פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ס 69593-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (כב' השופטת ה' מלר-שלו) בתלה"ם 54307-03-24 מיום 8.2.2026 בשם המערער: עו"ד טל וינגסט פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ה' מלר-שלו) מיום 8.2.2026 בתלה"ם 54307-03-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם בת קטינה. בין הצדדים מתנהלים מספר רב של הליכים הנוגעים ברובם להסדרי שהות ולמזונות. בתמצית יתואר כי ביום 11.5.2023 גובשו הסכמות בין הצדדים לגבי הסדרי השהות עם הקטינה (תלה"ם 8964-01-22), אשר שניתן להם תוקף של פסק דין. כמו כן, הוסכם כי הצדדים ימשיכו בתהליך התיאום ההורי; כי הקטינה תקבל טיפול רגשי פרטני; וכי הצדדים ישתפו פעולה ככל הנדרש עם הטיפול ויישאו בחלקים שווים בעלויות הכרוכות בכך. בהמשך, המערער הגיש בקשה דחופה לפי נוהל נשיאת בית המשפט העליון (י"ס 18181-11-23) בטענה כי המשיבה מסיתה את הקטינה וגורמת לנתק בינה ובין המערער. במסגרת אותו הליך, ביום 25.1.2024, ניתנה החלטה המורה על הפניית הצדדים והקטינה לטיפול אצל מטפל לשם ייצוב הקשר בין המערער לקטינה (להלן: המטפל). 2. ביום 24.3.2024 המערער הגיש את ההליך מושא הערעור לאכיפת זמני השהות שנקבעו ביום 11.5.2023, לאחר שנטען כי המשיבה לא משתפת פעולה עם ההליך הטיפולי; וכי הופסקו זמני השהות של הקטינה עם המערער. בתגובה לכך, המשיבה הגישה בקשה להפסקת ההליך הטיפולי אצל המטפל. לאחר קיום דיון בית המשפט הורה ביום 9.7.2024 על מינוי עובדת סוציאלית לצורך חידוש הקשר וקיום מפגשים בין המערער לקטינה, בהסכמת הצדדים ולאור עמדת האפוטרופוס לדין של הקטינה שלפיה הקטינה לא מעוניינת בהמשך ההליך אצל המטפל. כמו כן, הוחלט כי המערער יישא ב-75% מהעלויות הכרוכות בטיפול והמשיבה תישא ביתר, ובהמשך, ביום 21.4.2025 הוחלט כי המערער יישא לבדו בעלות הטיפולים בשל הנטל הכלכלי המוטל על המשיבה בהבאת הקטינה לטיפולים. לאחר תקופה שבה התקבלו דיווחים על התקדמות זהירה בחידוש הקשר, ביום 3.11.2025 הוגשה הודעת עדכון שלפיה ההליך הטיפולי נקטע והקטינה מסרבת לפגוש את המערער. בעקבות זאת, התבקשו תגובות כלל הצדדים וההליך נקבע לדיון ביום 9.2.2026, ואולם בטרם התקיים הדיון, ביום 29.12.2025 המערער הגיש בקשה לפסילת המותב. 3. המערער טען, בעיקרם של דברים, כי בכל ההליכים המתנהלים בין הצדדים עולה כי המותב מוטה לטובת המשיבה. כך לדוגמה, נטען כי המותב מחק את הליך חידוש הקשר שהגיש המערער (י"ס 18181-11-23); וכי התנהלותו בהליך מזונות בין הצדדים (תלה"ם 8964-01-22) הייתה מוטית. בנוסף, נטען כי המותב פסק בעבר הוצאות בסך 1,000 ש"ח לחובת המערער על איחור בהגשת כתב תביעה מתוקן, ואילו על התנהלות חמורה מכך של המשיבה הושתו הוצאות בסך 2,500 ש"ח – אשר בבית המשפט המחוזי הוגדלו משמעותית – באופן המלמד כי החלטת המותב הייתה מוטית לטובת המשיבה. המערער אף הלין על כך שהופסק הטיפול אצל המטפל, וציין כי הוא הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 36630-08-24), שהחזיר את ההליך למותב וקבע כי עליו לנמק את החלטתו בעניין זה – ואולם המותב לא עשה כן. עוד הלין המערער על חיובו לשאת בעלות המלאה של הטיפולים למרות שהמשיבה "סיכלה" את המפגשים. לבסוף, נטען כי המערער הוא נכה צה"ל הסובל מפוסט טראומה, וכי התנהלות המותב פגעה במצבו הנפשי ויצרה אצלו תחושת רדיפה. לטענת המערער, מדובר בהצטברות נסיבות המקימות חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. 