פנדור תעשיות בע"מ נ. דלתות אלפים החזקות בע"מ

7 1 בבית המשפט העליון רע"א 690/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: פנדור תעשיות בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. דלתות אלפים החזקות בע"מ 2. דלתות אלפים אשדוד בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שוורץ, סג"נ) מיום 6.12.2023 בת"א 44368-07-21 בשם המבקשת: עו"ד אורי בר; עו"ד נועם זמיר בשם המשיבות: עו"ד דיבון פרקש; עו"ד עדן אביגיל כהן פסק-דין פעם נוספת הסכסוך העסקי בין הצדדים מובא לפתחו של בית משפט זה. בפעם הזאת מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שוורץ, סג"נ) מיום 6.12.2023 בת"א 44368-07-21. בהחלטה הורה בית המשפט כי המבקשת תמסור לידיו ולידי בא-כוח המשיבות רשימה של כל ההסכמים שבהם התקשרה עם קבלנים בין חודש פברואר 2019 לבין חודש יולי 2021, תוך ציון שם הקבלן, שם הפרויקט שעמד בבסיס ההתקשרות, ומועדה. הרקע לבקשה בין הצדדים מתנהלות מאז שנת 2021 תביעות הדדיות שפורטו בחלקן בהחלטתי מיום 4.2.2024 (רע"א 8298/23). בתביעת המשיבות נטען בין היתר כי המבקשת (להלן גם: פנדור), יצרנית דלתות, הפרה התחייבויות שנטלה על עצמה בגדריה של שותפות עסקית עמן. על פי הנטען בתביעה, לצד השותפות המשיבות שימשו מפיצות של דלתות מתוצרת פנדור למגזר הקבלני ובמסגרת זו המבקשת התחייבה לספק להן דלתות במחיר "קשיח". אלא שבשלב מסוים של ההתקשרות פנדור החליטה להעלות את מחירי הדלתות באופן חד צדדי, הן רטרואקטיבית בהסכמים קיימים שהמשיבות התקשרו בהם באישורה של פנדור, והן ביחס להסכמים חדשים. בתביעתה הכחישה המבקשת את קיומם של יחסי שותפות עם המשיבות, וטענה כי בהתנהלותן דבקו אי-סדרים שעולים כדי מרמה. לטענת פנדור, המשיבות שימשו כסוחרות של מוצריה, וככאלה הן לא התחייבו לרכישת דלתות, כך שהחוזים עימן השתכללו רק במועד ההזמנה בפועל, אז גם נקבע מחיר הדלת. זאת בהשוואה להתקשרויותיה של פנדור עם קבלנים, שבהן הקבלן מתחייב לרכוש את הדלתות ובהתאם מקבל הבטחה למחיר הדלת למשך שלוש שנים מיום חתימת ההסכם. הצדדים הגישו כתבי טענות עיקריים ולאחר מכן הוחלפו ביניהם דרישות לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלונים. בסעיף 1.2 לדרישת הגילוי ששלחו המשיבות למבקשת ביום 27.4.2023 (להלן: סעיף 1.2 ו-דרישת הגילוי, בהתאמה) התבקשה המבקשת למסור לידי המשיבות את "כל ההסכמים שפנדור התקשרה באמצעותם עם קבלנים החל משנת 2017 ואילך". במענה לדרישת הגילוי מסרה המבקשת כי המידע המבוקש בסעיף 1.2 הוא בגדר סוד מסחרי, הוא כולל מידע פרטי של צדדים שלישיים, מסירתו מכבידה, והוא איננו רלוונטי לסוגיות השנויות במחלוקת בהליך. המשיבות פנו לבית המשפט בבקשה לחייב את פנדור להעביר לעיונן את המסמכים המבוקשים. הן טענו כי המסמכים שהתבקשו בסעיף 1.2 "רלוונטיים ביותר" לליבון המחלוקות בהליך. זאת בשל טענת פנדור להבדלים בין התנאים שבהם היא מתקשרת עם סוחרים לבין אלה המוצעים לקבלנים, ובפרט לנוכח הטענה כי בהתקשרות מול קבלנים המבקשת מתחייבת למחיר הדלת למשך שלוש שנים. באשר לטענה בדבר קיומו של סוד מסחרי ומידע פרטי, המשיבות ציינו כי הן מסכימות לקבל את ההסכמים כשהמחירים הנקובים בהם מושחרים. עוד נטען כי הדרישה מצומצמת לתקופה מוגבלת וככזאת