פלוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 6904/14 בבית המשפט העליון רע"א 6904/14 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבה: כלל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 26073-09-13 שניתנה ביום 10.9.2014 על ידי כב' השופט רם וינוגרד בשם המבקשים: בשם המשיבה: עו"ד אביבה ישעיה עו"ד אורי ירון פסק-דין 1. בבית המשפט המחוזי בירושלים מתבררת תביעת המבקשים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). התביעה הוגשה בגין נזקים שלטענת המבקשים נגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שבה היו מעורבים המבקשת 2 ושלושת ילדיה, וביניהם המבקש 1, שהיה אך בן שנתיים במועד התרחשותה של התאונה, 21.9.2006. באשר למבקש 3, בעלה של המבקשת 2 ואביו של המבקש 1, נטען, כי הוא סובל מנזק נפשי בעקבות המראות הקשים של בני משפחתו לאחר התאונה ונוכח מצבו הקשה של המבקש 1 וכי נזק זה הוא בר פיצוי לפי פסק הדין ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה). לכתב תביעתם צירפו המבקשים בקשה למינוי מומחים רפואיים שונים. כפי שיפורט להלן, בית משפט קמא (כב' השופט ר' וינוגרד) קיבל את הבקשה ביחס לחלק מהמומחים שמינויים התבקש ודחה אותה ביחס למומחים אחרים. המבקש 1 - בית משפט קמא קיבל את הבקשה למינוי מומחים בתחומי הנוירולוגיה, האורתופדיה, הפלסטיקה ואף-אוזן-גורן. בית משפט קמא דחה את הבקשה למינוי מומחים בתחום הריאות, העיניים והשיניים מהטעם ש"אין ראשית ראיה" למינוי מומחים בתחומים אלה. באשר למינויו של מומחה בתחום השיקומי נקבע, כי "בקשה זו תיבחן לאחר שיעמדו לפני בית משפט כל חוות הדעת". המבקשת 2 - בית משפט קמא קיבל את בקשתה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך הורה כי היא תישא בעלות המומחה בתחום זה. בית המשפט דחה את בקשתה למינוי מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בקבעו כי התיעוד הרפואי שהוצג בעניינים אלה אינו מקים ראשית ראיה למינוי מומחים בתחומים אלה. המבקש 3 - בעניינו של מבקש זה, אשר לא היה מעורב ישירות בתאונת הדרכים, התבקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה וזאת לפי הלכת אלסוחה. בית משפט קמא דחה בקשה זו בקבעו, כי המסמך שהציג המבקש 3 כדי לתמוך בבקשתו אינו "מתאר מצב העשוי לבוא בשעריה של הלכת אלסוחה" שכן "הלכת אלסוחה דורשת קיומו של נזק נפשי שיעלה כדי נכות צמיתה בשיעור של 15% לפחות" ואילו האמור במסמכים שהציג המבקש, שמעוררים קשיים נוספים, אינו מעיד על מצב נפשי בר פיצוי לפי הלכת אלסוחה. טענות הצדדים 2. בבקשתם מלינים המבקשים על החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשתם למינוי מומחים בעניינם של המבקשים 1 ו-3 בתחומים שפורטו לעיל, וכן על כך שהורה שהמבקשת 2 תישא בעלות מינוי המומחה בתחום הפסיכיאטריה. לטענת המבקשים, בקשותיהם למינוי מומחים בתחומים הנזכרים נתמכו במסמכים המקימים ראשית ראיה ויותר מכך למינוי מומחים בתחומים אלה. נטען, כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה לנקוט בגישה מקלה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים בתביעה המתבררת לפי חוק הפיצויים, כך שדי שיוצג "כל קצה קצהו של הראיה לצורך המינוי", שכן אחרת תחסם דרכו של התובע להוכיח את טענותיו. כאמור, המבקשים מלינים גם על החלטת בית משפט קמא כי המבקשת 2 תישא בעלות מינויו של מומחה פסיכיאטרי בעניינה. בין היתר מדגישים המבקשים את מצבם הכלכלי הקשה, שבגינו נאלצו אף לעזוב את ישראל ולשוב לשוודיה, לאחר שעלו לארץ ממדינה זו כשנתיים לפני התאונה. עוד מדגישים המבקשים, כי נוכח התיעוד הרפואי המשמעותי התומך בבקשת המבקשת 2 למינוי מומחה בתחום זה, ונוכח הוראות הפסיקה (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012), להלן: עניין פלונית) - לא היה מקום להטיל על המבקשת 2 לשאת בעלות המומחה. באשר למינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי בעניינו של המבקש 3, טוענים המבקשים כי לא היה מקום לקבוע כי מצבו של המבקש 3 אינו בא בגדרה של הלכת אלסוחה בטרם נקבע מהי דרגת הנכות ממנה הוא סובל. עוד נטען בהקשר זה, כי אף אם המסמך שהוצג כתמיכה לבקשתו של המבקש 3 הוא "מוזמן" ונערך על-ידי "מי שאינו בעל מקצוע רפואי בישראל" יש להתייחס לאמור בו ביחס למצבו הנפשי של המבקש 3. 3. בפתח תשובתה לבקשה טוענת המשיבה כי דינה להידחות על הסף שכן הוגשה באיחור. נטען, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 10.9.2014, ובהעדר טענה מצד המבקשים בדבר מועד קבלתה על ידם, יש להניח כי ההחלטה נמסרה להם במועד בו ניתנה. כיוון שהבקשה הוגשה ביום 19.10.2014 הרי שהיא הוגשה באיחור. מוטב היה למשיבה שלא לטעון טענה זו. בהתחשב בימי פגרת הסוכות, הרי שגם אם ההחלטה התקבלה אצל המבקשים במועד בו נחתמה (וכיוון שההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, סביר יותר שנמסרה למבקשים במועד מאוחר יותר), בקשת רשות הערעור הוגשה במועד. 4. גם לגופם של דברים טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. נטען, כי בדין נדחתה בקשת המבקש 1 למינוי מומחים בתחום הריאות, השיניים והעיניים, שכן לא עלה בידי המבקשים להצביע על תיעוד רפואי מספק שיצדיק מינויים של מומחים בתחומים אלה. לטענת המשיבה, התיעוד הרפואי שהומצא לתמוך בבקשת המבקש 1 בתחומים הנזכרים נערך בסמוך לאחר התאונה, שכאמור, התרחשה כבר בשנת 2006. מעבר לכך לא הוצג כל מסמך המעיד על טיפול וכד'. ביחס להשגות המבקשים על כך שבית המשפט הורה שהמבקשים הם שיישאו בעלות המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי שימונה בעניינה של המבקשת 2 טוענת המשיבה, כי בהתחשב בכך שהמבקשת 2 לא תמכה את בקשתה בעניין זה בתיעוד רפואי מתאים, אלא אך בחוות דעת "אסורה" לטענתה, הרי שבנסיבות ההחלטה להשית על המבקשים את עלות המומחה מאזנת נכונה בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. כן נטען, כי מאחר שטענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי נטענו בעלמא ובלי תימוכין, הרי שגם אין בנימוק זה כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא. לבסוף, טוענת המשיבה כי אכן לא היה מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי בעניינו של המבקש 3. נטען, כי המבקש 3 ביסס את בקשתו על מסמך מוזמן, המהווה חוות דעת אסורה, כך שאין בו - לא בתכנו ולא בטיבו - כדי להוות ראשית ראיה שנגרמה למבקש 3 פגיעה המכניסה אותה לגדרה של הלכת אלסוחה. 5. לאחר עיון בבקשה ובתשובה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי רשות זו. דין הערעור להתקבל בחלקו. המבקש 1 6. כאמור, בעניין המבקש 1 מתייחסת הבקשה דנא לדחיית בקשתו למינוי מומחים בתחומי הריאות, העיניים והשיניים. לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה בנוגע למינוי מומחים בתחומי הריאות והשיניים. המסמכים הרפואיים מהם ניתן ללמוד, לכאורה, על קיומה של ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה ברפואת העיניים נערכו כולם בסמוך לאחר התאונה. במכתב שחרורו של המבקש 1 ממחלקת טיפול נמרץ ילדים נרשם כי בקבלתו נמצאה "נשימה בועית שווה דו"צ". במכתב שחרורו של המבקש 1 ממחלקת ילדים נרשם כי "בקבלתו למחלקה היה מונשם בתנאים קלים. בהעברתו למחלקתנו נושם עצמונית עם סטורציה תקינה באוויר חדר. בהאזנה לריאות במהלך אשפוזו – נשימה בועית עם כניסת אוויר טובה. בקבלתו למחלקתנו – חרחורים גסים (ככל הנראה עקב אירוע של הקאה טרם העברתו). בשל רושם לנשימה פרדוקסלית יש לשקול בהמשך שיקוף ריאות (ללא עדות לפגיעה בסרעפת בצילום חזה)". לבקשה לא צורף מסמך המעיד על עריכת שיקוף ריאות. עוד נאמר במסמך הנ"ל כי המבקש 1 נמצא "יציב נשימתית והמודינמית, ללא צורך בחמצן. האזנה לריאות וללב תקינה". בסיכום מחלה של בית החולים "שיבא" נרשם "לא משתעל. בהאזנה מעל ריאות כניסת אוויר שווה, נשימה בועית, ללא חרחורים". במסמך מיום 27.11.2006 (כנראה ביקור אצל רופא שנערך לאחר שחרור המבקש 1 ממחלקת שיקום ילדים, ביום 16.11.2006) נרשם כי באשפוזו לאחר התאונה "CT ריאות הראה קונטוזיה [חבלה, צ.ז.] ריאתית דו-צדדית", והרופא המטפל "קוצר נשימה קל ... מעל לריאות כניסת אוויר טובה ... ", ובין יתר האבחנות ציין גם "BRONCHITIS ACUTE". מסמך נוסף אליו מפנים המבקשים נערך ביום 28.1.2007 על-ידי ד"ר תורם. במסמך זה נרשם כי המבקש 1 סובל מחום מלווה בשיעול ונמצא "קוצר נשימה קל", כמו גם חרחורים (קרפיטציות) מעל לריאות. מסמכים אלה אינם יכולים לבסס ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה בריאות. ראשית, הם נערכו לפני כשמונה שנים ולא הוצג כל מסמך נוסף המצביע על בעיית ריאות לאורך כל התקופה שחלפה מאז. שנית, מהמסמכים האמורים לא עולה באופן ממשי כי נגרמה למבקש 1 פגיעה בריאות שמטבעה תוכל להצדיק מינוי מומחה על-אף שמאז תחילת 2007 הוא לא נזקק לכל טיפול בהקשר זה. נראה כי הרישומים במסמכים הנ"ל התייחסו לבעיות חולפות, והם כוללים, כפי שניתן להתרשם מהציטוטים הנ"ל, גם ממצאים המצביעים על מצב תקין. באשר לשיניים, הבקשה מתבססת על רישום בודד בסכום המחלה מבית החולים "שיבא" לפיו בבדיקה שערך רופא שיניים נמצאו "שברים קלים בשיניים". אין די בכך, כאשר לא הוצגו מסמכים רפואיים המעידים על כל טיפול שנערך לבקש מאז, מה שלכאורה מצביע על כך שהוא לא סבל מכל בעיה בתחום זה. לפיכך, על פי המסמכים שצורפו לבקשה דנא אין מקום לקבל את הבקשה ככל שמדובר בתחומי הריאות והשיניים. לעניין הבקשה למינוי רופא עיניים – זו מתבססת על הממצא לפיו נגרם למבקש 1 שבר שעבר דרך "דופן לטרלי של ארובת עין שמאלית". בית המשפט המחוזי סבר כי "שבר בארובת העין אינו מצביע על קיומה של בעיית ראיה". איני יודע מה מקורה של הנחה זו. מדובר בשבר בדופן של ארובת העין, כלומר בפגיעה ממשית שאין לשלול את האפשרות שתותיר חותם גם לאחר ריפוי השבר. זאת ועוד, מדובר בקטין לגביו יש לנקוט משנה זהירות, שמא אין הוא מודע לבעיית בריאותית ממנה הוא סובל. הנתון האמור מצדיק, לטעמי, מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים, במימון ביניים של המשיבה. המינוי ייעשה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר יקבע את זהות המומחה. המבקשת 2 7. בית המשפט המחוזי ראה לנכון למנות למבקשת 2 מומחה בתחום הפסיכיאטריה והטיל עליה לשאת במימון ביניים של המומחה. בית המשפט לא נימק החלטתו לעניין המימון, אך ניתן להבין שהיא נובעת מכך שלשיטתו המסמך שהמבקשת 2 הציגה כתמיכה בבקשתה למינוי המומחה הוא בגדר "חוות דעת". בפסק הדין שניתן בעניין פלונית, נקבע כי, ככלל, יש להטיל את מימון הביניים של שכר טרחת המומחה על הנתבעת-המבטחת (שם, פסקה 20), זאת בהתחשב במספר שיקולים שפורטו בפסק הדין האמור. עם זאת, יהיו מקרים בהם יהיה מקום לשקול חיובו של התובע במימון ביניים של שכר טרחת המומחה: "אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב'מתחזה' או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה. בדומה לכך, כאשר נראה כי הצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי, יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחה, אלא שיש לעשות כן בזהירות מרובה לבל תסוכל זכות הנפגע להוכיח את קיום הנכות רק בשל חסרון כיס" (שם, שם). איני סבור כי במקרה דנא מתקיימות הנסיבות שתצדקנה חיוב המבקשת 2 במימון ביניים של המומחה. יתכן שהמסמך עליו נסמכה הבקשה למינוי פסיכיאטר נושא סממנים של חוות דעת, אך פרט ל"פגם" אפשרי זה, השתכנע בית המשפט בצורך במינוי. בנסיבות אלה לא היתה לטעמי הצדקה לסטות מכלל הרגיל, שיסודו, בין היתר, בהבטחת הנגישות של התובע להליך המשפטי ובהסרת מכשולים מיותרים מדרכו להוכחת תביעתו. במקרה דנא, שדי ברור שייפסקו בתביעה הנדונה פיצויים, ניתן יהיה, במסגרת פסק הדין, לקזז את עלות המומחה מהפיצוי, ככל שיתברר שהמינוי היה מיותר. לפיכך סברתי כי יש מקום לקבל את הערעור בסוגיה זו ולחייב את המשיבה בשכר טרחת המומחה בפסיכיאטריה, כמימון ביניים. המבקש 3 8. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון למנות בעניינו של המבקש מומחה בפסיכיאטריה, שכן מהמסמך הרפואי שעליו ביקש לסמוך את בקשתו בנדון לא עולה שמתקיים אצל המבקש 3 "מצב העשוי לבוא בשעריה של הלכת אלסוחה", הדורשת נכות של 15 אחוזים לפחות, מה גם שמדובר במסמך מוזמן שנערך על-ידי מי שאינו בעל מקצוע רפואי בישראל. גם בעניין דנא, איני סבור שמהמסמך הרפואי שהציג המבקש 3 ניתן לקבוע כבר בשלב הנוכחי כי עניינו אינו בא בשערי הלכת אלסוחה. מדובר במסמך דומה בעיקרו לזה שהיה בו די על מנת שימונה מומחה בפסיכיאטריה למבקשת 2, ויש בו ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית במבקש 3 (בין היתר מוזכרים במסמך שיחות תמיכה, התקפי פניקה, חרדות, "תשישות מנטלית" ו"מחשבות קטסטרופליות"). אכן, יתכן שככל שלא יתווספו נתונים וממצאים מעבר לאלו המפורטים במסמך הנ"ל, לא תימצא נכותו של המבקש 3 - ככל שתיקבע בעניינו נכות נפשית - בעוצמה המספיקה להביאו בשערי הלכת אלסוחה; אך מנגד יתכן שהתוצאה תהיה שונה. זאת ניתן יהיה לדעת רק לאחר שהמומחה שימונה יאמר את דברו. על בית המשפט, שאינו מומחה ברפואה, להישמר שלא להסיק מסקנות בנושא שיעור הנכות הנפשית, כאשר קיימת ראשית ראיה לקיומה, ועל יסודן לחסום דרכו של תובע לנסות ולשכנע כי מתקיימים בו התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה ובפסיקה שבאה בעקבותיה. בעניין זה ההלכה היא כדלהלן: "השאלה העובדתית אם אכן נגרם לתובע נזק נפשי מן הסוג המזכה, על פי הלכת אלסוחה, בפיצוי, מוכרעת רק לאחר שניתנה חוות דעת רפואית על מצבו של המבקש. לפיכך, משקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של אותה פגיעה – יתמנה מומחה רפואי וחוות דעתו תשמש בסיס לקביעה אם אכן נגרם לתובע נזק נפשי מהותי, המזכה בפיצוי לפי המבחנים שנקבעו בהלכת אלסוחה" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 373 (מהדורה רביעית, 2012)). לפיכך ראיתי לנכון לקבל את הערעור גם בעניין זה ולקבוע כי יש למנות מומחה בפסיכיאטריה לבחינת מצבו של המבקש 3, כשבמימון ביניים של שכר טרחת המומחה תישא המשיבה. המינוי יעשה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר יקבע גם את זהות המומחה. 9. הערעור מתקבל, אפוא, בחלקו, כמפורט לעיל. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באדר התשע"ה (‏22.2.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14069040_L05.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il