יוסי גרואר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6923/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6923/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: יוסי גרואג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 105/02 מיום 14.5.06 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' טימור, ח' סלוטקי ו-ו' מרוז תאריך הישיבה: י"א בטבת התשס"ח (20.12.07) בשם המערער: עו"ד דוד גולן בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' טימור, ח' סלוטקי ו-ו' מרוז) מיום 14.5.06, אשר הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 2. כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו חמש עבירות אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין); שלוש עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, המערער, אשר במועד ביצוע העבירות היה כבן 16 והמתלוננת, אשר במועד ביצוע העבירות הייתה כבת 14, למדו יחד בבית ספר תיכון והיו חברים מחודש דצמבר 1998, במשך תקופה בת כשבעה חודשים. כתב האישום כולל שבעה אישומים שונים בעבירות המפורטות לעיל, אשר בוצעו כולן בשנת 1999, כדלקמן: על פי האישום הראשון, ביום 15.4.99 הזמין המערער את המתלוננת לטייל בשדה באזור מגוריהם, שם הפשיט את המתלוננת מבגדיה, נישק אותה בכל גופה, החדיר את איבר מינו אל איבר מינה עד אשר הגיע לסיפוק מיני, למרות שהמתלוננת בכתה וביקשה כי יחדל ממעשיו; על פי האישום השני, במועד כלשהו בשנת 1999, כאשר שהו בבית המתלוננת, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, בניגוד לרצונה. כשעה לאחר מכן, כשביקשה המתלוננת להתקלח נכנס אחריה המערער למקלחת ומשסירב לצאת יצאה המתלוננת לחדרה. המערער הגיע לחדרה של המתלוננת, שם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד לרצונה בשנית; על פי האישום השלישי, במועד כלשהו בשנת 1999 הגיע המערער לבית המתלוננת ולאחר שהבהירה לו כי היא מעוניינת להיפרד ממנו איים עליה כי יהרוג אותה ויתאבד, נישק אותה בכוח על שפתיה ונגע בגופה. המתלוננת סטרה לו והוא תפס בחזה. לאחר שאיימה עליו כי תצעק, עזב את הבית. מאוחר יותר, המערער נעלם ואמו ביקשה את עזרתה של המתלוננת בחיפושים אחריו, כאשר בינתיים התקשר המערער לאמה של המתלוננת, סיפר לה שבלע כדורים וכי הוא מעוניין להיפרד מהמתלוננת. לאחר מכן הגיע המערער אל ביתה של המתלוננת, הודיע לה כי החליט להרוג אותה במקום להתאבד, נשק לה בכוח ונגע בחזה; על פי האישום הרביעי, יומיים לאחר הארוע נשוא האישום השלישי אילץ המערער את המתלוננת, באיומים, לעזוב את בית הספר ולהגיע לביתה, שם הפשיט אותה מבגדיה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בכוח ולמרות התנגדותה, עד שהגיע לסיפוק מיני; על פי האישום החמישי, המערער הגיע לבית המתלוננת, התנצל בפניה על מעשיו וביקש שלא תספר עליהם לאיש על מנת שלא יסתבך. המתלוננת ביקשה שיעזוב ופתחה את הדלת ואז המערער דחף אותה, נעל את הדלת, היכה אותה, הפשיט אותה מבגדיה, והחל להחדיר את איבר מינו לישבנה ולאחר שנשכה את ידו ואיימה עליו כי תספר על מעשיו לאמה – הפסיק את מעשיו; על פי האישום השישי, המערער הגיע שוב לביתה של המתלוננת שביקשה ממנו לעזוב ואיימה כי תתקשר לאמה. המערער נטל סכין מהמטבח והמתלוננת התקשרה לחברתה וביקשה ממנה להגיע לביתה בדחיפות, כאשר המערער מנתק בכל פעם את השיחה. לאחר שאמרה המתלוננת לנאשם כי חברתה בדרך, הוא איים כי יתאבד וחתך את עצמו באמצעות הסכין. כאשר הגיעה חברתה של המתלוננת, המערער עזב את הבית ומאוחר יותר חזר וביקש את חפציו, תוך שהוא מאיים על המתלוננת כי יתנקם בה; על פי האישום השביעי, המערער הגיע פעם נוספת לביתה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כנגד רצונה וזאת, לדבריו, כנקמה. 3. ביום 1.1.07 גזר בית המשפט קמא על המערער עונש של שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה על סעיפים 345, 347, 348 ו-379 לחוק העונשין וכן פיצוי למתלוננת בסך 35,000 ₪. ביום 26.6.07 קיבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ובהתאם להסכמת המערער והמשיבה, המיר את המאסר בפועל שנגזר על המערער בעבודות שירות. פסק הדין של בית המשפט קמא 4. שופטות הרוב בבית המשפט קמא, השופטות סלוטקי ומרוז סברו, בניגוד לדעתו החולקת של אב בית הדין, השופט טימור, כי גרסתה של המתלוננת הינה עקבית ומהימנה ולפיכך קבעו כי היא דוברת אמת. דעת הרוב קבעה כי דבריו של המערער, אשר איים על המתלוננת כי "ישחיר את פניה ברבים" הפחידו אותה עד כדי כך שביכרה להיכנע לדרישותיו המיניות ובלבד שלא יממש את איומיו. 5. דעת הרוב מצאה חיזוקים לגרסתה של המתלוננת בדברים שכתבה ביומנה, אשר לשיטתה מהווה "מסמך חי המשקף נכונה את פני חייה של המתלוננת עובר להיכרותה עם הנאשם ובמהלך יחסיה עימו" ואף "משמש עדות חיה למפנה שחל בחייה, מילדה שמחה ועליזה לנערה המצויה במשבר עמוק". לבסוף, דעת הרוב קבעה כי היומן נכתב ב"זמן אמת" ושימש עבור המתלוננת "כלי פורקן לרחשי ליבה". 6. חיזוקים נוספים לגרסתה של המתלוננת מצאה דעת הרוב בעדותה של גב' קומיי, היועצת החינוכית בבית הספר בו למדה המתלוננת, ובמכתב שכתבה לה המתלוננת, ביחס אליו נקבע כי הוא היווה "צעד ראשון" טרם הגשת תלונה, במסגרתו סיפרה על מעשי האינוס שביצע בה המערער, אירועים נוספים שאירעו לה, לרבות "אירוע הסכין" והשיחה עם אמו של המערער. עוד מצאה דעת הרוב חיזוק בעדויותיהם של יותם ואורטל, חבריה של המתלוננת, לפיהן בתחילה סיפרה להם המתלוננת כי היחסים בינה לבין המערער הינם חיוביים אולם מאוחר יותר סיפרה להם כי שיקרה להם וכי שכבה עם המערער בניגוד לרצונה; וכן בעדותו של ליאור סלע, בחור שהמתלוננת פגשה באקראי, יום לפני הגשת התלונה במשטרה כנגד המערער, ולאחר שסיפרה לו אודות המעשים שביצע המערער המליץ לה לפנות למשטרה. 7. לבסוף, דעת הרוב קבעה כי גרסתו של המערער אינה מעוררת אמון, מכילה סתירות אשר מעוררות ספק בנוגע לאמיתות דבריו ובמידה מסוימת אף מחזקת את גרסתה של המתלוננת בכל הנוגע לטענותיה ביחס לכוחניות ולקנאות שאפיינה את מערכת היחסים שלו עם המתלוננת וכן את סירובו להשלים עם רצונה להיפרד ממנו. כן קבעה דעת הרוב כי עדויותיהם של עדי ההגנה אינן תומכות בגרסתו של המערער. 