בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6935/99
וערעור שכנגד
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט א' ריבלין
המערערת: קרנית,
קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נ
ג ד
המשיבים: 1.
עטא אבו סרייה
2.
אבו רמוז ראיד
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.5.99 ועל ההחלטות
המשלימות את פסק הדין מימים 14.6.99, 1.7.99 ו31.8.99- בת"א 1044/97 שניתנו
על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר
בשם
המערערת: עו"ד ליפא ליאור
בשם
המשיבים: עו"ד רות שטרנברג
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיב הראשון (להלן: המשיב), יליד
20.3.37, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.1.96. התאונה אירעה במהלך עבודתו והוכרה על
ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. עקב התאונה סובל המשיב משיתוק ספסטי של
הגפיים התחתונות והגף הימני העליון, וכן מאיבוד שליטה על הסוגרים. נכותו נקבעה
בשיעור 86% לצמיתות. בית המשפט המחוזי חייב את המערערת בתשלום נזקיו של המשיב, ואת
המשיב השני חייב לשפות את המערערת על כל סכום שייפסק נגדה.
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גובה הפיצויים
שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
2. במהלך הטיעון בערעור הוסכם על ידי בעלי הדין
לצמצם את המחלוקת ביניהם לשלושה נושאים בלבד. בשני פרטי נזק - הוצאות על ניידות
והוצאות למיזוג אויר - הוסכם על ידי בעלי הדין שבית משפט זה יפסוק על דרך הפשרה,
לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ז1984-. בנושא השלישי -
שיעור תגמולי המוסד לביטוח לאומי, אותו יש לנכות מגובה נזקיו של המשיב כפי שייקבע
- המציאו בעלי הדין, בהודעה משותפת מטעמם אשר התקבלה ביום 8.2.01, חוות דעת
אקטואריות מוסכמות לגבי שיעור תגמולי המל"ל בגין ניידות, קצבה מיוחדת וקצבת
נכות מעבודה. נותרה ביניהם מחלוקת אחת בעלת אופי משפטי, אשר תפורט להלן, בה עלינו
להכריע בפסק דין זה.
3. בנושא הניידות פסק בית המשפט למשיב סכום של
1,800 ש"ח לחודש לגבי העתיד, ועבור העבר, סכום של 2,800 ש"ח לחודש. אף
כי יתכן שהסכומים בפריט זה נפסקו על הצד הגבוה במידה מסויימת, באנו למסקנה שאין
להתערב בסכומים שנפסקו. לפיכך, ערעור המערערת בנקודה זו נדחה.
4. אשר לפיצוי המגיע למשיב בגין הוצאות מיוחדות
על מיזוג אויר, עניין זה נשמט מפסק הדין עקב שגגה. במסגרת דיון אשר התקיים בפני
בית המשפט המחוזי, אף הציע הנשיא למערערת שפסק הדין יתוקן על ידי כך שיוסף על ידו
פיצוי בפריט זה, אך נתקל בסירוב. ברור, על כן, שיש לפסוק למשיב פיצוי בפריט זה.
בפנינו לא חלק עוד בא כוח המערערת על כך. בדרך אומדן, אנו פוסקים בנושא זה למשיב
סכום של 50,000 ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי.
5. בנושא ניכויי המוסד לביטוח לאומי, קבע בית
המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.8.99, כי יש לקחת בחשבון בהיוון תגמולי המוסד את
העובדה שנגרם קיצור תוחלת חיים למשיב עקב התאונה. בית המשפט קבע, על יסוד ראיות
שבאו בפניו, שתוחלת חייו של המשיב קוצרה ב15%-, וכי על יסוד קביעה זו יש לקבוע את
הסכום המהוון של תגמולי המוסד. חישוב כזה יביא להיוון התגמולים בסכום נמוך יותר.
הסכום המהוון של תגמולי המוסד אשר ינוכה מהפיצויים יקטן, ועל ידי כך יגדל סכום
הפיצויים שיקבל המשיב. על פי חוות הדעת האקטואריות המוסכמות על בעלי הדין, מדובר
בהגדלת הפיצויים בסכום של כ150,000- ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי.
לטענת בא כוח המערערת, טעה בית המשפט בקביעתו
האמורה. לטענתו, יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם מהוונים לפי תקנות הביטוח
הלאומי (היוון), התשל"ח1978- (להלן: תקנות ההיוון), ללא מתן משקל
לקביעה בדבר קיצור תוחלת החיים.
6. לדעתי, הדין עם המערערת. על פי סעיף 328 לחוק
הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה1995- (להלן: חוק הביטוח הלאומי),
זכאי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) לתבוע מהמערערת פיצוי על הגימלה
ששולמה או שהוא עתיד לשלמה לניזוק (המשיב). בסעיף 333 לחוק נקבע, שלעניין
"סימן זה", הכולל את סעיף 328, רשאי השר לקבוע הוראות בדבר היוון
קיצבאות. תקנות כאלה נקבעו בהסתמך על סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי, קודמו של סעיף
333. תקנות אלה הן תקנות ההיוון. בתוספת לתקנות אלה נקבע הסכום המגיע לנפגע תאונת
עבודה בגין כל שקל בהיוון קיצבה שנתית. התקנות ערוכות על פי גילו של הנפגע בתאריך
עריכת ההיוון.
במאמר מוסגר יצויין, שבמקרה בו המזיק הוא
המעביד (להבדיל ממזיק שאינו המעביד) מגיעים לאותה תוצאה. במקרה כזה יש לנכות את
גימלאות המוסד מהסכום שמשולם לנפגע בהתאם להוראות סעיף 82 לפקודת הנזיקין (נוסח
חדש). בהגדרת "גימלה" שבסעיף קטן (ב) של הסעיף נקבע:
"הוראות
שר העבודה לפי סעיף 49(ב) לחוק בדבר היוון קיצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של
גימלאות בעין, כוחן יפה גם לקביעת השווי הכספי של גימלאות לעניין סעיף קטן
זה".
סעיף 49 (ב) לחוק הביטוח הלאומי,
תשי"ד1954-, הנזכר בהגדרה, הינו הסעיף אשר התיר לשר להתקין תקנות בנושא
ההיוון).
תקנות ההיוון מחייבות את המוסד בתביעתו מהמזיק
על פי סעיף 328 לחוק. על המערערת, ככל מזיק ("צד שלישי" בלשון תקנה 328)
האחראי לפיצוי הניזוק, לשלם למוסד את סכום התגמולים שהמוסד שילם לניזוק וכן את
התגמולים שישולמו לניזוק על ידי המוסד בעתיד, כשהם מהוונים על פי תקנות ההיוון.
תקנות אלה הן התקנות המחייבות בנושא זה, אפילו שבמקרה זה או אחר - אם משום קיצור
תוחלת חיים ואם מסיבה אחרת - אין הן קולעות למטרה. הן קובעות את המגיע לניזוק
בהסתמך על לוחות סטטיסטיים והן משקפות את הממוצע. על כן יש לקבלן, כמו שהן, מבלי
להגרר לנסיונות להוכיח שלמקרה הנדון ראויה דרך חישוב אחרת (ראו ע"א 19/88 פילו
נ' עמוס, תק-על 92(4) 730, בפיסקה 15 של פסק הדין).
משכך, עומדת למערערת הזכות לנכות מסכום
הפיצויים המגיעים למשיב את הסכום המתקבל מהיוון תגמולי המוסד בעתיד על פי תקנות
ההיוון. אם ינוכה סכום קטן יותר, המערערת צפויה לשאת בתשלום כולל - למשיב ולמוסד -
העולה על גובה הנזק שנגרם למשיב. בכך ייפגע הכלל, על פיו אין המזיק חייב לשאת
בתשלום העולה על גובה הנזקים שנגרמו לניזוק. אכן, נקבע כבר לא אחת על ידי בית משפט
זה, שסכום תגמולי המוסד אותו ראוי לנכות מתביעת הניזוק מהמזיק הוא אותו סכום
שהמוסד רשאי לתבעו מהמזיק מכוח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. בפסק הדין
בע"א פרלמן נ' לוזון (פ"ד לו(4) 273) התעוררה השאלה אם יש לנכות
מן הפיצוי אשר נפסק שם לתובע את סכום תגמולי המוסד כפי ששולמו בפועל בערכם
הנומינלי או את שוויים המשוערך למועד פסק הדין. על כך אומר שם השופט ברק, כי
התשובה לשאלה זו נעוצה בתשובה לשאלה, מה זכותו של המוסד כלפי המזיק מכוח סעיף 150
לחוק הביטוח הלאומי (קודמו של סעיף 328).
המסקנה היא, שיש לקבל את ערעור המערערת בנושא
ניכויי תגמולי המל"ל, ולקבוע שיש לנכות את אלה על פי טבלאות ההיוון אשר
בתקנות ההיוון, ולא כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אשר הורה לעשות התאמה של האמור
בטבלאות לקביעתו בדבר קיצור תוחלת חייו של המשיב.
7. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל ערעור המשיב
כאמור בפיסקה 4 לעיל, ומתקבל ערעור המערערת כאמור בפיסקה 6 לעיל. כל יתר טענות
בעלי הדין בערעור ובערעור שכנגד נדחות. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ה' בניסן התשס"א (29.3.2001).
המשנה
לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99069350.E09
/עכב