פלוני נ. ראש הממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6899/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6899/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. שר הפנים 3. השר לביטחון פנים 4. ועדת המאויימים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ט"ו בחשון התשס"ט (13.11.2008) בשם העותרים: עו"ד יצחק הוס בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תוענק לעותרים אשרה לישיבת קבע, או למצער, אשרה לישיבת ארעית בשטח מדינת ישראל, וכן ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותרים הסיוע הכלכלי הדרוש לשיקומם בתחומי המדינה. במסגרת העתירה מבקשים העותרים צו ביניים, לפיו יינתן להם אישור שהייה בישראל עד למתן החלטה בעתירה. העותר 1 הינו אזרח פלסטינאי מהכפר זיתא ג'מעין, יליד 1964. העותרת 2 הינה אשתו השנייה ואילו העותרים 3 ו-4 הם ילדיהם. כפי שעולה מן העתירה, בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, גויס העותר 1 על ידי שירות הביטחון הכללי כסייען, עת הופעל לחץ כי ייעצר אם לא ייעתר להצעה. לדבריו, מאז אותו ערב אין לו מנוח בכפרו עקב הצקות מצד שכניו, הוא נחקר על ידי שוטרי הרשות הפלסטינאית חזור ושנה, ואף נכלא למשך 30 חודשים על ידי גורמי הרשות הפלסטינאית בחשד ששיתף פעולה עם ישראל. בחודש יולי 1999, לאחר ששוחרר מהכלא, נאלץ העותר 1 לברוח לתוך שטח מדינת ישראל ללא אשתו הראשונה מחשש לחייו. אף שזו האחרונה חלתה בסרטן, לא העז העותר 1 לחזור לשטחי הרשות הפלסטינאית ולסעוד אותה. כך גם כאשר נפטרו אביו ואחותו במהלך שנת 2004. עוד עולה מהעתירה כי לאחר פניות חוזרות ונשנות לועדת המאוימים, היא המשיבה 4, החל העותר 1 לקבל אישורי שהייה בישראל, אשר האחרון שבהם פג ביום 27.8.2004. כך, ביום 28.10.2004 החליטה ועדת המאוימים לסרב לבקשתו לקבלת אישור שהייה בישראל "בהיעדר אינדיקציות עדכניות לסכנה הנשקפת לחיי הנדון ובשל היעדר קשר עם גורמי הבטחון". ביום 17.8.2005, או בסמוך לו, נתפסו העותרים 1 ו-2 על ידי משטרת ישראל והועברו לשטחי הרשות הפלסטינאית דרך מחסום ג'בארה ליד טול-כרם. העותר 1 נעצר על ידי גדודי חללי אל אקצה מצדו השני של המחסום, אך הצליח להתחמק מהם לפני שזוהה כסייען, וחזר לשטח ישראל. ביום 5.9.2005 פנה העותר 1 שוב לוועדת המאוימים. משלא נענה, פנה ביום 30.10.2005 לשר הביטחון, אך הוא הופנה חזרה לועדת המאוימים. עוד מוסיף וטוען העותר 1 בעתירה כי לאחר שלא קיבל מענה מאת הרשויות, הסתתר בדירתו בתוך שטח מדינת ישראל בעוד העותרת 2, אשר הייתה נשואה לישראלי קודם גירושיה, מפרנסת את המשפחה. ביום 5.8.2007 נעצר העותר 1 על ידי המשטרה והובל לחקירה. לאחר חקירתו הועבר לשטחי הרשות הפלסטינאית דרך מחסום ג'בארה. לטענת העותרים, העותר 1, כמי שסייע לביטחונה של מדינת ישראל, זכאי לתמיכה כלכלית בסיסית על מנת להתקיים. כמו כן, אם יחויבו העותרים לצאת את שטח ישראל לשטחי הרשות הפלסטינאית, יימצא העותר 1 בסכנת חיים ממשית מאת גורמים שונים בשטח הרשות. בעתירתם ציינו העותרים כי בכל שנות שהייתם בישראל לא היוו סכנה ביטחונית או הסתבכו בפלילים, למעט אירוע אחד בו נאסר העותר 1 לעשרה ימים בשל שהייה שלא כדין בישראל. המשיבים טוענים בתגובתם כי העותר 1 יצר קשר עם שירות הביטחון הכללי מספר פעמים במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, ובמהלכן מסר מספר ידיעות שאופיינו ככלליות, אך לא גויס כסייען ואינו משמש ככזה. נוכח עובדה זו, העותר 1 אינו עומד בתנאים לקבלת סיוע כלכלי ממשרד הביטחון. עוד טוענים הם כי בשנת 2001 אמנם הוחלט להעניק לעותר 1 אישורי שהייה מתחדשים, אך בשנת 2004 נערכה בדיקה מחודשת בעניינו, ולא נמצאו אינדיקציות כי נשקפת לו סכנה. אי לכך סורבה בקשתו לחידוש היתר השהייה בישראל. עוד מוסיפים הם, כי עניינו של העותר 1 נדון בשנית בשנת 2006 אך ועדת המאוימים הגיעה לאותה המסקנה באשר לאיום לכאורה הנשקף לחייו. בעקבות הגשת העתירה עלה עניינו של העותר 1 בשלישית לפני ועדת המאוימים. נציגי שירות הביטחון הכללי ערכו בדיקה נוספת באשר לטענתו של העותר 1 כי ביתו בשטחי הרשות הפלסטינאית נשרף בחודש דצמבר 2004. בבדיקה לא נמצאו ראיות מאמתות כי אכן נשרף ביתו וכמו כן נמצא כי העותר 1 אינו מתגורר בישראל אלא בשטחי הרשות הפלסטינאית. לאור זאת, ביום 22.1.2008 החליטה ועדת המאוימים לסרב לבקשתו של העותר 1, בהיעדר אינדיקציות כי נשקפת סכנה לחייו. בנוסף, נטען כי לעותר 1 עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות וכן תיקים תלויים ועומדים בגין שהייה לא חוקית. לאור האמור לעיל, המשיבים גורסים כי אין מקום להתערבות בהחלטת ועדת המאוימים ודין העתירה להדחות. ביום 19.9.2007 ניתן צו ביניים (כבוד השופטת ע' ארבל), בהסכמת המשיבים, המורה להם שלא להרחיק את העותרים מישראל עד למתן החלטה בעתירה. ביום 23.1.2008 התקיים דיון בעתירה (בפני השופטים א' לוי, ס' ג'ובראן ו-י' אלון) בו התגלו מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, ובעיקרן מקום מגוריו העדכני של העותר 1. בעקבות כך הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יידחה על מנת שבא כוח העותרים יוכל להציג בפני גורמי הביטחון כל מידע הנוגע לעניין. בעקבות החלטת בית המשפט, התכנסה שוב ועדת המאוימים כדי לדון בטענותיהם של העותרים. ביום 26.2.2008 החליטה הועדה לדחות את בקשת העותר 1 לאחר שהתברר ממקורות מודיעיניים כי העותר מתגורר כעת בשטחי הרשות הפלסטינאית, ומכאן פשיטא שלא נשקפת סכנה לחייו. לאור החלטת ועדת המאוימים, הגיש בא כוח העותרים, בהסכמת המשיבים, מסמכים נוספים אשר מוכיחים, לטענתו, כי העותר 1 אכן מתגורר בישראל. ביום 14.1.2008 הודיעו המשיבים כי גורמי הביטחון בחנו את המסמכים והעבירו לועדת המאוימים את התייחסותם, וזו לא מצאה מקום לשנות מהחלטותיה הקודמות. בדיון שהתקיים ביום 16.4.2008 (בפני השופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן ו-י' דנציגר) נחלקו הצדדים הן לעניין קיומן של הרשעות פליליות נגד העותר 1 והן על מקום מגוריו. בעוד בא כוח העותרים טען כי המידע שברשות גורמי הביטחון מתייחס לבנו של העותר 1, הנושא שם זהה לזה של אביו; בא כוח המשיבים טען לעומתו כי המדובר בהרשעות קודמות המתייחסות לעותר 1, אשר עניינן בעבירות אשר נעברו לפני כ-20 שנים וכי המידע כי העותר 1 מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית מבוסס היטב. לאחר עיון בחומר החסוי שהוגש מטעם גורמי הביטחון ביקש בית משפט זה מהמשיבים לשוב ולעיין מחדש בעניינם של