ראובן גולדברג נ. קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח

החלטה בתיק ע"א 6865/12 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6865/12 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך המערער: ראובן גולדברג נ ג ד המשיבים: 1. קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח 2. גל את ביילי סוכנות ביטוח (1997) בע"מ 3. רונן גל 4. חיים ביילי 5. סקוריטס, סוכנות לביטוח בע"מ 6. אריה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ 7. רחמים אברהם 8. עו"ד גדיאל בלושטיין 9. נחמן גת 10. משה דייויס 11. משה זילברשטיין 12. גדי טיקוצ'ינסקי 13. אבשלום קונינסקי 14. ישראל אלמוג 15. נורית גרינשטיין 16. מנחם בר עוז 17. מרים שטילמן 18. עופרה ליברמן 19. עמי כהן 20. אברהם קמארה 21. אברהם שושני 22. עו"ד דוד סופר 23. שלמה (שלומי) לוי 24. עזבון המנוח אדגר עזריה ז"ל 25. רו"ח דן ארד 26. רו"ח עזרא יהודה 27. רו"ח ירון שעשוע 28. רו"ח זרח נתיב 29. עו"ד זולי מלכה 30. עו"ד ענבל אביסרור 31. רונית בן אדיבה (יונאן) רשות החברות הממשלתיות 32. אייל גבאי רשות החברות הממשלתיות 33. זאב ליכטפלד רשות החברות הממשלתיות 34. עו"ד יהושוע הלחמי 35. עו"ד גלעד בכר 36. מבטחי לוידס מסוימים באמצעות סקוריטס, 37. גבריאל שפירא 38. אייל בן שלוש המפקח על שוק ההון 39. ניסים כהן מנהל תחום קופת גמל 40. רונן אידל מנהל מחלקת ביטוח חיים 41. נטע דורפמן רביב לשכה משפטית 42. טדי לוין מנהל אגף קופות גמל 43. אריק פרץ מנהל מחלקת קופות גמל בקשה לסילוק ההליך על הסף פסק - דין העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים 1. בפניי בקשה שהגיש המשיב 8 לסילוק על הסף של הערעור שבכותרת - הנסב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו) מיום 23.5.2012 בגדרו נקבע כי המערער חב בנזיקין בשל אחריותו האישית כמנכ"ל, חבר דירקטוריון ויו"ר ועדת המכרזים של המשיבה 1 - מחמת איחור נטען בהגשתו. מטיעוני הצדדים עולה כי באת כוחו של המערער בבית המשפט קמא, עורכת הדין גנון-ברוך, עברה להתגורר בחו"ל טרם שניתן פסק הדין, והיא הודיעה על כך למזכירות בית המשפט המחוזי וביקשה כי "כל הודעה או החלטה תשלח אליה במייל". בהתבסס על החומרים שצורפו כמו גם מעיון באתר "נט המשפט" נמצא כי אין כל תיעוד בדבר המצאה של פסק הדין על ידי בית המשפט לידי באת כוח המערער או לידי המערער עצמו, והמחלוקת בין הצדדים נטושה לעניין המועד הנכון ממנו יש למנות את התקופה הנתונה להגשת הערעור בשים לב למועדים בהם נודע בפועל למערער ולבאת כוחו אודות פסק הדין. 2. המשיב 8, אשר שימש כיועץ המשפט של המשיבה 1 וחוייב גם הוא בפסק הדין, מציין בבקשתו כי עוד ביום 24.5.2012 פנתה אליו באת כוח המערער וציינה כי נודע לה מאת המערער כי ניתן פסק דין בעניינו וכי חוייב בתשלום והוסיפה וביקשה "לשמוע ... קצת יותר". בהמשך לכך שלח לה בא-כוח המשיב 8 למחרת היום עותק של פסק הדין באמצעות דואר אלקטרוני. בא-כוח המשיב 8 גיבה טענה זו בהעתק של הודעת הדואר האלקטרוני שנשלחה לבאת כוח המערער כמו גם בהודעת דואר אלקטרוני מטעמה מיום 25.5.2012 בה ציינה כי קראה את פסק הדין. לטענת המשיב 8 יש למנות את המועד להגשת הערעור מן המועד בו העביר לבאת-כוח המערער דאז את פסק-הדין, 25.5.2012, ומכאן כי המועד להגשת הערעור חלף כבר ביום 9.7.2012 וכי הערעור - אשר הוגש רק ביום 19.9.2012 - הוגש באיחור ניכר. עוד הצהיר המשיב 8 בתצהירו כי שוחח עם המערער עצמו כיומיים שלושה לאחר יום 24.5.2012 ובמהלך השיחה הפגין המערער ידע ובקיאות בפסק הדין ואף הקריא קטעים ממנו. המשיבים 1, 3, 9, 25, ו-28 הודיעו כי הם מצטרפים לבקשה. 