יצחק איגור מבלון נ. SBERBANK OF RUSSIA

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 6930/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: יצחק איגור מבלון נ ג ד המשיבים: 1. SBERBANK OF RUSSIA 2. הממונה על חדלות פרעון ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.10.2020 בפש"ר 40217-03-18 אש ניתנה על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נטוביץ תשובה מטעם המשיב 1 מיום 20.10.2020 בשם המערער: עו"ד חגי פלטין בשם המשיב 1: עו"ד רונה בוך; עו"ד בלה פלד פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נטוביץ) מיום 1.10.2020 בפש"ר 40217-03-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בשנת 2018 הגיש המשיב 1, בנק השקעות ברוסיה (להלן: הבנק), לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה למתן צו כינוס בעניינו של המערער, וזאת בשל חובות נטענים של המערער לבנק בסך של כ-267,000,000 דולר ארה"ב, אשר בגינם הוכרז המערער, לטענת הבנק, כפושט רגל על ידי בית המשפט המוסמך ברוסיה. הבקשה הוגשה לאחר שהמערער עבר להתגורר בישראל, ועל מנת לאתר נכסים השייכים לו בישראל. ביום 16.10.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, לאחר שמצא כי לא נעשה מעשה פשיטת רגל, כהגדרתו בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), ונוכח הקושי להסתמך על החלטות ופסקי הדין שניתנו ברוסיה (להלן: פסקי הדין הזרים) שטרם נקלטו בישראל כהוכחה לקיומו של חוב. ערעור שהגיש הבנק על פסק דינו של בית המשפט קמא התקבל (ע"א 7499/18), ונקבע כי יש לאפשר לבנק להגיש חוות דעת להוכחת החוב הנטען וכי "בכפוף לקיומו של חוב מתאים – יש די ראיות לביסוסו של מעשה פשיטת רגל". 2. הדיון בהליך הוחזר, על כן, לבית המשפט קמא, וביום 1.9.2019 הגיש הבנק חוות דעת לעניין קיומו של חוב המערער לפי הדין הרוסי (להלן: חוות הדעת), וביקש כי יינתן צו כינוס בעניינו של המערער. ביום 13.10.2019 הגיש המערער חוות דעת מומחה לדין הרוסי מטעמו, לפיה אין נגדו בשלב זה חיוב אישי בר אכיפה ברוסיה. עוד טען המערער כי יש לדחות את בקשת הבנק בשל טענות נוספות שונות. במקביל, הגישו שני בנקים רוסיים נוספים, VTB Bank ו-Gazprombank JSC בקשות להצטרף להליך כנושים. ביום 10.11.2019 התקיים דיון מקדמי בהליך בפני המותב, וביום 18.11.2019 ניתנה החלטתו לפיה "לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון נראה כי אכן נותרה מחלוקת אחת ויחידה שעניינה הוכחת קיומו של חוב [המערער לבנק], באמצעות חוות דעת לדין הזר. בית המשפט העליון קבע במפורש כי [המערער] עשה מעשה פשיטת רגל (לפי סעיף 5(4) לפקודה) וכי בכפוף לקיומו של חוב מתאים, יש די ראיות לביסוס מעשה פשיטת רגל. משמעות הדבר היא שככל שיוכח קיומו של חוב, יינתן צו כינוס כנגד [המערער]". נוכח קביעתו זו, קבע בית המשפט קמא את הדיון להוכחות, לשם שמיעת המומחים מטעם הצדדים. עוד קבע בית המשפט קמא כי צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגד המערער יוארך ויעמוד בתוקפו עד להכרעה בהליך. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על אותה החלטה נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 6.2.2020 (רע"א 8429/19), ונקבע כי "ההנחייה שניתנה בפסק הדין בע"א 7499/18 לבית המשפט קמא הייתה הנחייה ממוקדת, כפרשנותו של בית המשפט קמא, [...] בחינה של סוגיות נוספות עומדת לכאורה בסתירה לקביעות שנכללו במפורש או במשתמע בפסק הדין בערעור. [...] לו סבר בית משפט זה כי בשלב זה ישנו צורך בקליטת פסקי הדין הזרים בדרכים הקבועות בחוק אכיפת פסקי-חוץ, הרי שלאור קיומה של המחלוקת האמורה, יש להניח כי היה מציין זאת במפורש במסגרת פסק דינו [...] מובהר עם זאת, כי ככל שיחליט בית המשפט קמא לתת צו כינוס, טענות הצדדים לגופו של עניין שמורות להם, ויוכלו להעלותן במסגרת ערעור על החלטה זו, בכפוף לכוחו המחייב של [פסק הדין בע"א 7499/18]". 3. ביום 15.1.2020 קיים בית המשפט קמא דיון הוכחות בהליך ובמהלכו נחקרו המומחים מטעם הצדדים בחקירה נגדית. בדיון, הוסיף המערער לטעון כי פרשנות המותב לפסק הדין בע"א 7499/18 שגויה, והעלה בחקירת המומחה מטעם הבנק שאלות הנוגעות לכך, אך המותב לא התיר שאלות אלה, בהיותן בלתי רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים, ואף הורה לבא-כוח המערער "להתמקד בשאלה היחידה והמצומצמת, כפי שהנחה בית המשפט העליון, והיא – האם [למערער] יש חוב [לבנק]". בתום הדיון, הורה בית המשפט קמא לצדדים ולכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) להגיש את סיכומיהם. ביום 23.3.2020, יומיים לפני מועד הגשת הסיכומים מטעמו, הגיש המערער בקשה לצירוף ראיה חדשה, אשר לשיטתו יש בה כדי להוכיח את טענתו לפיה חובו לבנק אינו חוב אישי בר תביעה. ביום 2.6.2020, לאחר קבלת עמדות הצדדים והכנ"ר, דחה בית המשפט קמא את הבקשה, וקבע כי על המערער להגיש את סיכומיו תוך 14 יום. ביום 15.6.2020 הגיש המערער מספר בקשות לבית המשפט קמא – בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים שנוגעים לחוות הדעת ולעדותו של המומחה מטעם הבנק; בקשה לעיכוב הליכים עד למיצוי הבירור הראייתי הנדרש בהליך או להעברת ההליך לתובענה רגילה בשל מורכבות הבירור העובדתי; ובקשה נוספת לצירוף ראיה מטעמו (להלן: שלוש הבקשות). עוד ביקש המערער כי המועד להגשת הסיכומים מטעמו יידחה עד לאחר ההכרעה בשלוש הבקשות. בית המשפט קמא הורה לצדדים להגיב לשלוש הבקשות, אך בכל הנוגע למועד הגשת הסיכומים מטעם המערער ציין "הבקשה להארכת מועד להגשת סיכומים נדחית. לאחר הכרעה בבקשות [המערער], יבחן הצורך בהשלמת הסיכומים". נוכח האמור, הגיש המערער בקשה למתן ארכה קצרה לשם הגשת סיכומיו, ואלה הוגשו ביום 25.6.2020. במסגרת סיכומיו, שב המערער וטען כי לא הוכח קיומו של חוב על פי הדין בישראל, וזאת נוכח העובדה שפסקי הדין הזרים לא נקלטו בישראל על פי דין. עוד הוסיף המערער וטען כי ממילא אין בפסקי הדין הזרים כדי להוכיח קיומו של חוב אישי של המערער, וכי לא הוכח שהחוב האמור עומד בתנאי הפקודה. ביום 26.7.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לצירוף ראייה ואת הבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, וכפועל היוצא מכך, קבע כי הבקשה לעיכוב ההליכים מתייתרת ועל כן הורה על דחייתה. במסגרת החלטות אלה ציין בית המשפט כי "עיון בפסקי הדין עליהם נסמכת בקשת [הכינוס] מעלה כי ביהמ"ש ברוסיה הכיר בדרישות החוב של הבנק תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה כי קיימים שעבודים להבטחות החוב [...] כך שספק רב אם יש בראיה שצירופה מתבקש כדי לתמוך בטענות החייב המפורטות בבקשה (וזאת מבלי לחוות דעה ביחס לבקשת הכינוס לגופה, לגביה יינתן פס"ד בבוא העת)". 