בבית המשפט העליון
ענמ"ש
6871/98
בפני: כבוד השופט י' אנגלרד
המערערת: מרים בן פורת
נגד
המשיבים: 1.
שי טלמון, החשוב הכללי, הממונה על
גימלאות שרים
2.
דן ארבל, נשיא בית המשפט המחוזי,
מנהל בתי המשפט, הממונה על גימלאות
השופטים
ערעור
על החלטת גימלאות לנושאי משרה
ברשויות
השלטון (נושאי משרה שיפוטית),
התשמ"א1981-
בשם
המערערת: עו"ד אליהו מירון
בשם
המשיבים: עו"ד נורית אלשטיין
פסק-דין
1. ערעור זה סובב סביב גימלתה של השופטת (בדימוס)
מרים בן-פורת, בתום כהונתה כמבקר המדינה. הזכויות מעוגנות בחוק גימלאות
לנושאי-משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט1969-. והנה, בגימלתה אוחזים שני ממונים על
גימלאות: הממונה על גימלאות שופטים והממונה על גימלאות שרים. זה אומר כולה שלי וזה
אומר כולה שלי. סיפור המעשה ראוי לשמש חומר בידי סופר. הסיפור היה הופך תחת ידו
הברוכה של אומן ספרות לסאטירה קולעת, אשר יכולה הייתה לשכון כבוד לצד הפרקים לספר
המדינה של ש"י עגנון. ואמנם, יש בו יסודות המזכירים את סיפורו של עגנון על
המסים. גם כאן ישבו הממונים על המדוכה וישבה ועדה והוצעו הצעות מהצעות שונות. אך
מלאכתו של שופט אינה זו של סופר, הרשאי להרחיב את המציאות על כנפי דמיונו ובכך
להעמיק את הבנתה. דרכו של השופט שונה: היא מצמצמת את המציאות, תוך הכנסתה למסגרת
נורמטיבית-מושגית, לשם מציאת הפתרון לסכסוך בין בעלי הדין. אשאר אפוא בתחום
המקצוע, תוך מודעות כי החלטתי עצמה תיהפך לחוליה נוספת בסיפור המעשה. באשר למהות
המחלוקת, בעיני הפתרון קל כ"ביעתא בכותחא", כביטויים של חז"ל.
2. אלא שפטור בלא כלום אי-אפשר, ומשום כך אפרט את
עיקרי הדברים. המערערת, השופטת (בדימוס) מרים בן-פורת, כיהנה כשופטת במשך כשלושים
שנה, לרבות כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, עד לפרישתה לגימלאות באפריל 1988. עם
פרישתה זכאית הייתה המערערת לגמלה בשיעור 70% מן "המשכורת הקובעת" של
המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, הכל בהתאם להחלטת גימלאות לנושאי משרה ברשויות
השלטון (נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם), התשמ"א1981- (להלן: "החלטת
גימלאות שופטים"). בסמוך לפרישתה החלה המערערת לכהן בתפקיד מבקר המדינה. היא
כיהנה בתפקיד זה במשך עשר שנים, עד לפרישתה ביולי 1998. בזמן כהונתה כמבקר המדינה
זכאית הייתה המערערת למשכורת המלאה של מבקר המדינה, בתוספת מלוא קצבת שופט
בדימוס, בהתאם לקבוע בסעיף 17(ד) להחלטת גימלאות שופטים.
3. עם תום כהונתה כמבקר המדינה צמחה למערערת זכות
לקצבה על-פי החלטת גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (מבקר המדינה ושאיריו),
התשמ"א1981-, המפנה מצדה להוראות החלטת גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון
(שרים ושאריהם), התשמ"א1981- (להלן: "החלטת גימלאות שרים"). השאלה
שהתעוררה נוגעת ליחס בין שתי הקצבאות, הלוא הן קצבת השופטים וקצבת מבקר המדינה.
אין מחלוקת כי שיעור הקצבה השניה, שצמחה למערערת בעשר שנות כהונתה כמבקר המדינה,
מגיע ל- 70% מן "המשכורת הקובעת" של מבקר המדינה, כהגדרתה בסעיף 1
להחלטת גימלאות שרים.
4. לכאורה, מן הראוי היה כי אדם הרוכש לעצמו שתי
קצבאות בעבודות נפרדות, יוכל לצבור את שתיהן. ואמנם, כפי שראינו, מותר לנושא משרה
לצבור את המשכורת ואת הקצבה בעת כהונתו בתפקיד המאוחר. אולם, כידוע, "המדינה
צריכה לממון וממון אינו מצוי". לכן קבע מי שמוסמך לקבוע הוראות תיאום בין
הקצבאות, שמטרתן לחסוך ממון למדינה.
5. דא עקא, שלענייננו מתחרות שתי הוראות על
השליטה בקצבה. מחד, סעיף 17(א) להחלטת גימלאות שופטים קובע:
זכאי
לקצבה לפי סעיפים 3(ב), 14 או 16 שיש לו הכנסה ממשכורת או מקצבה המשתלמת לו מאוצר
המדינה שלא על-פי החלטה זו או מקופה שנקבעה כקופה ציבורית לענין סעיף 35 לחוק
שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970- (להלן - קופה ציבורית),
יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף ההכנסה האמורה על המשכורת
הקובעת.
מאידך סעיף 16(א) להחלטת גימלאות שרים קובע:
זכאי
שיש לו הכנסה ממשכורת או מקצבה המשתלמת לו מאוצר המדינה שלא לפי החלטה זו או מקופה
שנקבעה כקופה ציבורית לענין סעיף 35 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב],
התש"ל1970- (להלן - קופה ציבורית), יופחת מקצבתו, למעט ממשכורת המשתלמת לפי
סעיף 13, כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף ההכנסה האמורה על המשכורת
הקובעת.
