פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל נ. שר האוצר

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6870/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ר' רונן העותרת: פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שרת החינוך 3. ועדת המחירים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מאיר אברהם; עו"ד יגל דוד פסק-דין השופטת ר' רונן: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים 1-2 לאמץ את המלצת המשיבה 3 מיום 31.8.2022 בדבר עדכון התעריפים החודשיים של מעונות היום, ולחתום על צו מכוח הוראות פרק ה' (קביעת מחירים) לחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח). העותרת היא עמותה המאגדת תחתיה מעונות יום ציבוריים מפוקחים בישראל. גובה התשלום החודשי שרשאים לגבות המעונות המפוקחים נתון לפיקוח מחירים לפי חוק הפיקוח, ומחירם נקבע לפי צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים במעונות יום ומשפחתונים), התשע"ג-2013. בהתאם להוראות חוק הפיקוח, ה"'שרים', לעניין תחום כלשהו" – בענייננו, שר האוצר (הוא המשיב 1) ושרת החינוך (היא המשיבה 2) – הם המוסמכים לקבוע בצו מחיר מרבי או קבוע למצרך או לשירות (סעיף 12 לחוק הפיקוח). התקנת צו כאמור נעשית לאחר שנתקבלה המלצה של "ועדת מחירים", שהיא ועדה מקצועית ייעודית, או לאחר שקוימה התייעצות עמה (סעיף 13(א) לחוק). עוד קובע סעיף 13(ב) לחוק הפיקוח כי "השרים רשאים שלא לקבל את המלצת ועדת המחירים, במלואה או בחלקה, מנימוקים שיירשמו". עדכון הבסיס האחרון לתעריפי מעונות היום הושלם בשנת 2012. לנוכח הזמן שחלף מאז, התכנסה ועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר ולמשרד החינוך (להלן: ועדת המחירים או הוועדה) כדי לבדוק את הבסיס לתעריפי מעונות היום. ביום 26.7.2022 פרסמה הוועדה לשימוע ציבורי טיוטת המלצה, במסגרתה חושבו תעריפים חודשיים חדשים. בטיוטה עמדה הוועדה על העקרונות בבסיס מודל חישוב התעריף, וציינה כי הוא מתייחס לשנת הלימודים תשפ"ג, היינו; שנת הלימודים הנוכחית שהחלה בחודש ספטמבר 2022. ביום 31.8.2022 נחתם הדוח הסופי בו המליצה הוועדה למשיבים 1-2 על עדכון התעריפים החודשיים. ביום 8.9.2022, בסמוך לאחר שניתנה המלצתה של הוועדה, פנתה העותרת במכתב אל המשיבים בדרישה כי יעגנו את המלצות ועדת המחירים בצו. משלא התקבל מענה מטעם מי מהמשיבים, פנתה העותרת ביום 18.9.2022 במכתב נוסף אל המשיבים 1-2 במסגרתו התריעה כי ככל שלא ייחתם בתוך 48 שעות צו מתאים מכוח הוראות חוק הפיקוח, היא תפנה לערכאות המתאימות. בהתאם לאמור בעתירה, השיבו הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך לעותרת ביום 2.10.2022 בהודעת דוא"ל כי "לאחר בדיקת הנושא נשיבך דבר". מענה מטעם המשיב 1 לא התקבל. בסופו של דבר הגישה העותרת את העתירה דנן ביום 19.10.2022. במסגרת העתירה טוענת העותרת כי המשיבים 1-2 מתעלמים מפניותיה, כמו גם מחובתם בהתאם לחוק הפיקוח לעדכן את המלצות ועדת המחירים בצו. לחילופין היא טענה שיש לראות בהתנהלות המשיבים משום השתהות שלא כדין בהפעלת סמכותם והפרה של חובתם לפעול "במהירות הראויה". כל זאת, באופן הגורם נזק כלכלי חמור למפעילי המעונות. העותרת הוסיפה וטענה כי בהתאם לפסיקה, בהעדר נימוק מדוע שלא לאמץ את המלצות ועדת המחירים, על השרים לאמצה כעניין שבחובה, וכי אין בעובדה שאנו מצויים בתקופת בחירות, כדי להצדיק הימנעות מעיגון מסקנות הוועדה בצו. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת ומשלא מוצו ההליכים על-ידי העותר. הלכה היא כי אדם המעוניין לתקוף את התנהלותה של הרשות צריך למצות את ההליכים המנהליים ולפנות אל הרשות המוסמכת עצמה בבקשה שזו תמלא את תפקידה על-פי דין בטרם ינקוט בהליך משפטי. פנייה שכזו אף עשויה להשפיע על החלטת הרשות, לייתר את הצורך בפנייה לערכאות השיפוטיות או למצער לצמצם את המחלוקות בין הצדדים ולמקדן. יש לפנות אל הרשות תוך יצירת דיאלוג אמיתי בין הפרט לבינה ולא רק כדי "לצאת ידי חובה" בטרם הגשת העתירה. כך, בין היתר, יש לתת לרשות שהות מספקת לפעול לפי שיקול דעתה או לתת מענה לפנייה, שאחרת תיחשב הפנייה לבג"ץ כעתירה מוקדמת (ראו: בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.2005); בג"ץ 2915/96 הייקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(1) 818 (25.4.1996); דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני, עמודים 346-351 (כרך ד, 2017)). בנסיבות העניין, אינני סבורה שניתנה לרשות שהות מספקת. העתירה הוגשה כחודש וחצי מאז פנתה העותרת לראשונה למשיבים, כאשר מדובר בתקופה בה חלו חגי תשרי וימי העבודה בה היו מועטים. יתרה מכך, בעתירה מצוין כי משרד החינוך מסר ביום 2.10.2022 לעותרת שבכוונתו להשיב לפנייה. בלוחות הזמנים הללו אין כדי ליתן לרשות שהות סבירה למתן תגובה עניינית או להפעלת הסמכות הנתונה לה בדין בהתאם לשיקול דעתה. ודאי שאין לראות, בעת הזו, ברשות כמי שמתעלמת מפניותיה של העותרת, כפי שנטען על-ידיה. משכך לא ניתן לומר כי העותרת מיצתה הליכים בטרם פנתה בעתירה לבג"ץ. מובן כי ככל שתשובת המשיבים 1-2 תשתהה מעבר למידה, או ככל שהתשובה לא תניח את דעתה, תוכל העותרת לשוב ולפנות לבית משפט זה. יתרה מכך, העתירה מוקדמת אף ככל שהיא נוגעת לטענות העותרת ביחס לאופן התנהלות הרשות בכל הנוגע להליך קבלת ההחלטה על-ידיה. כזכור, העותרת טענה כי הימנעות המשיבים מעיגון המלצות ועדת המחירים בצו עד למועד הגשת העתירה, מהווה השתהות מצידם והפרה של חובתם הכללית לפעול במהירות הראויה. אומנם, עשויים להיות מקרים בהם בחינת התנהלותה של הרשות תוביל למסקנה כי זו "גוררת רגליים" ואינה מקבלת החלטה מתאימה בתוך זמן סביר (ראו: בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (27.10.2010)). אלא שבנסיבות המקרה דנן, לאור הסוגיה בה עוסקת העתירה ולוח הזמנים המתואר לעיל, אינני סבורה כי זהו מצב הדברים. כזכור, המלצתה הסופית של המשיבה 3 התקבלה ביום 31.8.2022, ערב פתיחת שנת הלימודים תשפ"ג. אומנם, בטיוטת דוח ועדת המחירים צוין כי מודל עדכון התעריף עליו ממליצה הוועדה מתייחס לשנת הלימודים תשפ"ג. לכן היה על המשיבים לפעול במהירות ולא להשתהות בבחינת המלצות הוועדה ובקבלת ההחלטה האם לאמצן. יחד עם זאת, אינני סבורה כי כיום, בחלוף כחודש וחצי בלבד מאז התקבלה המלצתה של המשיבה 3, כאשר בתקופה זו חלו כאמור חגי תשרי, ניתן לקבוע כי העובדה שטרם התקבלה החלטה ביחס להמלצות הוועדה מהווה התעלמות של המשיבים 1-2 מחובתם בהתאם לחוק הפיקוח; או שיש בכך, בעת הזו, משום שיהוי המצדיק להידרש לעתירה לגופה. לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין ;צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתשרי התשפ"ג (‏23.10.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22068700_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1