מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 6952/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6952/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע בת"פ 535/09 מיום 14.8.2011 שניתן על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: ה' בחשון התשע"ב (2.11.2011) בשם המערערת: עו"ד גלי פילובסקי בשם המשיב: עו"ד מוסטפא נסאר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ביתן) בשבתו כבית משפט מחוזי לנוער, שבגדרו הושתו על המשיב 36 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; ותשלום פיצוי בגובה 5,000 ש"ח למתלונן. 1. במסגרת הסדר טיעון הוגש ביום 1.11.2010 לבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע, כתב אישום מתוקן המייחס למשיב עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי עובדות כתב האישום, המשיב והמתלונן הם שכנים שבין משפחותיהם קיים סכסוך מתמשך, בין היתר על רקע תלונה שהגישה אמו של המתלונן נגד המשיב. בתאריך 28.7.2009 התפתח ויכוח בין אחי המתלונן למשיב ואחרים שהיו עימו, בעקבותיו יידו המשיב וחבריו אבנים על בית המתלונן. כאשר יצא המתלונן מחצר ביתו לרחוב, תפסו אותו המשיב וחבריו ותקפו אותו. בתוך כך, דקר המשיב את המתלונן בגבו ונמלט עם חבריו מהמקום. המתלונן פונה לבית החולים ונמצא כי הוא סובל מחתך במצחו ומפצע דקירה בגבו. 2. המשיב הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, אך בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביקש לחזור בו מהודאתו. בית המשפט (כב' השופט א' ביתן) דחה את בקשתו והרשיעו על-פי הודאתו. בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט בעניינו של המשיב, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. בתסקיר נכתב כי למשיב, המרצה כיום עונש של 31 חודשי מאסר בגין הרשעות קודמות, דפוסי התנהגות אלימים, ודפוסי מחשבה כוחניים. עוד צוין, כי המשיב מסרב לשתף פעולה על-מנת לקבל מענה טיפולי לבעיותיו. שירות המבחן עמד על גורמי הסיכון הקיימים למשיב, ובהם: היעדר רשת תמיכה משפחתית או קהילתית; מצב סוציו-אקונומי קשה; קושי בשליטה על כעסים ודחפים וסירוב להשתלב במסגרת טיפולית. מנגד, צוין בתסקיר כי המשיב מגלה מוטיבציה ללמידה, וכן כי הוא לוקח אחריות – במידה מסוימת – על מעשיו. 3. בגזר הדין, קבע בית המשפט כי נסיבותיו של המשיב "מיוחדות בחומרתן". מאז ביצוע העבירה הורשע המשיב בשלוש עבירות חמורות, כלהלן: הרשעה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כאשר חתך את גרונו של צעיר עובר אורח על עניין של מה בכך. העבירה נושא ההליך שלפנינו בוצעה כאשר היה המשיב משוחרר בערובה בגדר אותו הליך. בגין עבירה זו נידון המשיב לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל. שבוע לאחר מקרה זה נהג המשיב ברכב ללא רישיון נהיגה לאופקים והחזיק בסמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין. על כך הורשע בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונדון לעונש מאסר של שמונה חודשים בפועל, אותם עליו לשאת בחופף לעונש המאסר הראשון; בנוסף הורשע בעבירה של הדחה בחקירה. בגין כך הושת עליו עונש מאסר בפועל בן 45 ימים אותו ישא במצטבר לעונשי המאסר האמורים. כמו-כן, התייחס בית המשפט בגזר הדין לנסיבות חייו הקשות של המשיב ולממצאיו השליליים של תסקיר המבחן. בצד האמור, ציין בית המשפט כי מן הראוי להתחשב בגילו הצעיר של המשיב בעת ביצוע המעשים, ובעובדה שעונש המאסר הראשון שנגזר עליו הוא ממושך. על כך