רפיק אגרונוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6873/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6873/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: רפיק אגרונוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 02.09.2013 בת"פ 24125-05-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' חיימוביץ תאריך הישיבה: כ"ד באדר א' תשע"ד (24.2.14) בשם המערער: עו"ד ירון ברזילי; עו"ד רומח שביט בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 24125-05-13 מיום 2.9.2013, בו הושתו על המערער – לאחר שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שייחס לו עבירות אלימות בתוך המשפחה כלפי אשתו – 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין לעונש. עובדות כתב האישום המתוקן 1. המערער והמתלוננת נשואים 25 שנים ולהם שלושה ילדים. ביום 18.8.2012 נכנס המערער לחדרה של המתלוננת בעודה ישנה, נטל חפץ בידו, הדליק את האור והלם בחוזקה בראשה. המתלוננת החלה לצעוק ואז נכנס לחדר בנם הקטין בן התשע. המערער הורה לו לחזור לחדרו והקטין עשה כן. המערער הלם פעם נוספת בראשה של המתלוננת באמצעות החפץ תוך שהוא מאיים שיהרוג אותה היום ועזב את הבית. המתלוננת נפלה על הרצפה, כשדם זב מראשה. המתלוננת הזעיקה עזרה ופונתה לבית החולים, שם אובחן אצלה חתך בקרקפת והיא אושפזה לקבלת טיפול רפואי עד למחרת היום. עוד באותו היום עזב המערער את הארץ וטס למוסקבה, בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. המערער שהה בחו"ל עד ליום 6.5.2013, ביודעו כי הוא דרוש לחקירה בגין האירוע. במהלך שהותו בחו"ל, יצר המערער קשר טלפוני עם מכר משותף לו ולמתלוננת וביקש ממנו לפנות בשמו לעורך דין המטפל בעניינו ולבקש מהמתלוננת לבטל את התלונה נגדו. משכך, הואשם המערער בפציעה בנסיבות מחמירות, איומים, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. גזר הדין 2. בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הנשקפת מהן. בנסיבות המקרה ציין בית המשפט כי מדובר בפגיעה המצויה ברף הבינוני-גבוה של הערכים המוגנים של העבירות מושא כתב האישום המתוקן. נקבע כי הגם שתוצאות התקיפה לא היו מן החמורות, שכן לא נגרם למתלוננת נזק תמידי או פגיעה מוחית, הרי שיתר הנסיבות חמורות. המערער תקף את המתלוננת ללא כל התגרות או ויכוח בעוד היא ישנה ועל כן חסרת אונים לחלוטין. המערער לא הסתפק במהלומה אחת אלא המשיך ותקף אותה פעם נוספת לאחר שבנם שב לחדרו, עד שגרם לה לחתך בקרקפת. בית המשפט הדגיש כי גם עבירת השיבוש אינה מן הקלות באשר המערער שהה בחו"ל תקופה ארוכה והגדיל לעשות כאשר ביקש להניא את המתלוננת ממתן עדות תוך כדי שהייתו בחו"ל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30-15 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות האלימות וכי מתחם העונש ההולם לעבירת השיבוש הוא 6-3 חודשי מאסר לריצוי בפועל. 3. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יש לשקול לחומרה את עברו הפלילי של המערער. מדובר בשלוש הרשעות בעבירות אלימות קשות. מדובר בתקיפתה של המתלוננת בשנת 2007; תקיפת שוטר ועבירות נלוות בשנת 2003; סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע, תקיפה בתנאים מחמירים וכליאת שווא בשנת 1997, בגינן ריצה 33 חודשי מאסר. בית המשפט שקל לקולא את הודייתו המהירה והחיסכון בזמן שיפוטי. הגם שהמתלוננת עתרה להקלה בעונשו של המערער, קבע בית המשפט כי יש לייחס לפנייתה משקל נמוך בשים לב לכך שמדובר בעבירה שנייה שביצע המערער נגדה תוך שימוש באלימות קשה, בציינו את העובדה שמדובר במי שלא עבר כל הליך טיפולי ועל כן עלול לחזור על מעשיו. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. נימוקי הערעור 4. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד ירון ברזילי – טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לתיקון כתב האישום בגדרו הואשם בעבירות שבתחום שיפוטו של בית משפט השלום, וכי אם היה זה כתב האישום המתוקן שהיה מוגש מלכתחילה, ספק אם היה המערער נעצר. עוד טוען המערער כי קביעתו של בית המשפט כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברמה בינונית-גבוהה אינה מתיישבת עם סעיפי החוק בגדרם הואשם ועם קביעתו של בית המשפט עצמו לפיה תוצאות התקיפה אינן מן החמורות. המערער טוען כי מתחם העונש הראוי הוא בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. בנוסף לכך טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שדחה את פניית רעייתו להקל עמו בדין תוך התעלמות משיקול שיקומו של התא המשפחתי. המערער הגיש במהלך הדיון שנערך לפנינו מסמכים המעידים לטענתו על הידרדרות במצבה הרפואי והנפשי של רעייתו, המצריך את מעורבותו לשם טיפול בילדיהם. 5. המערער מציין עוד כי אין לייחס חומרה יתרה לעבירות השיבוש וההדחה, נוכח העובדה כי בסופו של יום חזר ארצה מרצונו והודה במיוחס לו. מעבר לכך, טוען המערער כי עברו הפלילי אינו מכביד ובחלקו הגדול ישן. זאת ועוד, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל ממשי לעדות האופי של ראש עיריית שדרות שהעיד על תרומתו של המערער לעיר במסגרת כהונתו כסגן ראש העירייה וכמי שהיה אחראי על קליטת יהודי הקוקאז בעיר. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל להמלצת העובד הסוציאלי, אבי תפילין, שגרס כי יש מקום לשילוב המערער בתוכנית טיפולית מתאימה. בנוסף לכך טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל כלשהו למצבו הרפואי. לבסוף, טוען המערער כי באותם פסקי דין אליהם הפנה בית המשפט המחוזי הושתו עונשים קלים יותר ומקרים אחרים להם נזקק בית המשפט שונים בנסיבותיהם מהמקרה דנן. תגובת המשיבה 6. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד מאיה חדד – עותרת לדחיית הערעור. המשיבה סבורה כי המקרה מגלם פן מיוחד של חומרה מן הטעם שהמערער תקף את רעייתו בשנתה ובנוכחות בנם הקטין. לאחר שהקטין עזב את החדר המשיך המערער לתקוף את רעייתו כשהיא חסרת אונים. המשיבה מדגישה כי בנסיבות בהן תוקף המערער את רעייתו בשנתה קשה לטעון כי לא היה תכנון. המשיבה מציינת כי המתלוננת היא זו שהזעיקה עזרה רפואית והמערער לא סייע לה. המשיבה טוענת עוד כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר לריצוי בפועל בנסיבות דומות ולתמיכה בטיעוניה הפנתה לע"פ 5062/10 פרץ נ' מדינת ישראל (11.7.2011) ולרע"פ 5299/10 בכארנה נ' מדינת ישראל (5.10.2010). המשיבה גורסת כי העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער ראוי גם לאור עברו פלילי. כמו כן מדגישה המשיבה כי בנסיבות העניין נוספו עבירות שיבוש והדחה. המשיבה מוסיפה כי בית המשפט נתן משקל לנסיבות לקולא, לרבות הודאתו של המערער וחסכון זמן שיפוטי, שכן אחרת אפשר כי עונשו של המערער היה חמור יותר בשים לב לרמת הענישה הנוהגת בעבירות אלימות במשפחה ולאור נסיבותיו הקונקרטיות של המערער ואופן ביצוע העבירות. המשיבה מסכימה כי בית המשפט לא נתן משקל למצבו הרפואי של המערער ולפועלו הציבורי, וטוב שעשה כן לאור האינטרס הציבורי ובשים לב לנסיבות העניין ואופן ביצוע העבירות. מכל הטעמים דלעיל עותרת המשיבה לדחיית הערעור. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מעבר להלכה המוכרת לפיה ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה המבררת אלא במקרים חריגים [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)], הרי שאף לגופו של עניין בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש מאוזן שעולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה ומשקף באופן מיטבי את נסיבות ביצוע העבירה. 8. קשת הענישה בעבירות אלימות בתוך המשפחה מגוונת והיא תלויה מטבע הדברים בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו של הנאשם, לרבות שאלת הרצידיביזם. אין באסמכתאות שאליהן הפנה המערער כדי לשקף את מדיניות הענישה לאשורה. אכן, קיימים גם עונשים קלים יותר מהעונשים שהושתו במקרים שאליהם הפנתה המשיבה בטיעוניה, אך קיימים גם עונשים חמורים יותר מאלו שהצביע עליהם המערער [ראו למשל: ע"פ 322/12 מדינת ישראל נ' פלוני (18.4.2012)]. הלכה פסוקה היא כי על בית המשפט לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות, תוך מתן משקל לחומרה שבעבירות אלימות המבוצעות בתוך התא המשפחתי. בית המשפט המחוזי פעל באופן זה ואין עילה להתערב בעונש שהשית על המערער. 9. בנסיבות המקרה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי ועמדתה של המשיבה, לפיה המערער ניצל את שנתה של רעייתו וכשהיא חסרת אונים תקף אותה באמצעות חפץ שהטיח בראשה. חרף העובדה כי בנו הקטין נכנס לחדר, לא חדל המערער ממעשיו ולאחר ששילח את בנו חזרה לחדרו המשיך לתקוף את המתלוננת ולא סייע לה. לבל נשכח כי זו הפעם השנייה בה הורשע המערער בתקיפת המתלוננת ללא שעבר הליך טיפולי כלשהו. כמו כן, לחובת המערער עבר פלילי בעבירות אלימות נוספות. לאור האמור, איננו סבורים כי בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל להמלצה הטיפולית של העובד הסוציאלי, אבי תפילין, או לפועלו של המערער במסגרת כהונתו כסגן ראש עיריית שדרות. גם אם נסיבותיהם של המקרים אליהם הפנה בית המשפט המחוזי אינן מתאימות לנסיבות המקרה דנן, ואיני מביע עמדה בדבר, הרי שברי כי לאור נסיבות ביצוע העבירות שבנדון ועברו הפלילי של המערער, מדובר בעונש מאוזן שאין כל עילה להתערב בו. 10. זאת ועוד, לעבירות האלימות שביצע המערער בתוך המשפחה נוספו עבירות שיבוש והדחה. אין להקל ראש בעבירות אלה כלל ובפרט שעה שמדובר בעבירות הנעשות בתוך התא המשפחתי. מזומנות נשים המותקפות על ידי בני זוגן נמנעות מלדווח על העבירות המבוצעות כלפיהן לאור החשש לשלמות התא המשפחתי ובשל ניסיונותיהם של בעליהן להניא אותן מהגשת תלונה. לעיתים אי חשיפת המעשים בשל "תת דיווח" מובילה להסלמת האלימות ואף לתוצאות טרגיות. מטעמים אלו, טוב עשה בית המשפט המחוזי כשמצא שאין ליתן משקל משמעותי לפניית המתלוננת להקל עם המערער בדין ובפרט בהתחשב בעובדה שהמערער לא עבר הליך טיפולי בנושא האלימות בתוך המשפחה. אכן, יש לקבל את הטענה כי כאשר מדובר בעבירות של אלימות קשה המבוצעות בתוך התא המשפחתי וכאשר מדובר בנאשם עם עבר פלילי, בין היתר בתחום האלימות בתוך המשפחה, הרי שנסיבותיו האישיות צריכות לסגת בפני שיקולי הגמול וההרתעה. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה באדר א' תשע"ד (25.2.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13068730_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il