היא איננה מכבידה. בהחלטה מיום 10.7.2023 קבע בית המשפט כי דרישת המשיבות תצומצם לתקופה שהחלה בשנת 2017 ועד לחודש יולי 2021; בשלב ראשון ההסכמים יימסרו לעיון בית המשפט במעטפה אטומה בשני עותקים – האחד גלוי והשני מושחר; ובית המשפט יעיין בהסכמים בהתאם לסמכותו לפי תקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 על מנת להכריע בטענת החיסיון. ביום 8.10.2023 פנתה המבקשת בבקשה להבהרת ההחלטה ולמתן הוראות והיא שבה וטענה כי לאחר בירור נודע לה שהמסמכים שהתבקשה למסור הם בהיקף של 40,000 עמודים, ועבודת האיתור, הצילום וההשחרה שלהם תדרוש ממנה השקעה של מאות אלפי שקלים. בהחלטה נוספת מיום 12.11.2023 הורה בית המשפט "כהחלטת ביניים בלבד" כי פנדור תמסור לידיו עותקים של 10 הסכמים שבהם התקשרה לאורך התקופה הרלוונטית על מנת שיוכל להתרשם ממידת הרלוונטיות שלהם להליך. בהתאם להחלטה זו ביום 26.11.2023 העבירה המבקשת לבית המשפט את עותקי ההסכמים, ולאחר שעיין בהם קבע דיון במעמד הצדדים. בדיון שהתקיים ביום 6.12.2023 מסר בא-כוח המשיבות כי הוא מסכים לצמצם את התקופה שלגביה התבקשו ההסכמים בדרישת הגילוי כך שראשיתה תהיה בחודש פברואר 2019 ולא בשנת 2017. נציג פנדור שהשתתף בדיון עמד על כך שאיסוף ההסכמים המבוקשים גם ביחס לתקופה המצומצמת עשוי להימשך למעלה משנתיים, ועל כן הציע בא-כוח המשיבות כי חלף איסוף של ההסכמים עצמם, פנדור תערוך רשימה של ההסכמים מהתקופה הרלוונטית והמשיבות ייבחרו מתוכה "מדגם מייצג". פנדור התנגדה להצעה, ועמדה על כך שגם רשימה שכזו היא בגדר מידע מסחרי סודי. בהחלטה שניתנה במהלך הדיון קיבל בית המשפט את עמדת המשיבות, וציין כי "מקובלת עליי באופן עקרוני השיטה למסור לעיון [המשיבות] רק חלק מהמסמכים". על כן נקבע כי המבקשת תערוך רשימה של הסכמים שבהם התקשרה עם קבלנים לצורך שיווק, מכירה והתקנת דלתות במיזמי בניה, בין חודש פברואר 2019 לבין חודש יולי 2021; וכי רשימה זו תכלול את שם הפרויקט, שם הלקוח (הקבלן), ותאריך ההתקשרות (להלן: רשימת ההסכמים או הרשימה). הרשימה תוגש לתיק בית המשפט בתוך 60 יום ממועד ההחלטה, ותועבר לבא-כוח המשיבות כנגד חתימה על כתב התחייבות שלו ושל המבקשות לפיו הרשימה לא תועבר לצדדים שלישיים ולא ייעשה בה שימוש כלשהו אלא לצורך ההליך דנן או כל הליך שנובע ממנו. לאחר קבלת הרשימה, בא-כוח המשיבות ינקוב ב-20 הסכמים שהוא מעוניין לקבל לעיונו, ההסכמים יימסרו לבית המשפט ולאחר שיעיין בהם תינתן החלטה משלימה סופית באשר להיקף ההשחרה והמגבלות בעניין העיון. מיד לאחר מתן ההחלטה הלינה פנדור על ההוראה למסור את רשימת ההסכמים, שכן היא מהווה הלכה למעשה רשימה של לקוחותיה שהיא בגדר מידע סודי. בהתייחס לכך ציין בית המשפט כי החלטתו מגלמת איזון ראוי בין ההגנה על רשימת הלקוחות של פנדור לבין ניהול ההליך באופן הוגן. זאת בין היתר בשים לב לכך שהתבקשה רשימה של הסכמים שנערכו עד אמצע שנת 2021, כך שחלוף הזמן מאז מקהה את החשש לפגיעה בסודות מסחריים; שהקבלנים שהם ציבור הלקוחות של פנדור פועלים בשטח כך שמדובר ב"סוד גלוי" שספק אם יש בחשיפתו כדי לגרום נזק לפנדור; ושהחשש מפני זליגת מידע ועשיית שימוש בו על ידי גורמים מתחרים ניתן לאיון על ידי חתימה על כתב התחייבות שאוסר כל שימוש ברשימת ההסכמים שאיננו לצורך ההליך ועל העברתו לצדדים שלישיים. מכאן הבקשה שלפנַי. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 15.1.2024 הורה בית המשפט לפנדור להעביר למשיבות את העותקים המושחרים של 10 ההסכמים שהועברו לעיונו. תמצית טענות הצדדים בבקשתה פנדור שבה ועומדת על כך שרשימת ההסכמים היא למעשה רשימת לקוחותיה, המהווה סוד מסחרי כשלעצמה. אף אם מדובר במידע שניתן להגיע אליו בדרכים לגיטימיות, הוא איננו קיים בצורה של רשימה מרוכזת וערוכה, והכנתו דורשת ממנה השקעה משמעותית של זמן ומשאבים. לטענתה, בית המשפט המחוזי הורה על העברת הרשימה מבלי שנדרש לתנאים שנקבעו בפסיקה באשר לחשיפת סודות מסחריים. כך, בניגוד לדרישה, המשיבות לא העמידו תשתית ראייתית שמצדיקה את גילוי רשימת ההסכמים, הרשימה אינה רלוונטית באופן ישיר לבירור הסוגיה שבמחלוקת, ואילו הפגיעה הצפויה בפנדור כתוצאה מחשיפת סודה המסחרי היא קשה ובלתי מידתית. גם לא ניתן משקל ראוי לעובדה שהמשיבות הן מתחרות של המבקשת ופועלות בשיתוף עם מתחרה נוספת שלה; כמתחרות היה על המשיבות להציג טעמים כבדי משקל כדי להצדיק את מסירת הרשימה, שחושפת אף סודות מסחריים שנוגעים לצדדים שלישיים שאינם צד להליך; והתחייבות המשיבות שלא לעשות שימוש ברשימה לא יכולה להוות תחליף לתנאים שעליהן למלא כדי להצדיק את הגילוי. כן נטען כי קיימות אפשרויות חלופיות להשגת אותה מטרה, שאינן כרוכות בגילוי סודה המסחרי. בהקשר זה הציעה המבקשת להעביר את הרשימה לידי בית המשפט שיבחר בעצמו את ההסכמים שהיא תעביר למשיבות; או שהמשיבות ינקבו בעשרה הסכמים שהן מעוניינות לקבל לידן לפי שיקול דעתן המוחלט, אך מבלי לקבל את הרשימה. לבסוף נטען כי נסיבות העניין מצדיקות מתן רשות ערעור על ההחלטה, בשל הנזק הממשי והבלתי הפיך שעלול להיגרם למבקשת. מנגד המשיבות טוענות כי דין הבקשה להידחות. לדבריהן, ההחלטה מגלמת איזון ראוי בין ההגנה הדרושה על סודותיה המסחריים לכאורה של המבקשת וטענת ההכבדה, לבין החשיבות שבניהול ההליך ב"קלפים פתוחים". ההחלטה התקבלה על בסיס בחינת החומר הרלוונטי והיכרותו של בית המשפט עם פרטי התיק, ואין מקום להתערב בה. לא מדובר ברשימה של כלל הלקוחות של פנדור, אלא ברשימה של הסכמים שבהם התקשרה עם קבלנים לאורך תקופה מצומצמת שהסתיימה בשנת 2021. החשיפה לא צפויה להסב נזק, בשים לב לדינמיות שמאפיינת את עולם המסחר. פנדור מבססת את טענותיה על הבדלים בין התקשרות עם סוחרים לבין התקשרות עם קבלנים, כך שהיא מנועה מלטעון שההסכמים שבהם התקשרה עם קבלנים אינם רלוונטיים. בנוסף, מהבקשה הושמטה טענת המשיבות שלפיה ההסכמים נדרשים גם לצורך הוכחת טענתן שלפיה פנדור ניסתה לגזול ממנה לקוחות. לטענת המשיבות, ההחלטה תואמת את ההלכה הפסוקה שלפיה רשימת לקוחות איננה ראויה להגנה של סוד מסחרי מקום שמדובר במידע כללי שנגיש לציבור. ההגנה יוחדה למקרים שבהם נדרש מאמץ מיוחד לצורך השגת המידע, או שהוכח כי קיים ערך מוסף כלשהו לקבלת רשימה "מן המוכן". בנוסף, הפתרון של צו מגן שמגביל את השימוש ברשימה לצורכי ההליך בלבד, הוא פתרון מקובל שנקבע בפסיקה להגנה על סודות מסחריים. אשר להצעה שלפיה הרשימה תועבר לידי בית המשפט בלבד, המשיבות טוענות כי המותב איננו בקיא בשוק הדלתות ולא יוכל לבדוק אם הושמטו מהרשימה הסכמים רלוונטיים. מתווה שכזה יאפשר לפנדור למסור רשימה חלקית ש"נוחה" לה, והעובדה שהיא פעלה בחוסר תום לב עקבי לכל אורך ההליך מעוררת חשש שאכן כך יהיה. דיון והכרעה ככלל, נקודת המוצא להליכי גילוי ועיון במסמכים היא של גילוי מרבי וניהול ההליך ב"קלפים פתוחים". בבואו של בית המשפט להכריע בבקשות לגילוי ועיון במסמכים, עליו לבחון בראש ובראשונה את הרלוונטיות שלהם לבירור המחלוקת בין הצדדים. עם זאת, רלוונטיות המסמכים אינה חזות הכל, ועל בית המשפט לאזן בין נחיצותם של המסמכים מנקודת מבטו של מבקש הגילוי לבין שיקולים אחרים, כגון יעילות ההליך, היקף ההכבדה על הצד שכנגד וקיומם של אינטרסים מוגנים אחרים, כגון חיסיון (ראו למשל: רע"א 1543/23 עידן כץ פיננסים בע"מ נ' פריד, פסקאות 17-16 (26.7.2023); רע"א 6404/22 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' גיא דקל, פסקאות 9-8 (18.1.2023); רע"א 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, פסקאות 9-6 (22.6.2016)). נקודת המוצא לדיון בענייננו היא כי ההסכמים אותם התבקשה המבקשת לכלול ברשימה הם רלוונטיים להליך. כך בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי הורה על העברת מלוא ההסכמים כבר בהחלטתו מיום 10.7.2023, והמבקשת לא השיגה על קביעה זו. אלא שלצד הרלוונטיות, לא ניתן להתעלם מכך שרשימת ההסכמים, בה התבקשה המבקשת לפרט כאמור גם את זהות הקבלן שעמו נחתם כל הסכם, היא בגדר רשימת לקוחות המהווה סוד מסחרי (ראו: רע"א 8362/17 דלק מוטורס בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (4.1.2018); ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939, 956 (2001)). זאת אף אם היא תחומה לפרק זמן מסוים, ואף אם מדובר בהסכמים שנחתמו עד לאמצע שנת 2021, שעה שלפחות חלקם אינם נחלת העבר. אמנם, צודקות המשיבות בטענתן כי לא כל רשימת לקוחות תיחשב לסוד מסחרי (ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625, 634-633 (2000); ראו גם: ע"א 10545/09 בטאן נ' ‏INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS, פסקה 10 (1.3.2012)). ברם לא ניתן לומר בענייננו כי מדובר ברשימה "גלויה ונגישה לציבור וניתנת לאיתור בנקל" כטענתן, ודי לציין בהקשר זה כי על פי דבריו של נציג פנדור, מדובר בכ-750 עד 1,000 הסכמים. בהתאם לסעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, רשאי בית המשפט שדן בעניין אזרחי ליתן צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי. צו כאמור יינתן במקרים שבהם ראה בית המשפט "כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק", וכי אין במתן צווים לפי סעיפים 23(א)-23(ב) לחוק האמור – צווי איסור פרסום וצווים בדבר אופן הגשת הראיה – כדי להגן על הסוד המסחרי. הסדר זה מעניק אפוא לבית המשפט שיקול דעת להורות על חשיפת סודות מסחריים, והוא נועד להבטיח שחשיפתם לא תיעשה מעבר לנדרש. לצורך כך, על בית המשפט לבחון את רלוונטיות המסמכים בהם גלום הסוד המסחרי ואת נחיצותם למבקש הגילוי; את שאלת קיומו של חשש ממשי שהליך הגילוי ינוצל וייעשה בו שימוש לרעה על מנת "לדוג" סודות מסחריים; ואת השאלה אם מתעורר סיכון לחשיפת סודות מסחריים של צדדים שלישיים שאינם לוקחים חלק בהליך (ראו: רע"א 2930/16 ארמוזה נ' ברודסקי, פסקאות 22-21 (9.6.2016) והאסמכתאות