הוסיף, כי קיימים "ניצני תובנה" של המשיב ביחס למעשיו ולמצבו, וכי בינתיים הגיעו המשפחות היריבות להסכם "סולחה". נוכח האמור גזר בית המשפט על המשיב 36 חודשי מאסר בפועל (שיימנו החל מיום 28.7.2009); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; ותשלום פיצוי בגובה 5000 ש"ח למתלונן. בית המשפט קמא לא התייחס במפורש לשאלה אם עונש המאסר שנגזר ירוצה בחופף או במצטבר לעונש המאסר אותו החל המשיב לשאת בגין הרשעותיו הקודמות, ולכן, על-פי ברירת המחדל הקבועה בחוק (סעיפים 45(ב)-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ירוצה עונש המאסר הנוכחי בחופף לעונש המאסר הקודם. 4. מכאן ערעור המדינה, שבגדרו נטען כי היה מקום לקבוע שעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב (36 חודשים), ירוצה במצטבר ולא בחופף לעונש המאסר שהושת עליו במסגרת הרשעותיו הקודמות. המערערת טוענת כי ריצוי עונש המאסר בחופף, יוביל לתוצאה כי בגין הרשעתו בתיק נושא ערעור זה (ת"פ 535/09), ירצה המשיב רק תשעה חודשי מאסר בפועל. לשיטתה, תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות ואין בה כדי להגשים את מטרות הענישה. לטענתה, שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל הולם לעברו הפלילי המכביד של המשיב ביחס לגילו; לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, כפי שעולה מתסקיר המבחן; לסירובו לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים; ולכך שהעבירות החמורות בתיק דנן בוצעו עת היה המשיב משוחרר בערובה. עוד מוסיפה המערערת, כי בית המשפט התעלם מכך שהשיקולים לקולא – לרבות הרקע הסוציו-אקונומי הבעייתי וגילו הצעיר של המשיב – כבר הביאו להקלה בעונש שהוטל עליו במסגרת הרשעתו בעבירות הסמים. בעניין אחרון זה נקבע, כי עונש המאסר שהוטל עליו (8 חודשי מאסר) ירוצה בחופף לעונש העיקרי, בגין הרשעתו בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (30 חודשי מאסר). אין מקום, לשיטת המדינה, לחפיפה נוספת של עונשי המאסר. 5. בדיון שהתקיים לפנינו, ביקש בא-כוח המשיב לדחות את ערעור המדינה. לטענתו, יש ליתן משקל לכך שמדובר בקטין. לדבריו, הענישה הכוללת שהוטלה על המשיב בגין העבירות השונות שביצע, מחמירה עימו בהינתן העובדה שהוא קטין, ובשים לב לשיקולי השיקום להם יש ליתן משקל ניכר בענישת קטינים. לדידו, ענישה זו הולמת רמת ענישה של בגירים ולא של קטינים, בפרט כאשר מדובר במאסר ראשון. עוד הוא טוען כי היעדר שיתוף פעולה מצד המשיב בהתייחס למסלולי השיקום והטיפול אינו מצדיק את נטישת האפיק השיקומי, שעה שמדובר בקטין. עוד מתייחס בא-כוח המשיב לנסיבות האישיות הקשות של שולחו, שגדל ללא דמות אב, על רקע סוציו-אקונומי קשה. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי ערעור המדינה בדין יסודו. 6. המשיב שלפנינו ביצע את העבירות שבגינן הורשע בהיותו קטין. אכן, כאשר מדובר בקטינים יש ליתן חשיבות יתרה לאפשרות שיקומם ויש לחתור – ככל הניתן – לעונש אשר יאפשר את השבתם לדרך הישר וחזרתם לתפקוד נורמטיבי בחברה (ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2009); ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.2009); ע"פ 3582/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2008). במסגרת זו יינתן משקל נכבד להליך השיקומי אותו עובר הקטין ולפוטנציאל השיקום כפי שמשתקף ממעשיו ומההליכים שעבר מאז ביצוע העבירה. (ראו ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2006)). עם זאת, בפסיקתנו הבהרנו לא אחת, כי גילו של עבריין אינו יכול לשמש כחסינות מפני מיצוי הדין (ראו: ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.2008); ע"פ 8638/10 הנ"ל, פסקה 17). מתן משקל מיוחד לשיקומו של עבריין-קטין אינה מייתרת את הצורך לאזן שיקול זה עם שיקולי ענישה נוספים של הרתעה וגמול. דברים אלו נאמרים ביתר שאת, שעה שמדובר בעבירות חמורות כמו אלה שבענייננו, וכאשר אין מדובר בכישלון חד פעמי. 7. מקבלים אנו את טענת המערערת כי לפי גזר הדין קמא, יהיה על המשיב לשאת בתשעה חודשי מאסר בפועל בלבד בגין העבירות שביצע בתיק נושא ערעור זה. זאת, נוכח החפיפה של העונש בתיק זה, עם עונשי מאסר אחרים שבהם הוא נושא. עונש זה אינו מבטא נכונה את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה (והשוו: ע"פ 49/09 הנ"ל, פסקה 13). 8. חומרת המעשים שבהם הורשע המשיב היא רבה. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לבער את נגע האלימות ועל הענישה המחמירה המתחייבת לגבי עבירות אלימות מהסוג אותן ביצע המשיב (ע"פ 6381/11 פלוני נ מדינת ישראל, פסקה 9 (לא פורסם, 23.10.2011)). המשיב וחבריו תקפו את המתלונן מחוץ לביתו, לאחר שיידו אבנים על הבית. המשיב דקר את המתלונן בגבו בעודו כורע על ברכיו, לאחר שהוכה על ידי אחר בראשו, עד זוב דם. זאת ועוד, לא ניתן לראות את העונש שנגזר על המשיב במנותק מהרשעותיו הקודמות, לרבות מקרה שבו שיסף את גרונו של צעיר באקראי על עניין של מה בכך. כמו-כן, יש לתת את הדעת למכלול עברו הפלילי המכביד של המשיב. נוסף על העבירות בתיק זה, ובתיקים שבגינם הוא מרצה עונש מאסר בפועל, הוא הורשע גם בעבירות איומים וניסיון לתקיפת עובד ציבור. 9. אל מול אלו יש לבחון את האינטרס השיקומי והטיפולי, המתעצם שעה שמדובר בקטין. בתוך כך, יש ליתן משקל משמעותי גם להמלצות שירות המבחן (ראו: ע"פ 8638/10 הנ"ל, פסקה 16). בענייננו, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית ביחס למשיב. מהתסקיר עולים מאפיינים בעייתיים בהתנהגות המשיב, לרבות קשיים בשליטה עצמית, דפוסי מחשבה אלימים והתנהגות כוחנית. כמו-כן, נמצא כי הוא אינו נכון לשתף פעולה עם תוכניות שיקום שונות שהוצעו לו. אמנם, בית המשפט המחוזי מצא כי קיים מפנה מסוים בהתנהגות המשיב, מבחינת נכונותו ללמוד במסגרת בית הסוהר, ועל כך יש לברך. עם זאת, אין בכך כדי לאיין את ממצאי התסקיר. חומרת העבירות, עברו הפלילי, והמסוכנות העולה מהתסקיר, מהווים שיקולים כבדי משקל באיזון אל מול גילו הצעיר יחסית של המשיב ונסיבות חייו הקשות. זאת במיוחד נוכח חוסר היענותו של המשיב לאפשרויות טיפול ושיקום. באיזון בין כלל השיקולים שנסקרו, מסקנתנו היא כאמור, כי העונש שהושת על המשיב אינו משקף נכונה את רמת הענישה הראויה בנסיבות הפרטיקולאריות עליהן עמדנו, ולפיכך יש לקבל את ערעור המדינה. הואיל ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשמים (ע"פ 3559/11 מדינת ישראל נ' הוואשלה (לא פורסם, ‏30.10.2011); ע"פ 10632/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.5.2007)), איננו משנים את תקופת המאסר בפועל שנגזרה, אך אנו מורים כי מתקופת מאסר זו עשרים חודשי מאסר בפועל ירוצו במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה המשיב במסגרת ת"פ 517/08. מעונש זה תנוכה תקופת המעצר מיום 28.7.2009 עד ליום 26.4.2010. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ב (‏6.11.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11069520_M04.doc נב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il