מאהר אח'רס נ. מפקד צבאי לאזור

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6923/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותר: מאהר אח'רס נ ג ד המשיבים: 1. מפקד צבאי לאיזור 2. בית משפט צבאי לערעורים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשפ"א (12.10.2020) בשם העותר: עו"ד אחלאם חדאד בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן; עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותר, יליד שנת 1971, תושב סילת אלדאהר, נשוי, אב לששה ילדים, שובת רעב מזה 77 ימים; מצבו הרפואי קשה, והוא מבקש לשחררו לביתו. 2. נגד העותר הוּצא צו מעצר מינהלי לתקופה שמיום 27.7.2020 ועד ליום 26.11.2020. העותר טוען לחפותו, וכי אין כל הצדקה חוקית למעצרו. מתחילת מעצרו החל העותר בשביתת רעב, והוא שותה רק מים. בעתירתו הראשונה לבית משפט זה (בג"ץ 6369/20) נקבע "כי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב, ולפיה 'העותר פעיל גא"פ בולט, המעורב בפעילות ארגונית המסכנת את בטחון האיזור וכן מסית ומתבטא בקיצוניות'". העותר מאושפז בבית החולים "קפלן", והוא מתנגד לקבל טיפול רפואי. ועדת האתיקה של בית החולים התירה לרופאים לטפל בו בכפייה, למניעת נכות חמורה ולהצלת חייו, אך הצוות הרפואי מתקשה מאד לכפות עליו את הטיפול מחמת התנגדותו. "הלכה פסוקה עמנו – ציינו השופטים י' עמית, ד' מינץ וע' גרוסקופף בפסק הדין מיום 23.9.2020 – כי שביתת הרעב, כשלעצמה, אינה יכולה להוות גורם בהחלטה בנוגע למעצר המינהלי לגופו 'דבר שהוא עירוב מין בשאינו מינו' (בג"ץ 3267/12 חלאחלה נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון (2012)). עם זאת, אנו סבורים, בדעת רוב מול דעתו החולקת של השופט ד' מינץ, כי מאחר שבמצבו הרפואי הנוכחי העותר אינו מהווה סיכון בעת הזו, ומאחר שהתכלית המניעתית שביסוד מעצרו לא מתקיימת בנקודת הזמן הנוכחית, כי יש להתלות את צו המעצר המינהלי (השוו בג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.2015)). משמעות הדבר שצו המעצר המינהלי אינו מופעל עתה, העותר יוותר בבית החולים שבו הוא שוהה כעת, בני המשפחה והקרובים יוכלו לבקרו שלא כעצור, בכפוף כמובן לאישורי הכניסה הנדרשים, ובכפוף להנחיות הרפואיות הרגילות בנוגע לביקור חולים. הרופאים הבהירו לעותר שוב ושוב כי הוא מסכן את חייו ולמצער עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, ויש לקוות כי ייאות לקבל טיפול רפואי מתאים כך שמצבו הרפואי יתייצב. היה ומצבו של העותר יתייצב, הרי שבפני המשיב עומדת האפשרות לשוב ולחדש את המעצר המינהלי וטענות העותר שמורות לו (השוו בג"ץ 6878/16 בלבול נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פס' 5 והאסמכתאות שם (7.9.2016)". בהתאם לפסק הדין, שוחרר העותר ממשמורת שב"ס, ונותר מאושפז בבית החולים "קפלן". 3. בחלוף שבוע-ימים הגיש העותר עתירה נוספת (בג"ץ 6799/20), בבקשה לשחררו לאלתר לביתו משום שחלה החמרה במצבו הרפואי. בפסק הדין נאמר ש"העותר עומד בסירובו לקבל מלחים וויטמינים וממשיך לסרב לכל הצעת טיפול, מזון או שתיית נוזל מועשר. גם להערכת הצוות המטפל – שאינו מוכן לטפל בעותר תוך הפעלת כוח כנגד רצונו – המשך שתיית מים בלבד מהווה סיכון לאיברים ואף לחייו של העותר". אשתו של העותר מבקרת אותו בבית החולים, וכן גם באת-כוחו, וחברי כנסת מהרשימה המשותפת. יום לאחר התליית הצו, הופץ ברשתות החברתיות סרטון שבו מצולם העותר נושא דברים ממיטת חוליו, מודיע כי לא יפסיק את שביתת הרעב עד שישוחרר לביתו; כי הוא גאה בהשתייכותו לתנועת הג'יהאד האסלאמי שתפקידה לשמור על העם הפלסטיני; כי הוא מבקש מהפעילים ומעמו להמשיך בהתנגדות ובהתקוממות עד שיצליחו לשחרר את מסגד אלאקצא, ותנועת המאבק תימשך עד שלא ישאר פה יהודי אחד; כי יש לשמור על מסגד אלאקצא נקי מיהודים ושיהודים לא ילכלכו אותו; וכי מסגד אלאקצא ישוחרר באמצעות הקרבה של נשמה ודם ("ברוח ובדם"). כך לפי האמור בפסקה 5 לפסק הדין. ב"כ העותר טוענת לפער מהותי משמעותי בין האמור בפסקה 5 לפסק הדין לבין התמלול של אותו סרטון. "משהותלה הצו על פי פסק הדין הקודם – פסקו השופטים י' עמית, ד' ברק-ארז וד' מינץ בפסק הדין מיום 1.10.2020 – הרי שהעותר כבר איננו תחת צו מעצר מינהלי, הוא שוהה בבית החולים כמטופל ולא כעציר, ללא איזוק וללא שמירת שירות בתי הסוהר, וכאמור לעיל, זוכה לביקורי מבקרים. אין אפוא מקום לביטול צו מעצר מינהלי שאיננו בתוקף ולכן, איננו רואים מקום להיעתר לסעד שהתבקש בעתירה. בתום הדיון ביקשנו מגורמי הביטחון שהופיעו בפנינו כי הדרגים הגבוהים יעודכנו בנדון, וחזקה עליהם שיעקבו באופן יומיומי אחר ההתפתחויות. כמובן, אנו סמוכים ובטוחים כי גם הצוות הרפואי המטפל בעותר ימשיך לעקוב מקרוב אחר שלומו ובריאותו, וככל שמצבו הרפואי יידרדר יעדכנו את הגורמים המתאימים, לצד מתן הטיפול הרפואי הנדרש". 4. כעבור 10 ימים הוגשה העתירה הנדונה, שלישית במספר, דומה לקודמתה, בבקשה לשחרר את העותר לביתו, מפאת מצבו הרפואי. לעת הזאת ממשיך העותר בשביתת הרעב, ועומד בסירובו לקבל טיפול רפואי או להיבדק. 5. כזכור, צו המעצר המינהלי לא בוטל, אלא הותלה, ולא בכדי: ההתליה נעשתה על סמך תקדימי-עבר בבית משפט זה, בסייג שנועד לאפשר למפקד הצבאי מבחינה אופרטיבית לחדש את צו המעצר המינהלי נגד העותר, לכשיתייצב מצבו הרפואי, ובהתאם להערכת הסיכון הנשקפת ממנו. לדברי המפקד הצבאי, בביתו של העותר לא ניתן יהיה להמשיך לעקוב אחרי מצבו באופן שיאפשר את חידוש מעצרו המינהלי, אם יהיה צורך בכך. ככל שיוחלט לחדש את צו המעצר, תיפגע היכולת האפקטיבית לבצעו, משום שהחזרת העותר למעצר כרוכה בסיכון חיי-אדם. אכן, זו ההלכה הפסוקה: "התליית מעצרו פירושה הוא כי לכאורה פחת הסיכון מן העותר לעת הזאת בשל מצבו הרפואי, ולכן, בשל היות המעצר מניעתי, יש מקום להתלותו. התלייתו – מעין השעיה – פירושה כי אין העותר כבול ושמור כעצור, והוא זוכה לביקורים חופשיים, אך משמע גם כי הצו לא בוטל וככל שיתייצב מצבו הרפואי יוכלו המשיבים לשקול חידושו, תוך ששמורות זכויותיו. ככל שיחודש הצו, יציאת כוחות לשטח שבשליטה אחרת פירושה, שהאפשרות לעצור את העותר – ונזכור, בפעיל טרור עסקינן – עלולה להיות כרוכה בקשיים ואולי בשפיכות דמים. אין בדעתנו להעמיד את חיילי צה"ל במצב של סיכון בשל רצונות העותר, שלא לומר גחמותיו" (בג"ץ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (16.2.2016), המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, השופט י' עמית והשופט צ' זילברטל); "המסגרת המשפטית להחזקתם בבית חולים בישראל נקבעה בהחלטה מיום 16.2.2016 בבג"ץ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, ואיננו רואים מקום לשנות מכך. התליית הצו פירושה אפשרות חידוש ככל שיתייצב המצב הרפואי, וכנאמר שם אין מקום להעמיד את חיילי צה"ל במצב של סיכון בעת מעצר מחודש על-ידי יציאה מחוץ לשטח המדינה" (בג"ץ 9135/16 שדיד נ' מפקד צבאי לאזור (החלטה מיום 28.11.2016, פסק דין מיום 1.12.2016), המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, השופט ח' מלצר והשופטת ע' ברון). 6. קיימנו אתמול דיון בעתירה, חלקו בדלתיים פתוחות, חלקו בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד, כדי לעמוד על כל פרטי העניין ולברר את האפשרויות העומדות על הפרק; שאלנו, הערנו, שמענו, ובגמר הדיון אף היצענו כך: צו המעצר המינהלי הנוכחי, לתקופה שמיום 27.7.2020 ועד ליום 26.11.2020 יעמוד בתוקפו, אך לא יחודש עוד לאחר מכן, ובלבד שהעותר יסיים לאלתר את שביתת הרעב (אלא אם כן יתקבל מידע חדש לגבי הסכנה הצפויה מן העותר, או אם יחול שינוי בנסיבות באופן שיהיה בו כדי להגביר את הסכנה משחרורו). ב"כ העותר ביקשה שהות להתייעצות עם העותר, ביקרה אותו בבית החולים, ובשעת ערב הודיעה כי הסבירה לעותר את האמור בהחלטתנו, "והעותר הודיע, כי הוא עומד על דרישתו לשחרור מיידי. הוא הוסיף והודיע, כי יפסיק את שביתת הרעב שלו אך ורק כשישוחרר לביתו ולמשפחתו". 7. על סמך האמור לעיל, מבחינה עובדתית ומבחינה משפטית, מסקנתנו היא זו: אין עילה לפסוק בעניין שעל הפרק בסטייה מתקדימי-העבר בכלל, או בשונה ממה שנפסק לאחרונה ממש בשתי עתירותיו הקודמות של העותר בפרט (להרחבה ראו גם: בג"ץ 7062/16 אלקאדי נ' מפקד צבאי לאזור (12.9.2016), השופט י' דנציגר, השופט י' עמית והשופט נ' סולברג; בג"ץ 9799/16 שדיד נ' המפקד הצבאי לאזור (21.12.2016) השופט י' דנציגר, השופט נ' סולברג והשופט מ' מזוז). 8. אין לכחד: בחוות דעת רפואית עדכנית נמסר, כי אין שינוי מהותי במצבו של העותר. מצב הדברים מעיק, סיכון לאיברים בגופו של העותר ואף לחייו; לוואי ויתעשת, וייאות לקבל את הטיפול הרפואי המיטבי שבית החולים "קפלן" ערוך ומוכן להעניק לו. 9. העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ה בתשרי תשפ"א (13.10.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20069230_O03.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1