פסק-דין בתיק בש"פ 6878/98
בבית המשפט העליון
בש"פ 6878/98
בפני: כבוד
השופט י' קדמי
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט ח' אריאל
המערערים: 1.
הוצאת עיתון הארץ בע"מ
2.
אהוד אשרי עורך מוסף הארץ
3.
רונן ברגמן עיתונאי ע"י עיתון הארץ
נ
ג ד
המשיבה: 1.
מדינת ישראל
משיב פורמלי: 2.
נחום מנבר
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 22.10.98 בתיק
פלילי
4/97 שניתנה על ידי כבוד
השופט
ז' המר
תאריך
הישיבה: כ"ח בחשוון תשנ"ט (17.11.98)
בשם
המערערים: עו"ד שלמה ליבליך, טל שניידר
בשם
המשיבה: עו"ד דבורה חן, שלומית דפני
בשם
המשיב הפורמלי: עו"ד דרור ארד איילון, גבי לסקי
פסק-דין
השופט י' קדמי:
1. פתח דבר
א. עם תחילת הדיון בכתב האישום שהוגש בבית
המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ.ח. 4/97), נגד נחום מנבר (להלן: הנאשם), ביקשה התביעה
להורות שהדיון יתקיים ב"דלתיים סגורות", בהתאם להוראותיו של סעיף
68(ב)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט);
ובית המשפט – שדן בכתב האישום בהרכב של שלושה – נעתר לבקשה והורה בהתאם.
להלן נוסח ההחלטה בדבר "סגירת
הדלתיים", ככל שהדבר דרוש לדיון שבפנינו:
"נוכח בקשתה של התביעה הכללית ונימוקיה, הננו מחליטים בתוקף
סמכותנו לפי סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט, כי הדיון בתיק זה יתנהל בדלתיים
סגורות.... על פי ההתפתחויות במשפט ומשיהיו עדים שניתן יהיה להעידם בדלתיים
פתוחות, או שמא להסיר בדרך זו או אחרת את חלק מצו האיסור הפרסום לגבי עדויות כאלה
או אחרות, ישקל הדבר בהתאם ובבוא העת על ידי בית המשפט..."
ב. במהלך הדיון בכתב האישום, ביקשו באי כוחו
של הנאשם לבטל את ההחלטה האמורה, ולהסביר את איסור הפרסום המתחייב מהוראות סעיף
70(א) לחוק בתי המשפט: התביעה התנגדה לבקשות אלו; ובית המשפט קיבל את התנגדותה
והותיר את החלטתו בענין זה על כנה.
ג. לאחר סיום ההליכים בבית המשפט המחוזי
בפס"ד לפיו הורשע הנאשם ונדון לתקופת מאסר ממושכת, ולאחר שהנאשם – היום
המערער בתיק העיקרי – הגיש ערעור כנגד פסק הדין לבית המשפט זה, פנו עתון
"הארץ" – עורך מוסף "הארץ" – אהוד אושרי – והעיתונאי רונן
ברגמן (להלן: העותרים) בבקשה לבית המשפט המחוזי שדן בעניינו של הנאשם, בה ביקשו
רשות לפרסום פרוטוקול הדיון בת.פ.ח. 4/97 האמור, כולו או חלקו, כמפורט בבקשה. לאחר
קבלת תגובות התביעה והנאשם – בכתב – החליט אחד משופטי ההרכב שדן בתיק האמור – כב'
השופט המר – ביום 22.10.98, כדלקמן:
"בקשה זהה במהותה הוגשה כבר על ידי ב"כ הנאשם, בתאריך
10.9.98. בהחלטתי מתאריך 24.9.98 דחיתי את הבקשה. הנסיבות והשיקולים לא נשתנו מאז,
לטעמי. הבקשה נדחית".
ד. לשלמות התמונה יצוין: כי ההחלטה מיום
24.9.98, הנזכרת בהחלטתו הנ"ל של כב' השופט המר, ניתנה גם היא על ידו, בקשר
ל"בקשה לעיון חוזר בהחלטה בענין איסור פרסום" שהוגשה ביום 10.9.98 מטעמו
של הנאשם; וזו לשונה:
"הנימוקים והשיקולים שעמדו ביסודה של ההחלטה לאיסור פרסום
ההליכים בתיק זה – עדיין יפים ותקפים גם כיום, לאחר ולמרות פרסום חלקי של הכרעת
הדין. הבקשה נדחית".
