקנות דיני משפחה, וכי מערכת "נט המשפט" מאפשרת זאת. עוד טוענת המבקשת, כי ביטול מוסד ה"ערעור שכנגד" פוגע בזכות החוקתית להגשת ערעור; ומפלה לרעה את המתדיינים בבית המשפט לענייני משפחה, לעומת המתדיינים בהליכים אזרחיים אחרים. המבקשת מוסיפה, כי האפשרות להגיש "ערעור שכנגד" תורמת לצמצום מספר ההליכים בענייני משפחה; וכי היא-עצמה לא הייתה מגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אילולא היה עושה זאת המשיב, אשר פועל כעת בחוסר תום לב בניסיון למנוע ממנה את יומה בבית המשפט. 7. מנגד, המשיב סומך את ידיו על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וטוען כי תקנות דיני משפחה אינן מאפשרות להגיש "ערעור שכנגד" בענייני משפחה, מן הטעמים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי, שעיקרם לשון התקנות; ההיסטוריה החקיקתית; ודברי ההסבר המפורשים. לטענת המשיב, הפרקטיקה של הגשת ערעורים כאמור, כמו גם עצם האפשרות להגישם במערכת "נט המשפט", נטולות כל ערך פרשני, במיוחד מאחר שהתקנה הרלוונטית נכנסה לתוקפה רק בראשית שנת 2023. עוד טוען המשיב, כי ביטול מוסד ה"ערעור שכנגד" אינו פוגע בזכות הערעור, אלא אך מגביל את המועד למימושה; וכי מחוקק המשנה רשאי לקבוע הסדרים הנבדלים זה מזה במסגרת סוגי הליכים שונים, בהתאם למאפייניהם. דיון והכרעה 8. כאמור, במוקד הבקשה שלפנינו מונחת השאלה, אם לפי תקנות דיני משפחה ניתן להגיש "ערעור שכנגד" בענייני משפחה (בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל"). מדובר בשאלה משפטית עקרונית, בעלת השלכות רוחב על כלל ציבור המתדיינים בענייני משפחה (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לפיכך, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 (להלן: תקנות סד"א), אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות דיני משפחה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בהתאם לכך, המבקשת תכונה להלן המערערת. אקדים ואומר כי לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי כי נורה. "ערעור שכנגד" בדין האזרחי 9. באופן כללי, הליך ה"ערעור שכנגד" הוא הליך מיוחד, אשר מאפשר לבעל-דין להגיש ערעור מטעמו "בתגובה" לערעור שהגיש הצד שכנגד, גם אם חלף המועד להגשת ערעור עצמאי לפי סד הזמנים הקבוע לכך בדין. המשמעות העיקרית של מוסד ה"ערעור שכנגד" היא כי מרוץ הזמנים להגשתו נפתח עם הגשת הערעור של הצד השני, וזכות זו קמה רק עם הגשת ערעור כאמור (ראו: בש"א 902/20 מועצה אזורית מגילות ים המלח נ' המוסד לביטוח לאומי, פס' 14 (18.2.2020); רע"א 4123/16 כהן נ' ציטרון, פס' 2 (18.8.2016)). 10. מוסד הערעור שכנגד בדין האזרחי עוגן בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א הישנות), שזו לשונה: ערעור שכנגד טעון הודעה היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו. 11. במסגרת הרפורמה בסדר הדין האזרחי בוטלה תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות, ותחתיה הותקנה תקנה 137 לתקנות סד"א (להלן גם: תקנה 137). וכך מורה תקנה 137: מועדים 137. (א) המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), משיב בערעור רשאי להגיש ערעור בתוך שישים ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר. (ג) המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 131, יימנה מיום ההמצאה של ההחלטה בבקשת הביטול. תקנה 137, שנכללת תחת פרק י"ז לתקנות סד"א שכותרתו "הערעור", מסדירה אפוא שני נושאים שונים. הנושא האחד עניינו המועדים להגשת ערעור. כך, הוראת תקנה 137(א) קובעת כי המועד לנקיטת הליך ערעורי הוא 60 יום ממועד המצאת ההחלטה שעליה מערערים. להבדיל מההסדר שהיה קבוע בתקנות סד"א הישנות, ההסדר הנדון קובע מועד אחיד וארוך יותר להגשת ערעורים בזכות וערעורים ברשות (ראו: תקנות 397-400 לתקנות סד"א הישנות; וכן ראו: יששכר רוזן-צבי ‏הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 537-538 (מהדורה שנייה, 2023)). הנושא השני עניינו מוסד הערעור שכנגד. הוראת תקנה 137(ב) קובעת כי משיב בערעור רשאי להגיש ערעור משלו בתוך 60 יום מהיום שבו הומצא לו הערעור של הצד השני (או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה או החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר). הוראה זו מחליפה, כאמור, את הוראת תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות, שקבעה כי ניתן להגיש ערעור שכנגד בתוך 30 יום בלבד (ראו: יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 666-668 (מהדורה שלישית, 2023)). במאמר מוסגר יצוין, כי בפסיקה מהעת האחרונה, נקבע כי תקנה 137(ב) לא רק האריכה את המועד להגשת ערעור שכנגד, אלא גם עיגנה הסדר מהותי חדש – שלא נכלל בכללים שגובשו בפסיקה הנוגעת לתקנה 434 לתקנות סד"א הישנות – שלפיו משיב בערעור "רשאי להגיש ערעור עצמאי שאינו מוגבל מבחינת תוכנו ומבחינת זהות הצדדים שכלפיהם ניתן להגישו" (ראו: ער"א 4854/22 חברת בנק הדואר בע"מ נ' וייס (19.9.2022)). 12. הנה כי כן, תקנה 137(ב) לתקנות סד"א מעניקה זכות דיונית למשיב בערעור אזרחי, שלא הגיש ערעור עצמאי במסגרת סד הזמנים הקבוע בדין, להגיש ערעור מטעמו בתוך 60 יום מהמצאת הערעור של בעל הדין האחר. ויודגש: משמעותה של זכות דיונית זו היא בהארכת המועד לנקיטת הליך ערעורי, מעבר ל-60 הימים הנתונים ממילא לבעל הדין לפי תקנה 137(א). כאמור, השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא אם זכות דיונית זו הוענקה גם למשיבים בערעורים בענייני משפחה. "ערעור שכנגד" בענייני משפחה 13. לאחר הקמת מערכת בתי המשפט לענייני משפחה (ראו: חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995), נוסף לתקנות סד"א הישנות חלק ג'1 אשר קבע את סדרי הדין בענייני משפחה, לעיתים באופן שונה מסדרי הדין בהליכים אזרחיים אחרים. בהתאם להוראות חלק זה, תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות – שקבעה את זכות הערעור שכנגד – הוחלה גם בענייני משפחה, למעט על ערעורים הנדונים בפני בית המשפט לענייני משפחה עצמו (כלומר, בשבתו כבית משפט לערעורים; ראו: תקנות 258ב(ב) ו-258כט לתקנות סד"א הישנות). 14. עם התקנת תקנות סד"א, בוטלו מרבית תקנות סד"א הישנות, למעט אלו שבחלק ג'1, שנגעו, כאמור, לסדרי הדין בענייני משפחה (אלו נותרו בעינן במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי (תובענות בענייני משפחה ואכיפת פסקי חוץ), התשמ"ד-1984). בהמשך, הותקנו תקנות דיני משפחה, אשר רובן נכנסו לתוקף ביום 1.1.2021, והחליפו את חלק ג'1 האמור. תקנות דיני משפחה אימצו "את מרבית סדרי הדין הקיימים היום בבית המשפט לעניני משפחה, תוך עריכת שינויים והתאמות [...]" (ראו: טיוטת תקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: טיוטת תקנות תשפ"א)). 15. תקנות דיני משפחה אינן מסדירות בעצמן את כלל העניינים שבסדרי דין, כי אם מפנות – בכל מקום שבו לא נקבע הסדר ייחודי לענייני משפחה – להוראות תקנות סד"א. וכך נקבע בתקנה 1 לתקנות דיני משפחה: תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכים בבית משפט לענייני משפחה בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. ההוראה שלפיה תקנות סד"א יחולו על ענייני משפחה רק אם לא נקבע הסדר אחר בתקנות דיני משפחה, מוזכרת פעם נוספת בתקנה 44, תחת סימן ז' שכותרתו "ערעור". וכך קובעת תקנה זו: פרק י"ז לחלק ב' [הפרק העוסק בערעור – י"ו] לתקנות סדר הדין האזרחי יחול על כתב ערעור בענייני משפחה אם הוראותיו אינן סותרות סימן זה, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן. ואכן, תחת הסימן הנ"ל נקבעו הסדרים ייחודים לערעורים בענייני משפחה, שונים מאלו שנקבעו בתקנות סד"א. אחד מהסדרים אלו עוגן בתקנה 45 לתקנות דיני משפחה (להלן גם: תקנה 45), והיא התקנה הניצבת בלב המחלוקת בענייננו. 16. עם כניסתן לתוקף של תקנות דיני משפחה, כך קבעה תקנה 45: מועדים (א) המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה הוא ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא פסק הדין. (ב) המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ועל החלטת בית משפט המחוזי בערעור או בבקשת רשות לערער, על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה, לפי עניין, הוא שלושים ימים מיום שהומצאו למבקש. (ג) המועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט או החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה ההחלטה. (ד) תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול. תקנה זו קבעה, אפוא, מועדים קצרים מאלו שנקבעו בתקנות סד"א להגשת ערעורים בענייני משפחה; ובתקנה 45(ד) הודגש כי תקנה 137(א) לתקנות סד"א – אשר כאמור, קובעת מועד של 60 יום לנקיטת הליכי ערעור – לא תחול בענייני משפחה (ראו: בש"א 645/22 פלונית נ' פלוני, פס' 9-8 (24.8.2022)). ודוק, תחולת תקנה 137(ב) לתקנות סד"א, שעניינה בערעור עצמאי של משיב, לא בוטלה. 17. ביום 18.1.2023, נכנס לתוקפו תיקון לתקנות דיני משפחה (ראו: תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), התשפ"ג-2022, ק"ת 10443, 558 (להלן: תיקון התשפ"ג)), אשר במסגרתו שונתה תקנה 45(ד), וכך נקבע בה: מועדים [...] (ד) תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול. עינינו הרואות, תיקון התשפ"ג קבע כי בענייני משפחה לא תחול תקנה 137 לתקנות סד"א בכללותה, לרבות תקנה 137(ב), אשר כמבואר לעיל מסדירה את מוסד הערעור העצמאי של משיב בתקנות סד"א. נותר, אפוא, לבחון מהי המשמעות של תיקון התשפ"ג לענייננו. אקדים ואומר, כי אני סבורה שמשמעותו של תיקון התשפ"ג היא ביטול מוסד ה"ערעור שכנגד" בענייני משפחה. תיקון התשפ"ג – ביטול "הערעור שכנגד" בענייני משפחה 18. הפריווילגיה הדיונית שמעניק מוסד ה"ערעור שכנגד" – אשר מאפשרת להתגבר על סד הזמנים הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל" – איננה בגדר זכות אשר מוקנית לכל משיב לערעור בכל סוגי ההליכים; הענקת אפשרות כאמור טעונה עיגון בהוראת חקיקה. תקנה 137(ב) לתקנות סד"א היא המקור החוקי אשר מעניק אפשרות כאמור בדין האזרחי; אך, כמבואר לעיל, תקנה 44 לתקנות דיני משפחה קובעת כי תקנות סד"א יחולו כפוף לשינויים שנקבעו בתקנות דיני משפחה. ואכן, הנוסח הנוכחי של תקנה 45(ד) מורה על שינוי כזה, שלפיו תקנה 137(ב) לתקנות סד"א לא תחול בענייני משפחה. בהינתן שתחולתה של תקנה 137(ב) לתקנות סד"א נשללה בענייני משפחה, ומשלא עוגנה זכות הערעור שכנגד (אם במתכונתה הישנה, ואם במתכונת החדשה כערעור עצמאי של משיב) באופן אחר בתקנות דיני משפחה, המסקנה המתחייבת היא שבענייני משפחה לא ניתן להגיש ערעור שכנגד, ובכך להתגבר על סד הזמנים הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל". זכות הערעור שכנגד אינה יכולה לקום יש מאיין. 19. המערערת טוענת כי יש לאמץ פרשנות אחרת לתקנה 45(ד) בנוסחה כיום, שלפיה קביעת מחוקק המשנה כי "תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול" – אין משמעותה שלילת האפשרות להגיש ערעור שכנגד, אלא מדובר אך בהגבלת אפשרות זו ל-45 יום, בהתאם למועד להגשת ערעור רגיל בענייני משפחה, חלף 60 הימים שנקבעו בתקנות סד"א. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, איני סבורה כי הפרשנות המוצעת על-ידי המערערת מתיישבת עם לשונה הברורה של תקנה 45(ד). כמובהר לעיל, תקנה 137(ב) לתקנות סד"א היא המקור החקיקתי אשר מגבש את עצם הזכות להגיש ערעור שכנגד בדין האזרחי הכללי, וכאמור, תקנה 45(ד) שוללת את תחולתה בענייני משפחה של תקנה 137 כולה. בתוך כך, טענת המערערת אף אינה מתיישבת עם ההיגיון הלשוני של תקנה 45 בכללותה. כאשר מחוקק המשנה חפץ רק בשינוי מועדים, הוא קבע שינויים אלו במפורש (וראו את קיצור המועדים הנוגעים לזכות הערעור עצמה בתקנות 45(א)-45(ג)). שנית, ועיקר, המסקנה כי בתיקון התשפ"ג ביקש מחוקק המשנה לבטל את מוסד הערעור שכנגד בענייני משפחה עולה מפורשות מדברי ההסבר לתיקון – שבהם צוין כי: "מוצע לתקן את תקנה 45 לתקנות, כך שתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא תחול. תקנה 137(א) מתייחסת למועדים להגשת ערעור על החלטה, כאשר ביחס להליכים בבית המשפט לעניני משפחה נקבעו מועדים אחרים. תקנה 137(ב) מתייחסת לאפשרות של המשיב בערעור להגיש ערעור שכנגד בתוך 60 ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור. מכיוון שבתקנות סדרי הדין במשפחה לא קיימת התייחסות לסוגיית הערעור שכנגד, התוצאה הפרשנית עשויה להיות שעקרונית המשיב בערעור רשאי להגיש ערעור נוסף. על מנת למנוע התארכות הליכים בהליכי משפחה ולאור העובדה שכמעט ולא נעשה שימוש במנגנון של ערעור שכנגד בהליכים אלה. מוצע שלא להחיל את תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, כך שכל צד שמבקש להגיש ערעור, רשאי יהיה לעשות כן בהתאם למועד הקבוע בדין (בתוך 45 יום מההחלטה) ולא ניתן יהיה להגיש ערעור בתקופה נוספת (טיוטת תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), התשפ"ב-2022; ההדגשות הוספו). 20. זאת ועוד, מסקנה זו מתיישבת עם תכליותיהן של תקנות דיני משפחה בכלל, אשר נועדו, בין היתר, ל"ייעול ההליך השיפוטי ומניעת התארכות דיונים" בענייני משפחה (ראו: טיוטת תקנות תשפ"א). תכלית זו אף משתקפת בעקרונות היסוד שנקבעו בתקנה 2 לתקנות דיני משפחה, שלפיהם "בית המשפט לענייני משפחה אחראי על ניהול ההליך השיפוטי גם לשם צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני משפחה". בהתאם לכך, כמפורט לעיל, גם בדברי ההסבר הספציפיים של תיקון התשפ"ג ביחס לתקנה 45, הודגש כי תכליתו "למנוע התארכות הליכים בהליכי משפחה". ואכן, ביטול מוסד הערעור שכנגד עולה בקנה אחד עם שאיפה לקיצור משך ההליכים בענייני משפחה ולצמצום היקף ההתדיינות בהם; כאשר בעל-דין היה מוכן להשלים עם תוצאות פסק-דין שניתן בעניינו ולא ערער עליו, הוא לא יוכל לחזור בו מעמדתו זו ולהשיג על פסק הדין בהמשך במסגרת ערעור שכנגד (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 406-405 (מהדורה שלישית, 2012); בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 262 (1990)). יתרה מכך, תקנות דיני משפחה נועדו להתאים את סדרי הדין האזרחיים למאפייניהם של ההליכים בענייני משפחה (ראו: טיוטת תקנות תשפ"א; וכן ראו: בע"מ 4738/13 פלוני נ' פלונית, פס' 19 (3.9.2013)). הליכים שונים עשויים להצדיק הסדרים פרוצדורליים שונים; וממילא, עצם קיומם של הבדלים פרוצדורליים בין סוגי הליכים שונים אינו עניין פסול או חריג, במיוחד ביחס להליכים מיוחדים דוגמת הליכי המשפחה (ראו, למשל, תקנה 14(ב) לתקנות דיני משפחה, שקובעת, בשונה מסדרי הדין הרגילים, כי בבית המשפט לענייני משפחה לא ניתן להגיש תביעה שכנגד, אלא באישור בית המשפט; כן ראו: בע"מ 6423/22 פלוני נ' פלוני, פס' 17-16 (29.12.2022)). 21. לבסוף יודגש, כי בניגוד לטענת המערערת, ביטול מוסד הערעור שכנגד אינו פוגע בזכות הערעור עצמה, שעניינה – בהתאם לסעיף 17 לחוק-יסוד: השפיטה – זכותו של בעל-דין שעניינו יידון בשתי ערכאות (ראו: בג"ץ 2442/11 שטנגר נ' יו"ר הכנסת, פ"ד סו(2) 640, 668-670 (2013)). זכות זו עודנה עומדת לכל בעל-דין בענייני משפחה, אשר רשאי להגיש ערעור עצמאי על פסק-דין שניתן בעניינו, במסגרת מגבלת הזמנים שנקבעה לכך בדין. אם כן, האפשרות להגיש ערעור שכנגד חורגת מגבולותיה של זכות הערעור הבסיסית, והיא מהווה פריבילגיה דיונית, אשר כמבואר לעיל, הענקתה טעונה עיגון מפורש בחקיקה (ראו גם: בג"ץ 20/50 שורץ נ' נשיאות בית הדין הצבאי העליון, פ"ד ד 185, 189 (1950)). 22. לסיכום, בשים לב ללשון הברורה של תקנה 45 לתקנות דיני משפחה; ההיסטוריה החקיקתית שלה; היחס שנקבע בתקנות דיני משפחה בינן לבין תקנות סד"א; ותכליותיהן של תקנות דיני משפחה – נובעת המסקנה כי תקנות דיני משפחה אינן מעניקות זכות להגיש ערעור שכנגד בענייני משפחה; וממילא לא ניתן להגיש הליך ערעורי בעניינים כאמור בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל". מן הכלל אל הפרט 23. כאמור לעיל, משנכנס לתוקפו תיקון התשפ"ג ביום 18.1.2023, לא ניתן להגיש בענייני משפחה הליך ערעורי בחלוף 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין מושא הערעור. בענייננו, פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן והומצא לצדדים ביום 25.4.2023, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין הוא ביום 11.6.2023. אם כן, הערעור שהגישה המערערת ביום 3.7.2023 ("הערעור שכנגד") הוגש באיחור. בנסיבות אלו, צדק בית המשפט המחוזי במחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו, בשים לב לכך שלא עמדה בפניו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. סוף דבר 24. לנוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. עוד אציע כי בנסיבות העניין, ולנוכח השאלה העקרונית שהתעוררה, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏י"ז באדר א התשפ"ד (‏26.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23069600_R05.docx ימ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1