רג'בי נאג'ר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6901/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6901/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: רג'בי נאג'ר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 21.6.09, בת.פ.ח. 117/08, שניתן על ידי השופטת נאוה בן אור תאריך הישיבה: י"ד בטבת התש"ע (31.12.09) בשם המערער: עו"ד דכוור וסים בשם המשיבה: מתורגמן: עו"ד רוזן אפרת מר אסעד חסן פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 6.7.05, בשעת בוקר, נהג המערער ברכב מסוג פורד טרנזיט שמספרו 85-961-19 בשדרות לוי אשכול בירושלים. בשלב כלשהו פנה המערער ימינה לכיוון שדרות בר-לב, כאשר בכיוון נסיעתו היה מעבר חצייה ולידו רמזור "ה-8", המורה לנהג לאפשר להולך הרגל לחצות את הכביש בבטחה. בעת שהמערער ביצע את הפניה חצו את הכביש שתי נשים, ובאחת מהן הוא פגע עם חזית רכבו השמאלית. כתוצאה מכך הועפה הולכת הרגל למרחק מה ונחבטה בכביש. היא הובהלה לבית חולים, ושוחררה לאחר מספר שעות כשהיא סובלת מהמטומה בראשה. עוד נטען, כי המערער האט את מהירות נסיעתו בעקבות התאונה ואחר כך הסתלק מהזירה. בגין העובדות שהובאו עד כה יוחסו למערער עבירות אחדות: נהיגה בקלות ראש, פגיעה במעבר חציה והפקרה לאחר פגיעה, עבירות לפי סעיפים 62(2) ו-4א(ב) לפקודת התעבורה, ותקנה 67 לתקנות התעבורה. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו, ובעקבות כך דן אותו ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שרות, 6 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 ש"ח, והוא נפסל מנהיגה במשך 3 שנים. בערעור שבפנינו משיג המערער על הרשעתו, בטענה כי זו נשענת על עובדות שגויות. 2. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת באשר לקרות התאונה, וכי המערער מחזיק ברכב טרנזיט מן הסוג שהיה מעורב באותה תאונה. עם זאת, גרסת המערער היתה שהוא כלל לא נהג ברכבו באותו יום, ולכך נתן הסברים שונים, ובין היתר, כי קיימת מחלוקת קשה בינו לאחיו בנושא הבעלות ברכב. גרסה זו של המערער נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ולהשקפתנו כך נכון היה לעשות. להלן נבהיר את דברינו, ולכך נקדים הערה. ערעור זה מופנה, מטבעו, כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, וכידוע הלכה היא כי אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בממצאים מסוג זה, נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית המתרשמת מן העדים המופיעים בפניה באופן ישיר ובלתי-אמצעי (ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 610 (1993); ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265, 280 (1994)). אולם, לא רק הלכה זו ניצבת כמשוכה בדרכו של המערער לשכנע בחפותו, אלא הראיות שהובאו בפני הערכאה הדיונית, ולהלן תמצית הדברים: א) מישה רדין, נהג מונית, היה עד לפגיעה בהולכת הרגל, ולטענתו אף הספיק לרשום את מספרו של הרכב הפוגע שנראה מאט ולאחר מכן מאיץ ומסתלק מהמקום. את המספר רשם רדין על גזיר עיתון (ת/2), ומסר אותו לבוחן משטרתי שנקלע לזירה באקראי (אלי מזרחי). מטבע הדברים, אפשר שרדין שגה ברישום המספר, אולם משנשאל על כך במהלך עדותו, הוא היה בטוח כי ברישום לא נפלה שגגה כלשהי. ב) בפגיעה בהולכת הרגל הבחין גם נהג אחר – מחמוד דבש. עד זה מסר כי ראה את הטרנזיט פוגע בהולכת הרגל עם פינתו הקדמית-שמאלית, ועל כן מיהר להקיש את מספר הרכב על מקשי הטלפון שלו. אולם דבש לא הקפיד לשמור את המספר בזיכרון המכשיר. עם זאת, כאשר הגיע מזרחי לזירה, ורדין נקב במספרו של הרכב הפוגע, אישר דבש, בהסתמך על זכרונו, כי זהו המספר הנכון (ראו עדותו בעמ' 85). ג) לאחר שאותר המערער נבדק רכבו על ידי בוחן התנועה יוסף שזו. זה מצא כי פנס האיתות הקדמי-שמאלי הוחלף, וכי היה שבר בבקלית שחוזק עם בורג וסיליקון. לענין זה הוסיף העד (ראו עמ' 14 לפרוטוקול): "בדרך כלל הפנס הוא מורכב עם ברגים בצורה מסודרת. ברגע שזה לא מקורי ומוחלף אז כל מיני אילתורים ואחד האילתורים כדי להחזיק אותו שלא יזוז זה עם הסיליקון לחבר אותו לפנס". באשר ל"גיל" הסיליקון הוסיף העד (עמ' 15): "הכל עדיין היה חדש שם וללא אבק... סיליקון בדרך כלל הוא תופס אבק ולכלוך, ופה רואים שהוא עדיין נקי". ד) בהודעה ת/8 שנרשמה מפיו של המערער ששה ימים לאחר התאונה, הוא השיב: "הרכב שלי תקין אין בו פגיעות ולא החלפתי בו שום חלק או פנסים". אולם בעדותו בבית המשפט (ראו עמ' 123) חל שינוי מסוים בגרסה זו, וכך השיב: "לא עשיתי תיקונים אבל היה לי וינקר לצד שמאל שיצא מהמקום שלו, שהיה יוצא מהמקום... במקום לבזבז 60-70 שקל על וינקר אז שמתי סיליקון אבל לא עשיתי תיקונים...". 3. סיכום האמור מעלה את אלה: רכב מסוג פורד טרנזיט בצבע לבן היה מעורב בתאונה שיוחסה למערער; המערער מחזיק ברכב מסוג זה; אחד מעדי הראיה רשם את מספרו של הרכב הפוגע (רדין), ואחר (דבש), אישר בפני השוטר מזרחי מתוך זכרונו, שיש להניח כי היה טרי ברגעים שלאחר התאונה, כי זהו המספר הנכון; מפיהם של עדי התביעה ניתן לקבוע עוד, כי הולכת הרגל נפגעה מהפינה השמאלית קדמית של הרכב הפוגע; בדיקת רכבו של המערער העלתה כי הוא ניזוק בדיוק באותו מקום (ראו ת/6). אנו סבורים כי ראיות אלו מבססות היטב את החשד שדבק במערער כמי שהיה נהגו של הרכב הפוגע, וגם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוניו על-פה של עו"ד דכוואר, אין בידינו להסכים כי שגגה יצאה מחת ידיו של בית המשפט המחוזי. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בטבת התש"ע (31.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09069010_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il