ה. ב"כ של העותרים, לא השלים עם החלטת
השופט המר מיום 22.10.98 –לפיה נדחתה בקשתו למתן רשות פרסום כמפורט בפסקה ג' לעיל –
והוא מערער נגדה בערעור העומד לדיון בפנינו היום.
טענתו של ב"כ העותרים – היום
המערערים – היא, כי כב' השופט המר שגה בכך שדחה את בקשת שולחיו; ועתירתו היא, כי
נבטל את החלטתו, נקבל את הבקשה וניתן רשות פרסום כמפורט בה.
2. המיתווה המשפטי
בשל ייחודו של ההליך המתקיים בפנינו,
רואים אנו להעיר ההערות הבאות באשר לטיבו של הליך זה:
א. כאמור, ההרכב שדן בכתב האישום שהוגש כנגד
הנאשם, הורה – לבקשת התביעה – על קיום הדיון בדלתיים סגורות, בהתאם להוראות סעיף
68(ב)(1) לחוק בתי המשפט. החלטת בית המשפט בעניין זה, נעשית, בדרך כלל, לבקשת אחד
הצדדים לדיון לאחר שמיעת עמדתם של הצדדים האחרים; והיא כפופה להוראת הסופיות
שבסעיף 74 לחוק בתי המשפט.
ב. משמעותו של קיום הדיון ב"דלתיים
סגורות" הינה כפולה: ראשית – הדיון אינו פתוח לציבור; ושנית – בהתאם להוראות
סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, חל על כל אדם איסור פרסום
של פרט כלשהו מן הדיון, בכפוף לקבלת רשות מבית המשפט ובהתאם לה.
פרסום בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 70(א)
הנ"ל, מהווה עבירה לפי סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט; ונראה, כי משמעותו של
"פרסום" לענין זה היא זו הקבועה בהגדרה שבסעיף 34כב' לחוק העונשין.
ג. קבלת רשות לפרסום (להלן: רשות פרסום) –
מלא או חלקי – של פרטי דיון המתקיים ב"דלתיים סגורות", נעשית על ידי
הגשת בקשה מתאימה למותב שהורה על קיום הדיון בצורה זו. לנוכח כלליותו של איסור
הפרסום – החל, כאמור, על "כל אדם" – יש
מקום להניח, כי "כל אדם" שיש לו "ענין" בכך, רשאי להגיש בקשה
לקבלת רשות פרסום; ופשיטא, שהמבקש רשות פרסום צריך להצביע על קיומה של "עילה
טובה" למתן הרשות. בית משפט הדן בבקשה כזו, יעמת את האינטרס העומד בבסיס
ההחלטה לקיום הדיון ב"דלתיים סגורות", נגד האינטרס שלמענו או בשמו
מתבקשת הרשות; וההחלטה בבקשה, תהיה תולדה של איזון בין האינטרסים.
ד. במצב דברים זה, עתונאי – שנוכחותו באולם
הדיונים חיונית למימושה של זכות היסוד של פומביות הדיון – רשאי לבקש רשות פרסום
כאמור, מכוח זכותו של הציבור לדעת; ובית המשפט ידון בבקשה כזו ויחליט בה, אגב
עריכת איזון אינטרסים כאמור לעיל.
ה. הדיון בבקשת רשות פרסום כאמור, מהווה הליך
"עצמאי" ונפרד מן ההליך נושא הדיון בתיק העיקרי, פלילי או אזרחי; והוא
מתנהל במסגרתו של ההליך העיקרי כ"הליך נילווה". מוגשת הבקשה על ידי מי
שהוא "זר" להליך העיקרי, יזומנו לדיון בה גם הצדדים להליך העיקרי; וכאשר
מדובר בהליך שהמדינה אינה צד לו, רשאי בית המשפט לצרף לדיון בבקשה למתן רשות פרסום
גם את היועץ המשפטי לממשלה.
על פי הילכת חסן (בש"פ 658/88,
מה(1) 677), מהווה ההחלטה ב"הליך נילווה" כזה "פסק דין";
ובתור שכזו, היא נתונה לערעור בזכות על פי חוק בתי המשפט, ללא קשר להליך העיקרי.
ו. ולא למיותר יהיה להדגיש – כפי שעשה זאת
ב"כ של הנאשם, עו"ד ארד איילון, בטיעונו בפנינו – את המבדיל בין בקשה
לקיום הדיון ב"דלתיים סגורות" לבין בקשה למתן "רשות פרסום".
הראשונה – צופה פני העתיד ועיקרה בבחינת סיכונים וחששות של פגיעה באינטרס העומד
בבסיסה, ע"י פרסום עובדות שיוכחו במהלך הדיון.
