ודים מולדבסקי נ. שרות בתי הסוהר

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6864/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: ודים מולדבסקי נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותר הגיש עתירה קודמת לבית משפט זה (בג"ץ 5854/18 מולדבסקי נ' שירות בתי הסוהר (31.3.2019) (להלן: העתירה הקודמת)). במרכזה עמדה הטענה כי שתי פקודות הנציבות: פקנ"צ 04.13.00 "דין משמעתי אסירים", פקנ"צ 04.17.00 "הענקת טובות הנאה ושלילתן" (להלן: הפקודות) ונוהל משטרת ישראל 300.07.231 "הטיפול בעבירות המתבצעות ע"י אסירים ועצורים בתוך כתלי בתי הסוהר" (יוער כי העותר הפנה אל מספרו הישן של הנוהל: 03.300.231), מאפשרים ענישה כפולה של אסירים בגין אותו מעשה, בניגוד לאיסור על כך הקבוע בסעיף 62 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר). כן נטענו טענות פרטניות בקשר לפקנ"צ 04.17.00 הנזכרת לעיל, ובהן כי זו אינה מבטיחה ערובות דיוניות מספיקות בהליך המתנהל על פיה, וכי יש לתקנה ולקבוע מדרג עונשים מידתי. עתירת העותר נדחתה על הסף. נקבע כי לא הוצגה כל תשתית עובדתית או משפטית קונקרטית שלפיה המשיב פעל שלא כדין ביחס אליו על פי אילו מהפקודות; וכי אם יש לעותר טענות פרטניות בדבר האופן שבו נוהלו בעניינו הליכים לפיהן, ההליך המתאים לבירורן הוא עתירת אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר. כן צוין כי על פני הדברים אין ממש בטענת העותר בדבר היחס שבין שתי הפקודות, שכן ההליך המשמעתי וההליך שעניינו שלילת טובת הנאה הם הליכים שונים ומובחנים. מכאן העתירה שלפנינו. העותר טוען כי יש לבטל את פסק הדין בעתירה הקודמת ולקיים דיון לגופם של דברים. לטענתו, חשיבות הדברים מצדיקה סטייה מעיקרון מעשה בית דין. העותר חוזר אפוא על טענותיו בעתירה הקודמת ומוסיף וטוען כי לאחר הגשתה התגלו לו עובדות חדשות המצדיקות את בחינת העתירה גופה. כך, בין היתר, אגב הליך אזרחי אחר שניהל העותר נגד המשיב, התברר לו כי המשיב מקבל – כך העותר – את טענתו בעתירה הקודמת שלפיה קיום הליך לפי אחת הפקודות מקים מעשה בית דין המונע את האפשרות לנקוט בהליך לפי הפקודה השנייה. כן נטען כי נפלו פגמים שונים בפסק הדין בעתירה הקודמת. בצד העתירה הוגשו בקשות להורות למשיב להחתים את העותר על תצהיר ולקיים את הדיון בהרכב מורחב. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו שלו, ואין מקום לדון בשנית בטענות שכבר הועלו ונדחו בעתירה קודמת (בג"ץ 863/16 חדד נ' משרד החינוך, פסקה 3 (29.6.2016); בג"ץ 5539/11 הרטשטיין נ' משרד האוצר – הלשכה לשיקום נכים, פסקה 2 (31.7.2011)). אף לא מצאנו כי המקרה דנן בא בגדרם של אותם חריגי חריגים שבהם ניתן – בהתקיים טעמים מיוחדים ובתנאים מסוימים – לבחון פעם נוספת עניין שנדון והוכרע לפני בית משפט זה (בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, פסקאות 10-9 (11.4.2007)). העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בחשון התש"ף (‏6.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19068640_M01.docx על מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1