פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6942/12

רימנטס לטויס נ. משרד הפנים

העותר ביקש לקבל אזרחות ישראלית או מעמד זמני בישראל לאחר ששהה בה שנים רבות ללא היתר, לאחר שבעבר קיבל אזרחות במרמה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 21/04/2013 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6942/12 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מעמד בישראל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לקבל אזרחות ישראלית או מעמד זמני בישראל לאחר ששהה בה שנים רבות ללא היתר, לאחר שבעבר קיבל אזרחות במרמה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6942/12

רימנטס לטויס נ. משרד הפנים

העותר ביקש לקבל אזרחות ישראלית או מעמד זמני בישראל לאחר ששהה בה שנים רבות ללא היתר, לאחר שבעבר קיבל אזרחות במרמה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, אזרח ליטאי, נכנס לישראל בשנת 1990 תוך שימוש במסמכים מזויפים וקבלת אזרחות במרמה. לאחר שהרשויות גילו את התרמית, אזרחותו נשללה והוא נדרש לעזוב את הארץ, אך נותר לשהות בה ללא היתר במשך שנים. העותר הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לקבל אזרחות או מעמד בישראל, לאחר שעתירה קודמת שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים נדחתה. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי העותר פעל בחוסר ניקיון כפיים, כי העתירה הוגשה בשיהוי, וכי אין למדינה חובה לסייע לו בהסדרת מעמדו לאחר שסירב לשתף פעולה עם הצעות לחזור למדינת מוצאו.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • רימנטס לטויס

נתבעים

  • משרד הפנים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר אינו זכאי לאזרחות מכוח חוק השבות.
  • העותר הודה כי היתל ברשויות והשתמש במסמכים מזויפים.
  • העתירה לוקה בשיהוי ניכר.
  • העותר מסרב לשתף פעולה עם הליכי הסדרת מעמדו מול מדינת מוצאו (ליטא).
  • אין עילה להפליה בינו לבין בת זוגו לשעבר.
טיעוני ההגנה
  • העותר זכאי לאזרחות מכוח שהייה ממושכת בישראל.
  • העותר זכאי למעמד מכוח אמנות בינלאומיות.
  • קיימת הפליה בינו לבין בת זוגו לשעבר שקיבלה מעמד.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר זכאי למעמד בישראל בהתחשב בעברו ובסירובו לחזור למדינת מוצאו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת העותר בשימוש במסמכים כוזבים לקבלת אזרחות בעבר.
  • החלטת רשות האוכלוסין מיום 28.2.2011.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
עתירה מינהלית 2010
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט לעניינים מינהליים