3. המערער טוען בתגובתו כי לא היה בקשר ישיר עם באת כוחו ולא היה מכותב להתכתבות בינה ובין בא-כוח המשיב 8 וכי נודע לו אודות תוצאת פסק-הדין "מרסיסי שמועות" שהגיעו לאוזניו. עוד מציין המערער כי לכשגמלה בליבו ההחלטה לערער על פסק-דינו של בית המשפט קמא פנה בא-כוחו החדש לבאת כוחו בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא בשאלה באיזה מועד הגיע פסק הדין לידיה וזו ציינה בפניו כי פסק הדין הגיע לידיה ביום 17.6.2012 מאת בא-כוח המשיב 24, ומכאן למד כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 19.9.2012. גם המערער תמך טענתו זו בעותק של הודעות הדואר האלקטרוני בין עורכי הדין. להשלמת התמונה יצוין כי משהסתברו למערער טענות המשיב 8 לעניין מועד הגשת הערעור הגיש "למען הזהירות" בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בקשה זו נדחתה מן המרשם נוכח העובדה שהוגשה ללא שצוינה בה תגובת המשיבים אך המערער שב וצירפה לתגובתו לבקשה שבפניי. דיון 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת הערעור על הסף. אין למעשה חולק כי פסק הדין לא הומצא לידי המערער או לידי באת כוחו על ידי מזכירות בית המשפט. ואולם גם המערער עצמו אינו טוען כי בהתבסס על "כלל ההמצאה" המועד להגשת ההליך טרם חלף (וראו הוראות תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ובנסיבות העניין טוב עשה שלא העלה טענה שכזו. אמנם הפסיקה עמדה לא אחת על כך ש"כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס, פסקה 6 (13.11.2007) (להלן: עניין קלינגר)), וכי "חריג הידיעה" גובר על "כלל ההמצאה" רק "במצבים חריגים וקיצוניים" בהם "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" (שם, פסקה 7. כן ראו רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010)). ואולם בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן - כאשר באת כוח המערער עצמה הודיעה כי נוכח נסיעתה לחו"ל לא ניתן יהיה להמציא את פסק הדין לידיה בדרך "הרגילה" וביקשה כי זה יועבר אליה בדואר אלקטרוני, וזה אכן הועבר אליה בדרך זו (אם כי על ידי המשיבים ולא על ידי בית המשפט), השאלה המתעוררת אינה האם חריג הידיעה גובר על כלל ההמצאה כי אם מאיזה מ"מועדי הידיעה" שצוינו על ידי הצדדים יש למנות את המועד להגשת הערעור. דומני כי נוכח האסמכתא שצירף המשיב 8 על דבר המצאת פסק הדין לידי באת כוח המערער ביום 25.5.2012, וזאת בהמשך לפנייתה שלה בעניין בה ציינה כי שמעה מן המערער עצמו שניתן פסק דין בהליך, לא ניתן למעשה לחלוק על העובדה שעוד באותו מועד היה בידיה של באת כוח המערער פסק הדין במלואו. סבורני כי נוכח השתלשלות העניינים המתוארת התגבשה ידיעה זו לידיעה אשר ממנה יש למנות את המועד להגשת הערעור, וכי בנסיבות המיוחדות של העניין, ובין היתר בשים לב לכך שבאת כוח המערער עצמה ביקשה שפסק הדין ימסר לידיה באמצעות דואר אלקטרוני וכן בשים לב לעובדה שהמערער הוא שיזם פניה לבאת כוחו בעניין פסק הדין - טענת המערער לפיה אין מדובר במועד ידיעה מחייב אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של בעל דין בתום לב והוא מושתק מלהעלותה (ראו והשוו: רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ, פסקה 14 (8.7.2007); עניין קלינגר, פסקאות 8-9; ע"א 861/01 אילוז נ' לוי (17.5.2001)). עוד יצוין כי טענת המערער לפיה הוא לא היה מכותב להתכתבות הדואר האלקטרוני וכי פסק הדין לא נמסר לידיו שלו אין בה להועיל לו בנסיבות אלו, נוכח העובדה שבאותו שלב עדיין יוצג על ידי באת כוחו הקודמת, וכאמור אף יזם אליה פניה בעניין לכשנודע לו כי ניתן פסק דין בעניינו, ולא