תשעה חודשים בע"מ נ. בנק דיסקונט

החלטה בתיק רע"א 6920/14 בבית המשפט העליון רע"א 6920/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשים: 1. תשעה חודשים בע"מ 2. אליאב פזמוני נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט 2. אבי בלו בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' פרגו) מיום 14.09.2014 שניתנו ב -007627-09-11 בשם המבקשים: עו"ד יואב אלשיך; עו"ד ליאת אדיב בשם המשיבים: עו"ד ישראל שפלר פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' פרגו) מיום 14.9.2014 אשר דחה את בקשת המבקשים לפסול חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. 1. המבקשת 1 היא חברה שעסקה בייבוא ושיווק של מוצרים לתינוקות (להלן: החברה), ומחצית מניותיה הוחזקו על ידי המבקש 2. החברה ניהלה את חשבון הבנק שלה אצל המשיב 1, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). בשלב כלשהו הפסיק הבנק ליתן לחברה אשראי ודרש ממנה לכסות את יתרת חובה לאלתר. פעולות אלה, כך נטען, גרמו למבקשים נזקים קשים שהובילו להתמוטטות החברה ולמכירת פעילותה. עקב כך הגישו המבקשים בחודש ספטמבר 2011 תביעה נגד הבנק ונגד מנהל המרחב הרלוונטי, בה עתרו לפיצויים בסך של 5.1 מיליון ש"ח. במסגרת ההליך הגישו הצדדים חוות דעת מומחים בסוגיית הערכת שוויה הכלכלי של החברה ובסוגיית ההתנהלות הבנקאית הנטענת כלפי החברה. ביום 11.2.2013 מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט לעניין הסוגיות שבמחלוקת וביום 12.2.2013 הוא הוסיף וקבע כי המומחים מטעם הצדדים לא ייחקרו, כי חוות דעתם תיוותרנה בתיק ותועברנה למומחה מטעם בית המשפט וכי כל טענותיהם של הצדדים לעניין חוות הדעת שמורות להם. בהמשך, מינה בית המשפט את פרופ' אמיר ברנע כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). בעקבות המינוי הגיש המומחה הודעה לבית המשפט בה ציין, בין היתר, כי: התמחותי בתחום 'התנהלות בנקאית תקינה' באשראים שמחולקים בסניפים או באזורים היא מוגבלת. אני מניח שבסעיף זה מדובר על תקינות הממשק בין מנהל הסניף/מנהל האזור והלקוח ונפקות הבטוחות שניתנות ללקוח על ידי אלה וזכות הבנק לסגת מהן. אינני בטוח שביכולתי לחוות דעה כלכלית על נושאים ספציפיים אלה ובודאי שאינני מוסמך לחוות דעה משפטית. [נספח 3 לבקשה] המשיבים מצדם הודיעו לבית המשפט כי "אין מנוס מהחלפת המומחה", אך בהחלטתו מיום 11.9.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאפשר למומחה להמשיך בעבודתו (להלן: ההחלטה מיום 11.9.2013). בית המשפט קבע כי הנושאים הכלכליים שעלו מחוות דעת הצדדים מצויים בתחום מומחיותו של המומחה וכי כדי לבדוק את התנהלות הבנק בעניין הקצאת האשראי והפסקתו יש לאמוד את מצבה הכלכלי של החברה ויציבותה, בהינתן הנתונים נכון למועד מתן האשראי והפסקתו, אשר ייבחנו בחוות דעת המומחה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאחר שתינתן חוות דעת המומחה יידון נושא התנהלות הבנק על רקע חוות הדעת ויתאפשר למר קרזי, המומחה מטעם המבקשים לעניין התנהלות הבנק (להלן: קרזי), לבחון שנית את חוות דעתו על סמך הממצאים הכלכליים החשבונאיים שבחוות דעת המומחה, מבלי שיוכל לחלוק על נכונותם. בשלב הבא, כך קבע בית המשפט, הוא ישקול אם למנות מומחה מטעמו או אם מדובר בסוגיה משפטית בה יכריע בעצמו. עוד קבע בית המשפט כי נוכח התייחסותו של קרזי לנושאים שבתחום מומחיותו של המומחה מטעם בית המשפט על המומחה מטעם בית המשפט להתייחס בחוות דעתו, עד כמה שניתן, לנתונים ולמסקנות הכלכליות שהסיק קרזי מן הנתונים שאינם בתחום מומחיותו, אשר שימשו בסיס לחוות דעתו בנושא התנהלות הבנק. ביום 22.9.2013 ובעקבות החלטתו זו של בית המשפט כתב המומחה לצדדים כי הוא מתעתד להכין חוות דעת בעניין יכולת הפירעון של החברה "ללא התייחסות לשאלת תקפות הבטחות הבנק אם ניתנו, ונוהליו" (להלן: המכתב מיום 22.9.2013) (נספח 8 לבקשה). 2. כתשעה חודשים לאחר מכן, בחודש יוני 2014, הגיש המומחה לבית המשפט את חוות דעתו. המבקשים עתרו לבית המשפט בבקשה לפסול חלקים בחוות הדעת הנוגעים להתנהלות הבנק, בטענה כי נושא זה הוצא מפורשות מגדר הסמכתו. בהחלטתו מיום 9.7.2014 דחה בית המשפט את הבקשה "בשלב זה" והוסיף כי הואיל והמבקשים אינם מקבלים את האמור בחוות הדעת יוזמן המומחה לחקירה ולאחריה ניתן יהיה להתייחס לטענותיהם בדבר פסילת חלקים מחוות דעתו, בכפוף להפקדת סך של 3,500 ש"ח על ידי המבקשים כערובה לשכר טרחת המומחה והוצאותיו. המבקשים מצדם עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את הדיון מן הטעם שהם אינם רואים צורך לשאול את המומחה שאלות, וכן ביקשו לתת החלטה בבקשתם לפסילת החלקים מחוות הדעת ולחלופין ביקשו כי בית המשפט יורה לצדדים להתייחס לקבילות ולמשקל חלק זה בחוות הדעת בסיכומיהם. בקשה זו נדחתה אף היא ובית המשפט הורה על קיום הדיון. 3. ביום 14.9.2014 התקיים הדיון במהלכו נחקר המומחה על חוות דעתו. בראשית החקירה שאל בא-כוח המבקשים את המומחה על האמור בהודעתו מיום 22.9.2013, וזה השיב כי מומחיותו היא "ברמת המאקרו" של אשראי בנקאי, לעומת הממשק בין עובדי הסניף ללקוח, המוכר לו פחות. בהמשך חקירתו השיב המומחה כי לגישתו פעל הבנק באופן תקין בממשק בינו ובין החברה וכן הוסיף כי לדעתו רשאי היה הבנק "לסגת מן הבטוחות שהסתמך עליהן" (פרוטוקול הדיון מיום 14.9.2014, נספח 1 לבקשה, עמ' 29-28). בתגובה, ציין בא-כוח המבקשים כי בהתייחסותו לדברים אלה פעל המומחה "בניגוד גמור" להודעה ששלח לבית המשפט. בשלב זה של הדיון ניתנה ההחלטה הראשונה נושא הבקשה דנן ובית המשפט קמא קבע כי "העד נשאל על הנושא הזה, השיב על הנושא הזה. ייאמר כבר עתה בכדי להסיר כל ספק בעניין, העד לא פעל בניגוד להחלטת בית המשפט, העד פעל בדיוק על פי החלטת בית המשפט" (להלן: ההחלטה הראשונה). בהמשך חקירת המומחה שב בית המשפט וקבע עוד כי המומחה פעל בדיוק על פי ההסמכה שהייתה לו ואם בא-כוח המבקשים לא קרא נכונה את מכתבו של המומחה, אין לו אלא להלין על עצמו. כמו כן קבע בית המשפט כי המומחה זומן לחקירה כדי לאפשר לבא-כוח המבקשים להשלים את שהחסיר מקריאה או הבנה לא נכונה של מכתב המומחה, וזאת על מנת שיוכל לשאול את המומחה הן לעניין מומחיותו והן לעניין "השאלות המהותיות" שרצה לשאול אותו, כפי שאכן עשה. משכך, קבע בית המשפט, הוא אינו מוכן לשמוע מפי בא-כוח המבקשים כי ניהל את הדיון מתוך הבנה שגויה של מכתב המומחה, שכן ניתנה לו האפשרות להציג למומחה את שאלותיו, טענותיו והשגותיו (להלן: ההחלטה השניה). בסיום הדיון הורה בית המשפט להעביר אל המומחה את שכר טרחתו וקצב מועדים להגשת סיכומי הצדדים. 4. מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי שתי ההחלטות המפורטות לעיל. בתמצית טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בקובעו כי המומחה פעל על פי צו המינוי, שכן צו המינוי הוציא מגדר תחולתו במפורש את סוגיית ההתנהלות הבנקאית, כפי שאף נקבע בהחלטתו של בית המשפט מיום 11.9.2013, לפיה סמכותו של המומחה מתוחמת להיבטים הכלכליים. עוד הם מלינים על כך שהחלטות בית המשפט אינן מנומקות דיין וטוענים כי גם אם התברר בדיעבד שההתנהלות הבנקאית היא בתחום מומחיותו של המומחה, לא ניתן להכשיר את חוות-דעתו בעניין זה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות ובכללן צו המינוי. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט בקובעו כי לא הבינו כראוי את מכתבו של המומחה והם מוסיפים כי בית המשפט גיבש דעתו מראש והחליט לדחות את הבקשות טרם סיום הדיון ולטענתם כפה עליהם לחקור את המומחה בלא שרצו בכך וחייב אותם בהוצאות החקירה מבלי ששמע את עמדת הצד שכנגד לעניין בקשתם לפסילת חלקים מחוות הדעת ולעניין חקירת המומחה. יתר על כן טוענים המבקשים כי המומחה לא הוסמך לקבוע כי הבנק נושא באחריות חלקית ומוגבלת לנזקם שכן מדובר בהכרעה שבסמכות בית המשפט בלבד וגם מטעם זה היה על בית המשפט לפסול חלק זה בחוות הדעת. בנוסף טוענים המבקשים, כי הכרעה בשאלת האחריות אינה יכולה לסמוך עצמה על הבנה ברמת "המאקרו" וכי המומחה מונה מראש רק לבדיקת מצבה הכלכלי של החברה. 5. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, ההחלטות נושא הערעור נכללות בסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), על פיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין שאלות המוצגות לעדים. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים מבקשים לערער כעת על ההחלטות מחודש יולי 2014 וכי המבקשים לא ערערו על החלטת בית המשפט מיום 11.9.2013. לטענת המשיבים המבקשים השלימו עם החלטות בית המשפט מחודש יולי 2014 ואף התייצבו לדיון, כפי שנקבע והם מוסיפים וטוענים כי בשנה שחלפה מאז מינויו של המומחה ערכו עמו הצדדים פגישות שעסקו גם בהיבטי ההתנהלות הבנקאית, מסרו לו מסמכים בעניין ולא העלו כל טענה בדבר סמכותו. מכל מקום נטען כי שמיעת הראיות בתיק הסתיימה וכעת התיק מצוי בשלב הסיכומים ולכן אין טעם לדון בבקשה בשלב זה. כמו כן טוענים המשיבים, כי הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המומחים מטעמם ולרכז את הדיון בפני המומחה מטעם בית המשפט. המשיבים גורסים כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב שכן ביקשו מבית המשפט להורות לצדדים להתייחס לעניין בסיכומיהם, ובית המשפט אפשר להם לחקור את המומחה, ואילו הם בחרו להשיג על החלטות בית המשפט רק לאחר שגילו כי חוות הדעת אינה תומכת בעמדתם. עוד נטען כי ניתנה למבקשים האפשרות להציג את מלוא טיעוניהם ולכן לא נגרם להם כל נזק ומכל מקום קביעותיו של המומחה לעניין ההתנהלות הבנקאית משפיעות לכל היותר על משקל ממצאיו ולא על קבילותם. בנוסף טוענים המשיבים כי המומחה מונה גם בתחום הבנקאי וכי חוות דעתו בעניין התנהלות הבנק נסמכת על מצבה הכלכלי של החברה. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת הבקשה, הגישו המבקשים בקשה לפסילת השופט הדן בהליך אשר סבה, בין היתר, על הדיון נושא הבקשה דנן. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא וערעור שהגישו המבקשים על החלטתו נדחה אף הוא (ע"א 8298/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט סניף הרצל (17.12.2014)). עוד יצוין כי המבקשים עתרו להשיב לתגובת המשיבים בבקשה דנן, אך נוכח התוצאה שאליה הגעתי לא ראיתי צורך בכך. 6. עיינתי בטענות הצדדים והחלטתי לעשות שימוש בסמכותי ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור. בפתח הדברים יש לדחות את טענת המשיבים כי הבקשה דנן חוסה תחת הוראות סעיף 1(5) לצו בתי המשפט העוסק, בין היתר, באי מתן רשות ערעור על החלטות בעניין שאלות המוצגות לעדים. עיון בהחלטות נושא הבקשה דנן מעלה כי הן ניתנו אמנם בהמשך לשאלות שהופנו למומחה בחקירתו, אך החלטות אלה אינן אלא המשך ישיר להחלטות הקודמות שניתנו על ידי בית המשפט ביום 8.7.2014 וביום 31.7.2014 בעקבות הבקשה לפסילת חלקים מחוות דעתו של המומחה שהגישו המבקשים ושאותה דחה בית המשפט "באותו שלב", בציינו כי ישוב ויבחן את טענות המבקשים לעניין זה לאחר חקירת המומחה. לגופו של עניין, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך. חוות דעת המומחה מהווה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך כפי שנפסק לא אחת ככלל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ע"א 5509/09 מסרוואה נ' מסרוואה, פיסקה 15 (23.2.2014) (להלן: עניין מסרוואה)). נקודת המוצא לבחינת השאלה האם יש לפסול חלקים מחוות דעתו של המומחה היא החלטת בית המשפט מיום 11.9.2013 לפיה מונה המומחה ובה הוגדרה מחדש סמכותו, נוכח ההודעה שהגיש ובה ציין כי אינו בטוח ביכולתו לבחון את התנהלות הבנק. בהחלטה זו נקבע על ידי בית המשפט כי חוות הדעת תעסוק בנושאים הכלכליים בלבד ובלשון ההחלטה "יש לאמוד תחילה את הבסיס הכלכלי הנכון לגבי מצבה של החברה ויציבותה, לנוכח הנתונים שהיו קיימים במועדי מתן האשראי והפסקתו (פרופ' ברנע יתייחס בחוות דעתו לכל אחד ממועדים אלו)". בית המשפט הוסיף וקבע כי רק בשלב השני יכריע בשאלה האם למנות מומחה מטעמו בסוגיית התנהלות הבנק או שיכריע בה בעצמו. עוד נקבע באותה החלטה כי פרופ' ברנע יתייחס ככל יכולתו גם לנתונים ולמסקנות הכלכליות אותם הסיק קרזי, המומחה לעניין התנהלות הבנק מטעם המבקשים, מנתונים שאינם בתחום מומחיותו אשר שימשו בסיס לחוות דעתו בנושא התנהלות הבנק. בית המשפט אף הורה כי ניתנת לקרזי ולמומחה מטעם המשיבים אפשרות לשוב ולבחון את חוות דעתם לפי הממצאים הכלכליים החשבונאיים כפי שייקבעו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו. על אפשרות זו ויתרו הצדדים, כנטען. 7. המסמכים השונים שצורפו לבקשה מעלים, בניגוד לטענת המשיבים, כי במהלך התקופה שבה התנהל שיג ושיח בין הצדדים למומחה, עמדו המבקשים על כך שאין לו סמכות לדון בסוגיית ההתנהלות הבנקאית ­(ראו למשל: סעיף 5 למכתב המבקשים למומחה מיום 11.3.2014, נספח 9 לבקשה; מכתב המבקשים מיום 27.3.2014, נספח 10 לבקשה; תרשומת הפגישה עם המומחה מיום 3.4.2014 בעמ' 1, נספח 11 לבקשה; סעיף ו' למכתב המבקשים מיום 11.2.2014, נספח 26 לתשובה לבקשה). עמדתם זו נסמכה על החלטת בית המשפט מיום 11.9.2013 מתוך הנחה כי חוות הדעת לא תכלול התייחסות לסוגיות בעניין ההתנהלות הבנקאית, וכי ההכרעה בה תתקבל רק בשלב השני ולאחר קבלת חוות הדעת. דא עקא שהמומחה הוסיף לחוות דעתו פרק שלם העוסק בהתנהלות הבנק (סעיפים 16-13 לחוות הדעת) הנפתח במילים "יש לי הערות על תקינות התנהלות הבנק מול הלקוח". פרק זה אף כולל מסקנות שונות בעניין אחריות הצדדים לנזק הנטען. כך למשל, ציין המומחה כי לדעתו הבנק פעל כמלווה באופן סביר אך היה עליו לעדכן בבהירות את הלקוח ובעיתוי מתאים מהי מסגרת האשראי המוקצית לו והוסיף והטעים כי היה על היועץ הכלכלי ורואה החשבון מטעם החברה להסביר לה את המשמעויות השונות של התנהלות מול הבנק. המומחה סיכם את מסקנתו בסוגיית התנהלות הבנק בכך שלדעתו עיקר האחריות נופלת על החברה אך חלק מהאחריות נופל על הבנק. בנסיבות אלו, העריך המומחה כי על בית המשפט לקבוע את סכום הפיצוי שייפסק לחברה על פי מכפלת שיעור אחריות הבנק לפי קביעת בית המשפט בסכום של 2074 אלף ש"ח נכון ליום 31.12.2005 – שווי פעילות החברה שנמחק עקב הפחתת מסגרת המימון הבנקאי. 8. בדיון שנערך בבית המשפט קמא ביום 14.9.2014 ניתנו שתי החלטות, כאמור. בהחלטה הראשונה קבע בית המשפט כי המומחה פעל בגדרי הסמכתו ובהחלטה השנייה התייחס בית המשפט קמא לטענה אותה העלו המבקשים בעת הדיון לפיה התדיינו מול המומחה בהסתמך על הצהרותיו בפני בית המשפט וכתוצאה מכך נפגעה זכות הטיעון שלהם. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים אינם יכולים להיבנות מפרשנות מוטעית למכתבו של המומחה וכי ניתנה להם הזדמנות להציג בדיון את כל שאלותיהם, טענותיהם והשגותיהם. דעתי שונה. החלטת בית המשפט מיום 11.9.2013 תחמה את סמכויותיו של המומחה ולפיה המומחה לא הוסמך לבחון את התנהלות הבנק אלא לחוות דעה בנושאים כלכליים חשבונאיים בלבד וזאת נוכח הודעתו כי "אינו בטוח ביכולתו" לחוות דעה בנושאי ההתנהלות הבנקאית. במכתבו מיום 22.9.2013 מאשר המומחה את גדרי סמכותו כפי שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 11.9.2013, ומציין כי "בכוונתנו לפעול על פי החלטת בית המשפט ולהכין חוות דעת מנומקת המתייחסת לניתוח יכולת הפירעון של חברת תשעה חודשים בע"מ למועד החלטת הבנק וניתוח ביקורתי של חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט ללא התייחסות לשאלת תקפות הבטחות הבנק אם ניתנו, ונוהליו" (ההדגשה לא במקור, נספח 8 לבקשה). למרות זאת, חוות הדעת של המומחה מתייחסת באופן מפורש לסוגיות אלו ואף מכריעה בשאלת האחריות לנזקה של החברה, כמפורט לעיל. ובמילים אחרות, המומחה עשה צעד נוסף ובחן פרט לנתונים הכלכליים-חשבונאיים גם את סבירות התנהלות הבנק והחברה ואת אופן חלוקת האחריות ביניהם, אף שלא הוסמך לעשות כן. כפי שנפסק לא אחת, אין לשלול מקרים בהם יוכל מומחה להידרש לסוגיה מסוימת אף שזו לא צוינה בהחלטת המינוי. כך למשל מקום בו הסוגיה מהווה חלק בלתי נפרד מהסוגיות שלגביהן הוא נדרש לחוות דעתו, עד שניתן לומר כי מדובר בהסמכה משתמעת, או למשל במקרים מהם עולה שבעלי הדין קיבלו כי קביעות המומחה יחליפו את הנטען בכתבי הטענות בנושאים הרלוונטיים ובכך הסכימו למעשה להרחבת תפקידו והיקף קביעותיו (עניין מסרוואה פסקה 16; ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, פסקאות 22 ו-23 לפסק דינה של השופטת ארבל ופסקה 2 לחוות דעתי (28.10.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 475 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו. אדרבה, כפי שנסקר לעיל הצדדים בהליך דנן לא הסכימו למשיכת חוות דעת המומחים מטעמם מן התיק ובהחלטתו מיום 11.9.2013 אף קבע בית המשפט מפורשות כי ההכרעה בנושא התנהלות הבנק והאופן שבו תוכרע, ייבחנו "בשלב השני" לאחר קבלת חוות דעת המומחה, תוך התייחסות לאפשרות כי ימונה מומחה נוסף לעניין זה. המבקשים מצידם חזרו וציינו בפני המומחה כי סוגיית התנהלות הבנק אינה נכללת בגדר הסמכתו. לבסוף לא למותר לציין כי המשיבים עצמם, שכך הבינו את אותה ההחלטה, ביקשו למנות מומחה אחר תחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט על מנת שחוות הדעת שתוגש תעסוק בשתי הסוגיות שבמחלוקת (ראו נספח 4 לבקשה). מטעמים אלו אני סבורה כי יש להורות על מחיקת סעיפים 16-13 לחוות דעת המומחה. עם זאת, אין מקום לקבל את הבקשה למחיקת סעיף 21 לחוות הדעת שכן אין בו התייחסות ישירה לשאלת התנהלות הבנק. 9. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל. חוות דעתו של המומחה תוצא מתיק בית המשפט וחוות דעת מתוקנת בהתאם לאמור לעיל תוגש בתוך 10 ימים. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך כולל של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג בטבת התשע"ה (‏4.1.2015). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14069200_V03.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il