פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6938/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6938/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.7.09 ב-תפ"ח 1083-08-08, שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, מ' יפרח תאריך הישיבה: ה' בתמוז התש"ע (17.6.10) המערער: טען לעצמו בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי מרכז הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס ומעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנים. על כך נדון המערער לחמש שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכום כולל של שבעים אלף ש"ח. המערער מלין בפנינו על הרשעתו, שלטעמו עומדת "בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית". על פי גרסה זו הוא כלל לא נשאל בבית משפט קמא אם הבין את כתב-האישום, ובית המשפט המחוזי הסתפק לעניין זה בתשובתו של הסנגור בלבד. עוד מלין המערער על כך שבא-כוחו מסר לו את כתב האישום רק בתחילת הדיון, לא נועץ בו, והנחה אותו להודות בעובדות תוך הבעת חשש שאם לא יפעל כך הוא יהיה צפוי למאסר ממושך. המערער הוסיף וטען, כי בתום המשא ומתן עם גורמי התביעה דרש מסנגורו להשמיט מכתב האישום עובדות שונות, שלהשקפתו הן נעדרות בסיס, ובדיעבד התברר כי הסנגור לא נהג כך. ועוד נטען, כי המערער הנו כבד שמיעה ועל כן לא היה ער לשאלת בית המשפט אם קיבל עותק מכתב האישום והבינו. נוכח האמור עתר המערער לביטול ההליך נגדו מחמת הגנה מן הצדק או להורות על קיומו של משפט חוזר, ולחלופין, ביקש כי נקל בעונשו, בין היתר, עקב גילו המתקדם (71) והיותו חולה במחלה ממארת. לא מצאנו בערעור זה ממש. כתב האישום המתוקן הוגש לבית המשפט המחוזי בסוף חודש פברואר 2009, והמערער נדרש להשיב עליו רק בסוף חודש אפריל 2009. מדובר אפוא בתקופה לא קצרה במהלכה יכול היה המערער ללמוד את העובדות המפלילות שיוחסו לו, ולהסתייג מהן ככל העולה על רוחו. ועובדה היא שהוא לא נהג כך, והסתפק באומרו לבית המשפט (ראו עמ' 16 לפרוטוקול): "אני מודה בכתב האישום המתוקן". לא נעלמה מעינינו טענת המערער לפיה לא הספיק לעיין היטב בכתב האישום המתוקן, והודה על פי הנחיית סנגורו, אולם למערער היתה הזדמנות לעמוד על מהותן של העובדות המפלילות שיוחסו לו במהלך טיעוניה של המשיבה לעונש, ועובדה היא שגם בשלב זה לא הביע מחאה או הסתייגות ולא ביקש לחזור מן ההודאה. הנה כי כן, מדובר בטענות שככל הנראה גמלו בלבו של המערער בעקבות העונש שהושת עליו, ומטבע הדברים אין באלה להצדיק את קיומו של משפט חוזר או להקים עילה להגנה מן הצדק. בנסיבות אלו ונוכח חומרתן של העבירות והשלכותיהן על הקורבנות, העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ח' בתמוז התש"ע (20.6.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09069380_O04.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il