פיתקית מפעלי הדפסה בע"מ נ. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פסק-דין בתיק עע"מ 6906/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 6906/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר המערערת: פיתקית מפעלי הדפסה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים 2. דפוס בארי - טכנולוגיות מתקדמות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתמ 002916-04-17 שניתן ביום 27.07.2017 על ידי כבוד השופט א' דראל תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"ח (23.04.2018) בשם המערערת: עו"ד יוסי לוי, עו"ד אסף שובינסקי ועו"ד אייל בן שושן בשם המשיב 1: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 2: עו"ד רועי בלכר ועו"ד אליאור כורם פסק-דין 1. ענייננו במכרז להנפקת רשיונות נהיגה עבור משרד התחבורה. המכרז - אשר כולל דרישות לייצור/ייבוא, פרסונליזציה, עיטוף, הפצה ודיוור – הגיע לפתחו של בית המשפט מספר פעמים. הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית משפט קמא, שהותיר על כנה את החלטת ועדת המכרזים לפיה נפסלה הצעתה של המערערת. החלטת ועדת המכרזים, ניתנה בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא בגלגול הקודם של ההליכים שהתנהלו בין הצדדים (עת"מ 49278-07-16 דפוס בארי נ' משרד התחבורה (8.10.2016) (להלן: פסק הדין הראשון)). 2. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. 3. למעלה מן הצורך נאמר בקצרה, כי החלטת ועדת המכרזים לפיה יש לראות את שאלות ותשובות ההבהרה כחלק בלתי נפרד מהנוסח החדש של המכרז (ודוק: נוסח חדש ולא מכרז חדש) מקובלת עלינו, ודומה כי היא אף מתחייבת מפסק הדין הראשון, שלגביו לא הוגש ערעור. די במסקנה זו כדי להביא לדחיית הערעור, ולו לאור תנאי הסף של עיטוף ממוכן. 4. לא נעלמה מעינינו דרך החתחתים שעבר המכרז ועתירתה החלופית של המערערת לביטולו. ברם, שמנו נגד עינינו את העובדה שאין מדובר במכרז רגיל למתן שירותים, וכי במהלך הזמן נוצר "מעשה עשוי" נוכח ההשקעות שנדרשו בתקופת ההתארגנות. לכך יש להוסיף את ההלכה הידועה כי ביטול מכרז הוא צעד שיש לנקוט בו בזהירות רבה ובנסיבות יוצאות דופן, במיוחד כאשר בהתנהלות הזוכה לא נפל כל פגם, ויש להימנע מצעד כזה ככל שניתן, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כאשר טובת הכלל מצדיקה זאת (ראו, לדוגמה, ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11, 27 (2002); עע"מ 4818/17 טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ נ' עירית כרמיאל (28.2.2018); עע"מ 4529/15 אורט ישראל (חל"צ) נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל, בפסקה 15 והאסמכתאות שם (24.8.2015)). המערערת טענה כי יש להקיש לענייננו מפסק הדין בעע"מ 8696/10 שערי ריבית נ' מדינת ישראל, משרד האוצר (6.9.2011) (להלן: עניין שערי ריבית), שם הורה בית המשפט על ביטול המכרז. אלא שבאותו מקרה, המערערת והמציעים האחרים לא יכולים היו לדעת מה אופן הניקוד עד לאחר סיום המכרז, בעוד שבמקרה שבפנינו, המתמודדים במכרז יכולים היו לדעת ולהבין את תנאי המכרז, לאור פרסום הנוסח החדש של המכרז. לכן, אין בפסק הדין בעניין שערי ריבית להשליך על ענייננו. 5. סוף דבר, שהערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 15,000 ₪ כל אחד. ניתן היום, ‏ט' באייר התשע"ח (‏24.4.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17069060_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il