פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 6948/96
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
המבקשת: רינה לביא
נגד
המשיב: בני לביא
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 24.9.96 בתיק המר' 3116/96 (ת.א. 432/96) שניתנה על ידי כבוד השופט א' אמינוף
תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97)
בשם המבקשת: עו"ד ס' וינברג
בשם המשיבה: עו"ד מ' זנטי
פסק דין
1. המבקשת והמשיב, שהם בני זוג נשואים והורים לשני ילדים קטינים, עשו הסכם ביניהם לפיו הוסכם, בין היתר, כי הזכויות בדירת בני הזוג יועברו וירשמו על שם המשיב תמורת תשלום מחצית משווי הדירה בסך 32,500 $ בשקלים חדשים. המשיב היה אמור לשלם את התמורה למבקשת בחמישה תשלומים שנתיים בשיעור של 6,500 $ כל אחד, החל ב1.1.96-. עוד הוסכם כי המשיב ישכור דירה למגורי המבקשת למשך שנה וכי דמי השכירות בסך 4,200 $ ייחשבו כתשלום של המשיב על חשבון התשלום הראשון של תמורת הדירה. ההסכם לא אושר כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973- (להלן - "חוק יחסי ממון"). המשיב שכר דירה למגורי המבקשת לתקופה של שנה החל ביום 1.1.96 והמבקשת עברה להתגורר בה, יחד עם ילדיה הבגירים מנישואיה הראשונים. בתחילת חודש מאי 1996 עזבו המבקשת וילדיה הבגירים את הדירה השכורה וחזרו להתגורר בדירת בני הזוג.
המשיב הגיש בבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד המבקשת ונגד ילדיה הבגירים בה תבע לאכוף עליה את ההסכם וכן תבע פינוי וסילוק יד. עוד עתר, בבקשה שהגיש במסגרת התביעה, לסעד זמני שיורה להם לפנות את הדירה ולסלק את ידיהם ממנה ויאסור עליהם להכנס לתוכה או לשהות בה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה כמבוקש.
המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2. לא ראינו צורך להזקק לטענותיהם של באי כח בעלי הדין בענין תקפו של ההסכם, לרבות נסיבות עריכתו, שאלת הצורך באישורו לפי חוק יחסי ממון ושאלות נוספות שהציגו בטיעוניהם. כפי שהתברר במהלך הדיון לפנינו העביר בינתיים בית המשפט המחוזי את הדיון בתביעתו הנזכרת של המשיב לבית המשפט לעניני משפחה העתיד לדון בסכסוכים שבין בני הזוג בישיבה שנקבעה ליום 26.1.98. כן התברר שהמשיב לא שילם למבקשת את הסכומים שהיה חייב לה לפי ההסכם, לרבות התשלום שזמנו חל ב1.1.97-.
במצב דברים זה וכן משיקולים של מאזן נוחיות נראה לנו שיש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי על מנת שבית המשפט לעניני משפחה ידון במחלוקות הנדונות במסגרת הדיון בכל הסכסוכים שבין בני הזוג. בכך אין אנו מחווים דעה לגבי השאלות והטענות שהעלו באי כח בעלי הדין לעיצומן.
3. לפיכך אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטתו של בית המשפט המחוזי.
בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות.
ניתן היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
96069480.M08