ואילו השניה – בוחנת בדיעבד אם קיימים סיכונים וחששות כאמור, כאשר הפרטים שפרסומם
מתבקש כבר ידועים. להבדל זה, יש, כמובן, השלכה על אופיו של הדיון
בבקשה למתן רשות פרסום. בדיון כזה, אין המדובר בעיון מחדש או בהשגות כנגד ההחלטה
בדבר קיום הדיון ב"דלתיים סגורות"; אלא – בבחינה אם יש הצדקה לאיסור
פרסומם של פרטים שכבר הוכחו.
לא בכדי, על כן, ההחלטה בדבר סגירת
הדלתיים על-פי סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, כפופה להוראת הסופיות שבסעיף 74 לחוק
הנ"ל; בעוד, שההחלטה לפי סעיף 70(א) לחוק האמור, בדבר מתן רשות פרסום פרטים
שכבר הוכחו, אינה כפופה לאותה הוראה.
ז. במקרה שבפנינו, ניתנה ההחלטה בדבר
"סגירת הדלתיים" על ידי ההרכב כולו; ועל כן, לשיטתנו, גם בקשה למתן רשות
פרסום צריכה היתה להידון בפני הרכב.
שאלה נוספת היא, בפני מי תידון בקשה
כאמור לאחר שהמותב שהורה על קיום הדיון ב"דלתיים סגורות" – הרכב או דן
יחיד – סיים את מלאכתו. לשיטתנו: כל עוד לא חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין
בדיון העיקרי תוגש בקשה כאמור לבית המשפט שבו ניתנה ההחלטה בדבר סגירת הדלתיים;
ונשיאו של בית המשפט יעבירנה לדיון למותב שיקבע. הוגש ערעור כאמור – תוגש הבקשה
לבית המשפט שלערעור; ותידון על ידי המותב שידון בערעור. הפך פסק הדין
שניתן בהליך העיקרי לחלוט – בין אם הוגש ערעור ובין אם לאו – ידון בבקשה כל מותב
של הערכאה שבה ניתנה ההחלטה בדבר סגירת הדלתיים.
3. א. במקרה דנא, הוגשה הבקשה למתן רשות
פרסום להרכב שדן בהליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, לאחר שזה סיים את מלאכתו ולאחר
שהוגש ערעור על פסק-הדין שניתן על ידו בהליך העיקרי.
לשיטתנו, כמפורט לעיל, צריכה היתה הבקשה
להיות מוגשת לבית משפט זה; ולהידון בפני ההרכב שידון בערעור על פסק-הדין שניתן
בהליך העיקרי.
ב. אשר על כן, אנו מבטלים את ההחלטה נושא
הערעור והבקשה לרשות פרסום מוחזרת למגישיה. העותרים יוכלו לחזור ולהגיש את בקשתם
לבית משפט זה; והיא תידון, בפני ההרכב שידון בערעור על פסק-הדין שניתן בהליך
העיקרי.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים לחוות דעתו של חברי הנכבד
השופט י' קדמי. מבקש אני להעיר כי ניתן לתאר מקרים שבהם ראוי כי בבקשה להתיר את
הפרסום ידון המותב המקורי, אפילו סיים את מלאכתו, ואילו ערכאת הערעור תדון בהתרת
הפרסום רק במסגרת הערעור על החלטתו של המותב המקורי בענין זה. כך. למשל, כאשר
הדיון בבקשה להתיר את הפרסום מצריך קביעת ממצאים שבעובדה, על פי ראיות, או בירורים
מורכבים אחרים.
ש ו פ ט
ש ו פ ט
השופט ח' אריאל:
אני מסכים לחוות דעתו של חברי הנכבד
השופט קדמי; ולתוצאה אליה הגיע.
נראה לי, פשיטא, על פי הוראות החוק
וההגיון שבקשת להיתר פרסום – תידון בפני ההרכב והערכאה אשר דנים בעת הגשת הבקשה
ב"נושא הפרסום". מכאן גם שאם נסתיים הדיון בפסק-דין חלוט – תדון בעניין
אותה ערכאה והרכב, אשר סיימו לדון בעניין.
עתה עומד הערעור בפני בית משפט זה ועל
כן ההרכב בבית משפט זה, ידון בבקשה, להיתר פרסום, אם תוגש בקשה כזו.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי.
ניתן היום, כ"ד בטבת תשנ"ט
(12.1.99).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט