בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6873/98
בפני: כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' אנגלרד
העותר: ד"ר
אמיר פרי
נ
ג ד
המשיבים: 1.
שר הפנים
2.
ניסים אקוקה
3.
סיעת הליכוד בבחירות לעירית נצרת עילית
4.
פקיד הבחירות לעירית נצרת עילית
5.
השופט יצחק כהן, בית המשפט המחוזי נצרת
עתירה
למתן צו על תנאי
בשם
העותר: עו"ד דוד ששון
בשם
המשיבים 1 ו4-: עו"ד דנה בריסקמן
בשם
המשיבים 3-2: עו"ד איתן הברמן ועו"ד ניר
נחום
נימוקים
לפסק-דין
השופט ת' אור:
1. בפנינו עתירה, המופנית כנגד פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן), אשר דחה ערעור על החלטה של פקיד הבחירות
לעירית נצרת עילית שלא לפסול את המשיב 2, מר נסים אקוקה (להלן: אקוקה)
מלהיות מועמד ברשימת המועמדים של סיעת הליכוד בבחירות לעירית נצרת עילית.
ביום הדיון בעתירה (4.11.98) החלטנו לדחות את
העתירה. החלטנו כי ניתן את הנימוקים להכרעתנו בנפרד. להלן הנימוקים להכרעה.
העובדות וההליכים
2. בבחירות הקודמות למועצה היוצאת של עירית נצרת
עילית נבחר אקוקה לכהן במועצה, במסגרת סיעה ששמה צל"ש. בשלב מאוחר יותר, ביום
17.6.97, הודיע אקוקה על פרישתו מסיעה זו, ועל הצטרפותו לסיעת הליכוד במועצת העיר
נצרת עילית, יחד עם המנדט שלו. ביום 11.7.97 קבע ראש נצרת עילית, בהתאם לסמכות
הנתונה לו בסעיף 125ב(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: פקודת העיריות),
כי אקוקה פרש מסיעתו. יצויין, כי סעיף 125א לפקודת העיריות קובע, כי חבר מועצה אשר
פרש מסיעתו, ולא התפטר מכהונתו תוך שלושים ימים מיום פרישתו, לא ייכלל בבחירות
למועצה שלאחריה ברשימת מועמדים שהגישה סיעה של המועצה היוצאת.
ראש המועצה הודיע על קביעתו זו לפקיד הבחירות.
אקוקה לא ערער על הקביעה האמורה, כפי זכותו על פי פקודת העיריות.
2. לקראת הבחירות למועצה החדשה, אשר נערכו ביום
10.11.98, הוגשה לפקיד הבחירות, מר חיים אדוני (להלן: פקיד הבחירות), רשימה
מטעם סיעת הליכוד בכנסת. אקוקה נכלל ברשימה זו. חרף זאת, קבע פקיד הבחירות כי
האיסור שבסעיף 125א אינו חל על אקוקה. הטעם לכך הוא זה. האיסור שבסעיף 125א חל על
נטילת חלק ברשימת מועמדים שהגישה סיעה של המועצה היוצאת. פקיד הבחירות קבע כי
הרשימה בה נכלל אקוקה אינה רשימה של סיעה של המועצה היוצאת. ביסוד קביעה זו עומדת
הוראת סעיף 35(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה1965- (להלן: חוק
הבחירות), לפיה:
"רשאית
להגיש רשימת מועמדים אחת בלבד כל קבוצת בוחרים המונה 200 איש או שני אחוזים ממספר
הבוחרים שבפנקס הבוחרים, הכל לפי המספר הקטן יותר, וכן כל סיעה של הכנסת, כל מפלגה
וכל סיעה של המועצה היוצאת".
פקיד הבחירות קבע, כי רשימת הליכוד שהוגשה לו
לקראת הבחירות למועצה החדשה אינה נכנסת לחלופה של "סיעה של המועצה
היוצאת", כי אם לחלופה של "סיעה של הכנסת". מסקנה זו היתה מעוגנת
בכך שרשימה זו נחתמה על ידי בא כוח סיעת הליכוד בכנסת. מכאן, כי הוראת סעיף 125א
לפקודת העיריות, החלה אך ורק על רשימה שהוגשה על ידי סיעה של המועצה היוצאת, אינה
חלה על המקרה.
3. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי,
בהתאם לזכות הנתונה לו בסעיף 42 לחוק הבחירות. בערעורו, טען העותר כי ההבחנה שעשה
פקיד הבחירות בין סיעה של המועצה היוצאת, לבין סיעה של הכנסת, היא הבחנה מלאכותית
בעליל. לטענתו, זהות מגיש הרשימה היא ענין טכני. ההידרשות לענין זה תביא לעקיפת
הוראת סעיף 125א לפקודת העיריות. העותר טען, כי יש לפרש את המונח "סיעה"
בהתאם למהות הענין ולתכלית החקיקה, ולענין זה אין חשיבות בזהות מגישיה של הרשימה.
4. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.
בית המשפט עמד על עיקרון הפרשנות, לפיו המחוקק
אינו משחית את לשונו לריק. בסעיף 35 לחוק הבחירות, קבע המחוקק ברורות מי רשאי
להגיש רשימה. המחוקק הבחין לענין זה באופן ברור בין סיעה של המועצה היוצאת לבין
סיעה של הכנסת. בית המשפט עמד על כך, שהבחנה דומה עולה מהוראת סעיף 35(ז) לחוק
הבחירות, העוסק בדרישת החתימה על רשימות מועמדים. על רקע זה, ונוכח עובדות המקרה,
קבע בית המשפט כי פקיד הבחירות פעל כדין, ולכן אין מקום להעתר לערעור. בית המשפט
הוסיף, כי רצוי לאמץ פירוש המקיים את הזכות לבחור ולהיבחר, על פני פירוש השולל
זכות זו.
