עודד שגיב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6960/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6960/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: עודד שגיב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.6.09 בת"פ 6990002-09 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: ט"ו בחשון תש"ע (2.11.09) בשם המערער: עו"ד ר' וולף בשם המשיבה: עו"ד א' רוזן בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפניינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ) בת.פ. 6990-02-09 מיום 14.6.2009, במסגרתו הושתו על המערער 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל (בהפחתת תקופת מעצרו) והיתרה על תנאי, לבל יעבור המערער בתוך שלוש שנים עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כמו כן חויב המערער בפיצוי המתלונן בסך של 5,000 ש"ח. עובדות כתב האישום המתוקן 1. על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 27.5.2007 יצר אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: האדם האחר) קשר עם המתלונן באמצעות הטלפון. בשיחת הטלפון התחזה האדם האחר לחוקר פרטי ודרש מהמתלונן שישלם לו סך של 70,000 ש"ח, וזאת על מנת שהוא, כחוקר פרטי, ימנע מאנשים אחרים לפגוע במתלונן. המתלונן שילם לאדם האחר 70,000 ש"ח. לאחר כשנה לערך, בתאריך 15.4.2008 או בסמוך לכך נשלח מכתב למתלונן ובו הציג עצמו הכותב כנציג משרד חקירות פרטיות וטען כי המתלונן גרם לו כביכול נזק בהעסיקו את החוקר הפרטי. במכתב איים הכותב על המתלונן כי יפגע בו במידה והוא לא ישלם לו 148,000 ש"ח או להסגרתו של החוקר הפרטי. בהמשך לכך יצר המתלונן קשר טלפוני עם האדם האחר, באמצעות מספר טלפון שמסר לו האחרון עת התחזה לחוקר הפרטי, ובשיחה זו אמר האדם האחר למתלונן כי משרד החקירות עלול לפגוע בו ולכן עליו לשאת בתשלום הנזק למשרד החקירות. החל מתאריך 12.1.2009 התקשר המערער מספר פעמים לטלפון הנייד של המתלונן והציג עצמו כשלמה אברג'יל. בשיחות הטלפון דרש המערער מהמתלונן שישלם לו סך של 148,000 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו כביכול כתוצאה מפעילותו של החוקר הפרטי ואיים עליו כי אם לא יקבל את הכסף יפגע בו. בהמשך לכך קבעו השניים להיפגש על מנת שהמתלונן ישלם למערער סך של 125,000 ש"ח. בטרם התקיים המפגש ובשל פחדו מהמערער פנה המתלונן למשטרה וקיבל ממנה שקית הכוללת מספר שטרות אמיתיים וכן ניירות דמויי שטרות. ביום 27.1.2009 נפגשו המתלונן והמערער בבית קפה בקרית-חיים. במהלך המפגש שאל המתלונן את המערער מה קרה לחוקר הפרטי וזה השיב לו: "אפילו רופא שיניים כבר לא יוכל לעזור לו" וכן דרש ממנו שוב שישלם לו 125,000 ש"ח. בהמשך לכך, מסר המתלונן למערער את השקית. במעשיו המתוארים לעיל, איים המערער על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, זאת כדי להניע את המתלונן לשלם לו כסף, ומשכך הואשם בעבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 2. ביום 27.4.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את המערער, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של סחיטה באיומים והורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער. 3. מתסקיר המבחן שנערך בעניינו של המערער עלה כי מדובר באדם בן 34 ללא עבר פלילי, אשר סיים 12 שנות לימוד והינו בעל תעודת בגרות מלאה, שירת שירות צבאי מלא והינו בעל תואר ראשון של אוניברסיטת חיפה. המערער הודה בעובדות כתב האישום אך טען כי ביצע את העבירה בהשפעתו של האדם האחר, כאשר הוא עצמו היה קורבן לשכנוע מניפולטיבי ולשקרים. עוד טען כי האמין בליבו שאין הוא עובר על החוק במעשיו ולדבריו רק כאשר נחקר במשטרה הבין לראשונה כי מעשיו עולים כדי מעשה פלילי. תסקיר שירות המבחן ציין כי המערער ביטא אשמה כבדה על מעשיו וביקש כי יתאפשר לו להיפגש עם המתלונן בכדי שיוכל להביע חרטה ולהסיר מעליו מקצת מתחושות האשמה הכבדות שהוא נושא עמו. שירות המבחן התרשם כי לא קיימים במערער נורמות ודפוסים עבריינים וכוחניים אלא שיפוט לקוי שמחבל ביכולתו להעריך כראוי מצבים מורכבים בחייו. שירות המבחן סבר כי יש לנקוט כלפי המערער בהליך שיקומי בשילוב עם עונש הרתעתי וכן כי הטלת עונש מאסר בפועל על המערער עלולה להיות הרסנית עבורו ולגרום להחמרה במצבו הנפשי. נוכח דברים אלו המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש קצר שירוצה בעבודות שירות וכן להטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה וחצי במהלכה יעבור המערער טיפול אינטנסיבי. 4. בטיעוניה לעונש ציינה המשיבה כי בניגוד לרושם המתקבל מתסקיר שירות המבחן, המתלונן ולא המערער הוא הקורבן האמיתי בפרשה. לדבריה המתלונן הוא אדם מבוגר וערירי, הסובל ממחלות שונות, בין השאר מסכיזופרניה פרנואידית, ועקב מצבו זה שימש מטרה נוחה לסחיטה. לטענתה, למערער היה ברור שהמתלונן הוא "טרף קל". עוד ציינה המשיבה כי חייו של המתלונן הפכו בעקבות מעשה הסחיטה לגיהינום אמיתי וכי פחדו מהמערער הוא כה רב עד שהוא סירב להגיע לבית המשפט ולהעיד לעניין העונש. המשיבה הדגישה כי הפגישה בין השניים בבית הקפה נערכה על מנת שהמתלונן ימסור סכום של 125,000 ש"ח למערער, שהבהיר לו כי בכוונתו לדרוש גם את יתרת הסכום. לטענתה אין לזקוף לזכות המערער את העובדה שלא קיבל בסופו של יום כסף אמיתי, שכן הוא לא ידע על פנייתו של המתלונן למשטרה ומבחינתו ומבחינת כוונתו מדובר בעבירת סחיטה מושלמת. אלמלא מעורבות המשטרה היה המערער מקבל את הכסף ונהנה ממנו מבלי לחוש בושה או חרטה. עוד טענה המשיבה כי המערער הגיע לפגישה עם המתלונן בבית הקפה לאחר שצבע את שיערו ושם רטייה על עינו וזאת על מנת לטשטש את זהותו ומכאן שטענתו שלפיה האמין בליבו כי לא עבר על החוק היא מיתממת ומגוחכת וכך גם טענתו שלפיה נתן באדם האחר אמונה עיוורת. המשיבה מדגישה כי המערער לא ידע לומר למשטרה איפה גר אותו אדם אחר או לתת פרטים אודותיו ואף לא הצביע על אף חשוד במסדר זיהוי תמונות שנערך. משכך לא נמצא אותו אדם אחר על ידי המשטרה. המשיבה ציינה כי אין להעניק משקל יתר לעברו הפלילי הנקי של המערער שכן מדובר לדבריה במעשה מחושב ולא ספונטני – המערער ניהל מספר שיחות עם המתלונן ולא ניתן לטעון כי מדובר במעידה חד פעמית. לסיום טענה המשיבה כי רוב הקורבנות של עבירת הסחיטה באיומים אינם מעזים לפנות למשטרה, וגם המתלונן שילם סכום כסף לא מבוטל לפני שאזר אומץ ופנה יחד עם עורך הדין למשטרה. לטענתה מדובר בעבירה שהינה בבחינת "מכת מדינה" ויש להטיל עונשים משמעותיים ומרתיעים בגינה. 5. אל מול דברים אלו טען בא כוחו של המערער כי יש לאמץ את תסקירו החיובי של שירות המבחן. לדבריו מדובר בהסתבכות ראשונה וחד פעמית של המערער שניהל אורח חיים נורמטיבי ואין צורך להרתיע אותו באמצעות מאסר כדי שלא ישוב ויעבור על החוק, ובפרט משחווה ארבעים ימי מעצר מאחורי סורג ובריח ומעצר בית בתנאים מגבילים. בא כוחו של המערער ביקש להתחשב בעברו הנקי, בהודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר ויִתרה את הצורך בהעדתו של המתלונן. בא כוח המערער טען כי ישנו מדרג בעבירות של סחיטה באיומים וביקש להסתמך על אסופת פסקי דין בהם הסתפקו בתי המשפט בעונשים קלים במקרים שהינם חמורים לטענתו מהמקרה דנן. המערער ביקש להדגיש בבית המשפט כי הוא הורשע בצדק אך כי היה שותף "שלא בהבנה" למנגנון שסחט ואמלל אדם חסר ישע, וטען כי עשה הכל תחת הדרכתו של אותו אדם אחר. המערער הבהיר כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה על מעשיו וטען כי הוא מבקש הקלה בעונש ולו רק בשל העובדה שלא הייתה לו "כוונה לעשות משהו רע מבחינה מוסרית וכמובן משהו לא חוקי". גזר הדין 6. בבואו לגזור את דינו של המערער קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקבל טענה שלפיה המערער סבר בעת ביצוע המעשים כי מדובר במעשים חוקיים. בית המשפט ציין כי מדובר באדם משכיל ונבון וברי שידע כי איומים על אחר ודרישת סכומי כסף נכבדים הינם מעשים חמורים ואסורים. את הראיה לכך מוצא בית המשפט בין היתר בעובדת הגעתו של המערער לפגישה עם המתלונן לאחר שפעל בכדי לטשטש את דמותו ואת זהותו. בית המשפט המחוזי החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן וזאת בשל העובדה שהמערער הוא אדם בוגר, שגדל במשפחה נורמטיבית, בעל השכלה אקדמית שבחר להשיג סכום כסף גדול בדרך "פסולה ומכוערת תוך ניצול חולשתו של המתלונן, אדם חולה ומסכן". בית המשפט קבע כי אימוץ המלצת שירות המבחן במקרה זה, בו אדם בוגר מבצע עבירה חמורה באופן מתוכנן, תשלח מסר לא נכון לציבור. בית המשפט הדגיש כי בעבירה של סחיטה באיומים, גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה, ניצול החלש והפגיע יוביל למאסר ממשי. בית המשפט התחשב מחד גיסא בקביעת המחוקק שקבע בגין עבירה זו עונש מאסר מירבי של שבע שנות מאסר ומאידך גיסא בנסיבות לקולא של המערער דנן – עברו הנקי, הודייתו, ההתחשבות במשפחתו ובצערה האמיתי וכן תקופת מעצר הבית בו שהה המערער – וגזר עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל (בהפחתת תקופת מעצרו) והיתרה על תנאי, לבל יעבור בתוך שלוש שנים עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. כמו כן נקבע כי המערער ישלם למתלונן פיצויים בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו. נימוקי הערעור 7. לטענת המערער בית המשפט המחוזי גזר את עונשו תוך התעלמות מעברו הנקי ומהמלצתו של שירות המבחן שלא לגזור עליו עונש של מאסר בפועל. לדבריו לא זו בלבד שמדובר בפעם הראשונה שבה הוא בא במגע עם מערכת אכיפת החוק, אלא שהוא נתקל בה במלוא עוזה החל ממעצר מאחורי סורג ובריח במשך ארבעים יום ודרך מעצר בית ממושך. המערער טוען כי הוא ומשפחתו רחוקים מחיי הפשע מרחק רב וכי מעשיו גרמו למשפחתו לזעזוע וצער רב. המערער טען לפניינו כי אמו ניסתה להתאבד לאחר שבית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש מאסר בפועל והגיש, בהסכמת המשיבה, מסמכים רפואיים לאימות טענה זו. לטענתו טעה בית המשפט כשבחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. לדבריו מדובר במקרה בו בית המשפט צריך לסמוך את ידיו על המלצותיו של שירות המבחן וליתן הזדמנות נוספת למי שעברו נקי והביע חרטה על מעשיו. המערער מדגיש כי הוא נענש במישור המוסרי שכן הוא נדחה הן על ידי משפחתו שומרת החוק והן על ידי חבריו בשל מעשיו ואין להטיל עליו עונש נוסף בדמות מאסר בפועל. 8. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה עת הסתמך בגזר דינו על פסקי דין אשר עסקו בסיטואציות חמורות של סחיטה באיומים, בין היתר במקרים של גביית "דמי חסות" והלוואות בריבית גבוהה, שלא ניתן להשוותם כלל למקרה דנן וכי היה עליו להסתמך על אסופת הפסיקה שהוגשה על ידי בא כוחו של המערער, ממנה ניתן ללמוד לדבריו כי בתי המשפט גזרו עונשי עבודות שירות על נאשמים בעבירות שבוצעו בנסיבות חמורות יותר. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי הסתמך בגזר דינו על התיאור העובדתי שנפרס על ידי המשיבה שלפיו הוצג המתלונן כאדם חולה ומסכן הסובל מפחדים בעקבות מעשיו של המערער. לטענתו, אמרות אלה אינן מגובות בכל ראיה שהיא ומהוות לדבריו "עדויות מפי התובעת". המערער ממשיך וטוען כי בית המשפט הסתמך גם על תעודה רפואית שנערכה על ידי רופא משפחה ומתארת את המתלונן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית וזאת למרות שתעודה כזו צריכה להיערך לדבריו רק על ידי פסיכיאטר ולמרות שהמערער התנגד להגשתה. המערער יוצא גם נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה רק בשלב האחרון פנה המתלונן לעזרה. לדבריו מדובר בקביעה שאינה נכונה מבחינה עובדתית שכן המתלונן מעולם לא ניצב לבדו מול המערער והסתייע בין היתר, בעורך דין ובמשטרת ישראל. בדיון שנערך לפניינו הביע המערער חרטה וטען כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו. לדבריו הוא מזועזע ממעשיו והדגיש כי אלו אינם עולים בקנה אחד עם אופיו והערכים עליהם גדל. תגובת המשיבה 9. המשיבה טענה כי המעשה בו הורשע המערער הינו מעשה מתוכנן וכי קשה להתייחס אליו בתור מעידה חד פעמית. לדבריה אמנם לא מדובר במקרה סחיטה באיומים לצורך גביית "דמי חסות" או במקרה של סחיטה מצד ארגון פשיעה, אך אין בכך כדי להצדיק סטייה ממדיניות הענישה אותה קבע בית משפט זה בעבירות של סחיטה באיומים. המשיבה מדגישה כי עונש המאסר המירבי שנקבע על ידי המחוקק לעבירות אלה לסוגיהן השונים הינו שבע שנות מאסר. עוד מדגישה המשיבה כי עבירות הסחיטה באיומים הפכו לעבירות נפוצות ולכן יש ליתן משקל מוגבל לעברו הפלילי הנקי של המערער. בנוסף טוענת המשיבה כי העובדה שמדובר באדם נורמטיבי בעל השכלה אקדמאית מהווה שיקול לחומרה ולא לקולא. המשיבה מפנה לתסקיר המשלים שנערך על ידי שירות המבחן ממנו עולה כי המערער ממשיך להציג את עצמו כקורבן, דבר המלמד לטענתה על נטילת אחריות מופחתת ומכל מקום, מציינת המשיבה, כי תפקידם של שירות המבחן ושל בית המשפט תפקיד שונה הוא והמלצות שירות המבחן הן רק אחד מן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור את דינו של נאשם. 10. להשלמת התמונה יצויין כי טרם הדיון שנערך לפניינו הוגש בעניינו של המערער תסקיר משלים. במהלך הדיון ציינה נציגת שירות המבחן, גב' ברכה וייס, כי שירות המבחן התרשם מאדם שעבר עבירה קשה מאוד ביחס לאורח חייו ולמי שהוא כאדם וכי הערכת שירות המבחן היא שבנסיבות אלה מאסר בפועל עלול להוביל לתוצאות קשות למערער. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניינו ולאחר שעיינתי בפסקי הדין שאליהם הפנה בא כוח המערער, סבור אני כי דין הערעור להידחות. 12. בית משפט זה חזר פעמים רבות על הקביעה כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על נאשם בערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2007)]. למרות שבא כוחו של המערער טען לפניינו בכישרון רב בדבר הצורך להתערב בעונש שהושת על המערער, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים התנאים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על המערער על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין שיקולי הענישה השונים והעונש שהשית על המערער הינו הולם ומשקף איזון נכון בין חומרת מעשיו של המערער לבין נסיבותיו האישיות. לא ניתן לקבל את טענתו של המערער שלפיה בית המשפט המחוזי התעלם מעברו הפלילי הנקי, מאורח חייו הנורמטיבי ומסבלה של משפחתו. נתונים אלו עמדו בפני בית המשפט המחוזי עת גזר את דינו של המערער משקבע במפורש כי: "אלמלא עברו הנקי של הנאשם (המערער –י.ד.), הודייתו, התקווה כי אכן מדובר במעידה חד פעמית, ההתחשבות במשפחתו ובצערה האמיתי, תקופת מעצר הבית ושאר טענות הסנגור, היה מקום עוד להחמיר בעונש." גם טענתו של המערער שלפיה בית המשפט המחוזי התעלם מהמלצתו של שירות המבחן אינה יכולה להישמע. הלכה היא כי המלצותיו של שירות המבחן מטרתן לסייע לבית המשפט במלאכתו אולם אין הן מחייבות אותו. שיקול הדעת הסופי בגזירת דינו של נאשם הופקד בידיו של בית המשפט ורשאי הוא לדחות את המלצתו של שירות המבחן [ראו, בין היתר: רע"פ 10779/08 לרו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009); רע"פ 8787/03 מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.2004)]. בית המשפט המחוזי לא התעלם מהמלצתו של שירות המבחן, הוא סקר אותה באריכות בגזר דינו והחליט, נוכח מכלול השיקולים שעמדו לפניו, שלא לאמץ המלצה זו. החלטה זו מקובלת עליי. 13. מבית המשפט המחוזי לא נעלמה הקביעה כי עבירות הסחיטה באיומים הינן עבירות קשות ביותר שכן רק לעיתים רחוקות מעז קורבן העבירה להסתייע ברשויות החוק [ראו: ע"פ 10036/06,10685/06 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2007)]. כאמור, המחוקק אף נתן דעתו לחומרתה של עבירה זו עת קבע בגינה עונש מאסר מירבי של שבע שנים. יתרה מכך, בית משפט זה קבע כי יש להטיל על המורשעים בעבירה זו עונשי מאסר משמעותיים שיהיה בהם להרתיעם מחד גיסא ולעודד את קורבנות העבירה לשתף פעולה עם המשטרה מאידך גיסא [ראו: ע"פ 9489/06, 9553/06, 9577/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2007)]. מעשיו של המערער היו מתוכננים ונמשכו פרק זמן לא מבוטל במהלכו התקשר המערער אל המתלונן מספר פעמים ואף נפגש עמו כשהוא עוטה על עצמו תחפושת. גם במהלך הפגישה, כשהוא ניצב מול המתלונן ויכול היה להתרשם ממצבו, המשיך המערער באיומיו ודרש את תשלום הכסף. במצב דברים זה לא ניתן לטעון כי מדובר במעשה ספונטני, בטעות בשיקול דעת או במעידה של רגע. המערער במעשיו הטיל אימה ופחד על המתלונן, שגם לאחר מעצרו של המערער פחד להגיע לבית המשפט לצורך מסירת עדות. העובדה כי מדובר באדם ערירי וחולה רק מעצימה את חומרת מעשיו של המערער. מסכת האיומים הסתיימה בסופו של יום רק הודות למתלונן, שאזר אומץ ופנה למשטרה. עובדה זו אינה יכולה להיזקף לזכותו של המערער. 14. למעלה מכך, אין ממש בטענת המערער לפיה הסתמך בית המשפט המחוזי על פסקי דין שנסיבותיהם חמורות מנסיבותיו של המקרה דנן. האמירות שצוטטו על ידי בית המשפט המחוזי הינן אמירות המתייחסות לעבירת הסחיטה באיומים כשלעצמה ולעונש הראוי שיש להטיל בגינה: "לדידנו מחייבת עבירה זו מאסר מאחורי סורג ובריח; וכמובן – תוך התחשבות בנסיבות האינדיבידואליות, שאין בלעדיהן כענישה – גם מאסר שאינו קצר, במקרים המתאימים. כוונת המחוקק תתגשם על ידי כך [ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 14.5.2007)]". בית המשפט המחוזי פעל בדיוק כך עת שקל מחד גיסא את חומרת העבירה ומאידך גיסא את נסיבותיו האישיות של המערער. כמובן שאין להקל ראש בעונש מאסר בן 12 חודשים, מדובר בתקופה ארוכה בייחוד לאדם שזהו לו מאסרו הראשון. אך יחד עם זאת מדובר בעונש ראוי המשקף את חומרת מעשיו של המערער, שניצל את חולשתו של המתלונן בכדי ליטול ממנו, תוך סחיטה באיומים, סכום כסף גדול. מעשים אלו ראויים לגינוי וזאת על אחת כמה וכמה כאשר הם נעשים על ידי אדם בוגר, משכיל ובעל אורח חיים נורמטיבי שביכולתו להבין את חומרת מעשיו. 15. אשר על כן, לא התקיימה עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומטעם זה אמליץ לחבריי לדחות את הערעור. ברצוני לציין כי מצבה של אמו של המערער לא נעלם מעיני וניתן להבין את סבלה הרב. יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי להצדיק קבלתו של הערעור. יש לקוות כי אכן מדובר באירוע חד פעמי בחייו של המערער וכי משפחתו של המערער תדע לאסוף את עצמה ברגעים קשים אלו, להתחזק ולסייע למערער בשיקום חייו. 16. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 23 בנובמבר 2009 עד לשעה 09:00. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"א בחשון תש"ע (8.11.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09069600_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il