אמיר סלום נ. היחידה הארצית לחקירת סוהרים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6936/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. אמיר סלום 2. מוחמד רג'בי 3. אסמאעיל אבו עישה 4. עמאר עיסא 5. מוראד חושייה 6. אמג'ד עבאסי 7. מועאז חמידאן 8. עמאד שריף 9. סלמאן מסאלמה 10. מוחמד חמאייל 11. מג'ד קביסי 12. עבד אלכרים אבו זר 13. חדר ראדי 14. המוקד להגנת הפרט נ ג ד המשיבים: 1. היחידה הארצית לחקירת סוהרים 2. פרקליטות מחוז דרום 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן שינדל; עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת ר' רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בטענות העותרים כנגד אופן הטיפול של המשיבים בתלונות שהועברו אליהם בנוגע לאירוע שהתרחש ביום 24.3.2019 בכלא קציעות. כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים, ביום 24.3.2019 דקר אחד האסירים בכלא קציעות שני סוהרים. בעקבות אירוע זה פרצו בכלא מהומות במהלכן בוצעו, לטענת העותרים, עבירות אלימות על ידי סוהרים נגד אסירים. בחודשים יולי-אוגוסט 2019 הוגשו בשם העותרים 1-13 תלונות למשיבה 1, היחידה הארצית לחקירת סוהרים. ביום 5.7.2020 מסרה המשיבה 2, פרקליטות מחוז דרום, כי תלונות העותרים 1-6, 8 ו-12 נסגרו בעילת "עבריין לא נודע", לאחר שלא אותרו סוהרים שתקפו אסירים. ביום 29.11.2020 מסרה המשיבה 2 כי גם יתר התלונות נסגרו. ביום 12.5.2021 הגישה העותרת 14 ערר על החלטת המשיבים 1-2 לסגור את התלונות, לאחר שמחלקת העררים בפרקליטות המדינה (להלן: מחלקת עררים) האריכה את המועד להגשת הערר. ביום 11.8.2021, בטרם הועבר הערר למחלקת עררים, הודיעה המשיבה 2 לעותרים כי הוחלט על פתיחת תיקי החקירה שנסגרו, וזאת לצורך ביצוע פעולות חקירה נוספות. בחלוף כשנה, ביום 17.8.2022, לאחר שהגיעה המשיבה 2 למסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטתה הקודמת לסגור את תיק החקירה, היא העבירה את הערר למחלקת עררים. יצוין כי במהלך התקופה פנו העותרים מספר פעמים אל המשיבה 2 בבקשה לברר את סטטוס הטיפול בתיקים. בהמשך, ביום 25.8.2022, הודיעה מחלקת עררים לעותרים על פתיחתו של תיק ערר בעקבות הפנייה מיום 12.5.2021 ולאחר השלמת החקירה כאמור. כמו כן נמסר להם כי החלטה בערר תתקבל עד ליום 5.3.2023. העתירה דנן הוגשה ביום 20.10.2022. העותרים העלו בה טענות כנגד אופן ניהול חקירת האירוע ולמעשה כנגד סד הזמנים בו טופלו התלונות ובו מטופל הערר שהוגש על סגירת התיקים. העותרים עמדו על החובה לבצע חקירה באופן יסודי, יעיל, תוך זמן סביר ובמהירות הראויה ועל חשיבותה של חובה זו. לטענתם, חלוף הזמן מאז הגשת התלונות ועד היום, מבלי שניתן לפנייתם כל מענה ענייני, אינו סביר. בין היתר הם טענו כי הערר הועבר למחלקת עררים בחלוף זמן רב מאז שהוגש, ועל סמך תשתית שאינה רלוונטית עוד - לאחר שהחקירה נפתחה מחדש. העותרים הוסיפו וטענו כי אופן הטיפול בתלונות והימשכות החקירה מרוקנים מתוכן את החובה לבצע חקירה אפקטיבית, חובה החלה ביתר שאת כאשר מדובר בחקירתם של ממלאי תפקיד ציבורי ובפרט בתלונות על מעשי אלימות כלפי כלואים כפותים. איטיות הטיפול בתלונות פוגעת בזכויות החוקתיות של האסירים, מהווה הפרה של החובה לחקור ופוגעת באינטרס הציבורי. עוד טענו העותרים כי יש להסדיר מנגנון שיבטיח חקירה יעילה של מקרים בהם אנשים המוחזקים במשמורת נחשפים לאלימות מצד סוהרים, ולקבוע בנהלים ברורים מהו פרק הזמן הסביר בחקירות מהסוג הזה. יצוין כי הגם שבמסגרת העתירה