8. השופט טימור, אב בית הדין, אשר החזיק בדעת המיעוט, סבר כי יש לזכות את המערער מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת הספק. לשיטתו, על פי גרסתה של המתלוננת היא התנגדה נחרצות לקיום יחסי המין עם המערער ואילו על פי גרסתו של המערער היא נתנה את הסכמתה לקיום היחסים. אב בית הדין סבר כי "לו רצתה המתלוננת יכולה היתה להעזר באמה לאסור על הנאשם להכנס לביתה. בוודאי שיכולה היתה להמנע מללון בביתו" וקבע כי גם כלפי חוץ "אישרה" המתלוננת את הסכמתה לקיום יחסי המין עם המערער. לאור כל האמור לעיל, קבע אב בית הדין, בדעת המיעוט, כי התביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אי הסכמתה של המתלוננת לקיים יחסי מין עם הנאשם וכי עדות המתלוננת לבדה אינה מספיקה כדי להוכיח את יסודותיהן של העבירות שיוחסו למערער. מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד הכרעת הדין בלבד. טענות בא כוח המערער 9. לטענתו של בא כוחו של המערער, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי עדותה של המתלוננת היא מהימנה מעבר לכל ספק סביר, הדרוש לצורך ביסוס הרשעה. במסגרת נימוקי הערעור תקף בא כוח המערער את עדותה של המתלוננת וטען כי למרות שהמתלוננת טוענת באופן גורף כי לא קיימה עם המערער יחסי מין מרצון ולמרות שטענה כי נאנסה על ידו עשרות פעמים, תשובותיה היו לא החלטיות, היא לא זכרה מקרים רבים של קיום יחסי מין, היא לא ידעה מדוע ישנה עם המערער בבתי שניהם ואף לא הייתה מסוגלת להצביע על מקרה אחד של קיום יחסי מין בניגוד לרצונה, למעט אירוע אחד במסגרתו שבו הביתה "שיכורים" והיא התעוררה למחרת ערומה, וגם ביחס לאותו המקרה, היא אינה משוכנעת כי יחסי המין קוימו בניגוד לרצונה. 10. בנוסף, בא כוח המערער טוען כי המתלוננת סיפרה לחבריה, אשר העידו מטעם התביעה, כי היא מקיימת מרצונה יחסי מין עם המערער וחברים אלו אף העידו שהתרשמו כי "הכל בסדר" במערכת היחסים שבין המתלוננת לבין המערער. לטענתו, המתלוננת לא סיפקה הסבר מתקבל על הדעת מדוע סיפרה דברים אלו בשעה שלטענתה "שיקרה" להם. 11. טענה נוספת של בא כוח המערער הינה כי בית המשפט קמא הסתמך בהכרעת דינו על "דברים שקשורים" במתלוננת בלבד, לרבות הכתיבה ביומנה האישי, מבלי שנתן משקל מספיק לראיות חיצוניות. לטענתו, לאור עברה המיני של המתלוננת, אשר קיימה יחסי מין עם חבר כבר בגיל 13, ולאור העובדה שהמתלוננת הייתה, לפי עדותה של יועצת בית הספר, גב' קומיי, "בשולי החברה", הרי שמדובר בבחורה בעייתית שסביר שהדברים שכתבה ביומנה אינם קשורים למעשי אינוס ויתכן כי חלק מהדברים אף נכתבו לאחר פרידתה מהמערער. בהקשר זה, טוען בא כוח המערער כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל מספק לעימות שנערך בין המערער למתלוננת, במסגרתו המתלוננת ציינה כי "המערער הרס את חייה" ולא פירטה ולו מקרה אחד של יחסי מין בניגוד לרצונה, הגם ש"הרס חיים" עלול לנבוע ממערכת יחסים בעייתית, אף ללא אינוס. 12. לבסוף, בא כוח המערער טוען כי בשיחה שערכה אמו של המערער עם המתלוננת, בנוגע לשימוש באמצעי מניעה, הייתה למתלוננת הזדמנות לספר את אשר עובר עליה, ומשלא עשתה כן, הדבר אומר דרשני. 