פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 6951/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6951/14
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערערת:
טיויאם נכסים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ציון חוה
2. עמילות מכס ותחבורה עמית בע"מ
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
מיום 20.10.2014 בת"א 15403-06-14 שניתנה על ידי
כבוד הרשם ע' רט
בשם המערערת: עו"ד אורי פנטילט; עו"ד דיויד בראל
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ע' רט), מיום 20.10.2014, בת"א 15403-06-14, שדחתה את בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בהליך המתנהל בעניינה.
2. המערערת הגישה תביעה כספית נגד המשיבים ויחד עמה בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיב 1 (להלן: המשיב). בית המשפט (כבוד הרשמת ק' כץ) נענה לבקשה ביום 16.6.2014. המשיב ביקש לבטל את העיקול הזמני. ביום 7.9.2014 מחק הרשם ע' רט את הבקשה לביטול העיקול הזמני מאחר שלא נתמכה בתצהיר. המשיב הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה והרשם ע' רט החליט להעבירה לתגובת המערערת (החלטה מיום 8.9.2014). על החלטה זו הגישה המערערת ערעור. ביום 10.9.2014 דחה בית משפט השלום (כבוד השופט ע' מאור) את הערעור. המערערת הגישה את תגובתה לבקשה לביטול העיקול הזמני ונקבע דיון ליום 18.9.2014. המערערת ביקשה לדחות את מועד הדיון מאחר שנותן התצהיר מטעמה אמור היה לשוב לארץ רק ביום 20.9.2014. הרשם ע' רט דחה את הבקשה והדיון התקיים במועד שקבע - 18.9.2014. בתום הדיון קבע הרשם ע' רט כי מאחר שהמצהיר מטעם המערערת עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון, אין למערערת אלא להלין על עצמה. "באין מצהיר, אין תצהיר" ולכן העיקול הזמני מבוטל. עוד הוסיף הרשם ע' רט: "בשולי הדברים, ולמעלה מן הצורך, אני רואה גם לנכון לציין כי בבקשת העיקול עצמה ואף בתצהיר התומך בה, לא מצאתי כי הובאו ראיות לכאורה לביסוס יסוד ההכבדה". על החלטה זו הגישה המערערת ערעור. בית משפט השלום (השופט ע' מאור) קיבל את הערעור ביום 1.10.2014 וביטל את החלטת הרשם מיום 18.9.2014. בית המשפט קבע כי יש מקום לקיים דיון במעמד הצדדים כמצוות הדין, והדיון הוחזר לרשם ע' רט על מנת שיקיים דיון בהקדם האפשרי. בהתאם, נקבע דיון ליום 20.10.2014.
3. ביום 7.10.2014 הגישה המערערת בקשה לפסילת הרשם ע' רט מלדון בעניינה בטענה כי לאור התבטאויותיו של הרשם בהחלטתו מיום 18.9.2014 קיים חשש ממשי למשוא פנים ולנעילת דעתו בכל הקשור לסיכוייה של המערערת להותיר את צו העיקול הזמני על כנו, עד כי מדובר ב"משחק מכור". המשיבים הגיבו לבקשה ונקבע כי בקשת הפסלות תידון בדיון שנקבע ליום 20.10.2014.
4. בדיון מיום 20.10.2014 דחה הרשם ע' רט את בקשת הפסלות. הרשם קבע כי הערתו בשולי ההחלטה מיום 18.9.2014 אין בה כדי להעיד על משוא פנים לטובת המשיב או על חשש כי דעתו ננעלה. הרשם ציין כי העיר כאמור בהתבסס על עיון מדוקדק בכתבי הטענות ובתצהיר שצורף, כפי שחובתו הייתה לעשות. עוד ציין הרשם כי אין כל מניעה שיציג לבעלי הדין את דעתו בהתבסס על כתבי הטענות במלואם, תוך שניתנה התייחסות מלאה לתצהיר נציג המערערת ומבלי שהוטלו בו פקפוקים. נוכח דחיפות הדיון בבקשה ומשלא נמצא טעם לפסילתו, המשיך הרשם ע' רט בדיון גופו. בתום הדיון החליט הרשם לבטל את צו העיקול הזמני. על דחיית בקשת הפסלות הגישה המערערת את הערעור שלפני, ויחד עמו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבטל את צו העיקול הזמני.
5. ביום 21.10.2014 דחתה כבוד המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור, את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטה לבטל את צו העיקול זמני שנתן הרשם ע' רט ביום 20.10.2014, עד להכרעה בערעור. נקבע כי ממילא הליך ערעור פסלות אינו האכסניה הנכונה לדון בבקשה כאמור וכי ערעור הפסלות יידון לאחר הפקדת העירבון. עם הפקדת העירבון הועבר הערעור לעיוני.
6. המערערת מבקשת לפסול את הרשם ע' רט מלדון בעניינה ולהורות על ביטול החלטותיו שניתנו לאחר הגשת בקשת הפסלות. לטענתה, אין כל אפשרות מעשית לשכנע את הרשם לשנות את קביעתו שלפיה המערערת לא הביאה ראיות לביסוס יסוד ההכבדה, שכן במסגרת דיון בבקשת ביטול צו עיקול זמני לא קיימת כל אפשרות להביא ראיות נוספות מלבד הראיות שצירפה, לרבות התצהיר. לדברי המערערת, מדובר בקביעה פוזיטיבית של הרשם אשר ניתנה, לדבריו, לאחר עיון מדוקדק בכתבי הטענות שהוגשו. מדובר אם כן, לטענת המערערת, בהבעת עמדה נחרצת שאין כל אפשרות מעשית לשנותה. המערערת מוסיפה כי הערה זו בוטאה בשלב הסופי של ההליך, בסיפת ההחלטה שבה ביטל הרשם ע' רט את העיקול הזמני, ובכך סיים למעשה את הדיון. המערערת מציינת כי המשיב לא הגיש את הבקשה לביטול העיקול באופן מידי. לדעתה, גילה המשיב בהתנהלותו זו כי אין לדידו כל דחיפות בביטולו. לכן, לטענת המערערת, ניתן היה להעביר את הדיון למותב אחר מבלי שייגרם למשיב נזק או עיוות דין.
7. דין הערעור להידחות. המערערת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה לפסול את הרשם ע' רט מלדון בעניינה. כבר נפסק בעבר כי אין בעובדה שאותו שופט דן בעבר בהליך דומה באותו עניין כדי לשמש עילה לפסילת השופט או הרשם (למשל, ע"א 5183/14 רופל נ' מדינת ישראל (2.9.2014)). בנוסף, הדין הנוהג הוא כי ככלל, אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. כך אמנם נעשה גם במקרה דנא (השוו: ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג (11.5.2014)). יתרה מכך, הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש (למשל, ע"א 871/13 וייס נ' שילה (26.1.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). כאמור, במקרה דנא, לא הצביעה המערערת על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיה, ואין בהערת הרשם ע' רט בשולי החלטתו מיום 18.9.2014 כדי להקים עילת פסלות. ממילא, סיים הרשם ע' רט לדון בבקשה לביטול העיקול הזמני ואף הכריע בה. על הכרעתו ניתן כמובן להשיג בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין.
כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג בחשון התשע"ה (16.11.2014).
ה נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14069510_S02.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il