4. בהחלטתו מיום 8.2.2026 המותב דחה את הבקשה, תוך שקבע כי טענות המערער נובעות מאי שביעות רצונו מהחלטות בית המשפט ומאופן ניהול ההליכים. המותב תיאר את השתלשלות העניינים בהליכים בין הצדדים, וציין כי זו מלמדת שטענות המערער הן חסרות יסוד ואינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים; וכי כל ההחלטות שניתנו בהליך נועדו לחדש את הקשר בין המערער ובין הקטינה. המותב אף הבהיר כי אין בהחלטותיו בעניין פסיקת הוצאות בהליכים אחרים כדי ללמד על העדפה כלפי מי מהצדדים. בנוסף, המותב ציין כי בהחלטתו מיום 29.12.2024 הוא התייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר הנמקת החלטתו בעניין המטפל, ושם הובהר כי לאור ההתקדמות שנעשתה בהליך הטיפולי עם העובדת הסוציאלית יש להמשיך באפיק זה, וכי החלפת הגורם הטיפולי באותה העת תגרום לנסיגה. לבסוף, המותב הבהיר כי ביכולתו להמשיך לדון בהליכים שבין הצדדים ללא משוא פנים. 5. על כך הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. כך, המערער מדגיש שניהול ההליך נעשה באופן שאינו אובייקטיבי תוך העדפה מובנית של עמדת המשיבה. עוד מוסיף המערער כי המותב אימץ לאורך ההליך את גרסת האפוטרופוס לדין בעניין הנתק בינו ובין הקטינה, מבלי לבחון את גרסת המערער, וכי כפועל יוצא הקטינה נשארת מנותקת מהמערער. עוד נטען כי המותב לא אוכף את החלטותיו, כך שלמרות שניתנה החלטה כי אם המשיבה תמשיך להפר את החלטות בית המשפט היא תחויב בהוצאות, הדבר לא קרה. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, משלא מצאתי כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). תחילה יובהר כי רוב טענות המערער נוגעות להליכים קודמים שמרביתם נסתיימו זה מכבר; או להחלטות קודמות של המותב בהליך מושא הערעור. כך, הליך יישוב הסכסוך אליו התייחס המערער נסגר כבר בשנת 2024; טענותיו לעניין פסיקת ההוצאות נוגעות להחלטות שניתנו לפני למעלה מחצי שנה בהליכים שנסגרו; ואף החלטת בית המשפט המחוזי ביחס להמשך ההליך אצל המטפל והחלטת המותב בהמשך לכך ניתנו בשנת 2024. כידוע, על הטוען טענת פסלות להעלותה בהזדמנות הראשונה (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ואף הובהר בפסיקה כי שיהוי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (וראו: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026) (להלן: עניין פלוני), שם עמדתי על ההלכה לעניין "שיהוי" כאחת מ"עשרת הדיברות" שעל בעל דין לבחון בטרם הגשת בקשת פסלות). עוד הובהר בפסיקה כי לא ניתן "לצבור" טענות פסלות ולשלוף אותן כמעין "נשק סודי" בעת הצורך, כך שאין לקבל את טענת המערער בבקשתו בעניין הצטברות נסיבות המעידה על חשש ממשי למשוא פנים (ראו, מני רבים: עפ"ס 56432-01-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (16.4.2026)). די בכך כדי להוביל לדחיית מרבית מטענותיו של המערער. 7. אף לגופם של דברים, כל טענות המערער נוגעות לאופן ניהול ההליך על ידי המותב ולהחלטותיו הדיוניות, ובכלל זאת טענותיו לעניין המשך ניהול ההליך אצל העובדת הסוציאלית, חלף המטפל; והתשלום על ההליך הטיפולי. ואולם, טענות ביחס לאופן ניהול ההליך אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לפסילת המותב. טענות אלו הן טענות ערעוריות שאין מקומן להתברר במסגרת הליכי פסלות (וראו: עניין פלוני, בפסקה 11, שם עמדתי על ההלכה לעניין "טענות ערעוריות" במסגרת "עשרת הדיברות"; עפ"ס 71260-06-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (18.1.2026); עפ"ס 5772-02-26 וינברג נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (20.4.2026)). הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין, לאור מצבו של המערער כפי שתואר בערעור ולפנים משורת הדין – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט' אייר תשפ"ו (26 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא