ברהנה אינגדאו נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6960/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6960/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט מ' מזוז המערער: ברהנה אינגדאו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.09.2014 בתיק פ 036335-08-13 תאריך הישיבה: ו' באדר התשע"ה (25.2.2015) בשם המערער: עו"ד אלפסה ניר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד קרן רוט הגב' ברכה וייס פסק דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בת"פ 36335-08-13 מיום 16.9.14, במסגרתו נגזרו על המערער 21 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, למעט איומים או תגרה, בתוך 3 שנים מיום שחרורו; ופיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪. במוקד הפרשה אירוע אלים של תקיפה בצוותא, שגרם תוצאה קשה למתלונן. רקע והליכים קודמים ב. ביום 25.8.13 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום כנגד המערער. על פי כתב האישום, ביום 18.8.13 לפנות בוקר, היה המערער יחד עם המתלונן ואנשים נוספים, שזהותם אינה ידועה, בבר בעיר רחובות. בסביבות השעה 9:00 בבוקר, לאחר שיצאה החבורה מהבר, ובעקבות ויכוח של מה בכך – כך נטען בכתב האישום המקורי, שתוקן לימים - דקר המערער את המתלונן בפניו ובידו בחפץ חד, ולאחר שנפל המתלונן על הרצפה, תקף אותו המערער בצוותא עם אחרים, בבעיטות בכל חלקי גופו. כתוצאה ממעשי המערער והאנשים הנוספים נגרמו למתלונן פגיעות קשות בגינן אושפז בבית החולים לתקופה של חודש, ונאלץ לעבור סדרה של ניתוחים משקמים. ג. בדיון ביום 11.12.13 כפר המערער בחלק הארי של כתב האישום, וגרס, כי אמנם הכיר את המתלונן והיה נוכח בזירת האירוע, אך כל מעורבותו הסתכמה בניסיון להפריד בין האחרים אשר התכתשו ביניהם. ביום 19.1.14, ובהמלצת שירות המבחן, שולב המערער בקהילה הטיפולית "נוה מלכישוע", שם החל לעבור טיפול בגין התמכרותו לאלכוהול. ביום 27.1.14 הוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון דיוני, לפיו יתוקן כתב האישום, כך שייחס למערער אך מעורבות בתקיפת המתלונן בבעיטות, אך לא בדקירתו, והמערער יודה באשמה. בית המשפט התיר את הסדר הטיעון, איפשר למערער לחזור בו מכפירתו הראשונית באשמה ולהודות בכתב האישום המתוקן, והרשיע אותו בעבירה אשר יוחסה לו עתה – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לכתב אישום זה אנו נדרשים כמובן. כן התבקש תסקיר. ד. בתסקיר שירות המבחן ובשני התסקירים המשלימים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, תוארו השתלבותו בקהילת נוה מלכישוע, והתהליך החיובי שעבר; לאחר קשיי ההסתגלות שאפיינו את החודשים הראשונים, בהם והתקשה לקבל סמכות, החל המערער לגלות מוטיבציה לסיים את ההליך הטיפולי ולהטמיע את אשר למד. נוכח זאת הומלץ בתסקיר לשקול לחיוב הטלת עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה, כדי שלא לקטוע באיבו את התהליך הטיפולי החיובי שהחל המערער, ובכך חלילה להביא לנסיגה במצבו ההתמכרותי. ד. בגזר הדין קבע בית המשפט קמא כי מתחם הענישה המתאים נע בין שנתיים ל-5 שנות מאסר; זאת - נוכח הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, ולנסיבות העבירה; עסקינן במעשה ספונטני, ללא תכנון מוקדם, תוך שימוש בחפץ חד על ידי מי מהחבורה, ולאחר שתיית אלכוהול בכמות לא מבוקרת. בגזירת הדין, קבע בית המשפט, כי יש לחרוג לקולה ממתחם הענישה, משיקולי שיקום, נוכח השינוי המשמעותי המדווח בתפקודו של המערער בקהילת נוה מלכישוע, ומתוך רצון לעודדו להמשיך בדרך זו. לפיכך, העמיד בית המשפט את עונשו של המערער על 21 חודשי מאסר בפועל. ה. המערער עירער על גזר הדין. בקשתו לעיכוב המאסר נתקבלה. הערעור ו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר עליו עונש מאסר בפועל, וכי היה מקום להשית עונש שיקומי אשר ישתלב בהליך הטיפולי בו הוא מצוי ולא יסכל אותו. באשר למתחם הענישה גורס המערער, כי ראוי היה ליתן ביטוי לכך שהנזקים הכבדים אשר שנגרמו למתלונן נגרמו ברובן מן הדקירות, אשר אינן מיוחסות למערער עוד. לדידו של המערער, קביעת מתחם ענישה אשר אינו משקלל את העובדה שלא הוא זה שדקר את המתלונן, יוצרת למעשה מתחם ענישה אחיד לכל אחד מבני החבורה, אילו ניתן להעמידם לדין, ולא מתחם ענישה אינדיבידואלי, בו יבואו לידי ביטוי מעשיו שלו בלבד. בנוסף גורס המערער, כי שגה בית המשפט עת מיהר לגזור את דינו טרם השלמת ההליך הטיפולי בו שולב ובניגוד להמלצות הגורמים הטיפוליים. תסקיר עדכני של שירות המבחן ז. בתסקיר ניתן לראות שוב את התרשמותם החיובית של גורמי הטיפול מן המערער, המצוי עתה בהוסטל שיקומי לבוגרי קהילת נוה מלכישוע, בו השתלב בתעסוקה, וכיום עובד הוא בסיעוד קשישים. כנאמר, המערער נוטל אחריות מלאה על התנהלותו בתקופה שקדמה לביצוע העבירה, ומכיר בחומרת מעשיו והפגיעות אשר גרם. עוד צוין, כי כיום מבטא המערער שאיפות רבות להמשך התפתחות אישית ומקצועית; הוא שיקם, בעזרתה של העובדת הסוציאלית, את הקשר עם גרושתו ובנותיו, ומעוניין להשתלב בעתיד בלימודים מקצועיים בתחום ההדרכה לשם עבודה עם נוער בסיכון ממוצא אתיופי. לבסוף, מצביע התסקיר על סיכויי השיקום הגבוהים של המערער, ונוכח זאת ממליץ לחרוג באופן ממשי ממתחם הענישה, ולשקול לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות. ככל שהדבר יתקבל, הומלץ לדחות את עבודות השירות לחודש יולי 2015, כדי לאפשר למערער לסיים את הטיפול במסגרת ההוסטל. לבסוף צויין כי המערער אמנם טרם שילם את סכום הפיצויים שנפסקו לטובת המתלונן, אך זאת הואיל ורק לאחרונה חזר לשוק העבודה, וכי משיתאפשר לו ישלם את מלוא הסכום. הדיון ח. בדיון בפנינו הטעים בא-כוח המערער במיוחד את ההליך המשמעותי שעבר המערער, ממקום בו התקשה לבחון את דפוסי ההתנהגות התוקפניים שלו, למקום בו מקבל הוא אחריות מלאה על מעשיו, וגרס כי השמת המערער במחיצת עבריינים המרצים מאסר בפועל עלולה לגרום לנסיגה. גם נציגת שירות המבחן הטעימה בדיון את כברת הדרך שעבר המערער ותחילת השתלבותו בחיים רגילים, והחשש פן יירד המאמץ לטמיון; מכאן חשיבותו של המשך השיקום. באת כוח המדינה טענה בדיון כי יש מקום לתת משקל גם לשיקול ההרתעה והאינטרס הציבורי, וציינה את מצבו הקשה של המתלונן עד עצם היום הזה; לדידה, נושא השיקום נלקח בחשבון בבית המשפט המחוזי, והוא זה שהוביל לסטיה לקולה ממתחם הענישה, וכי נוכח חומרת העבירה אין מקום להקל עוד. לבסוף ציינה, כי המערער טרם שילם את הפיצויים למתלונן ואף לא פנה למרכז לגביית קנסות. בכך, לטענת באת כוח המדינה, יש משום אמירה המקלה ראש במצבו הקשה של המתלונן. הכרעה ט. נתוני היסוד התוחמים את ההכרעה בערעור הם, מחד גיסא חומרת העבירה שאין צריך להכביר מלים לגביה, ואשר מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא - 2 עד 5 שנות מאסר - נראה לנו ראוי. נאמר אין ספור פעמים, כי אירועי חבלה משמעותית בסכסוכים של מה בכך ובחבורה דינם מאסר. מאידך גיסא, ניכרת כברת דרך מרשימה שעבר המערער בשיקומו, והשיקום הוא מן הנושאים שתיקון 113 לחוק העונשין התיר בהם חריגה מן המתחם. אם כן, הויכוח הוא בשאלה האם התסקיר החיובי וההתקדמות שאין עליה חולק מצדיקים הפחתת העונש, משיקולי שיקום, לכלל מאסר בעבודות שירות. חוששני כי התשובה לכך כשלעצמה אינה יכולה להיות בחיוב. לענישה, לפי הדין, יעדים שונים; עלינו לשקול גם את שאר רכיבי הענישה, לרבות ההלימה, הצורך להרתיע וההתחשבות בקרבן, לצד השיקום. במקרה דנא היתה הפגיעה בקרבן קשה, בעקבות בריונות לשמה, ועיינו בחומר הרפואי הקשור בו; ולמרבה הצער למערער אף עבר פלילי, אם גם לא מכביד מאוד, הכולל תקיפת בת זוג וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, גם אם לא ריצה מאסר בפועל. בע"פ 8480/12 בלדאו נ' מדינת ישראל (2013), מקרה דומה לענייננו גם לגבי חלקו של המערער, הפחית בית המשפט שישה חודשים מן העונש 22 תחת 28 – בשל שיקולי שיקום. מנגד, הופנינו לענישה מקלה יותר של 10 ו-7 חודשי מאסר בפועל בסיטואציה לא רחוקה מאוד (ע"פ 4330/12 דעאס נ' מדינת ישראל (2012), אם כי אין מקרה זהה למשנהו, ונזכור כי המערער היה חלק מחבורה שמי מתוכה דקר את המתלונן בפניו ובידו בחפץ חד, תוך גרימת פגיעות חודרות בפנים, שיתוק בעצב הפנים, וכן פצע דקירה חודר באמת היד, וגם – כתוצאה מהמכות שניתנו לו – שבר בעצם הקדקוד ושני קוי שבר נוספים בפנים, אחד מהם באף. י. כאמור, מתחם הענישה שנקבע נכון בעניינו ובהתחשב בפסיקה, ועל כן יש בגזר הדין קמא משום הפחתה משמעותית, בשל שיקולי השיקום. מעיקרא אין איפוא מקום להתערבות נוספת. אך החלטנו, מתוך מחוות עידוד שיקומית לכברת הדרך הנוספת והטובה שעבר המערער, להפחית 3 חודשים מעונשו, כך שיעמוד על 18 חודש מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר. שאר חלקי גזר הדין בעינם. יא. עוד נכונים אנו לאפשר למערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.7.15, כדי לאפשר לו לסיים את ההליך בהוסטל בו הוא מצוי. הוא יתייצב לריצוי במועד זה עד שעה 10:00 בימ"ר ניצן. עליו לנצל את תקופת הביניים למיון מוקדם, ואנו מביעים תקוותנו כי שיבוצו על-ידי שרות בתי הסוהר יביא בחשבון את מצבו השיקומי, כך שהחברה בה ישובץ תהא מתאימה בנסיבות. תנאי שחרור קיימים – בעינם עד להתייצבות. יב. אנו מאחלים למערער כי המשך שיקומו יצליח, וגם יחסן אותו מהשפעות כאלה או אחרות במאסר. יג. הערעור מתקבל במידת מה - לפי האמור. ניתן היום, ‏י"ב באדר התשע"ה (‏3.3.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14069600_T06.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il