בורנשטיין נ' מדינת ישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6932-11-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: יוסף בורנשטיין נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי; בקשות מטעם המבקש מתאריכים 6.11.2025, 10.11.2025, 13.11.2025, 18.11.2025 בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט יחיאל כשר: העתירה שבפנינו היא השלישית מבין רצף עתירות אותן הגיש העותר במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2025 (במהלכם נפתחו מעל 20 הליכים ביוזמתו בבית משפט זה). בעתירתו זו העותר מתייחס, בעיקר, לוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח הלאומי. לטענת העותר, המוסד לביטוח לאומי שולל זכויות ממבוטחים הסובלים מהפרעות נפשיות, ללא נימוק, ללא שימוע, וללא פיקוח. כן מדגיש העותר כי הוא אינו מחפש סעד עבור עצמו, אלא מבקש לעורר דיון בסוגיות "חוקתיות-ציבוריות עקרוניות". דינה של עתירה זו, כקודמותיה, להידחות על הסף. העתירה הינה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית ראויה. נפסק זה מכבר כי בית משפט זה לא ידון בעתירה כוללנית המעלה שאלות בעלות אופי תיאורטי-אקדמי ואינה מבוססת על מערכת עובדות או נסיבות קונקרטיות (ראו, מני רבים: בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 30 לפסק דינה של השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה (28.4.2011); בג"ץ 1608/21 פטרושקה נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (9.3.2021); בג"ץ 2414/23 מאיר נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 3 (24.4.2023); בג"ץ 4677/24 עויסאת נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (21.7.2024)). משהדגיש העותר כי מטרתו אך לעורר דיון עקרוני, ללא הפנייה להתנהלות קונקרטית עליה הוא מלין במסגרת עתירתו, הרי שטענותיו בעתירתו כלליות ודינן דחייה. בתמצית, יוער כי טענות העותר בדבר העדר נימוק, שימוע, ופיקוח על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתנהלותו מול מבוטחיו, נטענו בעלמא, ללא תשתית עובדתית סדורה לתמיכתן, ומבלי התייחסות למנגנוני הערעור והפיקוח הפועלים בתחום זה. התייחסות מסוימת לנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש מצויה בבקשה לסעד זמני שהגיש, אלא שגם התייחסות זו חסרה עד למאוד: בין השאר, נעדר בה פירוט בדבר הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו של העותר ומסקנותיהן; פירוט בדבר ההליכים המשפטיים שיזם העותר בעקבותיהן ותוצאותיהם; פירוט בדבר מיצוי מנגנוני הערעורים המפורטים בדין, וכדומה. בהעדר פירוט כאמור, אין כל אפשרות לבירור טענות העותר כנגד המוסד לביטוח לאומי, ודינה של עתירתו להידחות על הסף.   על כך יש להוסיף, כי הבקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת העתירה, שעניינה השבת זכויות, קצבאות, והטבות שלטענת העותר הוענקו לו בעבר מטעם המוסד לביטוח לאומי ונשללו, חורגת במובהק מגדרי העתירה כהגדרתה כעתירה "חוקתית-ציבורית עקרונית". כמו כן, לעותר עומד סעד חלופי לבירור טענותיו, באמצעות הגשת תביעה מתאימה לבית הדין האזורי לעבודה (מסלול בו נראה כי הילך העותר בעבר, בפנייתו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בעניינים ב"ל 46877-06-24 (השופטת ד' דרורי) ו-ב"ל 16816-07-24 (הנשיא י' גלם)). ככל שתוצאות ההליכים האמורים לא היו מקובלות על העותר, הרי שיכול היה לעשות שימוש בזכות הערעור המוקנית לו, בהתאם להוראות הדין ומגבלותיו. שעה שנמנע העותר מלעשות כן (ככל שזה אכן מצב הדברים), הרי שבית משפט זה אינו מהווה מסלול חלופי העומד לבחירתו של העותר. בהתאם, גם מנימוק זה הרי שדין העתירה – והבקשה לסעד זמני – להידחות. גם העתירות הקודמות אותן הגיש העותר, נגד התנהלות רשם ההוצאה לפועל ונגד התנהלות מערכת המשפט, נדחו על ידי בית משפט זה על הסף (בג"ץ 37640-10-25 בורנשטיין נ' מדינת ישראל (22.10.2025); בג"ץ 59169-10-25 בורנשטיין נ' בית המשפט העליון (5.11.2025)). מגוף העתירה שלפנינו, ניכר תסכולו של העותר מהדחיות החוזרות של עתירותיו, ובקשתו כי עניינו ימוצה. טוב יעשה העותר, לו יישמע להמלצת בית משפט זה, אשר חוזרת כאן בשלישית: כי יפנה מאמציו לנתיבים המתאימים, בערכאות הרלוונטיות, כל עתירה ועניינה, חלף הגשת פניות חוזרות ונשנות לבית משפט זה, בעתירות אשר דינן, בהתאם להוראות הדין, להידחות על הסף. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה על הצד הנמוך (בזאת הפעם, אולם לא לעולם חוסן), בסך 1,500 שקלים. ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ו (18 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת