עו"ד איתן ארז נ. יגאל פרץ

החלטה בתיק רע"א 6903/17 בבית המשפט העליון רע"א 6903/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: עו"ד איתן ארז נ ג ד המשיבים: 1. יגאל פרץ 2. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.6.2017 בפש"ר 27561-07-14 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' כהן בשם המבקש: בעצמו; עו"ד יואב רז בשם המשיב 1: עו"ד רמי קוגן; עו"ד שאול פלדשו בשם המשיב 2: עו"ד ענבל קדמי-עברי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' כהן) בפש"ר 27561-07-14 מיום 28.6.2017, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשה להעלאת שיעור התשלומים החודשי שנקבע למשיב 1 (להלן: החייב). 2. להלן בתמצית שבתמצית עיקרי העובדות והטענות הצריכות לשם ההכרעה. ביום 23.3.2015 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי החייב, והושת עליו צו תשלומים בסך של 500 ₪ לחודש. ביום 11.10.2016 הגישה המנהלת המיוחדת לנכסי החייב בקשה למתן הוראות שבה התבקש בית המשפט המחוזי להעלות את שיעור התשלומים החודשיים שנקבע לחייב לסך של 10,000 ₪, באופן רטרואקטיבי החל מיום מתן צו הכינוס. בבקשה נטען, כי בניגוד להצהרות החייב, הכנסות התא המשפחתי שלו "מסתכמות לכל הפחות לכדי סך של 45,000 ₪ בחודש", בעוד שהוצאות משק הבית שלו מסתכמות לסך של כ-18,000 ₪. המשיב 2 (להלן: הכנ"ר) נתן הסכמתו לבקשה; החייב התנגד לה וטען שהכנסותיו אינן בשיעורים שצוינו בבקשה, וחלק ניכר מהכנסות המשפחה מועבר כסיוע כלכלי מחמיו. ביום 23.3.2017 נתן בית המשפט המחוזי צווים שאפשרו לחוקרי הכנ"ר לערוך חיפוש ותפיסה בביתו של החייב. יצוין, כי לאחר הגשת הבקשה, ובטרם הוכרעה, מונה המבקש דנן לתפקיד המנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד), חלף המנהלת המיוחדת שהתפטרה מתפקידה. 3. ביום 28.6.2017 התקיים דיון בעניינו של החייב בבית המשפט המחוזי, במסגרתו נדונו מספר סוגיות הקשורות להליך, לרבות השלמת הבירור בתביעות החוב, הצעת החייב לעריכת הסדר נושים, וכן גם הבקשה להעלאת שיעור התשלומים. במהלך הדיון נחקר החייב בחקירה נגדית בנוגע לממצאים שעלו במסגרת החיפוש שנעשה בביתו. בתום הדיון נתן בית המשפט המחוזי החלטה בת 10 סעיפים קצרים, המתווה את הדרך להמשך ניהולו של ההליך. בהחלטה נקבע בין היתר כי כספים המגיעים לחייב ממספר חברות יועברו לקופת הכינוס. בנוסף, נקבע כי לאחר שהמנהל המיוחד יכריע בכל תביעות החוב, יכנס הכנ"ר אספת נושים שבה תובא לפניהם הצעת החייב לערוך בעניינו הסדר נושים. בכל הנוגע לבקשה להעלאת שיעור התשלומים נקבע כהאי לישנא: "בהתחשב בכספים שיועברו, יועלה בשלב זה צו התשלומים ל-1,000 ₪". 4. מכאן הבקשה דנן, בגדרה טוען המנהל המיוחד כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו להגדיל את צו התשלומים של החייב ל-1,000 ₪ בלבד. לטענתו, הכנסותיו של החייב הן בשיעורים גבוהים במידה משמעותית מהצהרותיו, שכן הוא "מסתיר הכנסות מהנושים ומהכנ"ר ודואג לרפד את כיסו ולשמור על רמת החיים הגבוהה בה הוא ובני משפחתו חיים, תוך שימוש בצדדים שלישיים להלבין את הכנסותיו". עוד טוען המנהל המיוחד, כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו כנדרש, ולא נתן הסבר מדוע חרף כל הראיות שהוצגו לפניו לא הוגדל צו התשלומים כמבוקש. 5. בתשובתו טוען ב"כ החייב כי יש לדחות את הבקשה. לדידו, החייב ובני משפחתו מקפידים לשתף פעולה באופן מלא עם הליכי הפש"ר, ובכוונתם להמשיך ולעשות כן. עוד טוען ב"כ החייב, כי החלטת בית המשפט המחוזי "ברורה ומנומקת", ויש בה "כדי לאזן את מכלול השיקולים בתיק הפש"ר". יתר טענותיו של ב"כ החייב הופנו בעיקרן נגד טענות המנהל המיוחד בנוגע להיקף הכנסותיו ולאופן התנהלותו במסגרת ההליך. 6. הכנ"ר טוען בתשובתו, כי בית המשפט המחוזי התייחס אמנם לכספים המגיעים לחייב מחברות בהן עבד, ברם החלטתו נעדרת התייחסות והנמקה "למכלול הכספים הנכנסים והיוצאים מהתא המשפחתי של החייב". זאת ועוד, טוען הכנ"ר, כי החלטת בית המשפט המחוזי נעדרת התייחסות לסוגיית ההשבה הרטרואקטיבית. לפיכך גורס הכנ"ר, כי "יש להורות לערכאה הדיונית לשוב ולבחון באופן מחודש את שאלת התשלום החודשי וההשבה הרטרואקטיבית" (פסקה 20 לתגובת הכנ"ר). דיון והכרעה 7. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ונתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי אכן חסרה הנמקה מספקת בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיכך קשה להעבירה תחת שבט הביקורת הערעורית. החלטתי אפוא להעתר לערעור. 8. על חשיבותה של ההנמקה אין צורך להכביר במילים; היא נחוצה הן כדי להבהיר לבעלי הדין על מה מבוססת ההחלטה, והן כדי לאפשר לערכאת הערעור לשקול את ההחלטה ולבחון את נכונותה (רע"א 2308/16 Kleemann GmbH נ' רמי קיצוני - ק.ט.ע. חברה למסחר ושירותים בע"מ, פסקה 9 (15.5.2016); רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקה 11 (8.12.2015)). היקפה של חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו ובהתחשב עם מהות ההחלטה; לעתים דיינו בהנמקה קצרה ותכליתית (רע"א 4917/13 פלונית נ' פלונית, פסקה ז (28.11.2013); רע"א 9118/16 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פסקה 10 (14.12.2016)). 9. בית המשפט המחוזי התבקש להגדיל בצורה משמעותית את צו התשלומים החודשיים – מ-500 ₪ ל-10,000 ₪ – פי 20 מהסכום שנקבע במקור. המנהלת המיוחדת אף ביקשה להורות על הגדלת הצו באופן רטרואקטיבי לתקופה שלמעלה משנה וחצי. איננו עוסקים אפוא בבקשה שגרתית להעלאת צו תשלומים, ויש צורך בהנמקה ברורה על אודות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה, כמו גם בנוגע לסוגיית ההשבה הרטרואקטיבית כנדרש בבקשה. 10. הערעור מתקבל אפוא, משום שההנמקה חסרה, ההחלטה מבוטלת, ובית המשפט המחוזי יחזור לדון בעניין, לעשות כחוכמתו, וליתן החלטה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשע"ח (25.10.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17069030_O03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il