פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6946/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6946/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני 10. האגודה לזכויות האזרח 11. א.ס. ף - ארגון לסיוע פליטים ומבקשי מקלט בישראל 12. המוקד לפליטים ולמהגרים נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה 3. בית החולים שערי צדק עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ענת בן-דור; עו"ד אלעד כהנא; עו"ד עודד פלר בשם המשיבים 2-1: עו"ד שוש שמואלי בשם המשיב 3: עו"ד עינת שרקי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. במוקד העתירה הנוכחית ניצבת סוגיית רישומם של אבות במסמכי הלידה המונפקים לילידי ישראל ששני הוריהם אינם רשומים במרשם האוכלוסין (להלן: ילדים לא רשומים). בהתאם להכרעה בבג"ץ 1528/13 אטני נ' שר הפנים (22.12.2016) (להלן: עניין אטני), מדובר – בתקופת הביניים שעד להשלמת מחשוב מערך הנפקת ההודעות על לידה בישראל – בשני סוגי מסמכים. הראשון, כרונולוגית ונורמטיבית, הוא הודעת הלידה, לפי סעיף 6 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן, בהתאמה: הודעת הלידה ו-חוק המרשם). זהו מסמך הנערך בכתב יד סמוך ללידה, וניתן לרשום בו, בין היתר, את פרטי ההורים, ואת שם משפחתו של הרך הנולד. משנהו, "אישור על לידה" (להלן: אישור לידה), הוא מסמך מודפס, הנושא את חותמת רשות האוכלוסין וההגירה ואת חתימת פקיד הרישום, ומונפק לילדים לא רשומים – שאינם זכאים לתעודת לידה – לבקשת הוריהם. מסמך זה מבוסס על טופס ממוחשב, אליו מזינה הרשות את הפרטים שנרשמו בכתב יד בהודעות הלידה, והוא נועד להקל על הסדרת מעמד היילוד מול רשויות ונציגויות זרות. 2. למעשה, עסקינן בעתירת המשך לעתירה בעניין אטני – במסגרתה הלינו העותרים על סירוב הרשויות לכלול באישורי הלידה את פרטיהם של אבות זרים שנרשמו בהודעות הלידה, ועל הרישום הכפוי של שם משפחת האם כשם משפחת היילוד. במהלך דיון שהתקיים בעתירה נקבע כי עד להשלמת מחשוב מערך הנפקת הודעות הלידה – אז תופסק הדפסת אישורי הלידה – על המדינה לכלול באישורים את מלוא הפרטים שנרשמו בהודעות הלידה, לרבות שם האב. לאחר שהמשיבים הודיעו על יישום החלטה זו נמחקה העתירה, והובהר לעותרים באותו הליך כי אם הם חפצים להשיג על מתכונת היישום, "עליהם להגיש עתירה חדשה בנושא" (פסקה 4). מכאן העתירה הנוכחית. 3. לדברי העותרים, פקידי משיב 3 – המרכז הרפואי בו נולדו, בין השנים 2011-2013, עותרים 3, 6 ו-9 (להלן: המרכז הרפואי שערי צדק) – סירבו לרשום בהודעות הלידה את פרטי אבותיהם (עותרים 1, 4 ו-7), אף שאלה נכחו במקום בעת הלידה, והצהירו על אבהותם. לטענתם, סיפורים אישיים אלה מייצגים תופעה רחבה יותר, שכן בעבר – ובמידה פחותה גם כיום – נהגו פקידי הרישום בבתי החולים להתעלם מהצהרות האבהות של אבות לילדים לא רשומים, והשמיטו את פרטיהם מהודעות הלידה. העותרים סבורים כי הדבר נעשה בהתאם להנחיות משרד הפנים, וטוענים כי מדובר בהנחיות המנוגדות לדין – כמו גם להתחייבות המשיבים עצמם, כפי שעוגנה בפסק הדין בעניין ויס (בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, פסקה 60 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (28.6.2011)). כך או כך, בהעדר רישום בהודעות הלידה, מסרבים עתה המשיבים להנפיק לעותרים ודומיהם תיעוד המכיל את פרטי האבות. על פי השקפת העותרים, ההחלטה למנוע מילדים לא רשומים תיעוד המכיל את פרטי אבותיהם אינה יכולה לעמוד – בייחוד, מקום בו התנהלות פסולה של המשיבים היא שמנעה מן האבות להירשם בהודעות הלידה בזמן אמת. על פי קו זה, הדבר פוגע בזכות הילדים לרישום פרטי לידתם. יתרה מכך, נטען כי מדיניות המשיבים משדרת מסר שלילי כלפי התאים המשפחתיים של העותרים, ופוגעת בזכויותיהם. הודגש כי הרישום אינו מקנה לעותרים מעמד כלשהו, ואף אינו מהווה ראיה לנכונותו, ולכן הסירוב להנפיק מסמכים מתאימים שרירותי ובלתי סביר. העותרים מבקשים, אפוא, להורות כי אבות לילדים לא רשומים יוכלו להירשם באישורי הלידה גם אם פרטיהם אינם מופיעים בהודעות הלידה – וכי ניתן יהיה לתקן את שמות המשפחה של ילדים אלה בהתאם לרצון משפחתם. עוד מבקשים העותרים לפתוח את הדרך לרישום פרטי האב בהודעות הלידה "גם בדיעבד בדרך של הצהרה" – אם בבית החולים בו התרחשה הלידה, ואם בלשכות משרד הפנים. במישור הפרטני, העותרים דורשים מן המרכז הרפואי שערי צדק לתקן את הודעות הלידה בעניינם של עותרים 3, 6 ו-9, ולרשום בהן את פרטי האבות (עותרים 1, 4 ו-7). 4. בתגובה מקדמית לעתירה, טען המרכז הרפואי שערי צדק כי בעת הנפקת הודעות הלידה לעותרים 3, 6 ו-9 הוא פעל "על פי הנחיות הגורמים המוסמכים, כפי שהיו בתוקף באותו מועד" – וכי גם סירובו לתקן כעת את ההודעות מבוסס על הנחיית רשות האוכלוסין וההגירה מיום 15.8.2016 (להלן: הנחיית הרשות). שערי צדק מבהיר כי "[ו]ככל שתתקבל הנחיה אחרת, כדין, הוא יפעל לפיה", אך מוסיף כי נוכח חלוף הזמן הוא אינו רואה יתרון בתיקון הודעות הלידה – שאמינותן היא תולדת הסמיכות ללידה – על פני תיקון אישורי הלידה. לעומתו, משיבים 1-2 – שר הפנים ומנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה – טוענים כי דין העתירה להידחות. לדבריהם, הודעת הלידה "נועדה להעיד על שאירע בעת הלידה", ולכן אין לתקנה בעקבות התפתחויות מאוחרות. אמנם, כאשר נפלה בהודעה טעות, והיא אינה משקפת את התמונה שהוצגה בזמן אמת – למשל, משום שעורך הרישום התעלם מהצהרת אבהות שנמסרה לו – על בית החולים לבחון באופן פרטני את הצורך בתיקונה. ברם, אופיין העובדתי המובהק של טענות מסוג זה מחייב את העלאתן "בהזדמנות הראשונה, בסמוך ללידה", ואילו בקשות שהוגשו בשיהוי, ואינן נתמכות בראיות "משכנעות" מעבר לתצהירי המבקשים, יידחו בדרך כלל. בהקשר זה, מסרו משיבים 1-2 כי מנהל תחום מרשם ודרכונים ברשות "יפנה אל בתי החולים במכתב הבהרה [...] ויבהיר את גדרי האפשרות לתקן את ההודעה ולהוסיף בה הצהרת אבהות כאמור בתגובה דנן" – בניגוד לפרשנות שניתנה להנחיית הרשות, ממנה עולה, כביכול, איסור מוחלט על תיקון כזה. כך או כך, משיבים 1-2 סבורים שאין להתיר תיקון גורף של הודעות לידה, כפי שמבקשים העותרים, שכן לממד הזמן נודעת משמעות רבה בהקשר זה. לדעתם, דין הסעד הפרטני להידחות מסיבה דומה. העותרים לא תמכו את תצהיריהם לגבי התעלמות עורכי הרישום מהצהרות האבהות בראיות כלשהן, ומכאן שאין מקום לתקן בשלב זה את הודעות הלידה שנערכו במהלך השנים 2011-2013 – עם לידתם של עותרים 3, 6 ו-9. למעשה, משיבים 1-2 גורסים שדי בשיהוי החריף בהגשת העתירה – אשר הונחה על שולחנו של בית משפט זה רק בחודש ספטמבר 2017 – כדי להביא לסילוקה על הסף. אמנם, ההכרעה בעניין אטני ניתנה רק בשלהי שנת 2016, אך את ההשגות לגבי אי רישום פרטי האבות בהודעות הלידה – תוך סטייה, לכאורה, מן