מצאתי בטענות המערער כל טעם אחר המצדיק להעדיף את מועד הידיעה לו טען המערער על פני ידיעתה של באת-כוחו על פסק הדין לאחר שקיבלה אותו במלואו לידיה מאת בא-כוח המשיב 8. מן האמור עולה כי הצדק עם המשיב 8 כי המועד להגשת הערעור חלף כבר ביום 9.7.2013 וכי הערעור הוגש באיחור ניכר. 5. כפי שציינתי המערער הגיש לחלופין ולמען הזהירות בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, אותה שב וצירף לתגובתו לבקשה שבפניי. כאמור לעיל בקשה זו נדחתה מן המרשם אך למען שלמות התמונה ומשהתשתית הרלבנטית הצריכה לעניין הונחה בפניי במלואה ראיתי לבחון אף אותה לגופה, ובאתי לכלל מסקנה כי המערער לא הוכיח התקיימותו של "טעם מיוחד" המצדיק ליתן לו ארכה להגשת ההליך. מן החומר שהוצג בפניי עולה כי המערער ידע "בזמן אמת" כי ניתן פסק דין בעניינו ואף פנה לעורכת דינו בעניין. המערער טוען כי באותו שלב נאלץ "להתבשר מרסיסי שמועות" אך לא הבהיר מדוע לא שב ופנה לעורכת דינו לאחר שזו יצרה קשר עם בא-כוח המשיב 8, וחשוב מכך - לא ציין באיזה מועד שכר את שירותיו של עורך דין חדש לאחר שנודע לו על דבר תוצאת פסק הדין. מן העובדה שבא-כוחו הנוכחי של המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון ולצילום מסמכים מתיק בית המשפט רק ביום 23.7.2012, ובה ציין כי המערער בוחן את האפשרות להגיש ערעור, עולה כי המערער פנה לעורך דין שייצגו בערעור לאחר שהמועד להגשת ההליך חלף. יתרה מכך, וזה עיקר הדברים, פנייתו בכתב של בא-כוחו הנוכחי של המערער לבאת כוחו הקודמת בשאלה אודות מועד קבלת פסק הדין לידיה נעשתה רק ביום 11.9.2012, שמונה ימים בלבד לפני שהערעור הוגש בפועל (בתגובתו ציין המערער כי בא-כוחו שאל אותה בעניין גם בפגישה שנערכה ביניהם אך לא ציין את המועד בו נערכה אותה פגישה). נכון הוא שבאת כוחו הקודמת של המערער ציינה בתשובה מועד שונה מן המועד אשר בו פסק הדין התקבל לידיה לראשונה, ולכך לא הוצג כל הסבר. שקלתי האם בכך יש כדי להצדיק את מתן הארכה המבוקשת. ואולם, בהינתן העובדה שהמערער לא ציין באיזה מועד פנה בא-כוחו בעל-פה לבאת כוחו הקודמת ובפניי הונחה אך פנייתו בכתב אשר נעשתה למעלה מחודשיים לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף וכמעט חודשיים לאחר שהוגשה בקשת העיון לבית המשפט, הרי שאין לומר כי האיחור נבע מכך שהמערער ובא-כוחו הוטעו על ידי בא-כוחו הקודמת, אלא דווקא מהתנהלותו של המערער אשר עוד בחודש מאי 2012 לכל הפחות ידע שניתן פסק דין בעניינו, פנה אל באת כוחו בעניין ואף שוחח בנושא עם המשיב 8 עצמו (כעולה מתצהיר המשיב 8, עובדה אליה לא התייחס המערער בתצהירו שלו), אך שכר שירותיו של עורך דין רק כחודשיים לאחר מכן וכעבור כחודשיים נוספים פנה בא-כוחו בכתב לעורכת דינו הקודמת על מנת שתודיעו באיזה מועד נמסר פסק הדין לידיה. משלא הבהיר המערער השתהות זו, אשר הובילה להגשתו של ההליך באיחור ניכר סבורני כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי התקיים בעניינו "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לבקשתו להארכת מועד. לבסוף אציין כי נוכח תמיהות מסוימות העולות מן החומר שהוצג גם לעניין התנהלותו של בא-כוח המשיב 8 (ואפנה בעניין זה לדבריו בהודעת הדואר האלקטרוני אותה שלח לבאת כוח המערער ביום 25.5.2012, להם לא ניתן הסבר) החלטתי שלא לעשות צו להוצאות חרף התוצאה אליה הגעתי. סיכומם של דברים - הערעור נמחק על הסף, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשע"ג (27.3.2013). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12068650_P06.doc בא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il