4. ביום 12.8.2020, לאחר שהכנ"ר הגיש את סיכומיו, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען כי הגיש את הבקשה "לאחר שהתברר [למערער] – מעל לכל ספק – כי המותב הנכבד נעול בדעתו ליתן צו כינוס נגד [המערער], וכי מרגע שהוחזר ההליך לפתחו של בית המשפט הנכבד על ידי בית המשפט העליון, מדובר ב'משחק מכור' שסופו ידוע מראש". לשיטת המערער, מאז הוחזר ההליך לדיון בפני המותב על ידי בית המשפט העליון, נהג המותב במשוא פנים: המותב האריך את צו עיכוב היציאה מהארץ בעניינו של המערער באופן שרירותי, ללא הנמקה ומבלי שהתקיים הליך סדור בעניין; המותב התערב באופן בוטה בחקירת המומחים על ידי בא-כוח המערער במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.1.2020 ולא קצב זמן מספק להשלמת החקירה, באופן אשר פגע בזכויותיו הדיוניות; המותב הביע עמדה נחרצת עת הורה למערער להתמקד בשאלה "האם [למערער] יש חוב [לבנק]" באופן אשר יתמוך בקבלת ההחלטה הידועה מראש של מתן צו כינוס נגדו. המערער הוסיף וטען כי החלטות המותב מיום 2.6.2020 ומיום 27.6.2020 בבקשות לצירוף ראיה ממחישות את משוא הפנים כלפיו, והעלה טענות שונות נגד האמור בהן. בפרט נטען כי בהחלטתו מיום 26.7.2020 לדחות את בקשת המערער לצירוף ראיה הכיר בית המשפט קמא בפסקי הדין הזרים מבלי שנקלטו בישראל בהתאם להוראות הדין, וכי הכרה זו מעידה "מעל לכל ספק, כי מדובר במשחק מכור". המערער טען כי נסיבות אלה מקימות חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של המותב, ולחלופין כי מראית פני הצדק מחייבת זאת. עוד הודיע המערער כי ככל שבקשת הפסלות תידחה, בכוונתו לערער לבית המשפט העליון ועל כן ביקש כי הדיון בהליך יעוכב עד לאחר הכרעה בערעור שיוגש. 5. ביום 1.10.2020, לאחר שהבנק והכנ"ר הביעו את התנגדותם לבקשה, ולאחר קבלת תשובת המערער לתגובת הבנק, דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. נקבע כי חלק משמעותי מטענות המערער עוסק בהחלטות שניתנו על ידי המותב עוד ביום 18.11.2019 ובמהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.1.2020, ועל כן הגשת בקשת הפסלות בחלוף כשבעה חודשים נגועה בשיהוי אשר מצדיק את דחייתה על הסף. בית המשפט הוסיף וציין כי "חוסר שביעות רצון של [המערער] מהחלטות שיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט, אין בו כדי להקים עילה לפסילת שופט", וזאת במיוחד כאשר מדובר בהחלטות דיוניות. בית המשפט הבהיר כי ההחלטות בעניינו של המערער ניתנו לגופן של הבקשות, וכי הדרך לערער עליהן הייתה פתוחה בפניו, כפי שאכן עשה בעניינה של ההחלטה מיום 18.11.2019. בית המשפט הוסיף וציין שנוכח פסק הדין בע"א 7499/18, העובדה "שלא איפשר [למערער] להרחיב טיעוניו בסוגיות החורגות מהשאלה היחידה שנותרה במחלוקת, אינה יכולה להצביע על משוא פנים". לבסוף, ציין בית המשפט כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות מצביע על חוסר תום ליבו של המערער ועל רצונו לעכב את ההליך, וזאת במיוחד על רקע הבקשות הקודמות שהוגשו על ידו, וכן על רקע הודעתו של המערער כי בכוונתו להגיש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות עוד בטרם זו ניתנה ולפני שבחן את נימוקיה. נוכח האמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת המערער להפסיק את הדיון בהליך, וחייב אותו בהוצאות הבנק והכנ"ר בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד. 6. מכאן הערעור שבפניי, בו שב המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא, ומוסיף וטוען כי בהחלטתו לא התייחס בית המשפט לטענתו לפיה התעלמותו מהוראות הדין בדבר אופן ההכרה בפסקי החוץ הרוסיים מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לשיטת המערער, שמירה על עקרון שלטון החוק ועל עצמאותו השיפוטית של בית המשפט וכפיפותו למרות הדין, מחייבים את קבלת הערעור ואת העברת הדיון בהליך למותב