העתירה שבפנינו מכוונת כנגד פסק דין זה של בית
המשפט. כאמור, ביום הדיון בעתירה החלטנו לדחותה. הטעם העיקרי להחלטתנו היה השיהוי
בו נגועה העתירה.
שיהוי
5. סעיף 42(ג), העוסק בערעור המוגש לבית המשפט
המחוזי על פי חוק הבחירות, קובע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור כזה יהיה
סופי. חרף זאת, נפסק כי לבית המשפט הגבוה לצדק ישנה הסמכות לדון בעתירות אשר
עניינן פסקי דין של בתי משפט מחוזיים בערעור לפי סעיף 42 האמור (ראו בג"צ
6654/98 הלפרין נ' פקיד הבחירות (טרם פורסם)). עם זאת, נקבע כי בית המשפט
יפעיל סמכות זו רק במקרים חריגים ונדירים המצדיקים זאת.
6. בדומה לענין שעלה לדיון בבג"צ 6905/98 ארד
נ' פקיד הבחירות (טרם פורסם), אשר נדון גם הוא ביום הדיון
בעתירה, נגועה העתירה שבפנינו בשיהוי. פסק הדין ניתן ביום 28.10.98. העתירה הוגשה
אך ביום 1.11.98, ארבעה ימים מאוחר יותר. פגם זה הוא בעל משקל רב בנסיבות הענין.
בענין ארד הנ"ל
עמדנו בהרחבה על חשיבותו של מימד הזמן בכל הנוגע לקיומן של בחירות, ועל כך
שהמהירות בנקיטת הליכים הנוגעים לבחירות יורדת לשורשו של ענין. עמדתי על כך,
שעובדה זו נעוצה בכך "...שבענייני בחירות נקבעו בחיקוקים מועדים קרובים זה
לזה ומההכרח לשמור שלוח הזמנים לא ישובש, כדי שהבחירות תוכלנה להתקיים
במועדן" (דברי בית המשפט בבג"צ 705/78 הרשימה לחידוש ויזמה חי
נ' פקיד הבחירות למועצת עיריית גבעתיים, פ"ד לב(3) 608, בעמודים
611, 612). הראיתי, כי שיקול יסודי זה מוצא את ביטויו גם כאשר מדובר בעתירה שענינה
פסק דין לפי סעיף 42 לחוק הבחירות. הוראת סעיף 42 קובעת מסגרת זמן תחומה היטב
לקיום ההתדיינות בערעור בחירות. בין השאר נקבע בה, כי בית המשפט הדן בערעור כזה,
חייב למסור את פסק דינו לפקיד הבחירות לא יאוחר מן היום ה12- שלפני יום הבחירות
(סעיף 42(ג)). הפסיקה החילה את המועדים הקבועים בסעיף 42(ג) גם על ההתדיינות בפני
בית המשפט הגבוה לצדק (פסק הדין הנ"ל בפרשת הרשימה לחידוש ויזמה חי, בעמוד 610).
עמדתי באותה פרשה גם על כך, שלעתים לא ניתן
יהיה לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק (וממילא, לקבל את הכרעתו), בתוך התקופה האמורה
של שנים עשר ימים. זאת, כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במועד האחרון
הקבוע לכך בחוק. במקרה כזה, מחובתו של מי שפונה לבית המשפט הגבוה לצדק לפעול בכל
המהירות האפשרית. הודגש שם, כי בהעדר נסיבות מיוחדות, ניתן יהיה לצפות כי עתירה
מסוג זה תוגש ביום העבודה הראשון של בית המשפט לאחר מתן פסק הדין.
7. דרישה זו לא התקיימה במקרה שבפנינו. המועד
לקיום הבחירות למועצה המקומית חל ביום 10.11.98. העתירה הוגשה לבית המשפט הגבוה
לצדק לא פחות מארבעה ימים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במועד בו הוגשה
העתירה נותרו רק עוד תשעה ימים עד ליום הבחירות. אילו היתה העתירה מוגשת במהירות
המירבית, היו נותרים שנים עשר ימים עד לבחירות. בעתירות המתייחסות לנושאים אחרים,
שאינם בחירות, להבדל זה אין חשיבות רבה. לעומת זאת, במקרה שבפנינו, נוכח המועדים
הקצרים ביותר שנקבעו בחוק לפעולות שונות, על מנת להבטיח את עריכת הבחירות במועדן,
להבדל זה תהיה, בדרך כלל, חשיבות מכרעת.
יודגש, כי בפי העותר לא היה כל הסבר מדוע
נדרשו ארבעה ימים תמימים עד להגשת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ומה גם שאין
בעתירה שוני של ממש ביחס לערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, ודאי לא שוני כזה המצדיק
השתהות כבענייננו.
בנסיבות אלה, דבק בעתירה שיהוי אשר הצדיק את
דחייתה מטעם זה בלבד. לפיכך, לא נדרשנו לעיצומה של העתירה, וניתן להשאיר את השאלות
העולות בה בצריך עיון.
יש להמציא העתק נימוקים אלה לבאי כוח בעלי
הדין.
ניתנו היום, יז' בכסלו התשנ"ט (6.12.98).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
98068730.E03