תגיות נושא

  • אזרחות
  • חוק השבות
  • משרד הפנים
  • חוסר ניקיון כפיים
  • שיהוי

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

אפליה
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6942/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6942/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: רימנטס לטויס נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מיטל אורשלם בשם המשיב: עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין השופט י' עמית: בעתירה שלפנינו מתבקש בית משפט זה להורות למשיב להעניק לעותר אזרחות ישראלית ולחילופין להעניק לו מעמד זמני בישראל. 1. העותר, יליד 1954, נולד בליטא בהיותה חלק מברית המועצות. בשנת 1989 ויתר על אזרחותו וביקש להגר לארצות הברית, לטענתו, כפליט המתנגד למשטר. דא עקא, ששערי ארה"ב נחסמו למהגרים מברית המועצות, והעותר ובת זוגו דאז קיבלו מאת נציגים ישראלים שפעלו באותה העת בשגרירות הולנד במוסקבה אשרת כניסה לישראל. בשנת 1990 הגיעו העותר ובת זוגו (שהוצגה בפני הרשויות כאשתו של העותר) לישראל והוענקה להם אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). מספר חודשים לאחר שעלה לישראל עבר העותר לגור בהולנד במשך ארבע שנים, בשנת 1994 שב לישראל למספר חודשים ושוב עבר להתגורר במספר מדינות בחו"ל עד לשנת 1997. לטענת העותר הוא ויתר על אזרחותו הישראלית על מנת לקבל אזרחות ממדינות אחרות אולם נסיונותיו לקבל אזרחות לא צלחו. 2. לאחר שובו לישראל בשנת 1998 נערך לעותר שימוע במשרד הפנים בו הודה העותר כי הוא ובת זוגו קיבלו אזרחות על יסוד מסמכים כוזבים המעידים לכאורה על יהדותם וכי מעולם לא היו נשואים. לאחר השימוע נשללה אזרחותו של העותר ונמסר לו כי עליו לצאת מישראל עד ליום 31.3.1999. חרף שלילת אזרחותו, העותר מתגורר בישראל ללא היתר עד לעצם היום הזה. 3. בחודש אוגוסט 2009 פנה העותר לרשות האוכלוסין בבקשה לקבל מעמד בישראל ובחודש נובמבר הגיש בקשה לקבל מקלט מדיני. בטופס הבקשה צויין כי העותר משתייך לקבוצה אתנית ליטאית, דובר את השפה הליטאית ואחותו מתגוררת בליטא. בשנת 2010 עתר העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה להורות למשיב ליתן החלטה בעניינו ולהעניק לו אשרת שהייה ואשרת עבודה בישראל. ביני לביני, ביום 28.2.2011 ניתנה החלטת רשות האוכלוסין, בה נאמר כי תיקו של העותר ביחידת הטיפול במבקשי מקלט נסגר לאחר שלא התייצב לראיון, כי היה עליו לעזוב את ישראל עוד בשנת 1999, ולאור זיקתו לליטא עליו לפנות לשגרירות ליטא בבקשה לקבלת אזרחות ליטאית. לאור החלטת המשיב קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' שהם) בהחלטה מיום 15.6.2011, כי אין טעם לדון בעתירה גופה ובינתיים יפנה העותר לשגרירות ליטא על מנת שתוענק לו אזרחות ליטאית. ביום 1.1.2012 הודיעה ב"כ העותר לבית המשפט כי העותר אינו מעוניין לקבל אזרחות ליטאית ולהתגורר שם, וכי העותר עומד על עתירתו כי "ישראל תסייע לו לקבל אזרחות ממדינה אירופאית אחרת או אזרחות ישראלית". בפסק דינו מיום 1.2.2012 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה. בפסק הדין נקבע כי אין סיבה מוצדקת לכך שהעותר יסרב לחזור לליטא ארץ מוצאו, וכי העותר מנסה לכפות על מדינת ישראל "הר כגיגית את תנאיו". עוד נאמר בפסק הדין, כי הדרישה של העותר כי המדינה תסייע לו לעבור למדינה אחרת איננה מסוג הדרישות בהן צריכה המדינה להתערב, ואין מתפקידו של בית המשפט להורות למשרד הפנים להיענות לדרישתו. 4. מכאן לעתירה שלפנינו, אשר הוגשה למעלה מ-7 חודשים מיום מתן פסק הדין בעתירה המינהלית, ובגדרה עתר העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שהייתו בישראל למעלה משני עשורים ללא אזרחות, או מכוח אמנות בינלאומיות. עוד טען העותר להפליה בינו לבין בת זוגו דאז. 5. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה ובתגובת המשיב, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים שיפורטו להלן. א. אין חולק כי העותר אינו זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. העותר אף הודה כי היתל ברשויות וכי השתמש במסמכים מזוייפים על מנת להיכנס לישראל, במטרה לקבל אזרחות ממדינה אחרת. משכך, לא מן הדין ולא מן הצדק להעניק לעותר אזרחות ישראלית, ודינה של העתירה להידחות אף מטעמים של חוסר נקיון כפיים. ב. ככל שהעתירה מופנית נגד החלטת רשות האוכלוסין מיום 28.2.2011 הרי שיש לדחותה על הסף מטעמים של שיהוי. ג. לגופה של עתירה - העתירה באה לעקוף את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, עליו לא הוגש ערעור. מקובלת עלי קביעת בית המשפט לעניינים מינהליים כי אין זה מתפקידה של מדינה להיות מעורבת בהליך קבלת אזרחות במדינה זרה. מה עוד, שהעותר סיכל כל אפשרות לעזור לו במציאת פתרון, למרות הצעת בית המשפט מיום 15.6.2011, ולאחר שהמשיב הנפיק עבורו תעודת מעבר עם אשרת כניסה חוזרת לישראל, כדי לאפשר לו לצאת לליטא בה נולד וחי עד לגיל 35. לכן, העותר אינו זכאי לקבל רישיון ישיבה בישראל על פי נוהל הטיפול בנתין זר מחוסר אזרחות. ד. אין ממש בטענת ההפליה שהעלה העותר. מתשובת המשיב נמצאתי למד כי בשלב זה ניתן לבת זוגו לשעבר של העותר רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 למשך חצי שנה, כאשר במהלך תקופה זו תיבדק שאלת נתינותה מול הגורמים הרלוונטיים. 6. בשל טעמים אלו דינה של העתירה להידחות. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א באייר התשע"ג (21.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12069420_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il