6. מן ההוראות, שלשונן זהה, עולה, כי הזכאי
לקצבאות אינו יכול לקבל יותר מאשר 100% מן "המשכורת הקובעת". כידוע,
קצבאות מן המדינה מוגבלות ל70%- מן "המשכורת הקובעת". (לגבי קצבת שופטים
- ראה סעיף 12 להחלטת גימלאות שופטים ולגבי קצבת שרים - ראה סעיף 10 להחלטת
גימלאות שרים). נמצא, כי הקצבה הנוספת תופחת, כך שלא תעלה על 30% מן "המשכורת
הקובעת" של הקצבה האחרת. בהנחה ששתי "המשכורות הקובעות" ושתי
הקצבאות היו זהות, הזכאי ממשיך לקבל משכורת מלאה אחת.
7. המחלוקת שנתגלעה בין שני הממונים נובעת מכך,
שקיים פער גדול בין "המשכורת הקובעת" של שופט לבין "המשכורת
הקובעת" של מבקר המדינה. המשכורת של מבקר המדינה, שהיא כאמור כמשכורתו של שר,
היא כמחצית ממשכורתו של המשנה לנשיא בית-המשפט העליון. כתוצאה מפער זה, יש חשיבות
מכרעת לשאלה מהי "המשכורת הקובעת", המהווה את "התקרה" לקבלת
הקצבה: האם משכורת של שופט או משכורת של מבקר המדינה. גרסתו של הממונה על גימלאות
השופטים היא, כי "התקרה" מצויה במשכורת של שופט; גרסתו של הממונה על
גימלאות שרים היא, כי התקרה היא במשכורתו הקובעת של מבקר המדינה. במילים אחרות,
לפי גרסה אחת, גמלת מבקר המדינה תקוצץ עד לגובה המשכורת המלאה של שופט. לפי גרסה
אחרת, קצבת השופט תצומצם עד ל"משכורת הקובעת" של מבקר המדינה. רצה
המקרה, כי 70% של משכורת השופט - הלוא הם קצבתו - עולים בכ40%- מעל למשכורת מלאה
של מבקר המדינה.
8. החלה מילולית של סעיף 16(א) להחלטת גימלאות
שרים על המקרה הנדון, הייתה מביאה לידי התוצאה האבסורדית, שלא זו בלבד שהמערערת,
בכהונתה כמבקר המדינה, לא הייתה רוכשת לעצמה קצבה כלשהי, אלא שקצבתה הקודמת הייתה
מופחתת בשיעור ניכר. גם הממונה על גימלאות שרים התקשה להגיע לתוצאה זו, ולכן הציע
"פרשנות תכליתית" של ההוראה, כך שאמנם המערערת לא תקבל קצבה נוספת אך גם
לא תופחת הקצבה הקיימת. לדעתי, עצם האפשרות כי החלה של הוראה תביא לידי התוצאה
המעוותת הנזכרת, מעידה כמאה עדים על כך כי, מלכתחילה, גרסה זו מוטעית מיסודה.
9. לטעמי, הפתרון פשוט בתכלית הפשטות. התיאום בין
ההוראות מבוסס על הרעיון, כי ההפחתה של קצבה אחת תעשה לגבי "המשכורת
הקובעת" הגבוהה מבין שתיים (או אף יותר) "משכורות קובעות".
מסקנה זו מתחייבת מן השכל הישר וכל הפלפולים בדבר קדימותה של קצבה זו על קצבה
אחרת, אינם בעיני אלא דקדוקי עניות. וכי למה יקופח שופט, העובר לכהונת מבקר
המדינה, לעומת מבקר המדינה, העובר לכהונת שופט?! ואמנם הפתרון ההוגן הוצע על-ידי
הממונה על גימלאות שופטים, האומר כי המערערת "זכאית לכך שגמלתה תחושב על סמך
המשכורת הקובעת הגבוהה מבין השתיים, בין אם משום זוהי הפרשנות הנכונה של סעיפי
האיזון, ובין אם משום שבמקום בו קמו לאדם שתי זכויות הרי שרשאי הוא לבחור לממש את
הטובה מבין השתיים".
10. באשר ל"תחרות" הסמכויות בין שני
הממונים: אמנם, לפי מסקנתי, התוצאה המהותית של החלטתו של כל אחד מן הממונים תהיה
זהה, אך מן הראוי לקבוע את "הכתובת" של הזכאי לגימלאות. גם בהקשר זה
צדקה המערערת, כי תפקידו של הממונה על גימלאות שרים, שהוא המוסמך לגבי הקצבה שצמחה
לה בתפקידה האחרון, לקבוע את גודל הקצבה הנדונה. לאחר קביעת גובה הקצבה שצברה
המערערת בכהונתה כמבקר המדינה יועבר העניין לממונה על הקצבה הקודמת, קצבת השופט,
לשם חישוב התיאום בין שתי הקצבאות עד ל100%- של "המשכורת הקובעת" הגבוהה
מבין השתיים.
העולה מן האמור, כי החלטתו של הממונה על
גימלאות שרים בדבר שלילת זכות הקצבה של המערערת מתבטלת. עליו לקבוע את גובה הגמלה
לה היא זכאית במסגרת כהונתה כמבקר המדינה, ולאחר מכן יפעלו בהתאם להחלטתו של
הממונה על גימלאות שופטים, לפיה "המשכורת הקובעת" לתאום הקצבאות היא
המשכורת של משנה לנשיא בית-המשפט העליון.
המדינה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת
עורך-דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' בסיון תשנ"ט (24.5.99).
ש ו
פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98068710.Q08 /שב