13. במישור הפרוצדוראלי טוען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל מספיק לעובדה שהמערער נאלץ להתמודד מול חמישה אישומים בלתי ממוקדים המתייחסים לאירועים שכלל לא ברור מתי אירעו בדיוק במהלך שנת 1999. כן מלין בא כוח המערער על העובדה שהמתלוננת חזרה על עדותה פעמיים, באופן שאיפשר לה לבצע "מקצה שיפורים" בעדותה. טענות בא כוח המשיבה 14. מנגד, טוען בא כוח המשיבה כי עדותה של המתלוננת נתמכת בכמות רבה של ראיות, כאשר הראיה המרכזית היא יומנה של המתלוננת, המאפשר התבוננות אל נפשה של המתלוננת "בזמן אמת". לטענתו, בחלקו הראשון, יומנה של המתלוננת דומה ליומנה של כל נערה מתבגרת. מסוף חודש ינואר 1999, התכנים המופיעים ביומן מתחילים להעיד על מצוקה ומפרטים את האירועים שתארה המתלוננת בגרסתה. 15. עוד טוען בא כוח המשיבה, כי שקריה של המתלוננת לחבריה והעובדה שלא סיפרה על מעשיו של המערער להוריה, כמו גם הימנעותה של המתלוננת מלהתלונן במשך חודשים רבים לאחר סיום הקשר עם המערער, מעידים על הפחד האיום בו הייתה נתונה. לטענתו, מכתבה ליועצת בית הספר ושיחתה עם ליאור סלע, מחזקים טענה זו. 16. לבסוף, בא כוח המשיבה טוען כי גרסתה של המתלוננת נמצאה מהימנה על ידי בית המשפט קמא, בשעה שגרסת המערער רצופה סתירות ואף מכילה טענות כבושות שהועלו לראשונה בבית המשפט קמא, כגון הטענה בדבר נקמתה של המתלוננת במערער ובדבר ניסיונותיה של המתלוננת להתקשר אליו לאחר פרידתם, בשעה שבהודעתו במשטרה טען כי לאחר הפרידה הוא לא היה בקשר עם המתלוננת במשך חצי שנה. דיון 17. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט קמא, בחנו את הראיות שהונחו בפניו ושמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. 18. כאמור, בא כוח המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כשהסתמך על עדותה של המתלוננת בלבד ועל ראיות "פנימיות" לעדות זו, הואיל ועדותה של המתלוננת, לטענתו, אינה מהימנה מעבר לספק הסביר הדרוש לצורך ביסוס הרשעה במשפט הפלילי. טענה זו אינה מקובלת עלינו. 19. ראשית, סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות) קובע כדלקמן: "הרשיע בית משפט במשפט על עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז–1977, על-פי עדות יחידה של הנפגע, יפרט בהכרעת הדין מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". הנה כי כן, בית המשפט רשאי להרשיע פלוני בעבירת מין, על סמך עדותו היחידה של הנפגע, ובלבד שיפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות היחידה. יפים לעניין זה דבריו של השופט אריאל בע"פ 288/88 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4), 45, עמ' 48: "עבירות מין זכו בפקודה להתייחסות מיוחדת הנובעת מעצם טיבן וייחודן: עבירות אלה מבוצעות בצנעה ומבלי שתהיה בדרך כלל אפשרות להעיד עדי ראייה להתרחשויות. מאפיין זה, שתי פנים לו: מחד גיסא יקשה על קורבן עבירת מין למצוא עדים שיעידו ויחזקו את גירסתו ומאידך גיסא עלול "קורבן" כביכול בעבירת מין לטפול עלילת שוא, בעוד ש"החשוד" יתקשה להתגונן כלפיה אם לא תדרש תוספת לעדות "הקורבן"." וכן דבריו של השופט פוגלמן בע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.7.07): "בית-משפט מוסמך להרשיע נאשם בעבירת מין גם על בסיס עדות יחידה של קרבן העבירה ללא כל תוספת ראייתית, בכפוף לחובת הנמקה... די במתן אמון מלא ומפורש בגרסת הקרבן על מנת למלא אחר חובת הנמקה זו." [השווה - ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 216-215 (2002); ע"פ 4187/04 גנטשקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.6.2006); ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419, 424 (2004)]. 20. מקריאת פסק דינו של בית המשפט קמא (דעת הרוב) עולה כי ההסתמכות על עדותה של המתלוננת נומקה היטב. כך, ציין בית המשפט קמא [עמוד 35 לפסק הדין]: "המתלוננת מסרה גרסתה בהזדמנויות שונות, בדרך עקבית וקוהרנטית. היא מסרה אותן עובדות, שוב ושוב, הן בהודעותיה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט, כמו גם במכתבה. מקצת מהדברים אף מופיעים ביומנה. יוצא אפוא, כי הניחה בפני המשפט גרסת אמת. עדותה בבית המשפט הותירה רושם מהימן. היא הייתה מאוד נסערת, עת שהעידה על המעשים שהנאשם ביצע בה, כמו גם, על הצלקות שאלו הותירו בנפשה". ובהמשך: "ברי, כי דברי הנאשם, לפיהם ישחיר פניה ברבים – הילכו עליה אימים, נוכח מעמדה החברתי הירוד ואין תימה, כי ביכרה להיכנע לדרישותיו המיניות ובלבד שלא יממש את איומיו." דברים אלו מדברים בעד עצמם ומהווים את ההנמקה הנדרשת על פי סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות ואף למעלה מכך. 21. בנוסף, דינן של טענותיו של בא כוח המערער ביחס לממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא להידחות. כידוע, הערכאה הדיונית קובעת ממצאים אלו לאחר שבחנה את מלוא חומר הראיות והתרשמה מן העדויות באופן בלתי אמצעי ואילו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים אלו, אלא במקרים חריגים של טעות, כגון התעלמות מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל כלשהו, סתירה בעדויות וכדומה [ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4), 119, עמ' 124-123]. יתרה מכך, על מנת שערכאת הערעור תתערב בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית, לא די להעלות "תמיהות" באשר לגרסתם של העדים, אלא יש להראות עובדות לפיהן לא יכולה הייתה הערכאה הדיונית להתרשם כפי שהתרשמה. לא שוכנענו כי נפלה טעות כלשהי בממצאים שקבע בית המשפט קמא, ולפיכך, קביעותיו ביחס למהימנות העדויות נותרות על כנן. 22. למעלה מן הצורך, יצויין כי בית המשפט קמא מצא חיזוקים לגרסתה של המתלוננת, בדמות יומנה האישי, המכתב שכתבה ליועצת בית הספר, עדותה של יועצת בית הספר ועדויותיהם של חבריה, אורטל ויותם, ושל ליאור סלע. ראיות אלה, יחד עם גרסתה של המתלוננת, מהוות בסיס איתן להרשעתו של המערער ודינן של טענות בא כוח המערער בנוגע אליהן להידחות. 23. יצויין בהקשר זה כי בית משפט זה קבע זה מכבר כי יומן אישי שמנהל קורבן של מעשה אונס (ושל מעשי אלימות בכלל) עשוי להוות תיעוד באשר למה שהתחולל בנפשו של אותו הקורבן ותחליף לעדותו של אדם אחר בעניין זה. כך למשל, קבע השופט טירקל בע"פ 3416/98 איפרגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.00): "על מצבו הנפשי של הקורבן לאחר מעשה מעיד, בדרך כלל, אדם שהיה עד לגילוי חיצוני בהתנהגותו של הקורבן... רשומות אישיות שרשם קורבן העבירה לעצמו - בצורת יומן, או בצורה אחרת - אף הן בגדר גילוי חיצוני בדבר מצבו הנפשי לאחר מעשה ויכול שישמשו מעין "צילום רנטגן" של נפשו. כמו ה"צילום" המובא על ידי עד, כך ה"צילום" שברשומות האישיות. הראשון "מצלם" את הגילויים החיצוניים, כפי שהם נקלטים בחושיו של העד; השני את התחושות הפנימיות, כפי שרשם אותן הקורבן. גם כאן, התשובה לשאלה האם הרשומות הן מהימנות, ועד כמה יש בהן ללמד על המתחולל בנפשו של הקורבן פנימה, תלויה בגורמים שונים... ראוי לציין, לענין זה, שיש ורישום ביומן ייטיב לשקף את מצבו הנפשי של קורבן העבירה מעדותו של עד חיצוני, שקלט את התנהגותו בחושיו שלו. כך, בעיקר במקרים שבהם כובש הקורבן את תחושותיו בלבו ואינו מסגיר אותן לאחרים. כאן שותף הסוד היחיד הוא היומן, מקום המפלט שבו הוא מוצא פורקן לרגשותיו ולתחושותיו ובו הוא נותן להן דרור." מעיון ביומן שאותו ניהלה המתלוננת עולה, כפי שהיטיב לתאר זאת בית המשפט קמא, כי חל מפנה מהותי בחייה של המתלוננת. עד ליום 23.1.99, במשך תקופה בת כארבעה חודשים, הרבתה המתלוננת לתאר ביומן חוויות אודות פעילויות חברתיות בהן נטלה חלק, עניינים הנוגעים ללימודים, מערכת יחסים עם חבר קודם, מערכת היחסים עם חבריה ואף את תחילתה של מערכת היחסים עם המערער, תוך שהיא מקפידה על כתב יד נקי ומסודר, שימוש בעטים צבעוניים וקישוט הדפים במדבקות צבעוניות. לאחר מכן, הסדר שאפיין את היומן נעלם ופינה את מקומו לכתיבה מבולבלת ומפוזרת, בכתב לא ברור, ללא שימוש בצבעים ומדבקות ואף ללא ציון תאריכים. למותר לציין כי התכנים שאפיינו חלק זה של היומן, עליהם עמד בית המשפט קמא בפרוטרוט, מדברים בעד עצמם. אשר על כן, הגם שעדותה של המתלוננת נקבעה כמהימנה ואינה זקוקה לתוספת ראייתית כלשהי לצורך הרשעת המערער על בסיסה, יומן זה מחזק עדות זו באופן ניכר. 24. גם טענותיו האחרות של בא כוח המערער לא שיכנעו אותנו כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. יצוין בהקשר זה כי הסכמתה של המתלוננת לקיים יחסי מין עם חבר קודם שהיה לה, ככל שניתנה, אינה מעידה על "אישיותה הבעייתית" של המתלוננת וודאי שאינה מעלה או מורידה לעניין מוטיב ההסכמה ביחסי המין שקיימה עם המערער. למותר לציין כי המתלוננת רשאית לבחור האם היא מעוניינת לקיים יחסי מין אם לאו ואין בהסכמתה לקיים יחסים בסיטואציה אחת כדי להביע את הסכמתה מכללא לקיים יחסי מין בסיטואציות אחרות. בנוסף, לא מצאנו ממש גם בטענתו של בא כוח המערער בנוגע לעימות שנערך בין המערער לבין המתלוננת, הואיל ולמרות טענתו כי כל שהמתלוננת ציינה הוא שהמערער "הרס לה את החיים", הרי שמדבריה של המתלוננת, כפי שהם נשמעים בקלטת העימות, עולה כי המתלוננת טענה מפורשות שהמערער אנס אותה, אף מספר פעמים ובהקשרים שונים. יתר על כן, במסגרת העימות אמר המערער, ביחס ליום האחרון בו ראה את המתלוננת, כי "ביום הזה לא אנסתי אותך ולא הרבצתי לך". הגם שהמערער מיהר לתקן את עצמו ואמר כי "לא עשיתי את זה אף פעם", קשה היה לדעת הרוב בבית המשפט קמא להשתחרר מן הרושם שהותירה אמירתו המצוטטת לעיל ובדומה, גם לנו קשה להשתחרר מרושם זה. אשר על כן, הערעור נדחה. הממונה על עבודות השירות יגיש חוות דעת עדכנית לגבי מקום ומועד ההתייצבות של המערער לריצוי העונש. חוות הדעת תוגש לבית משפט זה בתוך 30 יום מהיום. למותר לציין כי התייצבותו של המערער לריצוי עבודות השירות תתבצע במועד ובמקום שיקבע בחוות דעת. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ג' בטבת תשס"ח (10.1.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07069230_W04.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il