דניאל טייברג נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6917/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6917/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' שהם המערער: דניאל טייברג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 01.09.2013 בת"פ 26550-12-10 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו תשע"ד (2.12.13) בשם המערער: עו"ד מ' כץ, עו"ד י' דדון, עו"ד א' כץ בשם המשיבה: עו"ד ג' שפירא בם שירות המבחן: הגב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) בת"פ 26550-12-10 מיום 1.9.2013, שהשית על המערער עונש שעיקרו 5 שנות מאסר בפועל. הרקע הדרוש לעניין 1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות באירוע שעניינו חטיפה ושוד של נהג מונית. על-פי הנטען בכתב האישום, המערער קשר עם שניים אחרים (להלן: ניקיטה וסרגיי) קשר לחטוף, לשדוד ולסחוט נהג מונית. ביום האירוע, המערער וניקיטה שכרו את שירותיו של המתלונן, נהג מונית, וביקשו שיסיעם למסיבה שהתקיימה כביכול ביערות הכרמל. בהגיע המונית למקום חשוך ביערות הכרמל, המערער וניקיטה ביקשו מהמתלונן לעצור ואז תקפוהו בגז מדמיע ומכות בידיהם ובחפץ קהה. לאחר מכן קשרו אותו באמצעות סרט דביק, נטלו נעליו וזרקו אותן למקום רחוק, כשהם מורים לו לכרוע על ברכיו ולהישאר במקום. השניים נטלו ממנו כרטיס בנקט ואת הקוד לו. כן נטלו מרכבו רכוש נוסף לרבות כסף מזומן בסך 700 ש"ח. בשלב זה הגיע למקום סרגיי על-פי תיאום וסיכום מוקדם בין השלושה, ואסף את המערער ואת ניקיטה לרכבו. השלושה החלו בנסיעה שבסופה משכו סך של 1,200 ש"ח מכספומט בחיפה. בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), חטיפה לשם סחיטה או איומים לפי סעיפים 372 ו-29 לחוק, שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק, חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-(2) ו-29 לחוק וסחיטה באיומים לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק. 2. בעקבות האירוע המתואר, נמלט ניקיטה מהמשטרה למשך חודשים ונעצר רק לאחר שהסגיר את עצמו. במהלך חקירתו, מסר למשטרה חומר ראיות שהביא לחקירת המערער בגין עבירה נוספת של הדחה בחקירה. במסגרת שמיעת הראיות במשפטו של המערער, התברר כי המערער אכן פעל להדחת ניקיטה בחקירתו, ובין היתר, ביקש ממנו למסור גרסה שתסייע לו להימלט מהדין. על-כן הורשע המערער גם בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק, הגם שלא יוחסה לו בכתב האישום המקורי (בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982). 3. חשוב לציין כי המערער, ניקיטה וסרגיי הועמדו לדין בנפרד בגין מעורבותם באירוע השוד. ניקיטה הורשע בהסדר טיעון על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק, חטיפה לשם סחיטה או איומים לפי סעיפים 372 ו-29 לחוק, שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380, 382(א) ו-29 לחוק. על-פי בקשתו, הורשע ניקיטה בכתב אישום מתוקן נוסף שייחס לו ניסיון לשוד שביצע במהלך מנוסתו, לאחר השוד הנ"ל. בגין המיוחס לו בשני כתבי האישום הנזכרים, נדון ניקיטה לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. 4. סרגיי הורשע גם הוא בהסדר טיעון על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן, אך במעמד של מסייע בלבד למעשי שותפיו (עבירות של סיוע לחטיפה לפי סעיפים 369 ו-31 לחוק, סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-31 לחוק וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1)(2) ו-31 לחוק). הוא נדון לעונש של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח. 5. דינו של המערער נגזר רק לאחר ששותפיו נדונו לעונשים האמורים. בגזר הדין הרחיב בית המשפט את הדיבור על הצורך להחמיר בענישה במקרים של מעשי שוד אלימים וזאת מטעמים של הרתעה והגנה על הציבור. בפרט, התייחס לצורך למגר את התופעה המתפשטת של תקיפה ושוד של נהגי מוניות. כמו-כן, עמד על חומרת המעשים המיוחסים למערער וקבע כי הוא נקט באלימות העיקרית כלפי המתלונן. בית המשפט הבחין בין חלקו היחסי של המערער בעבירות לבין חלקיהם של שותפיו. בשונה מסרגיי, שהיה מסייע בלבד, המערער מילא תפקיד דומיננטי וביצע פעולות ממשיות להוצאת המזימה שרקמו מהכוח אל הפועל. בשונה מניקיטה, המערער הורשע בעבירה נוספת של הדחה בחקירה. כמו-כן, בניגוד לשותפיו, המערער לא הודה במיוחס לו ולא נטל אחריות למעשיו, נסיבות שהביאו להקלה בעונשיהם. על יסוד שיקולים אלה, ולאחר שנתן דעתו לעונשים שנגזרו על השותפים, דן בית המשפט את המערער לעונש של 5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה בה הורשע בתיק זה או עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, קנס בשיעור של 6,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. 6. המערער אינו משלים עם עונש המאסר שהוטל עליו ומבקש להקל בו. טענתו המרכזית של בא-כוחו היא כי בית המשפט המחוזי הפר את עיקרון אחידות הענישה בעונש החמור שגזר עליו בהשוואה לעונשים שנגזרו על סרגיי וניקיטה. ביחס לסרגיי נטען כי למרות שהורשע בסיוע בלבד, מהעובדות שבהן הורשע עולה כי חלקו היה קרוב לזה של מבצע בצוותא. באשר לניקיטה נטען כי הקביעה לפיה חלקו היה קטן משל המערער אינה מתיישבת עם כתב האישום ועם עדות המתלונן. כמו-כן, העבירה הנוספת שבה הורשע המערער – הדחה בחקירה – לא יכולה להצדיק את פער הענישה בינו לבין ניקיטה, שנמלט לאחר ביצוע השוד במשך חודשים ארוכים והורשע בנוסף בניסיון שוד אלים. עוד טוען המערער כי בניגוד למצוות החוק, נמנע בית המשפט מקביעת מתחם עונש הולם לעבירות. לשיטת המערער, מתחם העונש צריך לנוע בין חצי שנה לארבע שנות מאסר. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא העניק כל משקל לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער. 7. באת-כוח המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. לדבריה, גם אם יש פגיעה מסוימת בעיקרון אחידות הענישה, העונש שנגזר על המערער הוא ראוי והולם בנסיבות העניין, ולפיכך אין להתערב בו. היא מדגישה כי לסרגיי, בניגוד למערער, לא מיוחסת כל אלימות והוא הורשע כמסייע בלבד. עוד היא מטעימה כי הרשעתו של המערער בעבירה של הדחה בחקירה, עבירה שבה לא הורשע ניקיטה, היא משמעותית ואין להקל בה ראש. היא מעירה כי השיחות בין המערער לבין ניקיטה במסגרת ההדחה היו בטון מאיים ולא ידידותי. לבסוף היא עמדה על תוצאות תקיפה נהג המונית והחבלות שנגרמו לו. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי לידי מסקנה כי המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם יש להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית. 9. אני סבורה כי עיקרון אחידות הענישה אכן הופר בעניינו של המערער. כידוע, ייעודו של עיקרון זה הוא למנוע אי-צדק בענישתם של נאשמים שהעובדות והנסיבות אשר מתקיימות לגביהם זהות או דומות (ראו, למשל: ע"פ 1776/94 עובדיה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.5.1994)). מעיקרון זה נגזרת גם החובה לקיים זיקה הולמת בין עונשיהם של שותפים לאותו מעשה עבירה, כך שמדרג הענישה ביניהם ישקף את חלקם היחסי בעבירות (בכפוף כמובן לנסיבותיהם האישיות, ככל שהן שונות). אדגיש כי אין פירושו, שבכל מקרה בו הופר עיקרון אחידות הענישה, יתערב בית המשפט שלערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית. תוצאה זו אינה הכרחית ואינה רצויה, שהרי שמירה על השוויון בין נאשמים אינה חזות הכל, כי אם רק שיקול אחד מבין מכלול השיקולים הנלקחים בחשבון במלאכת הענישה (ראו לדוגמה את עמדתי בע"פ 9322/12 עלקם נ' מדינת ישראל (23.10.2013)). עם זאת, שוכנעתי כי במקרה הנוכחי מדרג הענישה שנוצר בין המערער לבין שותפיו לאירוע אינו משקף בצורה הולמת את חלקם היחסי בעבירות, כמו-גם את יתר שיקולי הענישה שיש להביא בחשבון. אין ספק כי המעשים שביצע המערער הם חמורים, מכוערים וראויים לכל גינוי וצדק בית המשפט המחוזי בדברו על הצורך להחמיר בענישה במקרים של מעשי שוד אלימים כמו המקרה שלפנינו. אולם לאחר ששקלתי שוב ושוב את נסיבות המקרה הנוכחי ואת חלקו של כל אחד מהמעורבים, הגעתי לכלל מסקנה – ולא בלב קל – כי הפגיעה בעיקרון אחידות הענישה במקרה דנא היא בעוצמה המצדיקה את התערבותנו. 10. בפרט, אמורים הדברים ביחס לעונש שהוטל על ניקיטה (הקצר בשנה מזה שהוטל על המערער, כאמור). חלקו של ניקיטה באירוע, גם אם אינו זהה לחלקו של המערער, הרי שאינו נופל ממנו במידה רבה. ניקיטה היה שותף מלא למזימה שנרקמה בין השלושה וביצע פעולות להוציאה מן הכוח אל הפועל בדומה למערער. אף הוא נקט באלימות כלפי המתלונן וריסס על פניו גז מדמיע שבו הצטייד מבעוד-מועד. ביחד הובילו ניקיטה והמערער את המתלונן למקום חשוך ומבודד, תקפו אותו, כפתו את ידיו ורגליו ודרשו ממנו את קוד כרטיס הבנקט שלו בכוח ובאיומים כי יפגעו בו ובמשפחתו. לאחר מכן הסתירו השניים את מפתחות המונית, חלצו את נעליו של המתלונן והשליכו אותן למרחק. כך, השאירו אותו בזירה מבודדת, כשהוא כפות ורכון על רגליו. בנסיבות העניין, גם אם היקף האלימות שבה נקטו השניים היה שונה, אין זה בסיס מוצק דיו לפער הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, בשים לב להיקף מעורבותו של ניקיטה בתכנון ובביצוע העבירה ובאלימות שנקט אף הוא כלפי המתלונן. אמנם המערער הורשע גם בעבירה של הדחה בחקירה, אולם מקובלת עליי טענת ההגנה כי גם בעבירה נוספת זו אין כדי להצדיק את פער הענישה ביניהם, בהתחשב בכך שעונשו של ניקיטה נגזר גם בגין ניסיון שוד אלים שביצע בעת מנוסתו לאחר השוד הראשון, במהלכו פצע קורבן נוסף בגז פלפל. ללמדנו כי לא מדובר בכישלון חד-פעמי מצד ניקיטה אלא בשני אירועי שוד מתוכננים, שאליהם יצא מצויד במיכל גז ועשה בו שימוש אלים כלפי קורבנותיו. מבלי להקל ראש בחומרת ההדחה המיוחסת למערער, דומני כי התנהלותו העבריינית של ניקיטה חמורה ממנה במידה בלתי מבוטלת. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לא נעלם מעיני שלזכותו של ניקיטה עומדת הודאתו והעובדה שנטל אחריות למעשיו, בעוד שהמערער אינו נהנה מהקלה זו. לצד זאת, יש להביא בחשבון כי ניקיטה, שהיה בן 27 בעת ביצוע העבירות, מבוגר מן המערער, שהיה אז בחור צעיר, בן 20. ניתן להוסיף כי לניקיטה הרשעה קודמת בעקבות נפקדות מהשירות הצבאי שבעטיה ריצה עונש מאסר קצר, בעוד – וכאן הדגש – שעברו של המערער נקי וזה לו מאסרו הראשון. הוא בא ממשפחה נורמטיבית וכל התנהלותו עד האירוע היתה כזו. סיכומו של עניין, אין ספק שהמערער אינו זכאי להקלה שלה זכאי ניקיטה בעבור הודאתו, ברם לא מצאתי כי יתר השיקולים הצריכים לעניין, לרבות נסיבותיהם האשיות של השניים, מצדיקים לגזור עליו עונש חמור מזה של ניקיטה. גם אם עונשו של ניקיטה מקל בנסיבות המקרה, בדיקה חוזרת ונשנית ועשית האיזון בין השיקולים השונים מובילים למסקנה כי לא ניתן להותיר את הפער ביניהם על כנו. 11. במקביל, לא התרשמתי כי קיימת עילה להקל בעונשו של המערער מעבר להשוואת עונשו לזה של ניקיטה. ארבע שנות מאסר הן עונש ראוי אשר נמצא בגדרי מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה. בהקשר זה אעיר כי מסיבה שאינה ברורה, נמנע בית המשפט המחוזי מקביעת עונשו של המערער בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין (ואין זאת הפעם הראשונה, ראו ע"פ 4124/13 יאסין נ' מדינת ישראל (20.10.2013)). רואה אני להסב את תשומת הלב לחובת ההנמקה הקבועה בסעיף 40יד לחוק. עם זאת, חרף ההצבעה על עצם הסטייה מהוראות התיקון, לא טען המערער כי אילו בית המשפט המחוזי היה פועל בהתאם לתיקון, כי אז היה גוזר עליו עונש קל יותר. ואכן, דומה כי אין יסוד של ממש למסקנה זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע השוד (הנושקות לרף העליון של החומרה), מידת האשם של המערער (שמילא תפקיד דומיננטי באירוע), מדיניות הענישה הנוהגת והעובדה כי מיוחסת לו גם עבירה של הדחה בחקירה (באירוע נפרד). כאמור, לדעתי מדובר בעונש הולם המשקף נאמנה את מכלול השיקולים הרלוונטיים ולכן לא מצאתי מקום להקלה נוספת. הערעור אפוא מתקבל, כך שעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יעמוד על ארבע שנות מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏כ' בטבת התשע"ד (‏23.12.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13069170_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il