ההתחייבות שעוגנה בעניין ויס, בשנת 2011 – אפשר היה להעלות זמן רב לפני כן. אשר לסעד הכללי הראשון שביקשו העותרים – רישום פרטי האבות באישורי הלידה, מבלי לתקן את הודעות הלידה – משיבים 1-2 סבורים כי הדבר אינו אפשרי. לגישתם, אישור הלידה אינו אלא גירסה ממוחשבת של הודעת הלידה, ומשום כך עליו לשקף באופן מלא ומדויק את תוכנה, מבלי לסטות ימין או שמאל. אכן, במרשם האוכלוסין ניתן ביטוי לשינויים מאוחרים במצב ההורות, אלא שהמחוקק הורה כי במרשם "יירשמו הפרטים הבאים הנוגעים לתושב וכל שינוי בהם" (סעיף 2(א) לחוק המרשם). הסמכה דומה אינה קיימת ביחס לאזרחים זרים – ומכאן שאישורי הלידה המונפקים לילדים לא רשומים נועדו לשקף את תמונת המצב שתועדה בהודעת הלידה, ותו לא – בייחוד על רקע הקשיים שעלולים להתעורר במקרה של חריגה. בהעדר אפשרות לתיקון מאוחר של הודעת הלידה – וזהו, לטענת משיבים 1-2, המצב בענייננו – לא ניתן, אפוא, להנפיק לעותרים אישור לידה שתוכנו אינו נאמן למידע הרשום בהודעה. בהתאם, על העותרים, ועל אחרים במצבם, להסדיר את ההכרה בקשר ההורי באמצעים אחרים – לרבות פנייה לנציגות מדינת המוצא שלהם, או, במקרה של מבקשי מקלט, פתיחת הליך מתאים בבית המשפט לענייני משפחה. הכרעה 5. בפתח הדיון, יובהר כי ההכרעות בעניין ויס (רישום הודעות הלידה לפי הצהרות ההורים) ובעניין אטני (הפקת אישורי לידה המכילים את מלוא הפרטים שנרשמו בהודעות הלידה) מעניקות מענה הולם לסוגיית רישום האבות ביחס ללידות עתידיות של ילדים לא רשומים. העתירה הנוכחית נוגעת, אפוא, לקבוצה מוגבלת של יילודים שאבותיהם לא נרשמו בהודעות הלידה שלהם – אם משום שהם באו לעולם בטרם ניתנו פסקי הדין האמורים, ואם בשל התעלמות רושמי ההודעות מהצהרות אבהות שניתנו בזמן אמת. לעתירה צורפו תצהירים של בני 15 משפחות נוספות שנתקלו, לדבריהם, בסירוב לרישום פרטי האבות – אך לא נלוו לה נתונים ממשיים לגבי היקף הקבוצה. 6. לגופם של דברים – סעיף 6 לחוק המרשם מורה לגורמים הרלוונטיים (האחראי על המוסד בו אירעה הלידה, הורי היילוד או הצוות הרפואי) למסור לפקיד הרישום הודעה על "לידה שאירעה בישראל", בתוך 10 ימים מהתרחשותה. בהסתמך על הודעה זו (או על תעודה ציבורית אחרת), נרשמים במרשם האוכלוסין פרטיו של יילוד שהוא תושב ישראל (סעיף 19ב(א) לחוק המרשם) – ועם רישומו, הוא "רשאי לקבל תעודת לידה", לפי סעיף 30(א) לחוק המרשם. התמונה שונה ביחס ליילודים שאינם תושבי ישראל (כהגדרת המונח בסעיף 1(א)-(ב) לחוק המרשם): אלה אינם נרשמים במרשם האוכלוסין – המיועד אך לרישום פרטים "הנוגעים לתושב" (סעיף 2(א) לחוק המרשם) – וממילא, אינם "רשאים" לקבל תעודת לידה. הודעת הלידה היא, אפוא, התיעוד היחיד המעוגן בחוק המרשם בנוגע לפרטי לידתם של ילדים לא רשומים. בהעדר מקור חוקי המסמיך את משיבים 1-2 להנפיק לילדים לא רשומים תיעוד נוסף, אין לראות באישורי הלידה תיעוד עצמאי – כי אם תעתיק ממוחשב של הודעות הלידה, אשר נועד להקל על הצגת המסמך בפני רשויות זרות, ותו לא. לפיכך, יהיו אשר יהיו התנאים לתיקון תעודות לידה של יילודים תושבי ישראל – סוגיה העומדת בימים אלה במוקד העתירות בבג"ץ 7344/17 ובבג"ץ 7978/16 – אישורי הלידה נמצאים בסטטוס שונה, ולא ניתן לתקנם באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הרישום בהודעות הלידה. על האישורים המודפסים להיות נאמנים להודעות הלידה הידניות, וכשם שלא ניתן להשמיט מן האישורים פרטים שנרשמו בהודעות – כפי שנקבע בעניין אטני – כך לא ניתן לכלול בהם פרטים שנעדרים מהודעות הלידה. אכן, יש ממש בטענת משיבים 1-2 כי מתן אפשרות לתיקון אישורי הלידה בגין התרחשויות שלא קיבלו ביטוי בהודעות הלידה יאלץ אותם לנהל "מרשם זרים", תוך חריגה מן הסמכות שהקנה להם חוק המרשם רק ביחס לתושבי ישראל. הנה כי כן, אין יסוד לתיקון אישורי הלידה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תוכן הודעות הלידה – וממילא, אינם מהווים עוד תעתיק "טכני" שלהן, אלא מסמכים עצמאיים – ומכאן שדין ראשה הראשון של העתירה להידחות. 7. לפיכך, יש לבחון את ראשיה האחרים של העתירה – המתמקדים בתיקון הודעות הלידה עצמן. בהקשר זה, הובהר בתגובתם המקדמית של משיבים 1-2 כי בניגוד לפרשנות שהעניק המרכז הרפואי שערי צדק להנחיית הרשות, הרשות מכירה בסמכותם של בתי החולים לתקן פגמים שנפלו בעת רישום הודעות הלידה – לרבות אי רישום הצהרת אבהות שנמסרה בזמן אמת. לדברי משיבי המדינה, "עריכת תיקון בהודעת לידה קונקרטית מצויה, מטבע הדברים, במגרשו של בית החולים בו נערכה ההודעה ונתונה לשיקול דעתו" – אם כי, לדעתם, יהיה מקום לדון בבקשה לתיקון רק כאשר היא מוגשת סמוך ללידה, או נתמכת בראיות "משכנעות". כאמור, מתגובתו המקדמית של המרכז הרפואי שערי צדק עולה כי הפרשנות שהעניק המרכז להנחיית הרשות מנעה בחינה פרטנית של פניות העותרים. שעה שמשיבי המדינה הבהירו כי מדובר בפרשנות שגויה, וכי בתי החולים מוסמכים לתקן הודעות לידה שנפל פגם ברישומן – בכפוף להצגת תשתית ראייתית תומכת – הרי שאין להידרש בשלב זה לסעד הפרטני שהתבקש בראשה השלישי של העתירה. דרך המלך היא כי העותרים ישובו ויפנו למרכז הרפואי שערי צדק בבקשה לתיקון הודעות הלידה של עותרים 3, 6 ו-9, ויציגו בפניו את הראיות התומכות בטענה כי רושמי ההודעות התעלמו מהצהרות האבהות שנמסרו להם בזמן אמת. 8. נוכח מיצוי הסעד הפרטני, והשינוי בתשתית העובדתית והנורמטיבית הרלוונטית – עם הבהרת המדינה כי הנחיית הרשות אינה שוללת מבתי החולים שיקול דעת לגבי תיקון הודעות לידה שנפל פגם ברישומן – אין עוד מקום להידרש במסגרת זו גם לראשה השני, והכללי, של העתירה. כזכור, העותרים ביקשו כי נהלי משיבים 1-2 יתוקנו "כך שיובהר שניתן להוסיף את שם האב להודעת לידת חי גם בדיעבד בדרך של הצהרה", וכי תבוטל הנחיית הרשות "לפיה נאסר על בתי החולים לעשות כל שינוי או תיקון בהודעת לידת החי". ברם, לאחר שהתברר כי משיבי המדינה אינם עומדים עוד מאחורי האיסור הגורף על תיקון הודעות לידה – בין אם משום שהם סבורים שהנחיית הרשות שגויה, ובין אם משום שלדעתם הפרשנות שניתנה לה שגויה – הרי שהעתירה, בצורתה הנוכחית, מיצתה את עצמה, ואינה מציבה תשתית הולמת לדיון במצב החדש שנוצר. 9. הייתי מציע, אפוא, לחבריי למחוק את העתירה – תוך שמירה על זכות העותרים לשוב ולבקש את תיקון הודעות הלידה של עותרים 3, 6 ו-9, ומבלי לפגוע בטענותיהם העקרוניות כלפי עמדת משיבי המדינה. בהתחשב בתרומתה המצטיירת של העתירה להבהרת הנחיית הרשות, מצד אחד, ובדחיית העתירה מן הצד האחר, הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. נ ש י א ה השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏י"ד בכסלו התשע"ט (‏22.11.2018). נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17069460_Z14.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il