פלוני נ. ביה"ד הרבני הגדול

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6877/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ביה"ד הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יפית אוליאל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה למתן צו על תנאי שיורה לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) לבטל את פסק דינו (שניתן ברוב דעות), ולפיו האישור שניתן להסכם הגירושין בין העותר לבין גרושתו מבוטל מחמת פגמים שנפלו בהליך אישורו על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (להלן בהתאמה: הסכם הגירושין או ההסכם; בית הדין האזורי). ברקע לדברים עומד, בתמצית, פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 8.2.2015, שנתן תוקף להסכם הגירושין ובו צוין "לאחר שביה"ד נוכח שהצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ואת תוצאותיו, ביה"ד מאשר את הסכם הגירושין [...] ונותן לו תוקף של פס"ד" (סעיף 2). לפי האמור בעתירה, ביום 7.2.2018 הגישה האישה תביעה לביטול פסק דין זה לבית הדין האזורי וזו נדחתה על ידי בית הדין האזורי ביום 17.2.2019 (ויוער כי פסק הדין של בית הדין האזורי לא צורף כנספח לעתירה). האישה ערערה על פסק הדין של בית הדין האזורי, וביום 9.9.2019 קיבל בית הדין הגדול את הערעור וקבע כי אין תוקף חוקי להסכם וכי כל אחד מהצדדים רשאי להגיש תביעה לאיזון משאבים בערכאה המתאימה. דייני הרוב (הרב א' איגרא והרב ש' שפירא) דחו את טענות האישה בדבר מצבה הנפשי בעת החתימה על ההסכם, וכן את טענותיה לגבי איומים מצד העותר בקשר להסכם, פגיעה בזכות להתייעץ או כי ההסכם מקפח. יחד עם זאת, על פי דעת הרוב, הסכם הגירושין שעמד לבחינה לא כלל פירוט לגבי חלק הארי של הרכוש, שמוסדר בהוראה לקונית וסתומה. לאחר בחינת נסיבות המקרה וטיעוני הצדדים, נמצא כי בית הדין האזורי שאישר את ההסכם לא וידא כי הצדדים מודעים לוויתורים הכרוכים בו כנדרש לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: החוק) ובקווים המנחים הכלליים שהותוו לגבי החובות המוטלות על בית הדין באישור הסכם גירושין על ידי בית הדין הגדול; וכי הדברים אמורים ביתר שאת מקום שבו לשון ההסכם סותרת את החוק וכוונת המחוקק. בהעדר הליך אישור הולם, שבמסגרתו וידא בית הדין האזורי כי הצדדים מודעים לוויתורים שנכללו בהסכם וללא תיעוד מתאים לכך, ונוכח סירוב העותר למסור פירוט בנוגע לרכוש האמור (וחוסר יכולתה של האישה, כפי הנראה, לעשות כן), קבעה עמדת הרוב כי נפל פגם מהותי באישור ההסכם וניתנו ההוראות האמורות ברישת הדברים. לפי דעת המיעוט (הדיין הרב א' אהרן כץ) הסכם הממון שנחתם בין הצדדים לפני נישואיהם מביא ממילא לאותה תוצאה שהביא הסכם הגירושין (ואף לתוצאה קשה יותר), ואין מקום לפקפק בבית הדין האזורי שציין כי הדברים הדרושים נבדקו. יוער כי ביני לביני, כך נטען על ידי העותר ולדברים לא הובאו תימוכין, הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים לבית משפט לענייני משפחה וזאת מבלי שגילתה על אודות קיומו של הסכם הגירושין האמור, וזו נדחתה (וכך גם ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – נדחה). בעתירה שלפניי טוען העותר כי התוצאה של פסק הדין של בית הדין הגדול אינה סבירה או מידתית, וכי בית הדין התערב בפסק דין חלוט, בניגוד לסמכותו, ולאחר פרק זמן לא מבוטל של שנה וחצי שבו הצדדים פעלו לפיו. נטען, גם בהסתמך על דעת המיעוט האמורה, כי באישור ההסכם מילא בית הדין האזורי את הדרישות המוטלות עליו וכי הדברים קיבלו ביטוי מפורש בפסק הדין. עוד טוען העותר כי בני הזוג היו חופשיים לבחור את דרך חלוקת הרכוש הנראית להם וכי ביטולה לאחר שנים פוגעת בעקרון סופיות הדיון ואינה ראויה, גם בשל טובת הילדים המעורבים בסכסוך. בנוסף נטען לסעדים נוספים מכוח אותו הסכם, המגיעים לעותר בעקבות התנהלותה של העותרת ופסק הדין של בית הדין הגדול. דין העתירה להידחות על הסף. מושכלות ראשונים הם כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני וכי התערבות בהליכים אלה שמורה למקרים חריגים ביותר שעניינם חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או אם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו, מני רבים, בג"ץ 3042/18 פלונית נ' בית הדין האזורי, פסקה 6 (1.5.2018); בג"ץ 3528/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (24.5.2017)). טענות העותר ערעוריות באופיין, ומכוונות רובן ככולן לאופן שבו יישם בית הדין הגדול את הכללים שנקבעו על ידו בנושא הליך האישור של הסכמי גירושין ולקביעות הפרטניות כי אלה לא התמלאו בנסיבות המקרה דנן. כך גם טענותיו של העותר בקשר לפגם בסמכות שנפל לכאורה בפסק הדין של בית הדין הגדול הוצגו ללא תשתית עובדתית ומשפטית (וראו בין היתר תקנות קכח-קכט לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). לפיכך, העתירה לא מגלה עילה להתערבות בית משפט זה על פי אמות המידה האמורות וזאת גם אם התוצאה שאליה הגיע בית הדין הגדול הפוכה מזו שנקבעה בבית הדין האזורי ואף בהינתן המחלוקת האמורה בין הדיינים (ראו והשוו: בג"ץ 2484/15 פלוני נ' פלונית (20.4.2015); בג"ץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (29.4.2018)). העתירה נדחית אפוא על הסף, משלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בחשון התש"פ (‏31.10.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 19068770_M02.docx נב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1