בכר אלי נ. הדר חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6884/99 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערער: אלי בכר נ ג ד המשיבה: הדר, חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.8.99 בת"א 10521/96 שניתן על ידי כבוד השופט י' גריל בשם המערער: עו"ד משה פרזנצבסקי בשם המשיבה: עו"ד ניסן גיצה פסק-דין השופט ת' אור: 1. המערער יליד 14.10.49, נפגע ביום 8.8.95 בתאונת דרכים. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. עקב התאונה נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 64,5% בגין נכות בתחומים האורטופדי, הנוירולוגי, אף אוזן גרון, פסה ולסת, בתחום הקוסמטי ובתחום הפסיכיאטרי. את נזקיו של המערער קבע בית המשפט המחוזי בסכום כולל של 1,638,984 ש"ח. מסכום זה הורה לנכות את גימלאות המוסד לביטוח לאומי, וכן תשלומים תכופים ששולמו למערער, ואת היתרה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין חייב את המשיבה לשלם למערער. 2. בערעור ובערעור שכנגד אשר הוגשו על ידי בעלי הדין, בהם עלינו להכריע, תוקפים בעלי הדין את מסקנות בית המשפט המחוזי בפרטי הנזק השונים. פיצויים אלה נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהתאם לראיות שנמצאו מהימנות עליו ועל יסוד אומדנא. אין עילה שנתערב באלה. רק שני פרטי נזק מצדיקים התיחסות, ואלה הם פרטי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד. כוונתנו היא לקביעת בית המשפט המחוזי בפרטי נזק אלה את כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה. לטענת המערער, בית המשפט טעה בכך שהתעלם, בקביעת כושר ההשתכרות, מחלק מההטבות הסוציאליות אשר הוכח שהמערער נהנה מהן במסגרת תנאי העבודה שלו. המשיבה, לעומת זאת, טענה שקביעת בית המשפט בדבר כושר השתכרות של 7,731 ש"ח נטו לחודש של המערער לולא התאונה הינו מוגזם. 3. לאחר בחינת הראיות שבאו בפני בית המשפט נראה לנו שיש ממש בטענות שני בעלי הדין. בפני בית המשפט הוכח שההטבות הסוציאליות מהן נהנה המערער היו בשיעור 23,33% ממשכורתו. בית המשפט ראה לצרף מתוך שיעור זה רק 12% כחלק מכושר השתכרותו של המערער. בית המשפט המחוזי נמק זאת בכך שבצד הפסד ההטבות הסוציאליות זכה המערער בכך שלא נדרש הוא עצמו לשלם (בהבחנה מתשלום על ידי המעביד) סכום חודשי שהיה מיועד גם הוא להבטחת זכויות סוציאליות. אלא שנימוק זה לאו נימוק הוא, שהרי המערער היה נהנה גם מהפרשותיו שלו. מאידך גיסא, הסכום של 7,731 ש"ח נטו אשר נקבע ככושר השתכרות של המערער לולא התאונה, הוא מוגזם, על פי הראיות שבאו בפני בית המשפט. קודם התאונה עבד המערער בחברת בלורן משך תשעה חודשים בלבד. תחילה עבד כנהג משווק ולאחר מכן המשיך כאיש גבייה. בבוחנו את כושר השתכרותו של המערער משך תקופה זו, לקח בית המשפט בחשבון מענקים ששולמו למערער, כשאין בטחון שהיה מקבלם לאורך זמן. ולא רק זאת. נתונים אשר הובאו בפני בית המשפט לגבי השתכרותם של עובדי החברה הנ"ל בתאריכים קרובים למועד מתן פסק הדין, מלמדים שבנסיבות המקרה הנוכחי, קביעת גובה השתכרותו של המערער ביום פסק הדין על ידי שערוך הסכום שהשתכר קודם התאונה, אין בה לשקף באורח אמתי את כושר השתכרותו הצפוי בעתיד. בנסיבות האמורות נראה לנו, שבדרך אמדן, ניתן לקזז זו מול זו את טענות בעלי הדין ולהגיע למסקנה כי אין להתערב בקביעת כושר השתכרותו של המערער כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 4. על סמך האמור לעיל, נדחים הערעור והערעור שכנגד. במסגרת קדם ערעור שהתקיים בערעור זה הביע בא כוח המשיבה את נכונותו לחזור בו מן הערעור שכנגד. המערער עמד על ערעורו. בנסיבות אלה, ישא המערער בהוצאות המשיבה בערעור זה בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, ח' בחשון התשס"א (6.11.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99068840.E03 /עכב