העותרים, ולצורך כך אופשר לבא כוח העותרים להגיש למשיבים מסמכים הנוגעים לעניינים שעלו במהלך הדיון. כמו כן נקבע כי על פי ההודעה המשלימה שתוגש על ידי המשיבים, ותגובתם של העותרים לה, יחליט בית המשפט אם יש צורך בדיון נוסף. ביום 11.8.2008 נקבעה העתירה לדיון בפני מותב זה. עובר לדיון הגישו המשיבים תגובה מעודכנת בה נאמר כי בבדיקה עדכנית נוספת שערכו גורמי הביטחון, לא נמצא כל מידע חדש בעניינו של העותר 1. לפיכך, חזרו המשיבים על טענתם כי לא נשקפת לעותר 1 סכנה כלשהי בשטחי הרשות הפלסטינאית. כמו כן ציינו כי מהמידע אשר הוצג לפני בית המשפט עולה כי לכל הפחות נכנס העותר לשטחי הרשות הפלסטינאית. בתשובה שהגישו לתגובה זו טענו העותרים כי הטענה שהעותר 1 נכנס לשטחי הרשות הפלסטינאית, בניגוד לטענה שהוא מתגורר שם, הינה טענה כללית וסתומה שאינה ניתנת להפרכה. במהלך הדיון ביום 13.11.2008, חזר בא כוח העותרים על טענה זו והוסיף כי כניסתו היחידה של העותר לשטחי הרשות הפלסטינאית בשנים האחרונות הייתה כאשר הועבר לשם על ידי הרשויות, כשבוע לאחר הגשת העתירה. בא כוח המשיבים טען מנגד שישנו מידע עדכני ממנו עולה כי העותר 1 אכן מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית. לאחר עיון בעתירה, בתגובות המשיבים ובתשובות העותרים לתגובות אלו, וכן בחומר החסוי אשר הוצג לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות. ראשית יש לציין כי המידע אשר נמסר מאת שירות הביטחון הכללי, כי העותר 1 לעולם לא שימש כסייען מקובלת עלינו, ועל כן לא זכאים העותרים לסיוע ושיקום מאת הרשויות. מעבר לכך, טענתם העיקרית של העותרים נסובה סביב הטענה כי לחיי העותר 1 נשקפת סכנה אם יוחזר לשטחי הרשות הפלסטינאית, ועל כן יש להנפיק לעותרים אשרות שהייה בישראל. הגוף המוסמך לדון בבקשת העותרים בנסיבות אלו, על רקע הסכנה הנשקפת לחייו של העותר 1 בשל החשד שהוא משתף פעולה עם ישראל, הינה ועדת המאוימים, אשר פועלת במסגרת מפקדת תיאום הפעולות בשטחים (ראו בג"צ 7567/08 גראר נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.9.2008); בג"צ 4857/07 פלוני נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 8.10.207)). מעיון בחומר החסוי אשר הוצג לפנינו במעמד צד אחד ואשר עליו התבססה ועדת המאוימים, ועל אף טענות העותרים, שוכנענו כי לא נפל פגם בהחלטות העקביות של הועדה לסרב לבקשתם. מהחומר החסוי שהוצג לפנינו עולה, ברמה גבוהה של סבירות, כי העותר 1 אכן שהה זמן לא מבוטל בשטחי הרשות הפלסטינאית במהלך השנים האחרונות, וככל הנראה מתגורר שם באופן קבוע. כמו כן, לא נמצאו ראיות לכך כי משהייה זו נשקפת סכנה ממשית לחיי העותר 1 ומשפחתו. אין בטענותיהן הסותרות של העותרים בכדי להפריך את משקלו הרב של החומר אשר הוצג בפנינו. אי לכך, לא מצאנו כי יש בעתירה כל עילה אשר תצדיק את התערבותנו בהחלטותיה של הועדה לסרב לבקשת העותרים להנפיק להם אשרות שהייה בישראל. סוף דבר אציע לחברי לדחות את העתירה. צו הביניים אשר ניתן ביום 19.9.2007, יישאר בתוקף עד יום 30.3.2009. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"א בטבת התשס"ט (6.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07068990_H12.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il