הוס מאיר נ. אייזנברג ברוך בענדט

פסק-דין בתיק ע"א 6885/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6885/15 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז המערער והמשיב שכנגד: הוס מאיר נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: אייזנברג ברוך בענדט ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 001571-05-12 שניתן ביום 05.07.2015 על ידי כבוד השופט ב' צ' גרינברגר תאריך הישיבה: י"ג בשבט התשע"ז (09.02.2017) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד עודד ברדוגו ועו"ד ירון רבינוביץ בשם המשיב והמערער שכנגד: עו"ד ד"ר משה פוגל ועו"ד אברהם פוגל פסק-דין השופט י' עמית: 1. בין המערער והמשיב בערעור שכנגד (להלן: הוס) לבין המשיב והמערער שכנגד (להלן: ברוך) התנהלו הליכי בוררות בפני בית דין צדק "נתיבות חיים" (להלן: בית הדין). הורתם של הליכי הבוררות בחוב, שאינו מוכחש, של כ-500,000$ שאחיו של ברוך היה חייב להוס. בשלב מסוים נחלץ ברוך לעזרת אחיו, והוסכם בין הצדדים כי על מנת להשיב את החוב, ברוך ימכור להוס דירה בת שמונה חדרים ברחוב בן מיימון 37 בירושלים, הידועה כגוש 325 חלקה 53/6 (להלן: הדירה). הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביניים על ידי בית הדין, שאשרר את העסקה, ונקבע כי ברוך ימכור שוב את הדירה להוס, אשר יטול לשם כך משכנתא בסכום של 1.2 מיליון דולר. אציין כי עסקת המכר מברוך להוס דווחה לרשויות המס והבעלות בדירה הועברה להוס. לאחר מכן, ניתן פסק דין ביניים נוסף לפיו ניתנה לברוך האפשרות לבטל את העסקה כך שהדירה תחזור לבעלותו, וזאת כנגד תשלום של 450,000$ להוס, או מכירת הדירה לצד שלישי, כאשר במקרה זה, הוס יהיה זכאי לסכום של 500,000$ מתוך התמורה. 2. החשוב לעניינו הוא פסק הבוררות הסופי של בית הדין מיום 17.5.2010, שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.10.2010 ונעשה חלוט. בשל חשיבותו של פסק הדין לענייננו, נביאו בשלמותו (הדגשות הוספו – י"ע): פסק דין לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה"ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר העיון בטענות הצדדים בין בע"פ בין בכתב, ולאור העיכובים הרבים בביצוע פסה"ד הביניים שהוציא ביה"ד, הוחלט כדלהלן: א. העיסקה למכירת הנכס ברחוב בן מיימון 37, ירושלים, בטלה. ב. על צד ב' [ברוך- י"ע] להחזיר לצד א' [הוס – י"ע] סך של ארבע מאות וחמש עשרה אלף דולר ארה"ב (415,000$). וכן על צד ב' לסלק את המשכנתא הרובצת על הנכס ע"ש צד א'. ג. לצורך ביצוע האמור בסעיף ב', על צד א' להעביר לידי צד ב' מסמכים לפי דרישתו כדלהלן: 1. יפ"כ בלתי חוזר המסמיך צד ב' או מי מטעמו להעביר את הנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין. 2. תצהיר חתום לביטול עיסקה האמורה, המופנה לרשויות המס. 3. כל מסמך נוסף הנדרש לרישום הנכס על שמו של צד ב' במועד העברת הכסף הנ"ל, לפי דרישת צד ב'. ד. צד א' רשאי להפקיד את המסמכים בידי נאמן עד לביצוע תשלום הנ"ל. ה. על צד א' לשתף פעולה עם צד ב' או מי מטעמו בכל הדרוש לסילוק המשכנתא וכן בהשגת משכנתא חדשה עוד בטרם לקבלת הכסף לידיו. ו. כמ"כ, לאחר ביצוע האמור בסעיף ב', על צד א' לשתף פעולה בצורה ראויה בכל ענין ע"מ לבצע את רישום הנכס על שמו של צד ב'. ז. על צד ב' לבצע האמור בסעיף ב' תוך ארבעים וחמש יום ממועד מתן פסק דין זה. ח. באם צד ב' לא יבצע האמור בסעיף ב' עד למועד הנ"ל, רשאי צד א' לממש את פסק הדין ללא דיחוי נוסף, ע"י מכירת הנכס באמצעות כונס נכסים אשר יפעל בכפוף לפסה"ד, כאשר הוצאות המכירה תשולמנה מתוך חלקו של צד ב' בתמורה. ט. צד א' רשאי להאריך א התקופה הנקובה בסעיף ו' לבקשת צד ב', ולא יהיה בכך ויתור על זכויותיו מכוח פסק דין זה. י. ביטול העיסקה יכנס לתוקף יחד עם ביצוע האמור בסעיף ב'. יא. צד ב' רשאי למכור את הנכס לצד שלישי בתוך התקופה האמורה, כאשר צד א' יהיה חייב לחתום על המסמכים הנדרשים לשם כך, זאת בתנאי שמהתשלום הראשון ישולם הסכום האמור בסעיף ב' ישירות לידי צד א' או לפקודתו, ויובטח סילוק המשכנתא. במקרה זה, כל תשלום החל על המוכר ישולם מתוך חלקו של צד ב' בתמורה. יב. באם צד ב' יבקש לרכוש את הנכס לעצמו בלי להזדקק להצהרות בדבר ביטול העיסקה, יחולו כל ההוראות המפורטות בסעיף י"א, עם השינויים המחויבים. יג. הצדדים או מי מהם מופנים בזאת לבית המשפט המחוזי ע"מ לאשר פסק דין זה. יד. הצדדים יעבירו לידי עו"ד אליהו שוורץ נ"י התשלום שנקבע לו בהסכם הפשרה מיום י"ב כסלו תשס"ט (חמש מאות דולר כ"א, סה"כ אלף דולר) תוך ארבע עשרה יום ממועד מתן פסה"ד. (-) יוסף פליישמן, אב"ד יצחק כץ גבריאל לוברבוים 3. בהמשך לפסק הבוררות הסופי נחתם ביום 12.11.2010 הסכם מכר לפיו הוס מוכר את הזכויות בדירה לברוך. לאחר מכן, נחתם ביום 1.12.2010 הסכם מכר נוסף, זהה לקודם, ולפיו הוס מוכר את הזכויות בדירה לברוך ולאדם נוסף בשם צימר יוסף (להלן: הסכם המכר השני). בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות לגבי יפוי הכוח שיינתן על ידי הוס לביצוע הסכם מכר זה, וביני לביני, מינה הבנק ביום 16.12.2010 כונס נכסים למימוש המשכנתא שנטל בשעתו הוס לרכישת הדירה. בסופו של דבר נמכרה הדירה בהליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל, הליכים בהם נקט הבנק כנגד הוס. נספר לקורא, כי למרות שהדירה נמכרה בשעתו למערער, הרי שבפועל ברוך המשיך להשכיר את הדירה ולהחזיק במפתחות הדירה גם לאחר שזו הועברה על שמו של הוס, וכי במסגרת הליכי כינוס הנכסים, הדירה נרכשה על ידי עו"ד בנאמנות עבור ברוך ואדם נוסף. 4. ויהי לאחר הדברים האלה, נקט ברוך שני הליכים נפרדים, במסגרתם עתר להצהיר כי אינו חייב עוד לקיים את הוראות פסק הבוררות, וכי על הוס לשלם לו סכום של 1,846,103 ₪. הליכים אלה אוחדו ונדונו בפני בית משפט קמא. 5. בפסק דינו, סקר בית משפט קמא באריכות את הליכי הבוררות שהתנהלו בין הצדדים ועמד על כך שאחיו של ברוך היה חייב להוס 500,000$ וכי סכום זה היה אמור להיות מוחזר להוס באמצעות מכירת הדירה. כאמור, הדירה נמכרה בהליכי הוצאה לפועל לצד שלישי (הגם שמדובר למעשה בברוך עצמו ואדם נוסף), ובהינתן שהדירה נמכרה בהליכי הכינוס בסכום של 5,590,000 ₪, הגיע בית משפט קמא למסקנה הבאה, ומפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם: "כעת יש לשאול, מה מעמד חוב זה, במצב בו נמכרה הדירה לצד ג', האם החוב עומד על כנו חרף המכירה אם לאו. אעיר כי אין זה משנה שהדירה נמכרה לבסוף לברוך ולשותפו, שהרי הם שילמו עבור הדירה. ברוך העיד כי רכש את הדירה במסגרת כינוס הנכסים בסך של 5,590,000 ₪ (עמוד 43 שורות 28-32, עמוד 44 שורות 1-11). יצוין כי הוס לא הציג כל מידע וראיות באשר לתמורה שקיבל כתוצאה מהמכירה. בתצהירו ציין כי קידם את כינוס הנכסים מתוך ציפייה שיקבל כתוצאה מהמכירה חלק מחובו של ברוך, ברם אין בתצהיר פרטים באשר ליתרת התמורה שהתקבלה מהמכירה. בהמשך ההליך ציין כי כמעט לא נותר דבר מהתמורה. הוס היה אמור לקבל את חלקו מהמכירה, וכך גם נקבע בפסק הבוררות, שהכונס יממש את פסק הבוררות ולהוס יש זכות של 500,000$ בדירה. מכל מקום, יש להניח כי התמורה כיסתה את המשכנתא (שעל פי הסכם המכר האחרון עומדת על 1,190,000$) והוצאות הכינוס, וכי היתרה עברה להוס. במצב זה, בו לא הוצגה היתרה, סבורני כי אין זה נכון לומר שברוך עודנו חייב למשיב, אלא שהוס קרוב לוודאי קיבל את חלקו, או חלק ניכר ממנו, ולא ניתן לחייב את ברוך בכך, כאשר לא קיבל את הדירה חזרה. בסופו של דבר, פסקי הבוררות יצרו תלות הדדית בין תשלום החוב לבין הדירה, וכיוון שהתשלום היה כרוך בהחזרת הדירה למבקש, והדירה לא הוחזרה לו אלא נמכרה בכינוס, ברוך אינו חייב עוד בתשלום זה למשיב" (פסקאות 51-49 לפסק הדין, הדגשה הוספה – י"ע). 6. בשורה התחתונה קיבל בית משפט קמא את עתירתו של ברוך, במובן זה שהצהיר כי ברוך אינו חייב עוד לקיים את הוראות פסק הבוררות. מנגד, דחה בית משפט קמא את טענתו של ברוך כי הוס חייב לו כסף, בהיעדר כל תימוכין לכך בפסק הבוררות. עוד קבע בית משפט קמא כי ברוך אחראי לחוב הפיגורים בסך 298,000 ₪ שהצטבר בגין המשכנתא. זאת, משניתנה לברוך ולרוכש הנוסף על פי הסכם המכר השני, אפשרות לסלק את חוב המשכנתא כדי למנוע את הליכי הכינוס אך הם נמנעו מלעשות כן. עוד נקבע כי במסגרת הסכם המכר השני, ברוך שילם להוס סכום של 10,000$ ועל הוס להחזיר לברוך סכום זה. על פסק דינו של בית משפט קמא נסבים הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. 7. בערעור מלין הוס על כך שבית משפט קמא קיבל את עתירתו של ברוך להצהיר שאינו חייב עוד לקיים את הוראות פסק הבוררות של בית הדין, וכי עליו להשיב לברוך סכום של 10,000$ (37,500 ₪). בערעור שכנגד מלין ברוך על כך שבית משפט קמא דחה את טענתו כי הוס חייב לו סכום של 1,846,103 ₪. 8. אקדים ואומר, כי דין הערעור שכנגד להידחות משני טעמים. במישור הדיוני – מאחר שהערעור שכנגד אינו נובע מהערעור, והיה על ברוך להגיש ערעור נפרד. במישור המהותי – מאחר שמפסק הבוררות הסופי, כמו גם מפסקי הביניים שקדמו לו, עולה כי ברוך הוא שחייב להוס ולא הוס חייב לברוך. הפוך והפוך בפסק הבוררות הסופי, כפי שצוטט לעיל, ולא תמצא רמז לכך שהוס הוא שחייב לברוך. למסקנה זו הגיע גם בית משפט קמא, שציין בפסק דינו, כי בפסקי הבוררים לא נקבע כל חיוב כספי של הוס כלפי ברוך. נהפוך הוא, על ברוך היה לשלם להוס כדי שהדירה תשוב לידיו. 9. ומכאן לערעור העיקרי. איני רואה להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, ולפיה במסגרת הסכם המכר השני, שילם ברוך להוס סכום של 10,000$. עם זאת, מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו העיקרית של בית משפט קמא, ולפיה ברוך אינו חייב עוד לקיים את פסק הבוררות. אסביר. כאמור, הוס מלין על כך שבית משפט קמא הניח כי החוב של ברוך כלפיו על פי פסק הבוררות סולק מתוך כספי מכירת הדירה, בעוד שבפועל, קיבל סכום של כמאה אלף דולר בלבד על חשבון החוב. מנגד, טען ברוך, כי החיוב בסך 415,000$ על פי פסק הבוררות, היה כפוף לכך שהדירה תחזור למשיב, אך במצב של מכירת הדירה בהליכי הכינוס, אין למערער זכות לקבל סכום זה. 10. טענתו של ברוך אינה מתיישבת עם פסק הבוררות הסופי ועם פסקי הביניים שקדמו לו. מפסק הבוררות הסופי עולה כי בית הדין העמיד את החוב של ברוך כלפי הוס על הסך של 415,000$ (סעיף ב לפסק הבוררות). סכום זה אמור היה להשתלם להוס אם ישירות על ידי ברוך במסגרת המכר החוזר של הדירה, או מכספי מכירת הדירה לצד שלישי. נוכח הוראות פסק הבוררות, דומה כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר יצא מנקודת הנחה שסכום המכירה אכן כיסה את מלוא החוב של ברוך להוס. לעניין זה לא הובאו ראיות בפני בית משפט קמא, ומשכך נעתרנו לבקשת המערער להגשת ראיה נוספת, היא דו"ח כונס הנכסים בהוצאה לפועל. מהדוח עולה כי הדירה נמכרה בסכום של 5,569,000 ₪, ולאחר הפחתת סכום המשכנתא בסך של 4,378,332 ₪ והוצאות כינוס הנכסים, הוס קיבל סכום של כ-100,000$ בלבד (397,000 ₪). משכך, פשוטו של מקרא כי הוס זכאי עדיין לקבל את ההפרש בין הסכום של כמאה אלף דולר, בצירוף הסך של 10,000$ שבית משפט קמא קבע כי קיבל קודם לכן מברוך, לבין הסך של 415,000$ שנפסק לזכותו על פי פסק הבוררות. 11. אשר על כן, אמליץ לחברי להיעתר לערעור ולבטל את הקביעה בפסק הדין לפיה בעקבות מכירת הדירה בהליכי הכינוס, ברוך אינו חייב לקיים עוד את הוראות פסק הבוררות. עוד אציע לחבריי, לקבוע כי ברוך נותר חייב להוס את הסכום שנקבע בפסק הבוררות, בניכוי הסכום שקיבל במסגרת כינוס הנכסים בהליכי ההוצאה לפועל (397,000 ₪) ובניכוי 10,000 דולר. 12. ברוך (המשיב והמערער שכנגד) ישא בהוצאות הוס (המערער והמשיב שכנגד) בסך 30,000 ₪. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏י"ז בשבט התשע"ז (‏13.2.2017). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15068850_E08.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il