יאלוו בנימין טפטה נ. משרד הבינוי והשיכון

2 בבית המשפט העליון עע"מ 69/24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר המערער: יאלוו בנימין טפטה נגד המשיב: משרד הבינוי והשיכון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' רובין) מיום 17.7.2023 בעת"מ 15757-12-22 תאריך הישיבה: ח' בכסלו התשפ"ה (09 דצמבר 2024) בשם המערער: עו"ד תמר קידר בשם המשיב: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין אמו המנוחה של המערער (להלן: המנוחה) התגוררה בדירת דיור ציבורי ברחוב דוד רזיאל 10/19 באשקלון (להלן: הדירה) המנוהלת על ידי חברת עמידר, החברת הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר), החל משנת 1988 ועד שהלכה לעולמה ביום 30.4.2020. לאחר שנפטרה, ביקש המערער מעמידר להקנות לו זכויות חוזיות בדירה לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק) כ"דייר ממשיך" של המנוחה. זאת מאחר שלטענתו הוא דר בדירה יחד עם המנוחה ברציפות מאז יום 8.2.1988 ועד לפטירתה. 2. ביום 23.9.2020 דחתה עמידר את בקשתו משנמצא כי המערער אינו עומד בתנאים להכרה בו כ"דייר ממשיך" ועניינו הועבר לדיון בוועדת האכלוס העליונה של המשיב (להלן: הוועדה). בהחלטתה מיום 7.2.2021 קבעה הוועדה כי לפי ביקורים שנערכו בדירה מידי שנה על ידי רכזים מטעם עמידר, המכונים "ביקורי מעגל" (להלן: ביקורי המעגל), המערער לא התגורר בדירה ברציפות מהתאריך הקובע על פי החוק ביום 1.8.2009 ועד לפטירת המנוחה, ואינו עומד בתנאי החוק להכרה בו כ"דייר ממשיך". זאת בין היתר בהסתמך על הדוחות שמילאו הרכזים לאחר ביקוריהם בהם צוין כי המנוחה מתגוררת בגפה, כאשר לחלק מהדוחות אף צורף תצהיר עליו חתמה המנוחה המאשר זאת (להלן: הדוחות). 3. המערער לא אמר נואש וביום 14.3.2022 ביקש מהוועדה לעיין מחדש בעניינו. לבקשתו צירף ראיות המוכיחות לטענתו כי הוא דר יחד עם המנוחה במשך התקופה הקבועה בחוק (כדוגמת רישום כתובתו במשרד הפנים) וכי הוא עומד בקריטריונים המזכים אותו בדיור ציבורי. עוד נטען בבקשה, כי המנוחה לא דיברה עברית ולא ידעה לכתוב ולקרוא כלל, גם לא באמהרית שפת המוצא שלה. לכן ככל שחתמה על מסמכים כלשהם שנערכו בשפה העברית במסגרת ביקורי המעגל, היא לא הייתה יכולה להבין במה מדובר. ביום 31.10.2022, לאחר שדנה הוועדה בשנית בעניינו של העותר, החליטה לדחות את בקשתו, לאחר שנמצא כי המערער אינו עומד בתנאי החוק לצורך קבלת מעמד של "בן ממשיך", ואף הובהר כי אין בסמכות הוועדה לאשר זכאות שלא לפי החוק. 4. מכאן פנה המערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתירה מינהלית בה חזר על טענותיו כי ביקורי המעגל אינם משקפים את המציאות; כי המנוחה לא דיברה עברית ולא ידעה קרוא וכתוב ועל כן אין היתכנות שהיא הבינה את שאלותיהם של הרכזים והסקת המסקנות שלהם מדבריה שהמערער לא גר עמה מוטעית; וכי בנסיבות אלה ודאי שאין מקום לתת משקל לתצהירים שהיא חתמה עליהם בהיעדרו. 5. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 17.7.2023 כי אין מחלוקת שהמערער דר בדירה יחד עם המנוחה עד לשנת 2009. אולם בכל הדוחות שנערכו החל משנת 2011 ואילך, נרשם פעם אחר פעם כי המנוחה גרה בדירה בגפה. בית המשפט התחשב בטענת המערער כי המנוחה לא דיברה עברית רהוטה, והיה מוכן לקבל את טענת המערער שאין לתת משקל של ממש לתצהירים עליהם חתמה. עם זאת, לא פחות מארבעה רכזים שונים מטעם עמידר מילאו את הדוחות, דבר המקשה על קבלת הטענה כי כל הדוחות מולאו מבלי שהרכזים הצליחו לתקשר עם המנוחה. עוד צוין ביחס לאחד מהרכזים כי הוא דובר חלקית את השפה האמהרית. בנוסף, המערער עצמו הודה כי המנוחה עבדה תקופה מסוימת במפעל בישראל ומכך עולה כי היא דיברה עברית בסיסית. כך עולה גם מהדוח שנערך בשנת 2014, בו דווח כי המנוחה הביעה רצון לעבור לגור ליד ביתה בשכונה אחרת. דוח זה מלמד באופן ברור על קיומה של תקשורת רלוונטית עם המנוחה. בנוסף, לא עלה בידי המערער להציג מסמכים מהימנים שנערכו על ידי גורמים בלתי תלויים אשר יש בהם כדי לתמוך בטענותיו. על כן, העתירה נדחתה. 6. בערעורו לפני בית משפט זה הלין המערער על כך שבית המשפט ייחס משקל רב לביקורי המעגל ולדוחות, והתעלם מהראיות אשר המציא המערער, לרבות תצהירים של צדדים שלישיים, שכנים ובני משפחה המלמדים כי הוא גר בדירה ברציפות במשך שנים רבות יחד עם המנוחה עד לפטירתה. כן נטען כי המערער הציג ראיות מספקות המוכיחות שהמנוחה לא דיברה עברית ולא ידעה קרוא וכתוב ולכן לא היה מקום לתת משקל כלשהו לדוחות, ודאי שלא לתצהירים עליהם חתמה. עוד הלין המערער על כך שבית המשפט קבע שרק ראיות שנערכו על ידי גורמים בלתי תלויים במערער הן ראיות מהימנות דיין. המערער גם תקף את האופן בו נערכים הדוחות, אשר אינו מאפשר שינויים ועדכונים וללא התייחסות לשפה שבה מדבר דייר המתגורר בדיור הציבורי. 7. המשיב מנגד תמך בהחלטת הוועדה העליונה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מפאת הטעמים המפורטים בהם. 8. לאחר עיון בכתובים מטעם הצדדים ולאחר שמיעת טענותיהם בעל-פה לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית; ולא מצאנו בפסק הדין טעות שבחוק. על כן ראינו לדחות את הערעור לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המסקנה האמורה נכונה אף מבלי להתייחס לדוחות ואף אם נניח כי השפה העברית לא הייתה שגורה בפיה של המנוחה באופן שאפשר לה להשיב כהלכה לשאלות הרכזים. גם לולא נתונים אלה, לא עלה בידי המערער לבסס תשתית עובדתית המוכיחה כי הוא התגורר בדירה ברציפות כנטען. אם כן, מה שמכריע את הכף אינו ה"יש" שבדוחות, אלא ה"אין" בהיבט הראיות שהוצגו מטעם המערער. 9. לא נוכל לסיים מבלי לחזור ולהתריע על כך שעריכת ראיונות ודוחות עם מי שאינם דוברים את השפה העברית או דוברים אותה באופן חלקי בלבד, חייבת להיעשות על בסיס של תרגום מתאים. הדבר מתחייב הן מהיבט השמירה על זכויותיהם של הנוגעים בדבר, ואף מבחינת היעילות המינהלית, העולים בהקשר זה בקנה אחד. נדרש אפוא שהרכזים מטעם המשיב העוסקים במלאכת "ביקורי המעגל" יהיו ערים למגבלות השפה של דיירי הדיור הציבורי, ויפעלו בהתאם. בין היתר, על ידי תחקור אותם דיירים בשפה המובנת להם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י' כסלו תשפ"ה (11 דצמבר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת