נעאביס שאכר נ. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6872/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: נעאביס שאכר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 2. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. ועדת משנה לפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד שגיא תירוש בשם המשיבים: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה לסילוק מבנה חדש מס' 20578 מיום 1.10.2020 (להלן: "הוראה לסילוק מבנה" או "ההוראה") מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: "צו סילוק מבנים חדשים" או "הצו"), ביחס למבנה בלוקים ופיתוח קרקע בבית סחור שבשטחי C. רקע והשתלשלות עניינים הבינוי שבמוקד העתירה הוא בלשון ההוראה: מבנה בלוקים כ-80 מ"ר קומה 1 + פתוח קרקע של כ- 650 מ"ר (להלן יחדיו: "המבנה"). הצדדים חלוקים בנוגע למועד הקמת המבנה. לשיטת המשיבים, ביום 25.8.2020 אותר לראשונה המבנה, שעה שבאותה העת אותרו רצפת בטון ועמודי תמך מבטון "על גבי מה שנראה כחורבות של דיר ישן" (דיווח ובקשה לסילוק מבנה חדש, נספח 5 לתגובה המקדמית מטעם המדינה). בעקבות איתור המבנה, ולאחר בחינה של תצלומי אוויר של אזור המבנה מחודש מאי 2020, נחתמה ביום 1.10.2020 ההוראה על סילוק המבנה ונמסרה לעותר באותו היום על ידי פקח מיחידת הפיקוח. זאת, לאחר שנמצא כי הוצאת ההוראה עומדת בתנאים המצטברים הקבועים בצו, ונוכח העובדה כי המבנה ממוקם בתחום צו איסור בנייה צבאי אב/1/96, ועל כן נופל לגדר קטגוריה (תבחין) 2.ד' למדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (להלן: מסמך מדיניות האכיפה, מפורסם באתר האינטרנט של תיאום פעולות הממשלה בשטחים). באותו היום נערך סיור נוסף במבנה מטעם יחידת הפיקוח, בו זוהתה התקדמות משמעותית בבנייה – למבנה נוספו קירות ותקרה וכן הוקמה סביבו גדר לבנים והחל פיתוח הקרקע הצמודה לו. בחלוף שבועיים, ביום 15.10.2020, נערך סיור נוסף במבנה מטעם יחידת הפיקוח, שלישי במספר, בו התברר כי עבודות הבינוי במקום נמשכו – שכן נוספו למבנה חלונות וסורגים, והשטח סביבו רוצף. לטענת המשיבים, בשלב זה המבנה טרם אוכלס ולא אותר בו ריהוט, אלא ציוד בנייה. לתמיכה בטענותיהם צירפו המשיבים את דוחות היחידה המרכזית לפיקוח בקשר למבנה להם צורפו צילומים של המבנה מהימים 25.8.2020, 1.10.2020, 15.10.2020. כן צורפו לתגובה המקדמית תצלום אוויר של האזור מחודש מאי 2020, וכן תצלום אוויר של אזור המבנה עם סימון גבולות מחודש דצמבר 2018. העותר, לעומת זאת, טוען בעתירתו כי המבנה קיים 30 שנים וכי הוא עורך בו שיפוצים בלבד "ללא חריגה מקו בניין ומבלי שביצע במבנה עבודות הטעונות היתר" (סעיף 7 לעתירה). עוד נטען בעתירה כי המבנה "משמש למגורים ברציפות בכל תקופה זו" (סעיף 1 לעתירה) וכי "הנכס משמש את העותר למגוריו ביחד עם בני משפחתו וחמשת ילדיו" (סעיף 5 לעתירה). במקום אחר בעתירה מציין העותר כי "אך לאחרונה שקל להעתיק את מגוריו אל המבנה" (סעיף 11 לעתירה). חרף האמור, העותר לא צירף מסמכים לתמיכה בטענותיו בדבר מועד הקמת המבנה או המגורים הממושכים בו, זולת צילום אוויר מטושטש שמקורו לא ברור, וכך גם לא הפרטים המצולמים בו. העותר לא הגיש בקשה לביטול ההוראה בהתאם לסעיף 5 לצו וחלף זאת, ביום 6.10.2020, הוגשה העתירה שלפנינו. בעקבות הגשת העתירה ניתן ביום ההגשה צו ארעי לעיכוב הוראת סילוק המבנה שעליה נסבה העתירה. הצו הארעי הותנה בהקפאת כל בנייה חדשה במבנה הנדון. הטענה המרכזית המובאת בעתירה היא כי יש לבטל את ההוראה לסילוק המבנה הואיל ואין המדובר במבנה חדש אלא מבנה הקיים למעלה מ-30 שנה. בנוסף, טוען העותר כי היה על המשיבים לזמנו לשימוע ולאפשר לו לטעון טענותיו, ומשלא עשו כן נפל פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטול ההוראה. עוד טוען העותר, כי ההוראה מפלה אותו ביחס לבעלי מבנים סמוכים שלא הוצאו בעניינם הוראות סילוק; כי המשיבים לא קבעו מדיניות אכיפה ברורה; כי לא נמסרה לעותר התראה מוקדמת; וכי ההוראה פוגעת בזכות הקניין של העותר ובזכותו לחופש עיסוק. ביום 3.12.2020 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים, בה נטען כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בעניינים המועלים במסגרת העתירה. המשיבים מדגישים כי ההוראה לסילוק מבנה שבמוקד העתירה הוצאה לאחר שנמצא כי סילוק הבנייה החדשה עומד בכל התנאים המצטברים שנקבעו בצו, וכי המבנה מצוי בתחום צו איסור בנייה צבאי, ולכן נכנס בגדר הקטגוריות שנקבעו לפעולה מכוח מסמך מדיניות האכיפה. נוכח האמור בתגובה המקדמית, התבקש העותר להודיע האם הוא מסכים למחיקת העתירה ללא צו להוצאות. ביום 15.12.2020 הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו, וביקש רשות להגיש תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים. הרשות ניתנה, וביום 28.12.2020 הגיש העותר תשובה לתגובה המקדמית. בתשובתו, ציין העותר לראשונה כי הוא רכש את הנכס בשנת 2016 וכי בהסכם שנחתם בינו לבין בעליו הקודמים של הנכס מיום 1.1.2016 צוין כי בשטח מצוי "בית ישן בשטח 90-80 מטר". בנוסף, צירף העותר "צילום אויר היסטורי מאת המנהל האזרחי" בשפה הערבית שמקורו ומועד צילומו אינם מצוינים. חרף האמור, הודיע העותר כי הוא מוכן למחיקת עתירתו בכל הנוגע לפיתוח קרקע בשטח של כ-650 מ"ר אך הוא עומד על עתירתו בכל הנוגע לבית המגורים בשטח של כ-80 מ"ר. דיון והכרעה דין העתירה להידחות מחמת העדר תשתית עובדתית מינימאלית לתמיכה בנטען בה, ומחמת העדר עילת התערבות בהחלטת המשיבים להוציא את ההוראה לסילוק המבנה. בבג"ץ 4273/20 חוות ירושלים רכיבה בע"מ נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (24.9.2020), שעסק אף הוא בהוראה לסילוק מבנה מכוח צו סילוק מבנים חדשים, אמרתי את הדברים הבאים: כידוע, ביחס לפעולותיה של רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית, לפיה ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. זוהי חזקה פרגמטית, הניתנת לסתירה "על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה" (עע"מ 4072/11 עיריית בת-ים נ' לוי, פסקה 30 (6.11.2012) (להלן: "עניין עיריית בת-ים"). מי שמבקש לסתור את החזקה ו"לסדוק" בהנחת התקינות – נדרש להצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות. לצורך כך אין די בטענה סתמית, אלא יש צורך בביסוס הנשען על תשתית ראייתית הולמת (בג"ץ 5801/15 דיבובי אהרון מאיר (ע"ר) נ' ממשלת ישראל משרד החינוך ועדת התמיכות, פסקה 31 והאסמכתאות שם (16.1.2018)). "ראשית הראייה" שעל הגורם שנפגע מההחלטה המנהלית להביא כדי לסתור את החזקה, צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק (עניין עיריית בת-ים, פסקה 31). הדברים יפים גם לעניינו. התשתית העובדתית-ראייתית עליה נשענת העתירה שלפנינו רעועה, איננה עקבית, ולפרקים לא נכונה. המשיבים פירטו כיצד החלה הבנייה וכיצד נמשכה ולא פסקה למרות ביקורים חוזרים של פקחים בשטח. לתגובתם צירפו צילומים המעידים בבירור על התקדמות הבנייה, וכפועל יוצא גם על אי-נכונות הטענות שבעתירה. העותר מצידו לא הציג ראיות משכנעות לטענה שמדובר בשיפוץ גרידא ואף גרסתו העובדתית איננה עקבית. אם רכש את המבנה בשנת 2016 כיצד זה שמדובר בבניין העומד על תילו 30 שנה המשמש כל אותן שנים למגורים (טענה שניתן לבסס בקלות יחסית)? ואם "הנכס משמש את העותר למגוריו ביחד עם בני משפחתו וחמשת ילדיו" (סעיף 5 לעתירה), מדוע מציין העותר כי "אך לאחרונה שקל להעתיק את מגוריו אל המבנה" (סעיף 11 לעתירה)? בדומה, קשה להלום בין תיאור העותר את הבנייה במקום כ"שיפוץ" לתמונות שצורפו לתגובה המקדמית מטעם המשיבים המעידות על בנייה דה נובו לכל דבר ועניין. יתרה מכך. אף אם נניח כי במועד הגשת העתירה, ובהינתן דחיפותה, לא הספיק העותר להביא תימוכין לטענותיו העובדתיות, הרי שקשה להבין מדוע לא השלים את שנדרש להשלים במהלך הזמן שחלף מאז הגשת העתירה, בשים לב למתן הצו הארעי האוסר על הריסת המבנה, ולבקשתו להגיש תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים. בתשובתו מציין העותר כי הוא "נכון וערוך למסור אסמכתאות נתונים נוספים ככל שיידרשו להוכחת קיומו של המבנה מזה שנים רבות", אולם בכך אין כדי לרפא את הפגם. על העותר היה להביא את התימוכין לטענותיו העובדתיות במסגרת עתירתו, ולמצער בסמוך לאחר מכן. אי הבאת התימוכין, חרף חלוף הזמן, מטילה כשלעצמה צל על אמיתות טענותיו העובדתיות של העותר, ואינה עומדת ברף הנדרש לסתירת החזקה בדבר תקינות פעולת המשיבים. למעלה מן הצורך יצוין כי טענות העותר בדבר הפרת כללי הצדק הטבעי והצורך בעריכת שימוע ומתן זכות טיעון הוכרעו זה מכבר בעניין בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקאות 32-16 (30.4.2019), ואין כל הצדקה לשוב ולהידרש אליהן בעתירה שלפנינו. למעשה, התעקשות העותר להציג ראיותיו במסגרת שימוע או דיון עתידיים כמו מתעלמים מהכרעת בית משפט זה בעניין אגודת סנט-איב, ומפסקי הדין שניתנו בעקבותיה, ולכך אין להעתר. סיכומו של דבר, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, ומשכך אנו דוחים אותה. הריסת המבנה תעוכב למשך 30 ימים נוספים מיום מתן פסק דין זה לצרכי התארגנות של העותר. יובהר כי מניין 120 הימים לביצוע ההריסה בהתאם לצו בדבר סילוק מבנים חדשים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 מתחיל בתום 30 הימים הללו, וזאת גם בשים לב צו הארעי שניתן בעתירה ביום 6.10.2020. העותר יישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבים. ניתן היום, ‏כ' באדר התשפ"א (‏4.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20068720_Y07.docx שש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1