המובאות שם). במקרה זה בית המשפט המחוזי מצא כי חתימת המשיבות על כתב התחייבות האוסר על שימוש ברשימת ההסכמים שאיננו לצורך ההליך ועל העברתו לצדדים שלישיים, יש משום הגנה מספקת לסוד המסחרי. ואולם לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהן, שוכנעתי כי העברת רשימת ההסכמים במתכונת שעליה הורה בית המשפט אכן מגלמת חשיפה של סוד מסחרי של פנדור מעבר לנדרש. נקודת המוצא היא כי העברת הרשימה היא שלב ביניים שנועד לאפשר למשיבות לקבל לידיהן הסכמים שבהם התקשרה המבקשת עם קבלנים, והמשיבות לא טענו כי הרשימה כשלעצמה היא בעלת ערך ראייתי עבורן. לכך יש להוסיף כי בקשת המשיבות לעיין בהסכמים שבהם התקשרה פנדור עם קבלנים נועדה על מנת להפריך את טענת ההגנה של פנדור באשר להבחנה בין קבלנים ובין סוחרים, וכן על מנת להוכיח שהמבקשת פעלה "להעביר קבלנים שלהן להתקשרות ישירה עם פנדור" – כוונה שעליה ניתן ללמוד מזהות הקבלנים שעימם התקשרה ומהתנאים האטרקטיביים שהציעה להם. אלא שלשם ביסוס טענות אלה אין צורך ממשי לעיין ברשימת כלל הלקוחות הקבלנים של פנדור, וניתן להסתפק בעיון במדגם נבחר של הסכמים. נוסף על האמור, בהינתן שהמשיבות הן מתחרות עסקיות של המבקשת, חשיפת הרשימה לעיונן טומנת בחובה פגיעה ממשית בסוד מסחרי של פנדור, אשר אינה מתאיינת באמצעות חתימת המשיבות על כתב התחייבות שלא לעשות בה שימוש שלא לצורך ההליך. ולבסוף, לקבלנים הנכללים ברשימה לא ניתן יומם בבית המשפט, דבר המעורר חשש לפגיעה באינטרסים מוגנים שלהם מבלי שניתנה להם כל אפשרות להתנגד. כל זאת, כאשר קיימים אמצעים חלופיים שיש בהם כדי להיענות לדרישת הגילוי של המשיבות באופן מספק, תוך פגיעה פחותה במבקשת. כך למשל ניתן, כפי שהציעה פנדור, לאפשר למשיבות לבחור את ההסכמים שבהם ברצונן לעיין לפי מיטב שיקול דעתן, מבלי שיקבלו לעיונן את רשימת ההסכמים. אכן בתגובה להצעה זו טענו המשיבות כי אין באפשרותן "לנחש" אילו הסכמים קיימים בתקופה הרלוונטית. אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם התנגדותן להצעה החלופית שהציעה פנדור, לפיה רשימת ההסכמים תועבר לבית המשפט והוא זה שיבחר מתוכה את ההסכמים שיועברו לעיון – התנגדות שנומקה בכך ש"בית המשפט קמא אינו בקיא בשוק הדלתות, ולא יוכל לבדוק, לבקר ולדעת האם הושמטו מתוך הרשימה הסכמים". דהיינו, בידי המשיבות האפשרות לבדוק ולדעת באילו הסכמים התקשרה פנדור בתקופה הרלוונטית, ולנקוב באותם הסכמים שבהם הן מעוניינת לעיין. טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשיבות לפיה זהות הקבלנים עמם התקשרה המבקשת היא בגדר "סוד גלוי" הניתן לאיתור בנקל. בהינתן כל האמור לעיל, ובאיזון בין עמדות הצדדים, מצאתי להורות כי המשיבות ימסרו בתוך 60 יום רשימה של 20 הסכמים של פנדור עם קבלנים שבהם הן מעוניינות לעיין. פנדור תמסור לבית המשפט את 20 ההסכמים המבוקשים (אם ישנם) במתכונת שעליה הורה בהחלטתו מיום 10.7.2023 – דהיינו בגרסה גלויה ומושחרת, ובית המשפט יאשר את היקף ההשחרות לפי מיטב שיקול דעתו. המשיבות יישאו בהוצאות המבקשת בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א באדר ב התשפ"ד (‏21.3.2024). ש ו פ ט _________________________ 24006900_N04.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1