אחר. המערער סבור כי התייחסותו של המותב במסגרת החלטתו מיום 26.7.2020 לדחיית בקשתו לצירוף ראיה הנוגעת לאמור בפסקי החוץ, מעלה כי המותב "אינו מקבל עליו את מרותו של [הדין בדבר אכיפת פסקי חוץ] [...] ואף קיים חשש ממשי שלא יקבל עליו את מרות הוראותיה המחייבות של פקודת פשיטת הרגל. [...] מכאן קצרה מאוד הדרך ל'משחק מכור' שסופו ידוע מראש והוא מתן צו כינוס כנגד המערער, וזאת בניגוד להוראות מפורשות של החוק". עוד טוען המערער כי החלטת המותב מיום 26.7.2020 אינה החלטה דיונית, וכי עילת הפסלות קמה רק לאחר מתן החלטה זו ומשכך לא נפל כל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות. 7. בגוף הערעור הוסיף המערער וביקש כי ההליך בפני בית המשפט קמא יעוכב. משבקשה זו לא הוגשה בנפרד, היא הובאה לידיעתי רק לאחר השלמת הליכי תשלום האגרה והפקדת העירבון בהליך ונדחתה ביום 4.11.2020. 8. בעקבות ההחלטה שלא לעכב את ההליך בפני בית המשפט קמא, ביום 5.11.2020 ניתן פסק דין בהליך, אשר הורה על מתן צו כינוס נגד המערער. נוכח האמור, ביום 9.11.2020 התבקש המערער להודיע האם הוא עומד על הערעור ובהודעתו מיום 12.11.2020 ציין המערער כי הוא עומד על ערעורו, וזאת הואיל ואף לאחר פסק הדין צפוי המותב להמשיך לדון ולהכריע בבקשות נוספות שיוגשו בהליך שבפניו. 9. בתגובתו שהוגשה בהתאם לתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סמך הבנק ידיו על החלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות וביקש כי הערעור ידחה. לשיטת הבנק, מהחלטות המותב ומהתנהלותו לאורך ההליך לא עולה כל חשש למשוא פנים, והוא מוסיף וטוען שטענות המערער הן ערעוריות במהותן, והגשת ערעור הפסלות לא נועדה אלא על מנת לנסות ולדון מחדש בהחלטות שיפוטיות חלוטות. 10. דין הערעור להידחות. טענות המערער עוסקות בעיקרן בחשש לקיומו של משוא פנים אשר יוביל למתן צו כינוס בעניינו. משניתן פסק דינו של בית המשפט קמא והוצא צו כינוס, הרי שהדיון בטענות אלה מקומו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין עצמו (השוו: ע"א 9165/18 שרעבי נ' לוי, פסקה 4 (1.4.2019)). למעלה מן הצורך אציין כי דין הערעור להידחות גם לגופו. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפיו יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי המערער הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי נסיבות שכאלה מתקיימות במקרה דנן. התייחסות בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 26.7.2020 לפסקי הדין הזרים נאמרה בהקשר הבקשות שבפניו, והוא אף הבהיר כי קביעה זו נעשית "מבלי לחוות דעה ביחס לבקשת הכינוס לגופה, לגביה יינתן פס"ד בבוא העת". ברי כי אין בהתייחסות זו כדי להוביל למסקנה כי דעתו בשאלה העיקרית שעמדה בפניו, בהתאם לפסק הדין בע"א 7499/18, "ננעלה" וכי הדבר מצדיק את פסילתו. טענת המערער לפיה התייחסות זו סוטה מהוראות הדין הישראלי בדבר אכיפת פסקי חוץ, וכן טענות המערער בנוגע להחלטותיו הקודמות של המותב ולהתנהלותו בדיון מיום 15.1.2020, הן טענות ערעוריות במהותן, ואין מקומן בהליכי פסלות. כמו כן, וכפי שציין בית המשפט קמא, חלק לא מבוטל מטענות המערער הועלו בשיהוי ניכר ובמועד אשר מעלה חשש כי המערער ביקש בדרך זו להוסיף ולעכב את המשך ההליך בפני בית המשפט קמא. לא לכך נועדו דיני הפסלות. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' בכסלו התשפ"א (‏18.11.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20069300_V03.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1