העלו העותרים טענות כנגד איכות החקירה ואף העלו חשדות בדבר רשלנות מכוונת של המשיבים בביצוע הליכי החקירה, העתירה אינה מכוונת כנגד ההחלטה לסגור את התלונות או כנגד כשלים נטענים שנפלו בחקירה. טענות העותרים בעתירה מכוונות כאמור כנגד התמשכות הליכי החקירה והתמהמהות נטענת בהכרעה בתלונות, החורגות לשיטתם מסד הזמנים הסביר. בהתאם לכך, העותרים ביקשו כי נורה למשיבים לחקור במהירות הראויה וביעילות הנדרשת את תלונותיהם; כי נורה להם להכריע בהן ולהעביר לידיהם את תוצאות החקירה; כמו כן, הם ביקשו כי נורה למשיבים 1-2 לקבוע נוהל המפרט את הזמן הסביר בשלבי הטיפול בתלונות המעלות חשד לביצוע עינויים, יחס אכזרי, בלתי-אנושי או משפיל של סוהרים כלפי אסירים. המשיבים הגישו תגובה מקדמית מטעמם, בה טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח היותה עתירה מוקדמת. המשיבים עמדו על כך כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה התקבלה לאחר בחינה נוספת והשלמת החקירה, וכי החלטה זו הועברה למחלקת עררים לצורך בחינת הערר של העותרים. לטענתם, הערר מצוי בטיפול הגורמים המוסמכים במסגרת לוחות הזמנים הקבועים בהנחיית פרקליט המדינה 1.11 שכותרתה "לוחות זמנים לטיפול בערר" (20.6.2022) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה). בנסיבות אלה, כאשר טרם התקבלה החלטה סופית של הרשות המנהלית המוסמכת, אין החלטה שניתן לערוך לגביה ביקורת שיפוטית והמדובר בעתירה מוקדמת. ביום 6.12.2022 הוריתי לעותרים להתייחס לתגובת המשיבים ובפרט לטענה כי מדובר בעתירה מוקדמת. זאת, לאור סד הזמנים הקבוע בהנחיית פרקליט המדינה והודעת מחלקת עררים כי החלטה בערר עתידה להתקבל עד ליום 5.3.2023. בהתאם לכך הגישו העותרים תגובה לתגובת המשיבים (להלן: תגובת העותרים). העותרים עמדו על כך שחלפו למעלה משלוש שנים מאז הוגשו התלונות מטעמם. הם הבהירו כי אין העתירה מכוונת לטיב החקירה ולממצאיה או לסגירת התיקים – טענות שהן אכן מוקדמות בשלב זה. לטענתם, העתירה הוגשה לאור השתהות המשיבים במתן החלטה בערר. העותרים התייחסו להנחיית פרקליט המדינה וטענו כי בהתאם לאמור בה, על הגוף המחליט על סגירת תיק שנפתח בעבירות אלימות מסוג פשע, להעביר את התייחסותו לערר תוך 45 יום לכל היותר; וכי על מחלקת עררים בפרקליטות המדינה לטפל בערר תוך 6 חודשים ממועד הגשתו. לשיטתם, הטיפול בערר חורג מלוחות הזמנים האמורים. העותרים הוסיפו וטענו כי הערר שהם הגישו התבסס על ממצאי החקירה שנמסרו לידיהם מספר חודשים עובר להגשת הערר, בטרם השלמת החקירה. לאור פעולות השלמת החקירה, נטען כי הערר המתברר כעת בפני מחלקת העררים בפרקליטות המדינה אינו רלוונטי עוד, שכן הוא מבוסס על תשתית ראייתית שונה שהעותרים לא נחשפו אליה. העותרים הבהירו כי בעת הזו, לאחר תגובת המשיבים, הסעד המבוקש בעתירה הוא כי נורה למשיבים למסור לידיהם את חומרי החקירה עליהם ביססו את ההחלטה המחודשת על סגירת התיקים. זאת על מנת שיתאפשר להם לבחון את האפשרות להגיש ערר עדכני בהתאם לתשתית הראייתית הרלוונטית. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתגובת המשיבים ובתגובת העותרים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כעולה ממכלול האמור לעיל, העתירה דנן הוגשה לאחר שהסתיימו פעולות החקירה הנוספות ולאחר שהמשיבה 2 החליטה שלא לשנות מהחלטתה הקודמת לסגור את תיקי החקירה, והערר הועבר למחלקת עררים. תחילה כוונה העתירה כנגד אי מתן החלטה בתלונות העותרים וכנגד היעדר הכרעה בערר שהוגש על סגירת תיקי התלונות. אולם, מתגובת העותרים עולה כי כיום העותרים כלל אינם מעוניינים עוד בהכרעה בערר שהוגש מטעמם. העותרים מבקשים שנותיר את העתירה תלויה ועומדת על מנת להבטיח שההחלטה שהתקבלה על-ידי המשיבה 2 ביום 17.8.2022, יחד עם חומרי החקירה העדכניים המבססים אותה, יועברו לידיהם. אלא שכפי שיובהר להלן, לעניין זה מדובר בעתירה שהוגשה בטרם מוצו הליכים. בהתאם להלכה המושרשת היטב בפסיקתנו, בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת על העותר החובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת בבקשה למתן הסעד המבוקש. פנייה שכזו מאפשר לרשות להגיב לטענותיו והיא אף עשויה לייתר את הצורך בפנייה לערכאות השיפוטיות (ראו מיני רבים: בג"ץ 2106/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 3 (28.3.2022); בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר (24.8.2022)). בענייננו, העותרים פנו אל המשיבים מספר פעמים, אלא שכל פניותיהם התייחסו לדרישת לטפל בהשלמת החקירה ולקבל החלטה בערר מוקדם ככל האפשר (ראו למשל: הפניות מימים 27.10.2021, 6.2.2022, ו-21.7.2022). אכן, קיימת חשיבות רבה לבדיקה מהירה ויסודית בתלונות שעניינן ניצול כוח לרעה של לובשי מדים (ראו בעניין זה: בג"ץ 7502/20 סביח נ' המחלקה לחקירת שוטרים (19.12.2020)). אולם, כיום, לאחר שהסתיימה זה מכבר השלמת החקירה והתקבלה בעקבות כך החלטה מחודשת על סגירת התיקים, הרי שאף אם הדברים התמשכו בפרק זמן החורג מהזמן הסביר – ואיננו מביעים עמדה ביחס לכך – המדובר בסעד שהתייתר זה מכבר. ככל שהעתירה מכוונת לקבלת ההחלטה המחודשת על סגירת התיקים מיום 17.8.2022 וקבלת החומרים עליהם היא מבוססת כדי לבחון הגשת ערר מעודכן, הרי שהיה על העותרים להקדים ולפנות גם בעניין זה למשיבה 2 בבקשה מתאימה בטרם הוגשה העתירה. בהקשר זה יוער כי בהתאם לסעיף 10 להנחיית פרקליט המדינה, אם הגוף הסוגר (בענייננו – המשיבה 2) החליט לסגור את התיק לאחר השלמות, תישלח הודעה חדשה למתלונן - שיהיה רשאי להגיש ערר חדש על החלטה זו. לכן, יש להניח כי פנייה כאמור תיענה בחיוב ותייתר את העתירה דנן. למעלה מן הנדרש יובהר כי אף לו היו עומדים העותרים על הסעד שהתבקש בעתירה - להורות למשיבים להכריע בתלונות - ולמעשה בערר כפי שהוגש (בניגוד לסעיף 10 להנחיית פרקליט המדינה הקובע כי אם הוחלט לסגור את התיק לאחר השלמות ובטרם הועבר הערר למחלקת עררים – יתייתר הצורך לדון בערר כפי שהוגש), הרי שגם אז היה מקום לדחות את העתירה על הסף מחמת היותה מוקדמת. זאת מאחר שהערר הועבר למחלקת עררים רק ביום 29.9.2022. מחלקת עררים הודיעה כי החלטה בערר תתקבל עד ליום 5.3.2023. לוחות זמנים אלה עומדים בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה הקובעת כי לרשותה של מחלקת העררים עומד פרק זמן של שישה חודשים לסיום הטיפול בערר. כמו כן, העותרים לא מיצו הליכים אף ככל שהעתירה מכוונת לדרישה כי ייקבע נוהל המפרט את הזמן הסביר בשלבי הטיפול בתלונות מסוג התלונות נושא העתירה. זאת מאחר שהעותרים לא הפנו לפניות שנעשו על ידיהם לגורמים הרלוונטיים בנושא זה. כמו כן, לא הובהר על-ידיהם האם נדרש לשיטתם נוהל קונקרטי לגבי חקירת אלימות סוהרים כלפי אסירים בנוסף להנחיית פרקליט המדינה, אשר לא הוזכרה בעתירה עצמה אלא רק בתגובת העותרים. לאור כל האמור, העתירה נדחית. לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בטבת התשפ"ג (‏1.1.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22069360_P04.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1