זכריה צדיק נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6868/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר: זכריה צדיק נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהלת מחלקת אשרות זרים 4. משטרת ישראל בקשה למתן צו על תנאי בשם המערער: עו"ד גלי גלעד בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב 1 - שר הפנים - ולמשיבים נוספים - הגורמים המוסמכים במשרד הפנים ובמשטרת ישראל - לבטל את צו הגירוש אשר הוצא נגד העותר, להימנע מגירושו של העותר למצרים, ולצוות עליהם ליתן לו אזרחות ישראלית או לחלופין רשיון לישיבת קבע. העותר הינו אזרח מצרי יליד מצרים, נוצרי על פי דתו, אשר הגיע לישראל לראשונה כתייר בשנת 1993. פעם נוספת הגיע העותר לביקור בישראל ביום 21.4.94 באשרת תייר לחודש ימים, אך לא יצא את הארץ בתום תקופת השהייה החוקית. ביום 23.1.95 הוענקה לעותר "אשרת תלמיד" לתקופה של שישה חודשים, אשר הוארכה מעת לעת על סמך אישורי לימודים והמלצות שהמציא העותר ממוסדות כנסייתיים שונים בירושלים. ביום 18.7.97 פג תוקף האשרה שהיתה בידי העותר והוא נדרש לעזוב את הארץ. העותר טען כי דרכונו המצרי אבד לו, כי גילה ששורשיו יהודיים בהתייחסו לאבות אבותיו, וביקש כי יאופשר לו לקבל אשרת עולה. הבקשה לאשרת עולה נדחתה, ועקב סרובו של העותר לעזוב את הארץ הוצא נגדו ביום 11.9.97 צו גירוש. על צו הגירוש הגיש העותר ערר וביקש עיכוב ביצוע הצו. לאחר הגשת הערר התנהלו התכתבויות בין באת כוח העותר לבין משרד הפנים אשר התייחסו לנימוקיו של העותר לקבלת אזרחות ישראלית. רק ביום 23.12.99 ניתנה החלטת שר הפנים לדחות את עררו של העותר נגד צו הגירוש. עם זאת, החליט שר הפנים לדחות את ביצוע צו הגירוש לתקופה של חודשיים, על מנת לאפשר לעותר לפנות לנציבות האו"ם לפליטים או למצוא מדינה שתסכים לקבלו. עוד בטרם ניתנה החלטת שר הפנים פנה העותר לבית משפט זה. העותר אינו טוען לזכות לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. העותר העלה מספר טעמים עליהם השתית את עתירתו. טענה אחת היא, טענה בדבר זיקתו של העותר לעם היהודי בשל שורשיו הקדמונים. עוד טוען העותר כי בזמן שהותו בישראל, טיפח "קשר מיוחד" כלפי המדינה ותושביה ויש לו זיקה רגשית לישראל. כמו כן טוען הוא, כי הוא מוכר בארץ מוצאו - מצרים - כמי שהטיף למען ישראל וכי שהייתו בישראל תקופה ארוכה תחשיד אותו בעיני גורמים מוסלמים פונדמנטליסטים, אשר יחסו החיובי לישראל היה לצנינים בעיניהם. הוא אף מדגיש את הרדיפה הקיימת כיום במצרים מצד גורמים מוסלמים קיצוניים כנגד הנוצרים הקופטים, אשר הוא נמנה עמם. לפיכך, טוען הוא כי נשקפת סכנה לחייו אם יוחזר למצרים. המדינה מבקשת לדחות את טענות העותר ומסתמכת על הדין לעניין הכניסה והשהייה של זרים בישראל. לטענתה, אין לעותר זכות לקבל אשרת ישיבה בישראל, ועניינו אינו נכלל בגדר אותם חריגים בהם מתיר המשיב 1 זכות ישיבה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. צודקת המדינה בטענתה, כי אין עליה חובה להעניק אשרת ישיבה בישראל לזרים, וכי רצונו של זר להשתקע בישראל על סמך העובדה כי הוא שוהה כאן זמן מה והוא חש זיקה סובייקטיבית לישראל - אינה בסיס מספיק להענקת אשרה לישיבת קבע. העותר לא הראה כי יש ממש בטענתו בדבר שורשיו היהודיים, ומכל מקום, אין חולק כי גם אם היה ממש בטענה זו, זיקה כזו אינה מעניקה לו זכות לאשרת שהייה בישראל. אין לנו כל יסוד להתערב במדיניותו של שר הפנים, לפיה, אין הצדקה לאפשר לכל אדם המכריז על עצמו כקשור בנימי נפשו לארץ לקבל אשרה לישיבת קבע או אזרחות ישראלית. בימים אלה, רבו עד מאוד הטוענים לקשר לארץ, וגם אם לא היה להם קשר כזה מלכתחילה בבואם לכאן, מבקשים הם לאחר שהייה בישראל להישאר בה - בין אם מטעמים מעשיים-כלכליים ובין אם מטעמים רגשיים-רוחניים. מקובל עלינו, כי האינטרס עליו מופקד המשיב 1 אינו מאפשר לו התחשבות בכל אלה. טענה אחת בלבד מטענות העותר ראוייה לבחינה רצינית ומדוקדקת - היא הטענה כי נשקפת סכנה לחייו עם שובו לארץ מולדתו. המשיבים טוענים כי על העותר הנטל לבסס טענתו זו וכי, למעשה, לא הביא כל ראייה של ממש, שיש בה כדי להצביע על הסכנה הנטענת. כל שהציג העותר למשרד הפנים לתמיכה בטענותיו הוא חומר עיתונאי כללי על מצבם של הנוצרים במצרים. טוענת המדינה, כי בטרם גיבש המשיב 1 החלטתו, נערכו בדיקות מטעמו עם גורמים שונים ומבדיקות אלה לא עלה כל מידע המצביע כי קיימת סכנה לחייו של העותר עם חזרתו למצרים. לענין זה צרפו המשיבים חוות-דעת מטעם גורמי המודיעין בצה"ל, חוות דעת של משרד החוץ, וחוות דעת של מנהל המחלקה לעדות נוצריות במשרד הדתות, אשר מכולן עולה כי עצם השתייכותו של העותר לעדה הנוצרית הקופטית, אין בה כדי לסכן את חייו עם שובו למצרים. לא מצאנו כל עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב 1, שלא להעניק לעותר רשיון לישיבת קבע, לא כל שכן אזרחות ישראלית. עם זאת, אם יבקש העותר להביא ראיות חדשות בפני המשיבים כדי לתמוך בטענותיו בדבר הסיכון הצפוי לו עם שובו למצרים, ראוי לאפשר לו לעשות כן. כאמור, שר הפנים החליט לאפשר לעותר להשאר בישראל לתקופה של חודשיים כדי למצוא מדינה אחרת, לבד ממצרים, שאליה יוכל לצאת. אם יבקש העותר בתקופה האמורה, תינתן לו האפשרות להציג ראיות לעניין הסכנה הנטענת בפני הגורם המוסמך מטעם שר הפנים וראיות אלה תישקלנה. בכפוף לכך, העתירה נדחית. ניתן היום, י"ח בטבת תש"ס (27.12.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99068680.N06 חכ/